רי"ף על הש"ס/בבא קמא/פרק י

על ש"ס: רי"ף | ראשונים | אחרונים

(דף רי"ף לח.)

(דף קיא:) הגוזל ומאכיל את בניו והמניח לפניהם פטורין מלשלם. ואם היה דבר שיש לו אחריות נכסים חייב לשלם. (דף קיג:) אין פורטין לא מתיבת המוכסים ולא מכיס של גבאין ואין נוטלין מהן צדקה. אבל נוטל הוא מתוך ביתו או מן השוק:

(דף קיד.) נטלו המוכסין חמורו ונתנו לו חמור אחד נטלו לסטין כסותו ונתנו לו כסות אחרת הרי אלו שלו מפני שהבעלים מתייאשין מהן. המציל מיד הגייס ומן הנהר ומן הלסטים אם נתייאשו הבעלים הרי אלו שלו:

לעיל (דף קח:) הגוזל את אביו ונשבע לו ומת הרי זה משלם קרן וחומש לבניו או לאחיו. אם אינו רוצה או שאין לו לוה ובעלי החוב באין ונפרעין ממנו:

האומר לבנו קונם שאת נהנה לי אם יירשני בחיי ובמותי אם מת לא יירשנו ויתן לבניו או לאחיו:

אם אינו רוצה או שאין לו לוה ובעלי החוב באין ונפרעין ממנו:

(דף קי.) הגוזל את הגר ונשבע לו ומת הרי זה משלם קרן וחומש לכהנים ואשם למזבח שנאמר (במדבר ה ח) ואם אין לאיש גואל וגו':

גמ' (דף קיא:) אמר רב חסדא גזל ולא נתייאשו הבעלים ובא אחר ואכלו רצה מזה גובה רצה מזה גובה מאי טעמא כיון דלא אייאוש בעלים ברשותייהו קיימי:

והא דתנן הגוזל ומאכיל (דף רי"ף לח:) את בניו והמניח לפניהם פטורין מלשלם לאחר יאוש היא ואין גזלה קיימת אבל גזלה קיימת אפילו לאחר יאוש חייבים להחזיר.

דתנא רבי אושעיא הגוזל ומאכיל את בניו פטורין מלשלם והמניח לפניהם גזלה קיימת חייבין אין גזלה קיימת פטורין.

ואם הניח להן אביהן אחריות נכסים חייבין לשלם.

ואמרינן אין גזלה קיימת פטורין לימא תהוי תיובתיה דרב חסדא ופריק לא רב חסדא מוקים ליה לאחר יאוש.

והשתא דמטלטלי משתעבדי לבע"ח חייבין לשלם ממטלטלי דשבק אבוהון בין לפני יאוש בין לאחר יאוש בין אכלו בין לא אכלו דהוה ליה כמלוה על פה א וקי"ל השתא דמלוה על פה גובה מן היורשין בין ממקרקעי בין ממטלטלי.

אבל ודאי הניח להן אביהן מעות של רבית אין חייבין להחזיר דתניא (דף קיב.) הניח להן אביהן מעות של רבית אע"פ שהן יודעים שהן של רבית אין חייבין להחזיר:

(דף צד:) ואם הניח להן אביהן פרה וטלית וכל דבר המסוים חייבין להחזיר מפני כבוד אביהן:

ואמרינן עלה (דף קיב.) אמר רמי בר חמא זאת אומרת רשות יורש כרשות לוקח דמי רבא אמר לעולם אימא לך רשות יורש לאו כרשות לוקח דמי ושאני הכא דאמר קרא (ויקרא כה לו) אל תקח מאתו נשך ותרבית לדידיה הוא דאזהריה רחמנא לבריה לא אזהריה רחמנא.

והאי דאמרינן חייבין להחזיר מפני כבוד אביהן הני מילי בשעשה תשובה ולא הספיק להחזיר עד שמת (דף רי"ף לט.) כדאוקימנא בפ' איזה הוא נשך (בבא מציעא סב.) ובגמ' שלנו הוא ג"כ בפ' שלפני זה (דף צד:):

(דף קיב:) אמר רבא הניח להן אביהן פרה שאולה משתמשין בה כל ימי שאלתה מתה אין חייבין באונסיה כסבורין הן של אביהן היא טבחוה ואכלוה משלמין דמי בשר בזול וכו' כדכתבנוה בכתובות בפרק אלו נערות ת"ר (ויקרא ה כג) והשיב את הגזלה מה ת"ל אשר גזל יחזיר כעין שגזל ומכאן אמרו הגוזל ומאכיל את בניו פטורין מלשלם והמניח לפניהן בין גדולים בין קטנים חייבין משום סומכוס אמרו גדולים חייבין קטנים פטורים:

בר חמוה דרבי ירמיה טרק גלי באפי דרבי ירמיה אתא לקמיה דרבי אבא אמר ליה שלו הוא תובע א"ל והא מייתינא סהדי דאחזקי בה בחיי אבוה אמר ליה וכי מקבלין עדים (דף קיב:) שלא בפני בעל דין א"ל והתניא בין גדולים בין קטנים חייבין אמר ליה הרי מחלוקתך בצדך משום סומכוס אמרו גדולים חייבין קטנים פטורים אמר איכפל עלמא וקאי כסומכוס לאפקועי לדידי איגלגל מלתא ומטא לקמיה דרבי אבהו אמר ליה לא שמיע לכו הא דאמר רב חמא בר יוסף א"ר אושעיא תינוק שתקף בעבדיו וירד לתוך שדה חבירו ואמר שלי היא אין אומרים נמתין לו עד שיגדיל אלא מוציאין אותה מידו ולכשיגדיל אם יש לו עדים יביא ראיה ונראה מי דמי התם הוא דלא קיימא בחזקה דאבוה אבל הכא דקיימא בחזקה דאבוה לא:

אמר רבי אסי אמר רבי שבתי מקבלין עדים שלא בפני בעל דין תהי בה רבי יוחנן וכי מקבלין עדים שלא בפני בעל דין קיבלה מיניה רבי יוסי בר חנינא כגון שהיה הוא חולה או עדיו חולים או שהיו (דף רי"ף לט:) עדיו מבקשין לילך למדינת הים ושלחו לו ולא בא:

אמר רבא הלכתא מקיימין את השטר שלא בפני בעל דין ואפי' עומד וצווח:

ואי אמר קיבעו זימנא דמייתינא סהדי ומרענא ליה לשטרא קבעינן ליה.

