מהרש"ל על הש"ס/בבא קמא/פרק ו

פרקים:    א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח | ט | י
גמרא על הפרק | משנה | ירושלמי
ראשונים על הפרק: רש"י | תוספות | רי"ף | רבינו אשר | רבינו חננאל | הרשב"א | תוספות רי"ד | מאירי | הריטב"א | שיטה מקובצת
אחרונים על הפרק: צל"ח | פני יהושע | מהרש"א | מהרש"ל | רש"ש

על ש"ס: מהרש"ל | ראשונים | אחרונים

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.

דף נו עמוד א

גמ' וחכ"א פטור כו' ואינו מעיד לו נמי מ"ד כו' כצ"ל:

שם מי יימר דכי הוה מסהידנא ליה הוה מודה כו' כצ"ל. ונמחק אתינא ונ"ב נ"ל טעות דאיירי בב"ד כדפירשו התוספות:

תוס' בד"ה פשיטא אם כו' ודוקא בב"ד כו' נ"ב פי' משום הכי תליא רחמנא הבאת קרבן בנשא עונו כלומר כל היכא דאינו נושא עון כגון חוץ לב"ד ג"כ אינו מביא קרבן אע"פ שעבר על שבועתו ודו"ק:

בד"ה פטור כו' פריך מיניה כו' נ"ב פי' דלא תימא דילמא ריב"ל סבר כחזקיה דפסק היזק שאינו ניכר שמיה היזק על כן כתבו התוס' דהתם פריך וכלומר חזקיה איתותב שם וק"ל:

דף נו עמוד ב

תוס' בד"ה ולסטים נמי כו' שקל להבין נ"ב פירוש כמו שהקשו התוס' גופא מנלן דקיימא ברשותו אפילו להתחייב באונסין וק"ל:

דף נז עמוד א

רש"י בד"ה לסטים כו' ביה רחמנא וגונב כו' כצ"ל:

בד"ה לא אם אמרת כו' מתניתא היא ולא ידענא היכא תניא כצ"ל ונ"ב נ"ל:

בד"ה בכל טענותיו כו' שייך להפך הדף:

דף נז עמוד ב

רש"י בד"ה סברוהו כו' מהא ר' יהודה כו' הד"א:

בד"ה ואי בעית כו' מזויין הס"ד:

בד"ה אמר רב כו' משלמת שנחבטה כו' הד"א:

תוס' בד"ה לא אם כו' דס"ד דכפילא בשבועה כו' דכפל בשבועה עדיפא כו' כצ"ל:

בד"ה קסבר כו' ורב יוסף דסבירא ליה לעיל כו' כצ"ל:

דף נח עמוד א

תוס' בד"ה אי נמי מבריח כו' אם ירצה יאמר עם המציל שישלם חמורו כו' כצ"ל ונ"ב כך נ"ל וכן משמע להדיא בהגהות מיימוני בפ' ג' דהלכות נזקי ממון וז"ל מאחר דאיכא שם בעלים א"כ מה להן לחכמים לחוש בתקנתם כו' אבל בפי' רבינו נסים בפרק אלו מציאות מצאתי בענין אחר וז"ל התם היינו טעמא כיון שהיה חבירו בפניו והיה יכול להתנות ולא התנה איהו דאפסיד אנפשיה:

דף נח עמוד ב

רש"י בד"ה א"ל ריש גלותא אני ראיתי הס"ד:

בד"ה כמה הוא יפה כו' וכמה היתה יפה כו' כצ"ל:

תוס' בד"ה שמין וכו' פי' בקונטרס שאם אכלה כו' כצ"ל:

בד"ה קשבא כו' ותלת ותלת תלאתה בקינא הוו כו' כדמוכח בסוף החובל חזא כו' כצ"ל:

דף נט עמוד א

גמ' אתתא דידי פקיחה נ"ב לשון חיה הוא בתלמוד:

שם ולא מבעיא חיה רב פפא כו' כצ"ל:

רש"י בד"ה סמדר כו' מיד הס"ד ואח"כ מ"ה וכמה היא כו' כצ"ל:

בד"ה בזמן שאכלה לולבי גפנים כו' כצ"ל:

בד"ה כחש גופנא לנכות מן התשלומין כו' כצ"ל ונ"ב ס"א:

תוס' בד"ה אכלה כו' להתקלקל כולה יחד כו' נ"ב פי' הלכך אם נתקלקל המשויר אמרינן בודאי מה שנאכל ג"כ הוה מתקלקל וק"ל:

בד"ה ר"ש כו' דחשיב כפגין נ"ב אבל להיפך לא שייך לכוללו דטעמא משום דחשיב כלולבים דגבי בד"א לעולם לא צריכין אנו לטעמא אלא במה שאתה מחלק ממנה שהוא חדוש כגון הכא סמדר אתה מחלק ממנה אבל בתחלת הבבא של בד"א אין אתה מחלק אלא אדרבה אתה מדמה להדדי ודו"ק היטב:

דף נט עמוד ב

רש"י בד"ה בששים עם הקרקע דהכל בכלל כו' נ"ב וז"ל רבינו נסים עם הקרקע שיימינן דהכל בכלל שהקונה הקרקע בפירותיה נותן עיניו קצת בשבח שלאחר זמן הלכך אם קץ דקל בפירותיו שאינן גמורין אינו בדין שישלם פירות גמורין וגם שלא ישלם כלום הואיל שאינן ראוים אינו בדין דהא לבסוף יהיה תמרים גמורים אלא שמין ששים דקלים עם הקרקע בפירות אלו כמה שוה וכמה יחסר ערכו בעבור דקל זה שקצץ וכל מה ששמין חסרון זה כזה ישלם עכ"ל ר"ן:

בד"ה נטר כו' הגרנות שמנהגן היה כו' כצ"ל ואחר דבור זה נרשם מתני'. אחר ד"ה המביא נרשם גמרא:

תוס' בד"ה לבתה הרות כו' הנחת עצים ואור דבכל דוכתא כו' כצ"ל:

בא"ד וי"ל דלבתר כו' נ"ב כל זה מפירוש ר"י הוא:

דף ס עמוד א

רש"י בד"ה נירו חרישה שלא נזרע סכסוך כו' הד"א:

תוס' בד"ה ליבה כו' ממש בפרק המצניע כו' שאין מצויה כך פי' ר"י כו' כצ"ל:

בד"ה רב אשי כו' ולא הגורם הבערה כצ"ל:

דף ס עמוד ב

גמ' אבל אתה מלך ומלך פורץ לעשות לו דרך ואין מוחין בידו ורבנן כו' אבל אתה מלך ומלך פורץ לעשות לו דרך ואין מוחין בידו בשלמא כו' כצ"ל:

רש"י בד"ה משום חיציו כו' עביד ונפקא מיניה כו' כצ"ל:

בד"ה מלך פורץ כו' דרך ולאוכלוסיו שלו דאמרינן כו' כצ"ל:

דף סא עמוד א

גמ' ר' אליעזר היא דתנן ר"א כו' כצ"ל ונ"ב ס"א דתניא ואינה עיקר כדמוכח מדברי התוספות וק"ל:

תוס' בד"ה והתניא כו' לא מיפרש אלא עד ולא עד כו' כצ"ל:

בד"ה ולא שנו כו' דדרך הרבים וקאמרינן עלה כו' כצ"ל:

דף סא עמוד ב

גמ' הלכה כר"ש נ"ב פי' כר"ש דמתני' אבל כר"ש דבבא בתרא לית הלכה כמותו אלא אם היזק חייב לשלם כ"כ הרי"ף בפרק לא יחפור ובסוף פרק הבית והעליה:

רש"י בד"ה היה גדי כו' העבד דהואיל ואינו כו' ינקם וקם ליה כו' כצ"ל:

בא"ד ואיכא דאמרי בגדי נמי דוקא נקט סמוך פטור כו' כצ"ל ונ"ב הוא פי' רשב"ם בפרק כיצד הרגל:

בד"ה בתרתי כו' פטור ורבי יהודה כו' כצ"ל והד"א:

בד"ה מוריגין קרשים נקובים ובהן יתידות כו' כצ"ל:

בד"ה דברי כו' שייך לעמוד השני:

תוס' בד"ה אלא אמר רבא בתרתי פליגי פליגי במדליק כו' כי תצא אש דאיירי כו' כצ"ל:

דף סב עמוד א

גמ' בתוך של חבירו משלם כו' כצ"ל ונמחק ד"ה ונ"ב ס"א אינו וכן מוכח מן התוס':

שם נגזל במסור דמשתבע כו' כצ"ל:

שם נמחק במאי עסקינן ונ"ב נ"ל טעות:

שם מרגניתא מאי מי מנחי כו' אי אינש אמיד הוא כו' כצ"ל:

רש"י בד"ה מאי הוה ליך גבי כו' כצ"ל:

תוס' בד"ה בד"א כו' שדקדקנו לרב כהנא דלעיל כו' כצ"ל:

בד"ה עשו כו' דנגזל בשבועות דגזלן כו' כצ"ל:

דף סב עמוד ב

גמ' אמרי לעולם אימא לך כו' איבעי ליה לאנוחה כו' כצ"ל: