רי"ף על הש"ס/בבא קמא/פרק ו

על ש"ס: רי"ף | ראשונים | אחרונים

(דף רי"ף כג:)

(דף נה:) הכונס צאן לדיר ונעל בפניה כראוי ויצאה והזיקה פטור לא נעל בפניה כראוי ויצאה והזיקה חייב. נפרצה בלילה או שפרצוה ליסטין ויצאה והזיקה פטור הוציאוה ליסטין א הליסטין חייבין:

גמ' תנו רבנן איזה הוא כראוי ואיזה הוא שלא כראוי דלת שיכולה לעמוד ברוח מצויה זה הוא כראוי דלת שאינה יכולה לעמוד ברוח מצויה זה הוא שלא כראוי:

א"ר אלעזר ואמרי לה במתניתא תניא ארבעה דברים התורה מיעטה בשמירתם ואלו הן בור ואש ושן ורגל בור דכתיב (שמות כא לו) ולא יכסנו הא כסהו פטור אש דכתיב (שם כב)שלם ישלם המבעיר את הבערה עד דעביד כעין מבעיר שן דכתיב ובער עד דעביד כעין ובער רגל דכתיב ושלח עד דעביד כעין ושלח:

תניא ד' דברים אמר ר' יהושע כל העושה אותן פטור מדיני אדם וחייב בדיני שמים ואלו הן הפורץ (דף רי"ף כד.) גדר בפני בהמת חבירו והכופף קמתו של חבירו בפני הדליקה והשוכר עידי שקר להעיד והיודע לחבירו עדות ואינו מעיד לו:

אמר מר הפורץ גדר לפני בהמת חבירו היכי דמי אילימא בכותל בריא בידי אדם נמי איחיובי מיחייב אכותל אלא (דף נו.) בכותל רעוע:

הכופף קמתו של חבירו בפני הדליקה היכי דמי אילימא דמטיא ליה ברוח מצויה בידי אדם נמי איחיובי מיחייב אלא ברוח שאינה מצויה רב אשי אמר טומן קמתו איתמר משום דשויה טמון באש:

והשוכר עדי שקר היכי דמי אילימא לנפשיה ממונא בעי לשלומי אלא לחבריה:

והיודע עדות לחבירו ואינו מעיד לו ואפילו בחד סהדא משום דמחייבין ליה אפומיה שבועה דאורייתא:

ואיכא נמי מילי אחריני דפטור מדיני אדם וחייב בדיני שמים ואלו הן הנותן סם המות לפני בהמת חבירו פטור מדיני אדם וחייב בדיני שמים והשולח את הבערה ביד חרש שוטה וקטן פטור מדיני אדם וחייב בדיני שמים והמבעית את חבירו פטור מדיני אדם וחייב בדיני שמים נשברה כדו ולא סילקה נפלה גמלו ולא העמידה ר"מ מחייב בהיזקן וחכ"א פטור מדיני אדם וחייב בדיני שמים:

מתני' (דף נה:)

הניחה בחמה או שמסרה ביד חרש שוטה וקטן ויצאה והזיקה חייב:

(הוציאוה ליסטין חייבין) מסרה לרועה נכנס הרועה תחתיו:

נפלה לגנה ונהנית משלם מה שנהנית ירדה כדרכה והזיקה משלם מה שהזיקה:

כיצד משלם מה שהזיקה שמין בית סאה באותה שדה כמה היתה יפה וכמה היא יפה:

ר"ש אומר אם אכלה פירות גמורין ישלם פירות גמורין אם סאה סאה ואם סאתים סאתים:

גמ' (דף נו:) תחתיו דמאן אילימא תחתיו דבעל (דבעל בהמה כ"ה בגמ')תנינא חדא זימנא מסרו לשומר חנם ולשואל לנושא שכר ולשוכר כולן נכנסו תחת הבעלים אלא תחתיו דשומר כגון שמסרה הרועה לברזיליה דאורחיה דרועה לממסריה לברזיליה אבל לרועה דעלמא לא דקי"ל שומר שמסר לשומר חייב:

איתמר שומר אבדה רבה אמר כש"ח דמי ורב יוסף אמר כש"ש דמי רבה אמר כש"ח דמי מאי הנאה דקא מטיא ליה מיניה ורב יוסף אמר כש"ש דמי בההיא הנאה דלא בעי מיתב ריפתא לעניא דאמר מר כל העוסק במצוה פטור מן המצוה הוי עלה שומר שכר וקי"ל בהא כרב יוסף דאמרינן בפ' השוכר את האומנין ((בבא מציעא פב.)) ובפ' שבועת הדיינין ((שבועות מד:)) דכ"ע אית להו דרב יוסף אלמא הלכתא כוותיה:

נפלה לגנה ונהנית משלם מה (דף רי"ף כד:) שנהנית ואפי' נחבטה על גבי ירקות או על גבי פירות והוזקו משלם מה שנהנית וכל שכן אם אכלה:

היכי נפלה רב כהנא אמר (דף נח.) שהוחלקה במי רגליה (בגמ' איתא רבא) ורב אמר כגון שדחפוה חברותיה מאן דאמר כגון שדחפוה חברותיה כ"ש שהוחלקה במי רגליה ומ"ד כגון שהוחלקה במי רגליה אבל דחפוה חברותיה פשיעה היא ומשלמת מה שהזיקה דא"ל איבעי לך לאעבורי חדא חדא והכי הלכתא:

אמר רב כהנא לא שנו אלא באותה ערוגה אבל מערוגה לערוגה משלמת מה שהזיקה ור' יוחנן אמר אפי' מערוגה לערוגה ואפילו כל היום כולו עד שתצא ותחזור אמר רב פפא לא תימא עד שתצא לדעת ותחזור לדעת אלא כיון שיצאת לדעת אף על פי שחזרה שלא לדעת משלמת מה שהזיקה מאי טעמא כיון דאליפא להתם כל אימת דמשתמטא להתם רהטא וכן הלכתא:

(דף נז:) נפלה לגינה ונהני' משלמת מה שנהנית:

אמר רב בנחבטה אבל אכלה אפילו מה שנהנית נמי אינה משלמת נימא רב לטעמיה דאמר רב היה לה שלא תאכל אמרי היכא דאיתזקה היא דמצי אמר היה לה שלא תאכל אבל לאזוקי היא אחרינא דמיפטרת לשלומי מי אמר רב אלא (דף נח.) לא מיבעיא קאמר לא מיבעיא היכא דאכלה דמשלמת מה שנהנית אבל נחבטה ליהוי כמבריח ארי מנכסי חבירו ומה שנהנית נמי לא משלמת קמ"ל ואימא ה"נ מבריח ארי מנכסי חבירו מדעתו האי שלא מדעתו הוא א"נ מבריח ארי מנכסי חבירו הוא דלא פסיד האי פסיד ע"כ:

כיצד משלם מה שהזיקה שמין בית סאה וכו':

(דף נח:) היכי שיימינן א"ר יוסי בר חנינא סאה בששים סאה חזקיה אמר קלח בששים קלחים רבי ינאי אמר תרקב בששים תרקבים וסוגיין כחזקיה דאמר קלח בששים קלחים כלומר אפילו לא אכלה אלא קלח אחד שמין אותו בששים קלחים וכן כל דבר שהיא אוכלת שמין אותו בששים כמותו בין מעט בין הרבה:

ת"ר אין שמין קב בפני עצמה מפני שמשביח ולא בית כור כפני עצמו מפני שפוגם מאי קאמר אמר רב הונא בר מנוח הכי קאמר אין שמין קב בפני עצמו מפני שמשביח ניזק ולא קב בבית כור מפני שפוגם ניזק אלא בששים כחזקיה:

ההוא גברא דקץ (דף רי"ף כה.) קסבא מחבריה אתא לקמיה דריש גלותא א"ל דיינא לדילי חזיין לי תלת תלת בקינא הויאן ושויאן מאה זוזי זיל הב ליה תלתין ותלתא ותילתא אמר בהדי ריש גלותא דדאין דינא דפרסאי למה לי אתא לקמיה דרב נחמן א"ל בששים (דף נט.) רב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע עבדו עובדא כוותיה דרב נחמן בששים איכא דאמרי הכי שמין דיקלא אגב קטינא דארעא בששים והלכתא כוותיה דרב פפא בדיקלא ארמאה והלכתא כוותיה דריש גלותא בדיקלא פרסאה:

(דף נט:) רבי שמעון אומר אם אכלה פירות גמורין וכו' מ"ט כי אמר רחמנא (שמות כב) ובער בשדה אחר מלמד ששמין על גב שדה אחרת הני מילי דצריך לשדה אבל הני כיון דלא צריכין לשדה בעיניהו בעי שלומי:

אמר רב הונא בר חייא א"ר ירמיה בר אבא דן רב כר' מאיר ופסק הלכתא כרבי שמעון דן כרבי מאיר כי הא דתנן כתבה לראשון ולא חתמה לו לשני וחתמה לו איבדה כתובתה דברי רבי מאיר רבי יהודה אומר יכולה היא שתאמר נחת רוח עשיתי לבעלי אתם מה לכם עלי ופסק כרבי שמעון מהא דתנן רבי שמעון אומר אכלה פירות גמורין משלם פירות גמורין אם סאה סאה ואם סאתים סאתים:

מתני' המגדיש בתוך שדה חבירו שלא ברשות ואכלתן בהמתו של בעל השדה פטור ואם הוזקה בהן בעל הגדיש חייב ואם הגדיש ברשות בעל השדה חייב:

גמ' לימא תנן סתמא דלא כרבי דאי כרבי הא אמר עד שיקבל עליו בעל הבית לשמור אמר רב פפא הכא בנטר בי דרי עסקינן דכיון דא"ל עייל עייל ואנטר לך קאמר ליה:

מתני' השולח את הבערה ביד חרש שוטה וקטן פטור מדיני אדם וחייב בדיני שמים שלח ביד פקח הפקח חייב:

אחד הביא את האור ואחד הביא את העצים המביא את העצים חייב אחד הביא את העצים ואחד הביא את האור המביא את האור חייב בא אחר וליבה המלבה חייב ליבתו הרוח הרי כולן פטורין ג:

גמ' אמר ר"ל משמיה דחזקיה ל"ש אלא שמסר לו גחלת וליבה אבל מסר לו שלהבת חייב מ"ט מעשיו דידיה קא גרמו ורבי יוחנן אמר אפי' מסר לו שלהבת פטור מ"ט צבתא דחרש קא גרים ולא מיחייב עד דמסר ליה גווזא או (דף ס.) סילתא ושרגא דההוא ודאי מעשיו דידיה קא גרמי ומסתברא לן דהלכתא כריש לקיש משמיה דחזקיה דחזקיה רבו של רבי יוחנן הוא ואיכא מאן דאמר כיון דלא אשכחן לחזקיה דפליג בהדי רבי יוחנן הלכתא כרבי יוחנן:

ליבתו הרוח הרי כולן פטורין:

ת"ר ליבה וליבתו הרוח אם יש בליבתו כדי ללבות חייב ואם לאו פטור ומאי שנא מזורה ורוח מסייעתו אמר רב אשי כי אמרי' זורה ורוח מסייעתו הני מילי לענין שבת דמלאכת מחשבת אסרה תורה אבל הכא גרמא בנזקין הוא וגרמא בנזקין פטור:

מתני' השולח את הבערה ואכלה עצים או אבנים או עפר חייב שנאמר כי תצא אש ומצאה קוצים ונאכל גדיש :

(דף סא.) עברה גדר שגבוה ארבע אמות או דרך הרבים או נהר פטור:

(דף סא:) המדליק בתוך שלו עד כמה תעבור הדליקה רבי אלעזר בן עזריה אומר רואין אותה כאילו היא באמצע בית כור ר' אליעזר אומר שש עשרה (דף רי"ף כה:) אמה כדרך רשות הרבים רבי עקיבא אומר חמשים אמה רבי שמעון אומר (שמות כב)שלם ישלם המבעיר את הבערה הכל לפי הדליקה:

גמ' ואקשינן למימרא דלית ליה לרבי שמעון שיעורא לפטור והא תנן רבי שמעון אומר לא נאמרו כל השיעורים האלו אלא שאם הזיק יהא פטור מלשלם כלומר כיון שאמר רבי שמעון הכל לפי הדליקה מראין דבריו שאין לרבי שמעון שיעור לפטור אלא אם עברה הדליקה והזיקה חייב בין עברה הרבה בין עברה מעט ונמצא שאין לו שיעור לפטור ושנינן אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה אמר רב הכל לפי גובהה של דליקה כלומר שלא אמר רבי שמעון הכל לפי מה שתעבור הדליקה לפניה ותדליק אלא הכל לפי גובהה של דליקה קאמר שאם תעבור יתר מן הראוי לה לגבהה פטור ואם לא עברה אלא כראוי לגבהה והזיקה חייב והא אית ליה לר' שמעון שיעורא לפטור ולא קשיא דידיה אדידיה:

א"ר יוסף א"ר יהודה אמר שמואל הלכה כר"ש:

ואי קשיא לך מ"ש התם גבי תנור דקא יהבי רבנן שיעורא ואפ"ה אם הזיק משלם מה שהזיק ומאי שנא הכא דפטור לא תיקשי לך הכא דלפי צורך שעה קא מדליק וקא מרחיק כשיעורא וקא עברה הדליקה יתירא משיעורא וקא מזקה אנוס הוא דמאי הוה ליה למעבד הלכך מכה בידי שמים היא ולפיכך פטור דלא יכול לאהדורה והתם גבי תנור כיון דתדיר הוא מדליק איבעי ליה לעיוני אי איכא היזקא לחבירו נסליק היזקא וכיון דלא עביד הכי פושע הוא ולפיכך חייב תדע דהא רבנן פליגי עליה דר' שמעון בתנור דקא יהיב שיעור לפטור והכא אינהו גופייהו קא יהבי שיעורא לפטור:

מתני' המדליק את הגדיש והיו בו כלים ונדלקו רבי יהודה אומר ישלם כל מה שבתוכו וחכמים אומרים אינו משלם אלא גדיש של חטים או גדיש של שעורים:

היה גדי כפות לו ועבד סמוך לו ונשרף עמו חייב עבד כפות לו וגדי סמוך לו ונשרף עמו פטור ומודים חכמים לרבי יהודה במדליק את הבירה שמשלם כל מה שבתוכה שכן דרך בני אדם להניח כלים בבתים:

גמ' תנו רבנן המדליק את הגדיש והיו בו כלים ונדלקו ר' יהודה אומר ישלם כל מה שבתוכו וחכמים אומרים אינו משלם אלא גדיש של חטים או גדיש של שעורים ורואין מקום כלים כאילו מלא תבואה (דף סב.) במה דברים אמורים במדליק בתוך שלו והלכה ואכלה בתוך של חבירו אבל במדליק בתוך של חבירו משלם כל מה שבתוכו ומורה רבי יהודה לחכמים במשאיל מקום לחבירו להגדיש והגדיש והטמין שאינו משלם אלא דמי גדיש בלבד אכל השאילו מקום להגדיש חטין והגדיש שעורין שעורין והגדיש חטין חטין וחיפן בשעורין שעורין וחיפן בחטין שאינו משלם אלא דמי שעורים בלבד:

אמר רבא הנותן דינר זהב לאשה ואמר לה הזהרי בו של כסף הוא הזיקתו משלמת של זהב משום דאמר לה מאי הוה לך גביה דאזיקתיה פשעה ביה משלמת של כסף משום דאמרה ליה נטירותא דכספא קבילת עלי נטירותא דדהבא לא קבילת עלי:

אמר רב שמעית מילתא לרבי יהודה ולא ידענא מאי היא אמר שמואל ולא ידע אבא מאי שמיע ליה לר' יהודה (בדפו"י הגי' לר' יהודה דמחייב) דמחייב על נזקי טמון באש עשו תקנת נגזל באשו דמשתבע ושקיל כדתנן (שבועות מד:) ואלו נשבעין ונוטלין הנגזל וכו':

בעי אמימר עשו תקנת נגזל במסור או לא כגון שיש לו עדים שמסר בו (דף רי"ף כו.) ואיבד ממונו אבל אינם יודעים כמה איבד לו מי עשו תקנת נגזל במסור דמשתבע ושקיל או לא תיקו וכל תיקו דממונא לקולא:

(עי' בפ' המפקיד) ההוא גברא דבטש בכספתא דחבריה שדייה במיא הוה קא טעין מרה הכי הוה בגויה והכי הוה בגויה יתיב רב אשי וקא מיבעיא ליה כה"ג מאי אמר ליה רבינא לרב אחא בריה דרבא ואמרי לה רב אחא בריה דרבא לרב אשי לאו היינו מתני' דתנן מודים חכמים לרבי יהודה במדליק את הבירה שמשלם כל מה שבתוכה שכן דרך בני אדם להניח בבתים א"ל אי דקא טעין זוזי ה"נ לא צריכא דקא טעין מרגניתא מי מנחי אינשי מרגניתא בכספתא או לא תיקו:

מהא שמעינן דלית הלכתא כר' יהודה לענין טמון באש דאי ס"ד הלכתא כרבי יהודה אמאי קא מיבעי לן מי עבידי אינשי דמנחי מרגניתא בכספתא או לא הא קי"ל דר' יהודה בתרתי פליג בהדי רבנן פליג במדליק בתוך שלו והלכה ואכלה בתוך של חבירו דרבי יהודה סבר מיחייב אטמון ורבנן סברי לא מיחייב אטמון ופליג במדליק בתוך של חבירו דרבי יהודה סבר ישלם כל מה שבתוכו ואפילו ארנקי ורבנן סברי כלים שדרכן להטמין בגדיש כגון מוריגין וכלי בקר הוא דמשלם וכלים שאין דרכן להטמין בגדיש לא אלא מדאיבעיא ליה לרב אשי הכי שמעינן דכרבנן סבירא ליה ועוד הא אשכחת בהדיא דרב אשי כרבנן סבירא ליה מדפריש בהכופף קמתו של חבירו בפני הדליקה טומן קמתו איתמר משום דקא משוי ליה טמון באש ש"מ דטמון באש לרב אשי פטור ברבנן א) וחזינא מאן דפסק הלכתא כר' יהודה ואייתי ליה טעמא מהא דאמר רב שמעית מילתא לרבי יהודה וכו' והאי לאו טעמא הוא מדאמרינן לר' יהודה דמחייב על טמון באש שמעינן דלית הלכתא כותיה ואי אמרת למאי הלכתא אמרינן להא דרבי יהודה למיגמר מינה לרבנן במקום דעבידי אינשי דמנחין כגון האי דבטש בכספתא דחבריה ושדיה בנהרא וכגון המדליק את הבירה דמודו בה רבנן לר' יהודה שמשלם כל מה שבתוכה שדרך בני אדם להניח בבתים דמשתבע על דעבידי אינשי דמנחי בגוה ושקיל:

א"ל רב יימר לרב אשי טענו כסא דכספא מאי א"ל חזינן אי איניש דאמיד הוא למהוי ליה כסא דכספא אי נמי איניש מהימנא דמפקדי אינשי גביה משתבע ושקיל ואי לא לאו כל במיניה:

ירושלמי (הלכה ז) ב) חד בר נש אפקיד גבי חבריה שק צרור אירעו אונס הדין אמר סיגין הוה מלא והדין אמר מטכסין הוה מלא אתא עובדא קומי רב ואמר ה"ז נשבע ונוטל בעי ר' יוחנן מהו שיטעננו דברים שאינן ראויים לו נשמעיניה מן הדא אריסיה דבר זיזא אפקיד גבי חד בר נש ליטרא דדהבא מת בר זיזא ומת אריסיה אתא עוברא קומי רבי ישמעאל בר' יוסי אמר מאן לא ידע דכל מה דאית ליה לאריסיה דבר זיזא לבר זיזא הוא יתיהבון לבנוהי דבר זיזא הוו ליה לבר זיזא בנין רברבין ודקיקין אמר יסבון רברביא פלגא וכדרבן דקיקין יסבון פלגא דמך ר' ישמעאל בר' יוסי אתא עובדא קומי ר' חייא (דף רי"ף כו:) אמר אי מן הדא לית את שמע כלום דאית בר נש דלא מפרסמא נפשיה יתיהבון לבני אריסיה א"ל מריה דפקדונא כבר יהבית פלגא א"ל מה שנתת על פי בית דין נתתה ומה שאתה נותן ע"פ ב"ד אתה נותן מהו דיימרון בנוי דאריסיה לבנוי דבר זיזא הבו לן מה דנסבתון יכלין למימר להו מה שנעשה ע"פ ב"ד נעשה מהו דיימרון דקיקיא לרברביא נחלוק עמכון יכלין למימר להו מציאה מצאנו א א"ר יצחק לית דין דקיקיא לרברביא אלא כמי שניתן לו מתנה:

אמר ליה רב (בגמ' איתא אדא)אחא בריה דרב אויא לרב אשי מה בין גזלן לחמסן א"ל חמסן יהיב דמי גזלן לא יהיב דמי א"ל יהיב דמי חמסן קרי ליה והאמר רב הונא תלוייה וזבין זביניה זביני הא דאמר רוצה אני הא דלא אמר רוצה אני:

סליקו להו פרק הכונס