ואי לא אתו בזימניה נטרינן ליה שני וחמישי ושני ואי לא אתא כתבינן פתיחא עליה ומשהינן ליה תשעין יומין תלתין יומין קמאי לא כתבינן אדרכתא אניכסיה דאמרינן דלמא אזוזי קא טרח.

תלתין יומין מציעאי לא כתבינן אדרכתא אניכסיה דאמרינן דלמא לא אשכח למיזף וקא טרח לזבוני שלשים יום בתראי לא כתבינן אדרכתא אניכסיה דאמרי' דלמא ההוא דקא זבין גופיה קא טרח אזוזי מכאן ואילך ודאי כתבינן אדרכתא אניכסיה והנ"מ דקא מישתמיט אישתמוטי ואמר אתינא אבל אמר לא אתינא לאלתר כתבינן אדרכתא אניכסיה והני מילי מלוה אבל פקדון לאלתר כתבינן אדרכתא אנכסיה והני מילי אמקרקעי אבל אמטלטלי לא כתבינן מ"ט דלמא שמיט ואכיל להו ומייתי האיך סהדי ומרע ליה לשטרא וליכא לאשתלומי מיניה ואפי' אית ליה למלוה מקרקעי לא כתבינן ליה אדרכתא אמטלטלי דחיישינן דלמא מיכספן הנך מקרקעי וליכא לאישתלומי מיני' וכי כתבינן אדרכתא אניכסיה מודעינן ליה והוא דמקרב כגון דאזיל שליחא בתלתא בשבא ואתי בארבעה בשבא וקאי בחמשה בבי דינא:

אמר (בגמ' איתא רבינא) רבא שליחא דבי דינא מהימן כבי תרי והנ"מ לשמתא אבל לפתיחא לא מ"ט ממונא הוא דקא מחסר ליה דבעי מיתב זוזא דפתיחא:

א ואמר (בגמ' איתא רבינא) רבא קבעינן ויהבינן זימנא אפומי דאיתתא ואפומי דשיבבא ולא אמרן אלא דליתא במתא דף קיג.

אבל איתיה במתא לא מ"ט לא א"ל סברי אשכחיה שליחא וא"ל (דף רי"ף מ.) ואע"ג דליתיה במתא נמי לא אמרן אלא דאתי ביומיה אבל אי לא אתי ביומיה לא מ"ט אישתלו ולא אמרו ליה ואע"ג דאתי ביומיה נמי לא אמרן אלא דלית ליה אורחא אבבא דבי דינא אבל אי אית ליה אורחא אבבא דבי דינא לא מ"ט לא אמרו ליה סברי אשכחיה וא"ל:

(בגמ' איתא אמר רבא כי המימרות הקודמות איתא בשם רבינא) ואמר רבא האי מאן דכתבינן פתיחא עליה אדלא אתא לדינא כי אתא לדינא קרעינן ליה לפתיחיה.

אדלא צאית לדינא לא קרעינן ליה לפתיחיה עד דצאית ולא היא כי אמר ציאתנא קרעינן ליה לפתיחיה:

אמר רב חסדא קבעינן זמן דייתי לדינא שני וחמישי ושני זימנא וזימנא דבתר זימנא.

ועד למחר לא כתבינן פתיחא:

רב אשי איקלע לבי רב כהנא אפום נהרא חזייה לההיא איתתא דאקבעה זימנא בצפרא וקא כתבי עלה פתיחא לאורתא א"ל לא סבר לה מר להא דרב חסדא קובעין זמן ב' וה' וב' א"ל הנ"מ גברא דלא שכיח במתא אבל איתתא כיון דשכיחא במתא ויתבה ולא קא אתיא מעיקרא מורדת היא אמר (בגמ' איתא אמר רב יהודה לא יהבינא זימנא לא כו') רב לא מקבעינן זימנא לא ביומי ניסן ולא ביומי סיון ולא ביומי תשרי ולא במעלי שבתא ולא במעלי יומא טבא:

אבל מניסן לבתר ניסן ומתשרי לבתר תשרי מקבעינן:

וממעלי שבתא לבתר שבתא לא מקבעינן משום דמיטרד בשבתא:

פיסקא אין פורטין לא מתיבת המוכסין ולא מכיס הגבאין מוכסין והא אמר שמואל דינא דמלכותא דינא אמר רב חיננא בר כהנא אמר שמואל במוכס שאין לו קצבה דבי ר' ינאי אמרי במוכס העומד מאליו:

וכן הא דתנן נודרים להרגים ולחרמים ולמוכסים במוכס העומד מאליו או מוכס שאין לו קצבה תניא אסור להבריח בהם מן המכס רבי שמעון אומר משום רבי עקיבא מותר להבריח בהם מן המכס בשלמא לענין כלאים בהא קא מיפלגי מר סבר דבר שאין מתכוין אסור ומר סבר מותר אלא להבריח מן המכס מי שרי והא קאמר שמואל דינא דמלכותא דינא אמר רב חיננא בר כהנא במוכס שאין לו קצבה דבי רבי ינאי אמרו במוכס העומד מאליו רב אשי אמר הכא במוכס כנעני א) עסקינן וכדתניא ישראל וכנעני אנס שבאו לפניך לדין אם אתה יכול לזכהו בדין ישראל זכהו ואמור לו כך דיננו בדיני כנענים זכהו ואמור לו כך דינכם ואם לאו באין עליו בעקיפין ב) דברי ר' ישמעאל ר"ע אומר אין באין עליו בעקיפין מפני קידוש השם וקי"ל כרב אשי דבתרא הוא:

אמר (דף קיג:) (ושם איתא רב ביבי בר גידל א"ר שמעון כו' ע"ש) רב ביבי בר גוזלא א"ר שמעון חסידא גזילו של כנעני אסור אבדתו מותרת ג):

גזלו אסור כדרב הונא אמר רב דאמר רב הונא אמר רב מנין לגזל כנעני שהוא אסור שנאמר (דברים ז טז) ואכלת את כל העמים אשר ה' אלהיך נותן לך בזמן שמסורין בידך ולא בזמן שאינן מסורין בידך אבדתו מותרת כי הא דאמר רב חמא בר גוריא אמר רב מנין לאבדת כנעני שהיא מותרת שנא' (דברים כ״ב:ג׳)וכן תעשה לחמורו וכן תעשה לשמלתו וכן תעשה לכל אבדת אחיך אבדת אחיך ד) ולא אבדת כנעני ה) תניא ר"פ בן יאיר אומר כל מקום שיש חילול השם אף אבידתו (דף רי"ף מ:) אסורה אמר שמואל וטעותו מותרת א) כי הא דשמואל זבן לקנא דדהבא בכלל דפליזא מן ההוא כותי ב) בארבע זוזי ואבלע ליה זוזי יתירא:

רב כהנא זבן מאה ועשרין חביתא דחמרא בכלל מאה מההוא כותי אמר ליה חזי דעלך קא סמיכנא:

רב אשי הוה שפיל ואזיל חזא הנהו שבשי דגופנא דתלו לבר מן פרדיסא ותלו בהו קיטופי א"ל לשמעיה פוק חזי אי דישראל הוא לא תייתי ואי דכותי הוא אייתי שמעיה ההוא כותי אתא אמר ליה דכותי שרי א"ל הכי קאמינא ליה אי דכותי הוא אייתי דשקיל דמי ואי דישראל הוא לא תייתי דלא שקיל דמי:

גופא אמר שמואל דינא דמלכותא דינא אמר רבא תדע דקטלי דיקלי ועברי גישרי ועברינן עלייהו:

אמר רב האי מאן דמשתכח בבי דרי פרע מנתא דמלכא וה"מ בשותפי אבל באריסא לא דאמר רב בר מתא אבר מתא מיעבט וה"מ בבול ארעא פי' יבול הארץ ובגיזתא דשתא אבל חליף ליה שתא כיון דמפייס מלכא לא:

מכריז רבא ואיתימא רב הונא דסלקין לעילא ודנחתין לתתא האי בר ישראל דידע סהדותא לכותי אישראל חבריה ואזיל מסהיד ליה בכותי היו משמתינן ליה מ"ט כיון דכותים מפקי ממונא אחד סהדא היו משמתינן ליה והני מילי (דף קיד.) במגיסתא אבל בי דואר אינהו נמי חד סהדא למומתא שרו ליה אמר רב אשי האי בר ישראל דזבין ליה ארעא לעובד כוכבים אמיצרא דישראל חבריה היו משמתינן ליה מאי טעמא משום דאמר ליה (דף רי"ף מא.) אריא ארבעת לי אמיצראי משמתינן ליה עד דאתי ומקבל כל אונסא דאתי מחמתיה:

המציל מן הנהר ומן הלסטים אם נתייאשו הבעלים הרי אלו שלו אם נתייאשו אין סתמא לא אמר רב אסי לא שנו אלא בלסטין עכו"ם דדיינו בגיותא אבל בישראל דאמרי מי יימר אפילו סתמא נמי איאושי מיאש:

מתני' אמר רבי יוחנן בן ברוקה נאמנת אשה או קטן לומר מכאן יצא נחיל זה ומהלך בתוך שדהו ונוטל את נחילו ואם הזיק משלם מה שהזיק אבל לא יקוץ את הסוכה על מנת ליתן דמים רבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקה אומר קוצץ ונותן דמים:

גמ' (דף קיד:) אמר רב אשי אין מסיח לפי תומו כשר אלא לעדות אשה בלבד אמר ליה רבינא לר' אשי והא נחיל של דבורים א"ל בקנין דרבנן וההוא עובדא נמי (דף רי"ף מא:) דהוה קמיה דרבי מעשה באדם אחד שהיה מסיח לפי תומו ואמר אני ואימא נשבינו לבין האומות יצאתי לשאוב מים ודעתי על אימא ללקט עצים ודעתי על אימא והשיאה רבי לכהונה על פיו משום דבשבויה הקילו רבנן:

הא דתניא דרבי ישמעאל ברבי יוחנן בן ברוקה אומר תנאי ב"ד הוא שיהא זה יורד לשדה חבירו וקוצץ סוכה של חבירו ומציל נחילו ונותן דמי סוכה מתוך נחילו וכן תנאי ב"ד הוא שיהא זה מפרק את עציו ומציל פשתנו של חבירו ונוטל דמי עציו מתוך פשתנו של חבירו וכן תנאי בית דין שיהא זה שופך את יינו ומציל דבשנו של חבירו ונוטל דמי יינו מתוך דבשנו של חברו חזינן מאן דאמר הני כולהו הלכתא נינהו ואנן לא סבירא לן הכי דקי"ל כמתני' דתנן אין לו אלא שברו וגרסי' נמי בס"פ מרובה (דף פא:) בענין עשרה תנאין שהתנה יהושע ותו ליכא הא איכא הא דא"ר יהודה בשעת הוצאת זבלים אדם מוציא זבלו וצוברו כל ל' יום ברה"ר כדי שיהא נישוף ברגלי אדם וברגלי בהמה שע"מ כן הנחיל יהושע לישראל את הארץ והא איכא הא דרבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקה וכו' ופרקינן דיחידאה לא קאמרינן דביחידאה לא קא מיירי דשמעת מינה הא דר' יהודה והא דר' ישמעאל בנו של ר' יוחנן בן ברוקה כולהו לאו הלכתא נינהו:

מתני' המכיר כליו וספריו ביד אחר אם יצא לו שם גניבה בעיר ישבע כמה הוציא ויטול ואם לאו לא כל הימנו שאני אומר מכרן לאחר ולקחם זה ממנו:

(דף קטו.) זה בא בחביתו של יין וזה בא בכדו של דבש נסדקה חבית של דבש ושפך זה את את יינו והציל את הדבש לתוכה (דף קטו:) אין לו אלא שכרו ואם אמר לו אציל את שלך ואתה נותן לי דמי שלי חייב ליתן לו:

שטף נהר חמורו וחמור חבירו שלו יפה מנה ושל חבירו יפה מאתים הניח את שלו והציל את של חבירו אין לו אלא שכרו ואם אמר לו אציל את שלך ואתה נותן לי דמי שלי חייב ליתן לו:

גמ' (דף קיד:) וכי יצא לו שם גניבה בעיר מאי הוה דלמא זבוני זבנינהו והוא ניהו דקא מפיק שמא אמר רב יהודה אמר רב הכא במאי עסקינן כגון שבאו בני אדם ולנו בתוך ביתו ועמד והפגין בלילה ואמר נגנבו כלי נגנבו כלי ודלמא עילה מצא רב כהנא מסיים בה משמיה דרב כגון שהיתה מחתרת חתורה ובני אדם שלנו בתוך ביתו יצאו ואבונקראות של כלים על כתפיהם והכל אומרים נגנבו כליו של פלוני ודלמא כלים שקול ספרים לא שקול ואסיקנא א"ר אבהו באומרים הללו כליו של פלוני והללו ספריו של פלוני:

אמר רבא לא שנו אלא בבעל הבית העשוי למכור את כליו אבל בבעל הבית שאינו עשוי למכור את כליו לא צריך (דף קטו.) כולי האי ודלמא איצטריך ליה זוזי וזבין א אמר רב אשי הרי יצא לו שם גניבה בעיר:

גנב ומכר ואח"כ הוכר הגנב רב משמיה דרבי חייא אמר הדין עם הראשון ר' יוחנן משמיה דר' ינאי (בדפו"י הגי' חייא) אמר הדין עם השני אמר רב פפא דכ"ע גלימא למריה הדר והכא בעשו בו תקנת השוק קא מיפלגי ומאי הדין הדין הלוקח רב משום ר' חייא אמר הדין עם הראשון דינא דלוקח למישקל זוזיה מגנב סבר לא עשו בו תקנת השוק ר' יוחנן אמר הדין עם השני דינא דלוקח למישקל זוזיה מבעל הבית (דף רי"ף מב.) קסבר עשו בו תקנת השוק והלכתא כר' יוחנן דקסבר עשו בו תקנת השוק:

אמר (בדפו"י הגי' רב) רבא גנב מפורסם לא עשו בו תקנת השוק:

איתמר גנב ופרע בחובו גנב ופרע בהקיפו לא עשו בו תקנת השוק מאי טעמא דאמרינן ליה לאו אדעתא דהאי מידי דיהיב לך יהבת ליה זוזי:

משכנתא שוה מאתן במאה עשו בו תקנת השוק.

שוה מאה במאה אמימר אמר לא עשו בו תקנת השוק מר זוטרא אמר עשו בו תקנת השוק זביני שוה בשוה עשו בו תקנת השוק שוה מאה במאתן רב ששת אמר לא עשו בו תקנת השוק רבא אמר עשו בו תקנת השוק והלכתא בכולהו עשו בו תקנת השוק לבר מגנב ופרע בחובו וגנב ופרע בהקיפו דלא עשו בו תקנת השוק:

(בגמ' איתא אבימי בר נאזי) אביי בר נאזי חמוה דרבי הוה מסיק ביה ארבע זוזי בההוא גברא גנב ואייתי גלימא יהב ליה ויהב ליה ארבעה זוזי אחריני אתא לקמיה דרבינא א"ל ארבעה זוזי קמא גנב ופרע בחובו הוא לא בעית למיתבא ליה הני ארבעה זוזי בתראי ודאי זיל הב ליה ושקול גלימך מתקיף לה רב כהן דלמא גלימא (בגמ' איתא בהנהו)מהנהו ארבעה זוזי קמאי יהבה ניהליה דהוה ליה גנב ופרע בחובו ארבעה בתראי הימוני הימניה כדמעיקרא איגלגל מילתא ומטת לקמיה (בגמ' איתא דר' אבהו)דרבא אמר להו הלכתא כרב כהן:

נרשאה גנב ספרא זבנא לפפונאי בתמנן זוזי אזל פפונא זבניה לבר מחוזא במאה ועשרים לסוף הוכר הגנב אמר אביי אזיל מריה דספרא יהיב ליה לבר מחוזא תמנן ושקיל סיפריה ואזיל בר מחוזא שקיל ארבעין מפפונא מתקיף לה רבא השתא בלוקח מן הגנב עשו תקנת השוק בלוקח מן הלוקח לא כל שכן אלא אמר רבא מרי ספרא יהיב ליה לבר מחוזא מאה ועשרים ושקיל ספרא ואזיל מארי ספרא שקיל ארבעין מפפונא ושקיל תמנן מן גנבא וכן הלכתא:

זה בא בחביתו של יין וכו':

(דף קטו:) אמאי לימא ליה אנא מהפקירא קא זכינא כדאמר רבי ירמיה בשעקל בית הבד כרוך עליה מתני' נמי בשעקל בית הבד כרוך עליה אמר לו אציל את שלך ואתה נותן לי דמי שלי חייב ליתן לו דף קטז.

ולימא ליה משטה אני בך מי לא תניא הרי שהיה בורח מבית האסורים והיתה מעבורת לפניו ואמר לו טול דינר והעבירני אין לו אלא שכרו אלמא א"ל משטה אני בך אמרי הא לא דמיא אלא לסיפא אמר לו טול דינר בשכרך והעבירני נותן לו שכרו משלם.

מ"ש רישא ומ"ש סיפא אמר רמי בר חמא סיפא בצייד ששולה דגים מן הים עסקינן דא"ל אפסדתן מיהא כוורי בזוזא:

שטף נהר חמורו וחמור חבירו וכו':

בעא מיניה רב כהנא מרב ירד להציל ועלה שלו מאליו מהו א"ל ההוא משמיא הוא דרחימו עליה כי הא דרב ספרא הוה קא אזיל בההיא שיירתא לוינהו אריה כל אורתא הוו שדו ליה חמרא דחד מינייהו ההיא אורתא דמטא גבי רב ספרא שדייה ניהליה לחמריה לא אתא אריה קדים רב ספרא למחר זכה ביה בחמריה א"ל רב אחא מדפתי לרבינא למה ליה לרב ספרא דאקדים זכה ביה פשיטא (דף רי"ף מב:) כי אפקריה אדעתא דאריה אפקריה אדעתא דכ"ע לא אפקריה א"ל לרווחא דמילתא הוא דעבד:

בעא מיניה רב מרבי ירד להציל ולא הציל מהו א"ל זו שאלה היא אין לו אלא שכרו איתיביה השוכר את הפועל (דף קטז:) להביא לו כרוב ודורמסקין לחולה ומצאו שמת או שהבריא נותן לו שכרו משלם א"ל התם עביד שליח שליחותיה הכא לא עביד שליח שליחותיה:

ת"ר שיירא שהיתה מהלכת במדבר ועמד עליה גייס לטורפה מחשבין לפי ממון ואין מחשבין לפי נפשות ואם שכרו תייר לפניהם מחשבין אף לפי נפשות. ולא ישנו ממנהג החמרין. ורשאין החמרין להתנות כל מי שתאבד לו חמור מעמידין לו חמור אחר אבדה בכוסיא פירוש בפשיעה אין מעמידין לו שלא בכוסיא מעמידים לו ואם אמר תנו לי ואני אשמור אין נזקקין לו פירוש אם אמר תנו לי דמי חמור שלי שאיני רוצה ליקח חמור ואני אשמור עמכם כבראשונה אין נזקקין לו פשיטא לא צריכא דאית ליה חמרא אחרינא מהו דתימא אמר להו הא אית לי חמרא אחרינא בהדייכו קמ"ל דאמרי ליה אתרי מסרת נפשך טפי (מדפו"י):

תנו רבנן ספינה שהיתה מהלכת בים ועמד עליה נחשול לטובעה והקלו ממשאה מחשבין לפי משוי ואין מחשבין לפי ממון. ולא ישנו ממנהג הספנין. ורשאין הספנין להתנות ביניהן כל מי שתאבד לו ספינה מעמידין לו ספינה אחרת אבדה בכוסיא אין מעמידין לו שלא בכוסיא מעמידין לו ואם פירש למקום שאין הספנין הולכין אין מעמידין לו ת"ר שיירא שהיתה מהלכת במדבר ועמד עליה גייס וטרפה ועמד אחד והציל הציל לאמצע ואם אמר לעצמי אני מציל הציל לעצמו היכי דמי אי דיכולין להציל אפי' אמר נמי ולא כלום הוא ואי דאינן יכולין להציל אפי' לא אמר נמי אמר רמי בר חמא הכא בשותפין עסקינן וכגון זה שותף חולק שלא מדעת חבירו אמר מיפלג פליג לא אמר לא פליג ורבא אמר הכא בפועל עסקינן וכדרב דאמר רב פועל יכול לחזור בו אפילו בחצי היום אמר מהדר הדר ביה לא אמר לא הדר ביה רב אשי אמר הכא ביכולין להציל ע"י הדחק לא אמר אמרי ליה אי אמרת לן הוה מסרינן נפשין אמר ניתיבו אינהו אסוחי אסחו דעתייהו:

הני תלתא פירושי הלכתא נינהו. תוספתא בני חבורה שמחלו עליהן מוכסין מחלו לאמצע ואם אמרו משום פלוני מחלנו מה שמחלו מחול לו:

מתני' הגוזל את השדה ונטלוהו מסיקין אם מכת מדינה היא אומר לו הרי שלך לפניך ואם מחמת הגזלן חייב להעמיד לו שדה אחרת שטפה נהר אומר לו הרי שלך לפניך:

גמ' אם מחמת הגזלן חייב להעמיד לו שדה היכי דמי אילימא דאנסוהו לכולהו ארעתא ואנסוהו להא נמי בהדייהו מרישא שמעת מינה אם מכת מדינה היא אומר לו הרי שלך לפניך הא לאו מכת מדינה היא חייב להעמיד לו שדה הכא במאי עסקינן כגון דאנסוהו ואמרי ליה אחוי ארעתך ואחוי נמי ההיא בהדייהו:

ההוא גברא (דף רי"ף מג.) דאחוי אכריא דחיטי דבי ריש גלותא אתא לקמיה דרב נחמן חייביה רב נחמן לשלומי מהא דתנן ואם מחמת הגזלן חייב להעמיד לו שדה וקי"ל דאחוי אחוויי:

(דף קיז.) רב הונא בר יהודה איקלע לבי אביוני אתא לקמיה דרבא אמר ליה כלום בא מעשה לידך אמר ליה א ישראל שאנסוהו כותים והראה ממון חבירו בא לידי וחייבתיו.

אמר ליה קום אהדר עובדא למריה דתניא ישראל שאנסוהו כותים והראה ממון חבירו פטור ואם נטל ונתן ביד חייב ואמר רבא ואם הראה מעצמו כמי שנשא ונתן ביד דמי וחייב איכא מאן דאמר כי היכי דישראל שאנסוהו כותים והראה ממון חבירו פטור הכי נמי ישראל שאנסוהו כותים להביא ממון חבירו והלך והביא פטור א ואנן לא סבירי לן הכי דכי מעיינת בה בשמעתתא לא סלקא אליבא דהאי סברא כל עיקר דהאי דתניא ואם נשא ונתן ביד חייב במאי עסקינן אי באונס הא אמרינן פטור ואי מעצמו מאי איריא נשא ונתן ביד אפילו הראה נמי חייב אלא לאו הכי קאמר ישראל שאנסוהו כותים והראה ממון חבירו פטור ודוקא הראה אבל נשא ונתן ביד חייב ואע"ג דאניס לא שנא אנסוהו והלך הוא והביא ולא שנא אנסוהו להביא והביא והכי נמי מסתברא דאמר ההוא גברא דאחוי אחמרא (דף רי"ף מג:) דרב פנחס ודרב מרי בני רב חסדא אמרי ליה דרי בהדן דרא ואמטא בהדיהו אתא לקמיה דרב אשי פטריה אמרו ליה רבנן והא תניא אם נשא ונתן ביד חייב אמר להו הני מילי היכא דלא אוקמינהו עילויה אבל הכא כיון דאוקמינהו עילויה מיקלא קלייה אי אמרת בשלמא הא דתניא חייב אע"ג דאניס היינו דקא מקשו מינה רבנן לרב אשי אלא אי אמרת הא דתניא חייב בדלא אניס אבל היכא דאניס פטור היכי קא מקשו מינה רבנן לרב אשי והא ההוא גברא דפטריה רב אשי אנוס הוה ועוד אמאי קאמר להו רב אשי הני מילי היכא דלא אוקמינהו עילויה לימא להו הנ"מ היכא דלא אניס אבל האי אניס הוא אלא ש"מ כי לא אוקמינהו עילויה אע"ג דאניס חייב א וכי תימא מ"ש מראה מנשא ונתן ביד דהאי פטור והאי חייב ותרוייהו אניסי האי גרמא והאי בידים ומסתייע נמי האי סברא מהא דאותיביה רב כהנא לרב אשי אמר לו אנס הושיט לי פקיע עמיר זה או אשכול של ענבים זה והושיט לו חייב והא הכא אע"ג דקאי עילויה כי קא יהיב ליה בידיה חייב ופרקינן הכא במאי עסקינן דקאי בתרי עברי דנהרא דלא מצי שקיל ליה ומשום הכי חייב ואע"ג דאניס ליה חייב.

ב ושמעית מינה דמאן דשקיל ליה לממונא דחבריה וממטי ליה בידיה לגבי אנס חייב ואף על גב דאניס:

א ההיא שותא דהוו קא מינצו עלה בתרי האי אמר דידי היא והאי אמר דידי היא קם חד מיניהו מסרה לפרהגמונא דמלכא אמר אביי יכיל למימר ליה אין מסרי ודידי מסרי א"ל רבא כל כמיניה אלא אמר רבא משמתינן ליה עד דמייתי לה וקיימי תרוייהו בדינא:

גרסי' בגטין בפירקא קמא (דף ז.) שלח ליה מר עוקבא לרבי אלעזר בני אדם העומדין עלי ובידי למוסרן למלכות מהו שרטט וכתב ליה (תהלים לט ב) אמרתי אשמרה דרכי מחטוא בלשוני אשמרה לפי מחסום בעוד רשע לנגדי אע"פ שרשע לנגדי אשמרה לפי מחסום שלח ליה קא מצערן לי טובא ולא מצינא דאיקום בהו שלח ליה (תהלים לז ז) דום לה' והתחולל לו והוא יפילם לך חללים חללים השכם והערב עליהם בבית המדרש והן כלין מאליהן שמעינן מינה דאפילו במקום צער אסור למימסר בר ישראל למלכות עובדי כוכבים ל"ש גופיה ל"ש ממוניה:

(דף קיז:) ההוא גברא דאפקידו גביה כסא דכספא אתו גנבי עליה שקליה יהביה ניהלייהו אתו לקמיה דרבא פטריה א"ל אביי האי מציל עצמו בממון חבירו הוא אמר רב אשי נחזי אנן אי אמיד עליה אתו ואי לא אמיד אההוא כסא הוא דאתו.

אמיד פי' עשיר:

ההוא גברא דאפקידו גביה ארנקא דפדיון שבויים אתו גנבי עליה שקליה יהביה ניהלייהו אתא לקמיה דרבא פטריה (דף רי"ף מד.) אמר אביי האי מציל עצמו בממון חבירו הוא א"ל אין לך פדיון שבוים גדול מזה:

ההוא גברא דקדים חמרא למברא מקמי דהוו קא סלקי אינשי למברא הוה קא בעי למיטבע אינשי מלח ביה חד מינייהו שדייה לחמריה במיא אתא לקמיה (בגמ' איתא רבה וכן לקמן רבה לטעמיה כו') דרבא פטריה א"ל אביי האי מציל עצמו בממון חבריה הוא א"ל רבא האי רודף הוא. רבא לטעמיה דאמר רודף שהיה רודף אחר חבירו להרגו ושיבר את הכלים בין של נרדף בין של כל אדם פטור מאי טעמא מתחייב בנפשו הוא. ונרדף ששיבר את הכלים של רודף פטור של כל אדם חייב. של רודף פטור לא יהא ממונו חמור מגופו. של כל אדם חייב אסור לו לאדם שיציל את עצמו בממון חבירו. ורודף שהיה רודף אחר הרודף ושיבר את הכלים בין של רודף בין של נרדף בין של כל אדם פטור ולא מן הדין אלא שאם אין אתה אומר כן אין לך אדם שהוא מציל את חבירו מיד הרודף:

(דף קיח.) מתני' הגוזל את חבירו או שלוה ממנו או שהפקיד אצלו בישוב (דף רי"ף מד:) לא יחזיר לו במדבר על מנת לצאת למדבר יחזיר לו במדבר:

האומר לחבירו גזלתיך והלויתני והפקדת אצלי ואיני יודע אם החזרתי לך ואם לא החזרתי חייב לשלם:

אבל איני יודע אם גזלתיך אם הלויתני אם הפקדת אצלי אם לא הפקדת פטור מלשלם:

גמ' ורמינהי מלוה משתלמת בכל מקום אבדה ופקדון אין משתלמין אלא במקומן אמר אביי ה"ק מלוה ניתנה ליתבע בכל מקום אבדה ופקדון לא ניתנו ליתבע אלא במקומן. שמעינן השתא ממתני' ומברייתא דהמלוה את חבירו בישוב אית ליה רשותא למיגבא מיניה בדברא אפי' בעל כרחיה דלוה אבל אי לא בעי מלוה לאיפרועי בדברא לית ליה רשותא ללוה למימר ליה למלוה הא לך זוזי דאית לך גבאי אלא קיימי באחריותיה דלוה עד דפרע ליה למלוה בישוב כדאוזפיה בישוב והני מילי מלוה אבל אבדה דאשכחה בישוב אי נמי פקדון דאיתפקד גביה בישוב לית ליה למרי אבדה או למרי פקדונא רשותא למתבעיה לחבריה בגויה ובדברא היכא דליתנהו גביה וכי היכי דלא מיחייב חבריה לאהדרינהו ניהליה בדברא היכא דליתנהו גביה הכי נמי אי איתנהו גביה ולא בעא מרייהו לקבלינהו בדברא לית ליה רשותא להאיך לאותבינהו גביה ולמיזל אלא מיחייב באחריות עד דמהדר להו לישוב כדאפקדינהו ניהליה בישוב:

האומר לחבירו גזלתיך והלויתני וכו':

ודוקא בדקא תבע ליה חבריה דכיון דברי ליה שגזל או שלוה ואיסתפק ליה אם החזיר אם לא החזיר חייב דאין ספק מוציא מידי ודאי ואי לא תבע ליה חבריה אלא איהו אמר מדעתא דנפשיה וחבריה לא קא תבע ליה אינו חייב אלא בבא לצאת ידי שמים והיכא דתבע ליה חבריה ואמר ליה מנה לי בידך ואיהו אמר לא ידענא אי לוינא מינך אי לא פטור והיינו דתנן אבל אם אמר לו איני יודע אם גזלתיך אם הלויתני אם הפקדת אצלי (כ"ה בד"ס) פטור ורב הונא ורב יהודה דאוקמוה למתני' בדלא קא תבע ליה לית הלכתא כוותיהו אלא אע"ג דקא תבע ליה פטור דקי"ל כרב נחמן ורבי יוחנן דאמרי מנה לי בידך והלה אומר איני יודע פטור מלשלם אבל משתבע דלא ידע ואם בא לצאת ידי שמים חייב:

מתני'הגונב טלה מן העדר והחזירו ומת או נגנב (דף רי"ף מה.) חייב באחריותו:

ואם לא ידעו בו הבעלים לא בגניבתו ולא בחזירתו ומנו את הצאן והיא שלימה פטור מלשלם:

גמ' אמר רב לדעת צריך דעת שלא לדעת מנין פוטר וכי קתני ומנו את הצאן והיא שלימה אסיפא ושמואל אמר בין לדעת בין שלא לדעת מנין פוטר וכי קתני ומנו את הצאן והיא שלימה אכולה ורבי יוחנן אמר לדעת מנין פוטר שלא לדעת אפילו מנין נמי לא בעי וכי קתני ומנו את הצאן והיא שלימה ארישא ורב חסדא אמר לדעת מנין פוטר שלא לדעת צריך דעת וכי קתני ומנו את הצאן והיא שלימה ארישא אמר (בא"י הגי' רבה) רבא (דף קיח:) מאי טעמא דרב חסדא משום דנקטה ניגרא ברייתא מסתברא לן דהלכתא כרב חסדא משום דאנקטא ניגרא ברייתא דהא (צ"ל רבא)רבה כוותיה ס"ל ועוד דטעמא דיליה מסתבר:

וה"מ בבעלי חיים משום דאנקיט להו ניגרא ברייתא אבל מידי דלאו בעלי חיים כגון סלע מן הכיס וכיוצא בו הילכתא כר' יוחנן דקי"ל דכל רב ושמואל ור' יוחנן הלכה כר' יוחנן ורב חסדא לא פליג עליה דר' יוחנן אלא בבעלי חיים משום דאינקיט להו ניגרא ברייתא אבל מידי דלאו בעלי חיים לא פליג הלכך הלכתא כר' יוחנן דאמר לדעת מנין פוטר שלא לדעת אפילו מנין לא צריך:

והא דתני חדא הגוזל את חבירו והבליע לו בחשבון יצא ותניא אידך לא יצא אסיקנא דכ"ע מנין פוטר וכ"ע אית להו דרבי יצחק דאמר אדם עשוי למשמש בכיסו בכל שעה ושעה והוא דאחדא לכיסיה ולא קשיא הא דקתני יצא דאית ליה זוזי בכיסיה וכיון דאדם עשוי למשמש בכיסו הרי מנאו לאחר שהחזירו ולפיכך יצא דמנין פוטר. והא דקתני לא יצא (דף רי"ף מה:) דאהדר לכיסיה דלית ביה זוזי דכיון דלית ביה זוזי לא ממשמש ביה ולפיכך לא יצא דהא לא ממשמש ביה הלכך אי מתאביד או מיגנב ברשותא דגזלן איגנב ומחייב באחריותו:

ובפרק איזהו נשך (דף סג:) אמרינן אמר רב נחמן האי מאן דיזיף פשיטי מחביריה ואשכח בה טפיאתא אי בכדי שהדעת טועה חייב להחזיר ואי לא מתנה בעלמא הוא דיהיב ליה (שם דף סד.) א"ל רב אחא בריה דרבא (בגמ' איתא לרב אשי) לרב אי איניש תקיפא הוא דלא יהיב ליה מתנה מאי א"ל אימור מיגזל גזליה ואבלע ליה בחשבון דתניא מכילתין (דף קיח:) הגוזל את חבירו והבליע לו בחשבון יצא וכן הלכתא:

והא דתניא הגונב טלה מן העדר וסלע מן הכיס למקום שגנב יחזיר דברי רבי ישמעאל ר"ע אומר צריך דעת בעלים אוקימנא בשומר שגנב מרשותו דרבי ישמעאל סבר לא כלתה לה שמירתו ולפיכך לא צריך מידי דאיהו במקום בעלים קאי ור' עקיבא סבר כלתה לה שמירתו ולפיכך צריך דעת בעלים דהא איהו לאו במקום בעלים קאי וכאילו לא החזיר דמי דעדיין ברשותיה קיימא:

מתני' אין לוקחין מן הרועין צמר וחלב וגדיים ולא משומרי פירות עצים ופירות. אבל לוקחין מן הנשים כלי פשתן בגליל ובלי צמר ביהודה ועגלים בשרון. וכולן שאמרו להטמין אסור:

ולוקחין ביצים ותרנגולין מכל מקום:

(דף קיט.) מוכין שהכובס מוציא הרי אלו שלו:

ושהסורק מוציא הרי אלו של בעל הבית:

הכובס נוטל ג' חוטין והן שלו יתר מכן של בעל הבית. ואם היה שחור על גבי לבן נוטל את הכל והן שלו. החייט ששייר מן החוט כדי לתפור בו ומטלית שהיא שלש על שלש חייב להחזיר לבעלים. מה שהחרש מוציא במעצד הרי אלו שלו ובכשיל הרי אלו של בעל הבית. ואם היה עושה אצל בעל הבית אף הנסורת של בעל הבית:

גמ' רבה זבן שבישתא מאריסא אמר ליה אביי והא תנן ולא משומרי פירות עצים ופירות אמר ליה הני מילי שומר דלית ליה בגויה אבל האי אריסא כיון דאית ליה בגויה אימר מדנפשיה קא מזבין:

ת"ר שומרי פירות אימתי לוקחין מהן בזמן שיושבים ומוכרין והסלים לפניהם (דף רי"ף מו.) והטורטני לפניהם וכולן שאמרו הטמין אסור ולוקחין מהן מפתח הגנה אבל לא מאחורי הגנה:

גבאי צדקה לוקחין מן הנשים ומן העבדים ומן התינוקות דבר מועט אבל לא דבר מרובה:

רבינא איקלע למחוזא אייתו בני מחוזא כבלי ושירי רמי קמיה וקביל מינייהו אמר ליה רבא תוספאה והא תניא לוקחין מהן דבר מועט אבל לא דבר מרובה אמר ליה הני לבני מחוזא דבר מועט הוא:

איתמר גזלן מאימתי מותר (ס"א ליהנות ובא"י גריס לקנות) ליגבות ממנו רב אמר עד שיהא רוב משלו ושמואל אמר אפילו דבר מיעוט משלו אורי ליה רב יהודה לאדא דיילא כדברי האומר אפילו מיעוט משלו:

ממון מסור רב הונא ורב יהודה חד אמר אסור לאבדו ביד וחד אמר מותר לאבדו ביד מאן דאמר מותר לאבדו ביד לא יהא ממונו חמור מגופו ומ"ד אסור לאבדו ביד סבר דילמא הוי ליה זרעא מעליא (איוב כ״ז:י״ז)ויכין רשע וצדיק ילבש וסוגין דאסור לאבדו ביד דאיבעיא לן התם עשו תקנת נגזל במסור דמשתבע ושקיל מיניה דמסור או לא ואסיקנא תיקו ושמעת מינה דכל שכן שאסור לאבדו ביד:

אמר רבי יוחנן כל הגוזל את חבירו שוה פרוטה כאלו נוטל נשמתו ממנו שנאמר (משלי א יט) כן ארחת כל בוצע בצע את נפש בעליו יקח:

ואומר (שמואל ב כא א) אל שאול ואל בית הדמים על אשר המית את הגבעונים מאי ואומר וכי תימא הני מילי בידים אבל בגרמא לא תא שמע אל שאול ואל בית הדמים וגו' והיכן מצינו בשאול שהרג את הגבעונים אלא מתוך שהרג את נוב עיר הכהנים שהיו מספיקין להם מים ומזון העלה עליו הכתוב כאלו הרגן:

החייט ששייר מן החוט כדי לתפור בו:

וכמה כדי לתפור בו אמר רב אסי אמר רב יהודה מלא מחט וחוץ למחט ואסיקנא מלא מחט וחוץ למחט במלא מחט:

ירושלמיי תני בר קפרא מלא משיכת מחט:

סליק פרק הגוזל ומאכיל וסליקא להו מסכת בבא קמא