רש"י על הש"ס/בבא קמא/פרק ו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

פרקים:    א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח | ט | י
גמרא על הפרק
ראשונים על הפרק: רש"י | תוספות | רי"ף | רבינו אשר | רבינו חננאל | הרשב"א | תוספות רי"ד | מאירי | הריטב"א | שיטה מקובצת
אחרונים על הפרק: צל"ח | פני יהושע | מהרש"א | מהרש"ל | רש"ש

על ש"ס: רש"י | ראשונים | אחרונים




ראשונים על ש"ס בבלי
מתוך: בבא קמא נה ב (עריכה)

פרק שישי - הכונס

מתני' הכונס פטור - דהא נטרה ומאי הוי ליה למעבד:

הניחה בחמה - מצערא לה שמשא ולא סגי ליה בנעילה כראוי דמוקמינן בגמרא דהיינו דלת שיכולה לעמוד ברוח מצויה:

נכנס הרועה תחתיו - להתחייב בנזקין:

נפלה לגינה - באונס מגג בעלה הסמוך לגינת חבירו או שהיתה רה"ר גבוה מן הגינה ונפלה:

מה שנהנית - לפי הנאתה ולא לפי הזיקה:

שמין בית סאה באותה שדה - אין שמין את הערוגה לבדה מפני שמפסיד מזיק ששמין אותה בכל שווייה ורחמנא אמר ובער בשדה אחר ודרשינן בגמ' מלמד ששמין אותו על גב שדה אחרת אלא שמין בית סאה באותה שדה כמה היתה יפה קודם שנאכלה ממנה הערוגה הזאת וכמה היא יפה עכשיו והשתא לא משלם כולהו דמיה דמי שלוקח בית סאה כשהיא בתבואתה אינו מזלזל בה בשביל הפסד ערוגה אחת כי אם דבר מועט:

ר"ש אומר אכלה פירות גמורין - שכבר בישלו כל צרכן:

משלמת - כל ההיזק והיכא שיימינן אגב שדה היכא דעדיין לא נגמרו:

גמ' מאן תנא מועד בשמירה פחותה סגי ליה - מני מתני' דאמר צאן שהזיקה בשן ורגל הוא דהיינו מועד בתחילתו סגי לה בנעילה כראוי דהיינו שמירה פחותה כדאוקימנא שיכולה לעמוד ברוח מצויה ואי אתי רוח שאין מצויה לא קאי:

קשרו בעליו - לשור:

ונעל בפניו כראוי גרסי':

תם חייב - דלא סגי ליה בפחותה וטעמא דר' יהודה בפרק שור שנגח ד' וה' (לעיל דף מה:):

ר"א - פליג אתרוייהו דאילו ר"מ מיהו בשמירה מעולה סגי ליה ור"א סבר לית ליה נטירותא למועד:

הא כסהו - אפי' פורתא ולא בעי עד דטאים ליה בעפרא:

כעין מבעיר - בפשיעה:

כעין ובער - כעין שיאכילנה לבהמתו בידים כלומר בפשיעה:

מתני' נמי דיקא - דטעמא משום דהתורה מיעטה אבל בקרן מועדת לאו כר"י ס"ל:

מדקתני צאן - דאין הזיקה אלא בשן ורגל:

עסקינן ואתי - כולהו פירקי עד השתא:

פטור מדיני אדם - קסבר גרמא בנזקין פטור:

הפורץ גדר - ויצאתה הבהמה וברחה:

הכופף קמתו - לצד הדליקה כדי שתבער בה האש:

אי בכותל בריא בדיני אדם נמי ניחייב - מיהא אכותל דהא בידים עבד ואבהמה ליכא למימר דמחייב דהא תנן פרצוה לסטים פטור:


ראשונים על ש"ס בבלי
מתוך: בבא קמא נו א (עריכה)

בכותל רעוע - דלא אפסדיה דלמסתר קאי:

דמטי ליה - כשכפפה הגיע בה הדליקה:

ברוח מצויה - הרי בידים הבעיר ובדיני אדם ניחייב:

ברוח שאינה מצויה - דמידי דלא סלקא אדעתיה היא:

טמון איתמר - שכיסה קמת חבירו בסדינין כשראה דליקה אצלה והוא לא שלח את הבערה ושוייה טמון וגרם להפסיד את הניזק ולפטור את המבעיר דפטור על טמון באש:

לנפשיה - להוציא ממון מחבירו לעצמו:

ממונא בעי לשלומי - אותו ממון שהוציא חייב להחזיר:

לחבריה - שכר עדי שקר להוציא מנה מראובן לשמעון:

פשיטא דאורייתא הוא - דחייב בדיני שמים:

אם לא יגיד - בתרי קא משתעי מדקפיד אהגדה משמע שאילו מגידין מתחייב זה ממון ועוד קי"ל (סוטה דף ב:) כל מקום שנאמר עד הרי כאן שני עדים עד שיפרט לך הכתוב אחד כדכתיב לא יקום עד אחד באיש (דברים יט):

אלא בחד - שמחייבו שבועה ובדיני שמים מיחייב דאי הוה מסהיד מחייב ליה שבועה ודלמא לא הוי משתבע בשיקרא ומשלם:

ותו ליכא - דחייבינן בדיני שמים:

העושה מלאכה במי חטאת - ששקל כנגדן משקלות במסכת גיטין (דף נג.) והן נפסלין במלאכה:

פטור מדיני אדם - דהיזק שאינו ניכר לא שמיה היזק וכולהו הני תיובתי מתנייתא נינהו:

המבעית - תקע לו באזנו פתאום ובעתו דלא עבד ביה מעשה בגופו:

ר"מ מחייב בהזיקן - פלוגתייהו מיפרשא בהמניח את הכד (דף כט.) בנתקל פושע ובמפקיר נזקיו:

אנא כסויי כסיתיה - שלא תבעיר בה האש מהר:

דברי הרב שומעין - והיה להם שלא יעידו:

והוא שחתרה - הא דתנן נפרצה בלילה פטור כגון שחתרה הבהמה והפילה הכותל דאנוס הוא:

אבל לא חתרה - אלא מעצמה נפלה:

תחילתו בפשיעה - אצל נפילה דעביד למיפל:

וסופו באונס - דהא לא נפלה אלא חתרה:

הניחא למאן דאמר כו' - פלוגתא היא בסוף המפקיד (ב"מ דף מב.) תרי לישני דש"ס אליבא דרב יוסף:

ה"ג - אלא מתני' בכותל בריא ואפילו לא חתרה:

הניחה בחמה כו' אמר רבה ואפילו חתרה - ובכותל בריא:

תחלתו בפשיעה - שהניחה בחמה ופשיעה היא אצל פתיחת הדלת דאמרינן לקמיה כל תחבולות שיכולה לעשות עושה אגב צערה:

וסופו באונס - שחתרה:

טצדקא - תחבולות:


ראשונים על ש"ס בבלי
מתוך: בבא קמא נו ב (עריכה)

כיון דאפקוה - איכא משיכה ושינוי רשות דהוי קנויה לכל מילי:

דקמו לה באפה - שלא משכוה אלא עמדו בפניה לכל צד שלא תלך אנה ואנה אלא לקמה לאכול:

מעמיד - משמע שאוחזה בידו ומוליכה לקמה:

הכישה - במקל אמרת לן בההיא דהמעמיד ומשום הכי מיחייב:

ולסטים נמי דהכישוה - במקל ואשמועינן מתני' דהכישה במקל זו היא משיכה:

אלא תחתיו דשומר - והכי משמע מסרה שומר לרועה נכנס הרועה תחתיו ואזלי בעלים ומשתעו דינא בהדי שני והראשון מסתלק:

שומר שמסר לשומר חייב - אפילו באונסין דאמר ליה מפקיד את מהימנת לי בשבועה איהו לא מהימן לי בשבועה שנאנסה בפ' המפקיד (ב"מ לו:):

לברזיליה - לתלמידו:

שומר אבידה - הכניס אבידת חבירו לביתו כדכתיב ואספתו אל תוך ביתך וגו' (דברים כב):

דלא בעי למיתב רפתא לעניא - דהעוסק במצוה פטור מן המצוה מובלכתך בדרך נפקא לן במס' סוכה (ד' כה:):


ראשונים על ש"ס בבלי
מתוך: בבא קמא נז א (עריכה)

החזירה - לאבידה:

למקום שיראנה - בעליה:

שומר חנם - פטור מגניבה ואבידה ושומר שכר חייב בפ' השואל (ב"מ דף צד:):

שחרית - שכיח איניש בביתיה אבל בצהרים מצוי במלאכתו בשדה:

עד שיחזירנו לרשותו - של בעלים:

מאי לעולם לאו אפילו - הניחה מוצא בביתו וקתני חייב:

מודינא לך - באבידת בעלי חיים דחייב המוצא בגניבה ואבידה ולאו משום שכר מצוה אלא משום דגניבה ואבידה דידהו פשיעותא היא:

דכיון דנקטו נגרי ברייתא - כיון שראה שמלומדות הן לצאת בעי נטירותא יתירתא ואפי' הוי שומר חנם חייב אבל שומר אבידה דמטלטלי פטור מגניבה ואבידה:

נגרי - פסיעות:

השב - השבה מעלייתא משמע:

לגינתו ולחורבתו מנין - דסגי ליה למוצא בהשבתו לגינתן דבעלים:

הכל צריכין דעת בעלים - גונב וגוזל או אחד מארבעה שומרין שהחזיר צריך להודיעו לבעלים ואם לא הודיעו חייב המחזיר באחריותן:

טענת גנב - לפטור עצמו ע"י גנב שטוען נגנבה הימנו האבידה שמצאתי ונמצא שבידו הוא משלם תשלומי כפל כגנב עצמו דדרשינן בפרק מרובה (לקמן דף סג:) ואם לא ימצא הגנב אם לא ימצא כמו שאמר אלא הוא עצמו גנבו וכתיב בתריה ישלם שנים אי אמרת בשלמא שומר אבידה כשומר חנם דמי משום הכי משלם כפל דהוי בעי למפטר נפשיה בטענת גנב:

קרנא בעי שלומי - מעיקרא כי טעין נגנבה הוה מחייב נפשיה לשלומי קרנא:

טענת לסטים מזויין - גנב מזויין נטל הימנו בחזקה דקא פטר נפשיה בטענת אונס:

לסטים מזויין גזלן הוא - ובטענת אונס פטר נפשיה וכפל בטוען טענת גנב הוא דכתב ביה רחמנא (דכתיב) וגונב מבית האיש (שמות כב):

גנב הוא - ומשלם כפל וכן הפוטר עצמו בטענת לסטים מזויין ולענין חיוב לא מיחייב שומר שכר עליה אם אמת אתו דהא אניס:


ראשונים על ש"ס בבלי
מתוך: בבא קמא נז ב (עריכה)

לא אם אמרת כו' - מתניתא היא [ולא ידענא היכא תניא]:

בכל טענותיו - כלומר כל טענות שעל ידי גנב בין מזויין ובין שאינו מזויין דהא שומר חנם פטור בגניבה ואבידה הלכך כשנמצא שקרן משלם כפל:

תאמר בשומר שכר שאינו משלם כפל - בטענת גנב שאינו מזויין אפי' נמצאת בידו דהא מעיקרא לא הוה פטר נפשיה מקרנא:

אין לי - שיהא שואל חייב:

אלא בשבורה ומתה - שהן אונס:

שפטר בו שבורה ומתה - דכתיב ביה ומת או נשבר או נשבה וכתיב בתריה שבועה ה' תהיה בין שניהם (שמות כב):

חייב בגניבה ואבידה - דכתיב ביה אם גנב יגנב וגו':

מה לשומר שכר כו' - תאמר בשואל שאין בו כפל לעולם דהא מיחייב באונסין דכתיב ונשבר או מת וכי נמי טעין לסטים מזויין נטלו הימנו הוה מיחייב נפשיה בקרנא ומי שאינו בא לגנוב את הקרן לא ישלם כפל:

קסבר האי תנא - דונשבר או מת:

קרנא בלא שבועה עדיפא מכפילא בשבועה - שואל עדיף שמתחייב בשבורה ומתה בלא שום שבועת שקר משומר שכר שפטור עליהן ואע"פ שיש בשומר שכר כפל בטוען טענת לסטים מזויין אין זה חומר דכפל אינו בשומרין עד שישבע לשקר שנגנבה הימנו ואח"כ באו עדים בפרק מרובה (לקמן דף סג:) הלכך קנסא משום שבועה הוא דקנסיה רחמנא:

מסייע ליה - דלסטים מזויין גנב הוא:

ואיני נשבע - דאי בעינא משתבע דנגנבה מפטרינא:

לשוכר - דכיון דשילם נמצאת הגניבה שלו:

סברוה - רבנן דבעו לסייעיה לרב יוסף מהא ר"י היא דאמר שוכר כשומר שכר דמי בהשוכר את הפועלים (ב"מ צג.) ומחייב בגניבה:

ומדקתני - אינו נשבע מכלל דאי בעי אשתבועי דנגנבה כדקטעין הוה מפטר והיכי דמי דמפטר הא מיחייב בגניבה אלא ודאי דקטעין לסטים מזויין גנבה בחזקה וקתני דכי נמצא אותו לסטים משלם כפל:

שוכר כשומר חנם דמי - ובגנב שאינו מזויין הוה פטר נפשיה מעיקרא:

ואי בעית אימא - לעולם ר"י היא ובגנב שאינו מזויין:

וכדמחליף רבה בר אבוה - בהשוכר את הפועלים:

ר' זירא אמר - לעולם כשומר שכר דמי ואפי' הכי לא תסייעיה דהאי דקתני כפל בלסטים שאינו מזויין קאמר וקתני רישא אינו נשבע מכלל דאי בעי פטר נפשיה במאי עסקינן בטוען טענת לסטים מזויין הלכך אי בעי איפטר וכשנמצא הגנב נמצא שאינו מזויין ובר כפל הוא:

אמר רב - האי דקתני מה שנהנית משלמת שנחבטה קאמר כשחבטה על התבואה שיקעתן בקרקע והפסידם והיא נהנית שלא לקתה מקרקע:

ופרכינן - אבל אכלה אפי' מה שנהנית לא משלמת בתמיה:

לימא רב לטעמיה דאמר - גבי הכניס פירותיו לחצר חבירו שלא ברשות בשור שנגח את הפרה (לעיל דף מז:) דקתני הוזקה בהם בהמה של בע"ה חייב בעל הפירות ואמר רב כשהוחלקה בהן שנו אבל אכלה והתריזה פטור המכניס דהוה לה שלא תאכל והכא נמי אמר בעל הבהמה בירידתה אנוסה היא שהרי נפלה ובאכילתה היה לה שלא תאכל ומה אני יכול לעשות:


ראשונים על ש"ס בבלי
מתוך: בבא קמא נח א (עריכה)

לא מבעיא אכלה דמשלמת - מיהא מה שנהנית אע"ג דלא פשע בשמירתה דהא נהנית:

אבל נחבטה - דאפי' בההיא הזיקא אנוסה הואי:

אימא - האי בעל השדה מבריח ארי מנכסי חבירו הוא שהציל את בהמת חבירו שלא נחבטה בקרקע ומצוה הוא דעבד ומידי לא לשקול קמ"ל:

שהוחלקה במימי רגליה - מרה"ר לגינה דאונסא דלא סלקא אדעתיה הוא:

לא שנו - דמה שנהנית הוא דמשלמת ולא מה שהזיקה:

אלא - שאכלה מיד באותה ערוגה שנפלה שם דכיון דאנוסה היא בנפילה אנוסה היא נמי באכילתה דכיון דחזיא לתבואה תותה לא מוקמה אנפשה:

אבל - הלכה מערוגה לערוגה ואכלה משלמת מה שהזיקה:

לא תימא עד שתצא לדעת - שידעו הבעלים שיצאת:

ותחזור לדעת - שלא נעל בפניה כראוי:

אלא כיון שיצאת לדעת - שידעו ביציאתה:

אף על גב שחזרה שלא לדעת - דהשתא לא סגי לה בשמירה פחותה דאמר ליה כיון דילפא כו':

תחלתו בפשיעה - בלאו לידה היה לו לשומרה שלא תכנס ותאכל:

וסופו באונס - לא היה יודע שתלד:


ראשונים על ש"ס בבלי
מתוך: בבא קמא נח ב (עריכה)

ולאסטמורי בגוה - להשמר ולהזהר בה:

היכי שיימינן - לבית סאה דמתני':

סאה בס' סאין - האי בית סאה דקתני במתני' דבשביל ערוגה אחת שמין בית סאה לאו בית סאה באנפי נפשה שיימינן דמכחישין ליה למזיק לפי שבית סאה נמכרת ביוקר לפי שמועט הוא ואינו מצוי לימכר ועני שאין ידו משגת לדמי קרקע גדולה קונה אותו ביותר מדמיו וקרחת ערוגה של קב או קביים חשיב לו לפי דמיו אלא שמין ששים סאים כמה שוין ורואין כמה דמים מגיעין לבית סאה וחוזרין ושמין כמה נפחתו דמיו בשביל קרחת ערוגה זו. וא"ת למה הוזכר בית סאה שאם היה שמין מתחלה הערוגה בששים סאין כמה היו יפין וכמה הן יפין לא היה משלם כלום שאין קרחת ערוגה קטנה ניכרת בששים סאין אבל בבית סאה ניכרת:

תרקב בששים תרקבין - שלשים סאין שמין ולא ששים דא"כ מפסדת ליה לניזק שאין קונין מצויין לששים סאין לפי שמרובין הן לאדם בינוני ומועטין הן למשופע בנכסים:

קלח בס' קלחים - מה שאכלה בס' שיעורין כמותו:

משלם דמיהן - כמו שנמכרין קב או קביים בשוק:

מאי לאו בפני עצמו - וקשיא לכולהו:

לא בששים - ולכל חד כדאית ליה:

אין שמין קב בששים קבים - אם אכלה קב אין שמים בששים קבים:

מפני שמשביח מזיק - דששים קבים אין להם מכר מפני שמרובין הן לעני ומועטין לבינוני וכל שכן לעשיר ועוד שאין קרחת קב ניכרת בששים קבים:

ולא כור בששים כורין - אכלה כור תבואה אין שמין אותה בששים כורין. מפני שפוגם מזיק. לפי שאדם המשופע בנכסים ותאב לקנות קרקע גדולה קונה אותה כשהוא מוצאה בהרבה יותר מדמיו ועוד קרחת כור גדולה היא מאד אלא כל סאה שמין בששים:

ולא כור מבעי ליה - כדקתני אין שמין קב ולא קתני בית קב:

קב בבית כור - אין קרחתו נראית:

כור - שלשים סאה:

קשבא - דקל:

אמר ליה - ריש גלותא אני ראיתי:

ותלתא תאלתא בקינא הוו - שלשה דקלים זה אצל זה:

דינא דפרסאה - שאינו דין תורה:

אם אמרו - בס' להקל על המזיק:

בנזקי ממונו - במה שאכלה בהמתו והזיקה:

יאמרו בנזקי גופו - שמזיק בעצמו בידים שקצץ לדקל:

המבכיר כרמו - שיחת וכילה:

קטמה נטיעה גרסינן - בהמה שקטמה נטיעה:

גוזרי גזירות - קונסי קנסות אדמון וחנן בן אבשלום בפרק בתרא דכתובות:

חזיז - שחת:

במשוייר שבה - רואין את הנותר לפי מה שתעלה כל ערוגה וערוגה בימי הקציר ומשלם:

כמה היתה יפה - הקרקע לימכר כשהיא עם השחת:


ראשונים על ש"ס בבלי
מתוך: בבא קמא נט א (עריכה)

סמדר - ענבים דקין בהתחלתן לאחר שפרחו מיד:

וכמה היא יפה - הקרקע לימכר כשהיא סמדר ולהקל באו:

בד"א - בנישומין אגב קרקע:

בזמן שאכלה לולבי גפנים - האשכולות נראה בחניטת הגפנים וניכר ועדיין לא פרח להיות הענבים גמורים והוא לולב וכן יחור בתאנים:

אבל אכלה פגים - בתאנה או בוסר בענבים שהן כפול הלבן והוו כפירות גמורים רואין אותן כו':

לנזקין מן העידית - אותה שומא ששמו ב"ד מאה או מאתים יגבה קרקע במאה או במאתים מן העידית שבנכסיו:

ולא תימא - דהאי מיטב של ניזק דקאמר ר' ישמעאל וקשיא לן בפ"ק אכלה כחושה משלם שמינה ותרצה רב אידי כגון שאכלה כו' דהמוציא מחבירו עליו הראיה וכחושה הוא דמשלם אלא מאי מיטב דניזק דקאמר ר' ישמעאל לאו בספיקא מיירי וה"ק אותה ערוגה שאכלה ישלם כפי מה שהיתה ראויה להטיב ולהשביח לקמיה:

כי היאך דסליק - בימות הקציר:

סמדר - לאחר שפרחו הענבים מיד ולולבין קודם שפרחו:

כרוך ותני - הוסיף סמדר עמהם במשנה:

כחש גופנא - לנכות מן התשלומין מה שיכחישו הענבים בגפנים אם יעמדו שם עד הבציר שתמיד יונקים לחלוח הגפן:

אביי אמר מסיימי ומסיימי ומאן תנא דחייש לכחש גופנא ר"ש - דשמענא ליה בדוכתא אחריתי:

שסופה להצטער - אלמא מנכין מן התשלומין כפי מה שעתידה להכחיש:

נכי חיה - בדמי ולדות קמיירי דמנכה לו מה שהבעל עתיד ליתן בשכר המיילדת ונזק האשה שהיא נזוקה ומצטערת עכשיו יותר משיש לה חיה הרי הוא משלם לאשה נזק וצער ונמצא הכל בכלל ומדמי ולדות שהוא נותן לבעל מנכין שכר חיה:

נכי מזונות - שהוא צריך להוסיף על מזונות אשתו בימי קישויה והשתא אין קישוי אלמא מנכינן מה שהוא עתיד להוציא:

דקלא פרסאה - חשוב הוא מאד ונישום בפני עצמו:


ראשונים על ש"ס בבלי
מתוך: בבא קמא נט ב (עריכה)

מסאני אוכמי - מנהג אבלים:

כופרא - בתמרים כבוסר בענבים:

דמי כופרא - אינו כלום לימכר עכשיו:

והא הוו תמרי - לאחר זמן:

בששים - עם הקרקע דהכל בכלל שהקונה קרקע בפירותיה נותן עיניו קצת בשבח של אחר זמן:

דן רב - מעשה עבד:

פסק הלכתא - כלומר לימד לתלמידים שהלכה כר"ש הלכה פסוקה לדורות:

לא חתמה לו - שדה המיוחדת לכתובה:

אבדה כתובתה - ולא מצית לומר נחת רוח עשיתי לבעלי דא"כ הוה לה למעבד לראשון אלא ודאי גמרה ומקניא:

נטר בי דרי - שומר הגרנות שמנהגן היה לעשות כל בני הבקעה בגורן אחד זה גדישו וזה גדישו וממנין שומר ובההיא אפי' רבי מודה:

מתני' המביא את העצים חייב - דאי לאו אחרון קמא לא עביד מידי:

גמ' צבתא - צבת טנליי"ש:

גווזא - קיצים:


ראשונים על ש"ס בבלי
מתוך: בבא קמא ס א (עריכה)

סלתא - עצים דקים:

ניבה - כשאדם מדבר מנענע שפתיו ורוח יוצא:

ליהוי כזורה - דחייב משום מלאכה בשבת אע"פ שהרוח מסייעתו כשהוא מגביה התבואה ברחת שקורין פליי"א:

מצד אחר - דלא אהני איהו:

כגון שליבה ברוח מצויה - כשמתחיל ללבות לא היתה הרוח נושבת בחזקה ולא היה מבעיר בכך ובאתה רוח שאינה מצויה ולבתו דמילתא דלא סליק אדעתא הוא אבל זורה לענין שבת סגי לה ברוח מצויה ולהכי איכוין:

צמרה צמורי - לשון אישתא צמירתא (שבת דף סז.) חמימות כלומר שלא נפח ממש אלא בנשימה כדרך המחמם בנשימתו את ידיו דאין זה ליבוי כלל:

מלאכת מחשבת - נתקיימה מחשבתו דניחא ליה ברוח מסייעתו:

מתני' או עפר - לחכה נירו ונתקלקל:

גמ' דשכיח אש גבייהו - אין בני אדם מזדהרין בהן דלכך עומדין הלכך איכא למימר זה פשע:

אבל גדיש כו' - דאיכא למימר אנוס היה:

[ולר"י] - פלוגתא דרבי יהודה בהאי פירקא (ד' סא:):

כל בעלי קומה - אף בעלי חיים ואילנות:

נירו - חרישה שלא נזרע סכסוך שייך באבנים לחיכה בשאר דברים:

הוה אמינא מה שבשדה - תבואה קאמר קרא ולא קרקע ממש להכי כתב קמה בהדיא דהשתא אתרבי שדה לגופה של קרקע:

הכי גרסינן כולי האי נמי לאין דומין - כלומר להבל חשובים הצדיקים שקודמים לפורענות:

טיבותא הוא - שלא יראו ברעה העתידה לבא דכתיב כו':


ראשונים על ש"ס בבלי
מתוך: בבא קמא ס ב (עריכה)

בכי טוב - בעוד חמה זורחת ילין במלון ולא ימתין עד שתחשך ולבקר לא ישכים לצאת עד שיאיר כי טוב לישנא מעליא האור כי טוב כלומר טוב הוא לצאת בו וליכנס בו מפני המזיקין והליסטין:

חרב - חרבו של מלאך המות:

אימה - אימת מות של מלאך ולא בגלוי כל כך:

רתחא - דבר:

סכר כוי - סתם חלונות:

אם אמרנו כו' - בארבעה אנשים מצורעים:

דליכא ספק נפשות - במקום שתגלה שם:

תא שמע - וסיפיה דקרא ועתה לכו ונפלה אל מחנה ארם אם יחיונו נחיה וגו':

וה"מ דלית בהו נקבה - דהתם משום נקבה הוא דעבדי:

דשוויא לתרוייכו - אגדתא ושמעתתא בדבר אחד ושניכם שוין בה שתתרצו ותחפצו בה:

כי תצא מעצמה - אנחנו גרמנו לו שקלקלנו והבטיח הקב"ה לשלם כאילו הוא הבעירה:

פתח הכתוב בנזקי - שהזיק ממונו דכתיב כי תצא משמע מעצמה שהדליק בתוך שלו והלכה ודלקה בתוך של חבירו:

וסיים בנזקי גופו - שקראו מבעיר בידים:

משום חציו - כזורק חץ שמזיק למרחוק דאיהו גופיה עביד הכא נמי איהו גופיה עביד ונפקא מיניה לחייבו בד' דברים אם הוזק בה אדם כדאמרינן בפ"ב (דף כג.):

אשר בשער - סנהדרין זקני השער:

