רי"ף על הש"ס/בבא קמא/דף מג עמוד א

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
צורת הדף במהדורת ש"ס וילנא, באתר היברובוקס • באתר ספריא

הלכות רב אלפס

דאחוי אכריא דחיטי דבי ריש גלותא אתא לקמיה דרב נחמן חייביה רב נחמן לשלומי מהא דתנן ואם מחמת הגזלן חייב להעמיד לו שדה וקי"ל דאחוי אחוויי:

(דף קיז.) רב הונא בר יהודה איקלע לבי אביוני אתא לקמיה דרבא אמר ליה כלום בא מעשה לידך אמר ליה א ישראל שאנסוהו כותים והראה ממון חבירו בא לידי וחייבתיו.

אמר ליה קום אהדר עובדא למריה דתניא ישראל שאנסוהו כותים והראה ממון חבירו פטור ואם נטל ונתן ביד חייב ואמר רבא ואם הראה מעצמו כמי שנשא ונתן ביד דמי וחייב איכא מאן דאמר כי היכי דישראל שאנסוהו כותים והראה ממון חבירו פטור הכי נמי ישראל שאנסוהו כותים להביא ממון חבירו והלך והביא פטור א ואנן לא סבירי לן הכי דכי מעיינת בה בשמעתתא לא סלקא אליבא דהאי סברא כל עיקר דהאי דתניא ואם נשא ונתן ביד חייב במאי עסקינן אי באונס הא אמרינן פטור ואי מעצמו מאי איריא נשא ונתן ביד אפילו הראה נמי חייב אלא לאו הכי קאמר ישראל שאנסוהו כותים והראה ממון חבירו פטור ודוקא הראה אבל נשא ונתן ביד חייב ואע"ג דאניס לא שנא אנסוהו והלך הוא והביא ולא שנא אנסוהו להביא והביא והכי נמי מסתברא דאמר ההוא גברא דאחוי אחמרא

 

נימוקי יוסף

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיטקסט והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

נימוקי יוסף על הרי"ף