טמון באש קמיבעיא ליה - מעשה בא לפניו במחנה ששרפו אנשיו גדיש של ישראל ונצרך לשאול הלכה אם חייבין לשלם כלים הטמונים בתוכו כר' יהודה או פטורין כרבנן:

גדישין דשעורין הוו - אקרא סמיך דכתיב ותהי חלקת השדה מלאה שעורין:

מלך פורץ - גדר שדה אחרים לעשות לו דרך ולאוכלוסין שלו דאמרי' בב"ב (דף ק:) דרך המלך אין לה שיעור:

מלאה שעורים כו' - בדברי הימים:

מלאה עדשים - בספר שמואל:

ויצילה - שלא ישרפוה הואיל ואסור להציל את עצמו בממון חבירו:


ראשונים על ש"ס בבלי
מתוך: בבא קמא סא א (עריכה)

ה"ג - קראי למה לי ולא גרסינן תרי:

מכדי גמרא שלחו ליה - לא נצרך אלא ללמוד הלכה כמו ששלחו לו ומאי ולא אבה:

דעבד לשם שמים - כיון דאיכא איסורא גבי איניש דעלמא:

מתני' דרך הרבים - י"ו אמות מעגלות דדגלי מדבר ילפינן במסכת שבת (ד' צח:): גמ' תנא דידן קא חשיב מלמעלה למטה שש אמות או חמש אמות או ד' אמות פטור. דס"ל עד ועד בכלל:

ותנא ברא קחשיב מלמטה למעלה שתי אמות או שלש אמות חייב - וד' אמות פטור דס"ל עד ולא עד בכלל וכולן שוין בד' אמות דפטור לתנא דידן עד ועד בכלל לתנא ברא עד ולא עד בכלל:

ואפילו בשדה קוצים - אפילו היתה שדה שקופצת [לשם] האור מעל לגדר מלאה קוצים שנוח האש לבער בה ולדלג פטור:

לא שנו - דפטור:

אלא בקולחת - אש שקולח מתמר ועולה למעלה:

אבל נכפפת - שהרוח מטה אותה וכופה לצדדין ומפסיק השלהבת ודולגת לשון מורי. לישנא אחרינא נכפפת אש נמוכה הולכת ונסרכת בעשבים ובקסמים שעל גבי קרקע הלכך אפילו עברה דרך רה"ר רחב מאד חייב:

במה דברים אמורים - דאם עברה דרך רה"ר פטור:

שלולית - לקמיה מפרש:

ר"א - במתניתין:

אריתא דדלאי - יאור קטן שדולין ממנו ומשקין שדות:

מאן דאמר נהר ממש אע"ג דלית ביה מיא - דהואיל ורחב הוי כדרך הרבים:

מפסיקין לפאה - להניח פאה מכל אחד ואחד:

הנחל - שדה מכאן ושדה מכאן ונחל עמוק באמצע חייב להניח פאה מכל אחד ואחד:

דרך היחיד - ארבע אמות:

שוללין - מתקבצין כמו מן השלל של ביצים (ביצה דף ז.) דבר אחר לשון שלל ומלקוח (במדבר לא) דבר המקובץ:

שמחלקת שלל לאגפיה - שמשקין אותן ממנה והן עושין פירות:


ראשונים על ש"ס בבלי
מתוך: בבא קמא סא ב (עריכה)

באגני - כמו באגנות (שמות כד) קוניי"ש בלע"ז:

מתני' באמצע בית כור - אם יש לו חצי בית כור לכל רוח פטור ובקולחת שדילגה וכדאוקימנא אבל נכפפת בוערת והולכת כל שעה אפילו עד מאה מיל חייב:

הכל לפי הדליקה - קס"ד ה"ק הכל ישלם כל כמה שהדליק בין רחוק בין קרוב:

גמ' לא יעמיד - בני העיר מעכבין עליו שלא תבער האש בתקרה:

מעזיבה - טיח של סיד על תקרה ודומה לו בספר עזרא (נחמיה ג) ויעזבו (את) ירושלים עד החומה:

ובכירה - שפחותה מתנור ואין מבעירין בתוכה אש גדול:

לפי גובה - כשהאש גבוהה וגדולה קופצת למרחוק:

מתני' אלא גדיש של חטין או גדיש של שעורין - אם חטין חטין אם שעורין שעורין:

היה גדי כפות לו כו' חייב - על הגדי דבעלי חיים נמי אתרבו מאו הקמה ומשום דקם ליה בדרבה מיניה ליכא למפטריה דאינו חייב מיתה על העבד דהואיל ואינו כפות היה לו לברוח ופטור עליו ממיתה ומתשלומים אבל היה עבד כפות לו פטור אפילו על הגדי ועל הגדיש דחייב מיתה על העבד דכתיב נקם ינקם (שמות כא) וקם ליה בדרבה מיניה ואפי' לא התרו בו שאינו נהרג הא קי"ל (כתובות דף לד:) דחייבי מיתות שוגגין פטורין ובגדי לא שני לן בין כפות לשאינו כפות ואיידי דנקט בעבד נקט בגדי ואיכא דאמרי בגדי נמי דוקא נקט סמוך פטור דהיה לו לברוח והכי קאמר היה עבד כפות לו או גדי סמוך לו פטור ואע"ג דפשיט בשילהי פ' שני (כז.) שורו כממונו דאם הניח גחלת עליו ונשרף חייב התם הוא דהניח על גבי שור דלא היה לו לשור ליטול אבל הכא היה לו לברוח:

גמ' בתוך של חבירו - אין לו רשות והוי כמאבד בידים:

במדליק את הבירה - בתוך של חבירו הוא ואפ"ה יהיב טעם משום דדרך בני אדם להניח כלים בבתים אבל גדיש לא:

בדידה - בגדיש ולשמעינן אע"פ שאין דרך להטמין בו חייב הואיל והדליק לתוך של חבירו וכ"ש בירה:

בתרתי פליגי [פליגי] במדליק בתוך שלו כו' - ופטרי רבנן אפילו כלים שדרכן להטמין בגדיש דהא גזירת הכתוב הוא דטמון באש פטור ור' יהודה מחייב אטמון ובכלים ל"ש אותן שאין דרכן להטמין ול"ש אותן שדרכן להטמין:

בבירה - מגדל גדול:

מוריגין - קרשים [נקובים] ובהן יתידות ודשין בהן את התבואה:


ראשונים על ש"ס בבלי
מתוך: בבא קמא סב א (עריכה)

ד"ה משלם מה שבתוכו - רבא מתרץ לה לטעמיה בכלים שדרכן להטמין בגדיש:

אלא דמי גדיש - אם הבעירו בעל השדה דלא קביל עליה אלא נטירותא דגדיש:

חטין וחיפן בשעורים - אע"פ שנותן לו רשות לחטין אינו משלם אלא שעורין דאמר ליה לא ראיתי אלא שעורין לפיכך לא נזהרתי בהן כל כך:

מאי הוה ליך גביה דאזקתיה - בידים ששרפתו או שהשלכתו לים ולא דמי למשאיל מקום לחבירו להגדיש שעורין והגדיש חטים דאמרן לעיל אינו משלם אלא דמי שעורין דמבעיר לא מזיק בידים הוא אלא פושע כדכתיב כי תצא אש מעצמה מפי המורה:

פשעה בו - לא שמרתו כדרך השומרים ואבד:

[בדרבא] מתניתו לה - משמיה דרבא אמריתו לה:

שעורין וחיפן בחטין - נותן לו רשות להגדיש שעורין ולא חטין:

שמעית מילתא לר' יהודה - אליבא דר' יהודה דמתני':

עשו תקנת נגזל באשו - כי היכי דתקנו רבנן לנגזל לישבע כמה גזלו ויטול דתנן במסכת שבועות (דף מד:) אלו נשבעין ונוטלין השכיר והנגזל כך תקנו באשו שישבע מה הטמין ויטול:

אליבא דמ"ד לא דיינינן דינא דגרמי - בפרק הגוזל ומאכיל (לקמן דף קיז:):

בכספתא - ארגז שמניחין בו כספים:

אמיד - עשיר שאומדין אותו לכלי כסף:


ראשונים על ש"ס בבלי
מתוך: בבא קמא סב ב (עריכה)

מתני' גץ - אשטנציי"ל:

גמ' למעלה מעשרים אמה - לא חזו לה אינשי ולא מפרסם ניסא ואנן לפרסומי ניסא בעינן:

פרק שביעי - מרובה


מתני' מרובה - אין הגונב אחר הגנב כו'. דכתיב וגונב מבית האיש ולא מבית הגנב:

גמ' בטוען טענת גנב - גנב בא וגנבו ודרשינן לקמן בשמעתין דחייבו רחמנא כפילא אם נשבע ונמצא שקרן:

לא קתני - אלמא נהגי ד' וה' בטוען טענת גנב אם טבח ומכר:

מי קתני אין בין - דהוי דוקא ולא שייר מידי:

קתני - קצת דברים שזו מרובה על זו ושייר:

שהוקשו לקרקעות - דכתיב והתנחלתם אותם וגו' (ויקרא כה):

אין גופן ממון - אלא גורמין לגבות ממון: