רי"ף על הש"ס/בבא קמא/פרק ט

על ש"ס: רי"ף | ראשונים | אחרונים

(דף רי"ף לג.)

(דף צג:) הגוזל עצים ועשאן כלים צמר ועשאו בגדים משלם כשעת הגזלה גזל פרה מעוברת וילרה רחל טעונה וגזזה משלם דמי פרה עומדת לילד ודמי רחל טעונה העומדת להגזז פרה ונתעברה אצלו וילדה רחל ונטענה אצלו וגזזה משלם כשעת הגזלה זה הכלל כל הגזלנין משלמין כשעת הגזלה:

גמ' (דף צה.) ת"ר הגוזל את הרחל וגזזה או שילדה משלם אותה ואת גזותיה ואת ולדותיה דברי ר"מ ר' יהודה אומר גזלה חוזרת בעיניה ר"ש אומר רואין אותה כאילו היא שומא אצלו בכסף במאי קא מיפלגי (דף צה:) ר' יהודה ור"ש אמר רב זביד בשבח שעל גבי גזלה קא מיפלגי רבי יהודה סבר שבח שעל גבי גזלה דנגזל הוי ור"ש (דף רי"ף לג:) סבר דגזלן הוי ורב פפא אמר דכולי עלמא שבח שע"ג גזלה דגזלן הוי אלא למחצה לשליש ולרביע איכא בינייהו ר' יהודה סבר שבח שעל גבי גזלה כוליה דגזלן הוי ורבי שמעון סבר למחצה לשליש ולרביע הוא דשקיל גזלן והא דתנן גזל פרה ונתעברה אצלו וילדה רחל ונטענה אצלו וגזזה משלם כשעת הגזלה הוא הדין דאפילו לא ילדה נמי כשעת הגזלה הוא דמשלם ואיידי דנסיב רישא ילדה תנא סיפא נמי ילדה ומתניתין רבי יהודה היא תניא כותיה דרב פפא ר"ש אומר רואין אותה כאילו היא שומא אצלו בכסף למחצה לשליש ולרביע והלכתא כרבי יהודה ואליבא דרב פפא דתניא כותיה:

(דף צד:) ת"ר הגזלנין ומלוי רבית שהחזירו אין מקבלין מהן והמקבל מהן אין רוח חכמים נוחה הימנו וה"מ בשאין גזלה קיימת אבל גזלה קיימת מקבלין מהן:

(דף צו.) א"ר פפא גזל והשביח ומכר גזל והשביח והוריש מה שהשביח מכר ומה שהשביח מוריש:

בעי רבא השביח לוקח מהו בתר דבעיא הדר פשטה מה מכר ראשון לשני כל זכות שתבא לידו:

בעי רבא השביח עובד כוכבים מהו א"ל רב אחא מדפתי לרבינא תקנתא לעובד כוכבים ניקום ונעביד א"ל לא צריכא כגון דזבנה ניהליה לישראל א"ל סוף סוף הבא מחמת העובד כוכבים הרי הוא כעובד כוכבים א"ל לא צריכא כגון דגזלה ישראל וזבנה לעובד כוכבים ואשבח עובד כוכבים והדר עובד כוכבים וזבנה לישראל מי אמרי' כיון דמעיקרא ישראל ולבסוף ישראל עבדו רבנן תקנתא או דלמא כיון דאיכא עובד כוכבים באמצע לא עבדי להו רבנן תקנתא תיקו:

(דף צו.) וא"ר פפא האי מאן דגזל עפרא מחבריה ועבדי לבינתא לא קני מ"ט הדר משוי ליה עפרא לבינתא ועבדה עפרא קני מאי אמרת הדר עביד ליה לבינתא ההיא לבינתא אחריתי היא:

(דף רי"ף לד.) (דף צו:) ואמר רב פפא האי מאן דגזל נסכא מחבריה ועבדה זוזי לא קני מ"ט הדר עביד לה נסכא זוזי ועבד להו נסכא קני מאי אמרת הדר עביד להו זוזי הנהו זוזי אחריני נינהו שמעינן מהא דרב פפא דשינוי החוזר לברייתו לא הוי שינוי ולפיכך לא קני וכן הלכתא הלכך מתני' דקתני הגוזל עצים ועשאן כלים משלם כשעת הגזילה עצים ושיפן נינהו כגון בוכאני וכדאוקמא רב אשי (דף צג:) דהוא בתרא:

זה הכלל כל הגזלנין משלמין כשעת הגזלה (דף צו:) כל לאיתויי מאי לאיתויי הא דאמר רבי אלעאי דאמר רבי אלעאי גנב טלה ונעשה איל עגל ונעשה שור נעשה שינוי בידו וקנאו טבח ומכר שלו הוא טובח ושלו הוא מוכר:

ההוא גברא דגזל תורי מחבריה אזל כרב בהו כרבא וזרע בהו זרע לסוף אהדרינהו למרייהו אתא לקמיה דרב נחמן אמר להו זילו שומו שבחא דאשבח אמר ליה רבא תורי אשבח ארעא לא אשבח אמר ליה פלגא שבחא קאמינא אמר ליה סוף סוף גזלה היא והדרה בעינה דתנן כל הגזלנין משלמין כשעת הגזלה אמר ליה האי איניש גזלנא עתיקא הוא ובעינא דאיקנסיה מהא שמעינן דקנסינן בכי האי גוונא ואפי' בחוץ לארץ דהא רב נחמן בבבל הוה וקא קנס ועוד דגרסינן בפרק נגמר הדין ((סנהדרין מו.)) תניא אמר רבי אליעזר בן יעקב א שמעתי שבית דין היו מכין ועונשין שלא מן התורה ולא לעבור על דברי תורה אלא לעשות סייג לתורה:

מתני' גזל בהמה והזקינה עבדים והזקינו משלם כשעת הגזילה ר' מאיר אומר בעבדים אומר לו הרי שלך לפניך גזל מטבע ונסדק פירות והרקיבו יין והחמיץ משלם כשעת הגזילה גזל מטבע ונפסל תרומה ונטמאת חמץ ועבר עליו הפסח בהמה ונעבדה בה עבירה או שנפסלה מעל גבי המזבח או שהיתה יוצאה ליסקל אומר לו הרי שלך לפניך:

(דף רי"ף לד:) גמ' אמר רב פפא לא הזקינה ממש אלא אפי' כחשה והא אנן הזקינה תנן אמרי כחשה כעין הזקינה מה הזקינה דלא הדרה אף כחשה דלא הדרה אבל כחשה דהדרה אומר לו הרי שלך לפניך:

רבי מאיר אומר אומר לו בעבדים הרי שלך לפניך:

אמר רב חנינא בר אבדימי אמר רב הלכה כרבי מאיר ולית הלכתא כותיה דקי"ל עבדא כמטלטלי דמי:

(דף צז.) אמר רב דניאל בר רב קטינא אמר רב התוקף בעבדו של חבירו ועשה בו מלאכה פטור והוא שלא בטלו ממלאכה מ"ט ניחא ליה לאיניש דלא ניסתרו עבדיה:

רב יוסף בר חמא הוה תקיף עבדי דאינשי דמסיק בהו זוזי ועביד בהו מלאכה א"ל רבא בריה מ"ט עביד מר הכי אמר ליה דאמר רב דניאל בר רב קטינא אמר רב התוקף בעבדו של חבירו ועשה בו מלאכה פטור א"ל ה"מ היכא דלא מסיק בהו זוזי מר כיון דמסיק בהו זוזי מיחזי כרבית תדע דהא אמר רב יוסף בר מניומי אמר רב נחמן אע"פ שאמרו הדר בחצר חבירו שלא מדעתו אינו צריך להעלות לו שכר הלוהו ודר בחצרו צריך להעלות לו שכר א"ל הדרי בי:

איתמר התוקף ספינתו של חבירו ועשה בו מלאכה אם רצה שכרה נוטל רצה פחתה נוטל ושמואל אמר אינו נוטל אלא פחתה אמר רב פפא ולא פליגי הא דעבידא לאגרא והא דלא עבידא לאגרא ואי בעית אימא הא והא דעבידא לאגרא ולא קשיא הא דנחית לה בתורת אגרא והא דנחית לה בתורת גזלנותא:

גזל מטבע ונסדק וכו' אמר רב הונא נסדק נסדק ממש נפסל שפסלתו מלכות ורב יהודה אמר אפילו פסלתו מלכות נמי היינו נסדק אלא היכי דמי נפסל שפסלתו מדינה זו ויוצא במדינה אחרת איתמר המלוה את חבירו על המטבע ונפסל המטבע אמר רב (דף צז:) נותן לו (דף רי"ף לה.) מטבע היוצא באותה שעה ושמואל אמר יכול לומר לו לך והוציאו במישן אמר רב נחמן מסתברא מילתא דשמואל דאית ליה אורחא למישן אבל לית ליה אורחא למישן לא:

בעא מיניה רבא מרב חסדא המלוה את חברו על המטבע והוסיפו עליו מהו א"ל נותן לו מטבע היוצא באותה שעה א"ל ואי כי נפיא א"ל אין א"ל ואפי' כי תירטא א"ל אין והא קא זילי פירי אמר רב אשי ניחזי אנן אי מחמת טיבעא זול מנכי ליה (דף צח.) ואי מחמת תרעא זול לא מנכי ליה והא קא שבח לענין נסכא אלא כי הא דרב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע עבדו עובדא בזוזא דאגרדמים טייעא עד עשרה בתמניא פירוש כגון דהוה ליה גביה חבריה מאה זוזי כל זוזא מינייהו אית ביה תמניא פריטי ואוסיפו עליה השתא ועבדוניה לכל זוזא עשרה פריטי חזינן אי לא קא זילי פירי מחמת ההיא תוספת אלא תרעא כדקאי קאי יהיב ליה השתא מאה זוזי מהאי טיבעא דהוא סכום כל מה דאית ליה גביה מההוא טיבעא קמא ולא מנכי ליה כלום ואע"ג דקא שבח לענין נסכא חומשא מלבר דאינון תרתי פריטי בכל כיון דליכא גביה שבחא לענין פירי לא איכפת לן בההיא תוספת חומשא דאיכא בנסכא והיינו דקאמר רב חסדא נותן לו מטבע היוצא באותה שעה ואי קא זילי פירי מחמת ההיא תוספת אפילו לא אוסיפו עליה אלא כל שהוא (צ"ל מנכי) מגבי ליה מהאי טיבעא כוותיה ואי אוסיפו עליה טפי מחומשא אע"ג דלא קא זילי פירי לא יהיב מהא טיבעא דנפיק אלא כשיעורא דאית ליה מטיבעא קמא וכ"ש אי קא זילי פירי דמנכי ליה כל דהוא טופיאנאה דאוסיפו ליה עד גמירא והוא הדין למלוה את חברו על המטבע ופחתו ממנו והוא הדין נמי במקום שנושאין ונותנין בכספים של משקל ופחתו מן הכסף שבהן או שהוסיפו עליו הכל ענין אחד הוא:

הא דאמר רבה הזורק מטבע של חבירו לים הגדול פטור והצורם באוזן פרתו של חבירו פטור והשורף שטרותיו של חבירו פטור לית הלכתא כוותיה בכלהו דהא אסיקנא (דף צח:) אמר אמימר למאן דדאין דינא דגרמי מגבי ביה דמי שטרא מעליא ולמאן דלא דאין דינא דגרמי מגבי ביה דמי ניירא בעלמא הוה עובדא וכפייה רפרם לרב אשי ואגבייה כי כשורא לצלמי וכן הלכתא אלא מיהו ה"מ היכא דקא מודי ליה דקושטא קא טעין עליה ומחמת דשריף ליה לשטריה הוא דלא מצי גבי ליה אבל היכא דלא קא מודי ליה דקושטא קא טעין אי נמי מודי ליה ולאו מחמת דשריף ליה לא מצי גבי לא מיחייב כדאמרינן מתקיף ליה רמי בר חמא היכי דמי אי איכא סהדי דחתימי עלה דידעי מאי הוה כתיב בשטרא ניכתוב ליה שטרא אחרינא ואי דליכא סהדי מנא ידעינן אמר רבא תהא במאמינו:

פירות והרקיבו משלם כשעת הגזלה והא תניא פירות והרקיבו אומר לו הרי שלך לפניך אמר רב פפא לא קשיא כאן שהרקיבו כולן כאן שהרקיבו מקצתן:

מתני' נתן לאומנין לתקן וקלקלו חייבין לשלם נתן לחרש שידה תיבה ומגדל לתקן וקלקל חייב לשלם:

הבנאי שקבל עליו את הכותל לסותרו ושיבר את האבנים או שהזיקן חייב לשלם היה סותר מצד זה ונפל מצד אחר פטור א ואם מחמת המכה חייב:

גמ' אמר רב אסי לא שנו אלא שנתן לחרש שידה תיבה ומגדל לנעוץ בהן מסמר ושיברן אבל נתן לחרש עצים לעשות מהן שידה תיבה ומגדל ועשה מהן שידה תיבה ומגדל (דף רי"ף לה:) ושיברן פטור מ"ט אומן קונה בשבח כלי ואסקא רבא (דף צט:)

דכ"ע אין אומן קונה בשבח כלי ושמעינן מיניה דליתא לדרב אסי אלא חייב לשלם דמי שידה וכן הלכתא:

תנו רבנן המוליך חטיו לטוחן ולא לתתן ועשאן סובין או מורסן חייב לשלם קמח לנחתום ועשאו פת ניפולין בהמה לטבח וניבלה חייב מפני שהוא כנושא שכר:

אמר רבי יוחנן טבח אומן שקלקל חייב והוא דעבד בשכר דאמר רבי זירא הרוצה שיתחייב לו טבח יקדים לו דינר:

אבל אומן דעביד בחנם פטור כי ההוא גברא דאתא לקמיה דרבי יוחנן ואמר ליה זיל אייתי ראיה דמימחית לתרנגולי ופטירת:

המראה דינר לשולחני ונמצא רע תני חדא אומן ה"ז פטור הדיוט ה"ז חייב ותניא אידך בין אומן בין הדיוט חייב אמר רב פפא כי תניא ההיא אומן הרי זה פטור כגון דנכו ואיסור דלא צריכי למיגמר כלל:

ההיא איתתא דאחזיא ליה דינרא לרבי חייא אמר לה שפירא הוא לסוף אתאי אמרה ליה אזלי אחויתיה ואמרו לי דסניא הוא ולא קא נפיק לי א"ל לרב זיל חלפיה ניהלה וכתוב אפינקסך דין עסק ביש:

והא רבי חייא לא צריך למגמר ר' חייא לפנים משורת הדין הוא דעבד כדתני רב יוסף (שמות יח כ) והודעת להם זה בית חייהם (דף ק.) את הדרך זה גמילות חסדים ילכו זה ביקור חולים. בה זו קבורה. ואת המעשה זה הדין. אשר יעשון זה לפנים משורת הדין:

רשב"ל אחוי דינרא לרבי אלעזר אמר ליה מעליא הוא אמר חזי דעלך קא סמיכנא א"ל אמאי דאי משתכח בישא בעינא לשלומי לך והא את הוא דאמרת מאן דדאין דינא דגרמי ר"מ מאי לאו ר"מ ולא סבירא לך כוותיה א"ל לא ר"מ וסבירא לן כוותיה דתנן מחיצת הכרם שנפרצה (דף ק:) אומרים לו גדור נתייאש ממנה ולא גדרה הרי זה קידש וחייב באחריותו:

שמעינן מינה דהדיוט לא מיחייב לשלומי עד דמודע ליה דעליה קא סמיך דאי לא מודע ליה מצי א"ל לא ידענא דעלי קא סמכת ואי מוכחא דעליה קא סמיך לא צריך לאודועיה:

מתני'א נתן צמר לצבע והקדיחתו היורה נותן לו דמי צמרו צבעו כעור אם השבח (דף רי"ף לו.) יתר על ההוצאה נותן לו את ההוצאה ואם ההוצאה יתירה על השבח נותן לו את השבח א:

לצבוע לו אדום וצבעו שחור שחור וצבעו אדום רבי מאיר אומר נותן לו דמי צמרו רבי יהודה אומר אם השבח יתר על ההוצאה נותן לו את ההוצאה ואם ההוצאה יתירה על השבח נותן לו את השבח:

גמ' מאי כעור אמר רב נחמן אמר בר אבוה שצבעו כלבוס:

(דף קא.) תנו רבנן הנותן עצים לחרש לעשות מהן כסא ועשה מהן ספסל ספסל ועשה מהן כסא רבי מאיר אומר נותן לו דמי עצים רבי יהודה אומר אם השבח יתר על ההוצאה נותן לו את ההוצאה ואם ההוצאה יתירה על השבח נותן לו את השבח ומודה רבי מאיר בנותן עצים לחרש לעשות מהן כסא נאה ועשה מהן כסא בעור ספסל נאה ועשה מהן ספסל כעור אם השבח יתר על ההוצאה נותן לו את ההוצאה ואם ההוצאה יתירה על השבח נותן לו את השבח והלכתא כרבי יהודה:

איבעיא להו יש שבח סממנין על גבי הצמר או אין שבח סממנין על גבי הצמר היכי דמי אי דגזל סממנין ודייקינהו ותרינהו וצבע בהו תיפוק לי דהא קננהו בשינוי לא צריכא כגון דגזל צמר וסממנין שרויין דחד וצבעיה לההוא צמר בהנך סממנין וקא מהדר ליה ניהליה לצמר ואייקר ליה בדמי לא קא מיבעיא לן דהא יש שבח סממנין אלא בי קא מיבעי לן דזל ציבעא מאי מי אמרי' יש שבח סממנין על גבי הצמר והא קא מהדר ליה או דלמא אין שבח סממנין על גבי הצמר וצמר קא מהדר ליה וסממנין לא קמהדר ליה אי נמי כגון דצמר דחד וסממנין דחד ואתא קוף צבעיה להאי צמר מהני סממנין יש שבח סממנין על גבי הצמר ואמר ליה הב לי סממנאי דגבך נינהו או דלמא אין שבח סממנין על גבי הצמר ואמר ליה לית לך גבאי ולא מידי ולא איפשיטא:

ת"ר הנותן מעות לשלוחו (דף קב.) ליקח בהן חטין ולקח בהן שעורין שעורין ולקח בהן חטין תנא חדא אם פחתו פחתו לו ואם הותירו הותירו לו ותניא אידך אם פחתו פחתו לו ואם הותירו הותירו לאמצע א"ר יוחנן לא קשיא הא רבי מאיר דאמר קננהו בשינוי והא ר' יהודה דאמר לא קני להו בשינוי ורבי אלעזר אמר הא והא רבי מאיר ולא קשיא כאן לאכילה כאן לסחורה וכיון דקי"ל ברבי יהודה חזינן אם לסחורה נתן לו בתורת שותפות אם פחתו פחתו לשליח מפני שהוא משנה ואם הותירו הותירו לאמצע דאפילו לר"מ ביון דלסחורה יהבינהו ניהליה לא קני לה בשינוי ואם לא נתן לו בתורת שותפות אלא לקנות בהן חטין לסחורה לא יטול ממנה (דף רי"ף לו:) כלום אם פחתו פחתו לשליח מפני שהוא משנה ואם הותירו הותירו לבעל המעות וכן אם נתן לו מעות לקנות לו בהן חטין לאכילה וקנה לו שעורים אם פחתו פחתו לשליח ואם הותירו הותירו לבעל המעות דלא אמרינן הותירו לאמצע אלא כשנתן לו מעות בתורת שותפות ליקח בהן חטין ולקח בהן שעורין שעורין ולקח בהן חטין אבל שלא בתורת שותפות בין לסחורה בין לאכילה אליבא דר' יהודה חד דינא הוא אם הותירו הותירו לבעל המעות ואם פחתו פחתו לשליח וכן הלכתא. ת"ר הלוקח שדה בשם חבירו אין כופין אותו למכור ואם אמר לו ע"מ כן כופין אותו למכור מאי קאמר אמר אביי ה"ק הלוקח שדה בשם חבירו (דף קג.) אין כופין את המוכר למכור ואם א"ל ע"מ כן כופין את המוכר למכור פירוש כגון ראובן שקנה שדה משמעון וא"ל ללוי קניתיה וכתב לו שטר מכר בשם לוי ואחר כן חזר וא"ל אותה השדה שקניתי ממך ואמרתי לך ללוי קניתיה לא ללוי קניתיה אלא לעצמי קניתיה ועכשיו כתוב לי שטר מכר בשמי אין מחייבין את המוכר לכתוב לו שטר אחר של מכר בשמו ואם אמר לו בתחלה שדה זו לעצמי אני קונה אותה ואני כותב שטר מכר כשם לוי כדי שלא יודע כי לעצמי קניתיה ולאחר זאת תכתוב לי שטר מכר בשמי כופין את המוכר לכתוב לו שטר אחר בשמו ואפילו אמר לעדים בפני המוכר שטר אחר עוד תכתבו לי על שדה זו מחייבין את המוכר לכתוב לו שטר אחר בשמו:

רב כהנא יהיב זוזי אכיתנא לסוף אייקר כיתנא זבנוה ניהליה מרואתא דכיתנא אתא לקמיה דרב א"ל איזיל אשקול זוזי א"ל אי כי קא מזבני ליה לכיתנא אמרי האי כיתנא דכהנא הוא זיל שקול ואי לא לא תשקול רב לטעמיה דאמר רב עושין אמנה בפירות ואין עושין אמנה בדמים ולית הלכתא כוותיה דרב דקי"ל כרבי ינאי דאמר בפרק איזהו נשך (בבא מציעא סג.) מה לי הן ומה לי דמיהן:

מתני' הגוזל את חבירו שוה פרוטה ונשבע לו יוליכנו אחריו אפי' למדי ולא יתן לא לבנו ולא לשלוחו אבל נותן הוא לשליח בית דין ואם מת יחזיר ליורשיו:

גמ' (דף קד.) ולא יתן לא לבנו ולא לשלוחו:

איתמר שליח שעשאו בעדים רב חסדא אמר הוי שליח ורבה אמר לא הוי שליח ר"י ור"א דאמרי תרוייהו שליח שעשאו בעדים (דף רי"ף לז.) הוי שליח ואם תאמר משנתינו דקתני לא יתן לא לבנו ולא לשלוחו התם בממציא לו שליח דאמר ליה הכי אית לי זוזא גבי פלניא ולא קא משדר להו ניהלי איתחזי ליה דלמא איניש הוא דלא משכח לשדורי לי והלכתא כרב חסדא דקיימי רבי יוחנן ורבי אלעזר כוותיה והוה ליה רבה יחיד אצל רבים ולית הלכתא כוותיה אלא מיהו הנ"מ היכא דבעי מאן דאיתיה לממונא בידיה למיתביה ניהליה דכיון דשליח הנעשה בעדים הוי שליח אי יהבינהו ניהליה ונאנסו לא מחייב באחריותייהו אבל אי לא בעי ההוא דאיתיה לממונא בידיה למיתבינהו ניהליה אהאי שליחות לא כייפינן ליה בדינא למיתבינהו ניהליה דהא אמרי נהרדעי לעיל (דף ע.) כל אורכתא דלא כתיב בה זיל דון וזכי ואפיק לנפשך לאו אורכתא היא דא"ל לאו בעל דברים דידי את:

אמר רב יהודה אמר שמואל (דף קד:) אין משלחין מעות בדיוקני ואפילו עדים חתומין עליה ורבי יוחנן אמר עדים חתומין עליה משלחין והלכתא כשמואל.

וליתא לדר' יוחנן בהא ולשמואל מאי תקנתיה כי הא דרבי אבא הוה מסיק ביה זוזי ברב יוסף בר חמא א"ל לרב ספרא בהדי דאתית אייתינהו ניהלי אמר ליה ר' אמי כתב לך התקבלתי א"ל לא אמר ליה זיל ברישא ויכתוב לך התקבלתי לסוף אמר ליה אי כתב לך נמי התקבלתי ולא כלום הוא דלמא אדאתית שכיב ר' אבא ונפלי זוזי קמי יתמי והתקבלתי דרבי אבא ולא כלום הוא א"ל ואלא מאי (דף רי"ף לז:) תקנתא אמר ליה (צ"ל זיל)ניקנינהו ניהלך אגב ארעא ותא את כתוב לן התקבלתי כי הא דרב פפא הוה מסיק תריסר אלפי זוזי בי חוזאי אקנינהו ניהליה לרב שמואל בר אחא אגב אסיפא דביתיה כי אתא נפיק לאפיה עד תווך:

היכא דאמר ליה לחבריה שדר לי זוזאי בהדי פלניא ושדרינהו ניהליה בהדי ההוא פלניא דא"ל ואיתניסו פטור מלשלומי דתנן בהשואל את הפרה (בבא מציעא צח:) א"ל השואל שלחה לי ביד בני ביד עבדי ביד שלוחי או ביד בנך ביד עברך ביד שלוחך או שאמר לו המשאיל הריני משלחה לך ביד בני ביד עבדי ביד שלוחי או ביד בנך ביד עבדך ביד שלוחך ואמר לו השואל שלח ושלחה ומתה חייב וכן בשעה שמחזירה. והיכא נמי דאתני בינייהו מעיקרא כל דמשדר כל חד לחבריה אית ליה רשות לשדורי ליה בהדי מאן דבעי תנאי ממון הוא וקיים ואית ליה רשותא לשדורי בהדי מאן דחזי ואי איתניס באורחא ברשותא דמריה איתניס. והיכא דשדר ליה לחבריה כתבא וא"ל ההוא מידי דאית לי גבך שדרינהו ניהלי בהדי פלניא ושדרינהו ניהליה לא מחייב באחריותיהו דהכי נהגו האידנא תגרי (עי' דרישה וסמ"ע סי' קכ"א סק"ב) וקיימא לן בכי הא דמנהגא מילתא היא והכי שדרו ממתיבתא והני מילי מדעתיה אבל בעל כרחיה לא דא"ל לאו בעל דברים דידי את כדכתיבנא לעיל. וגברא דמורכין ליה לית ליה רשותא לאורכי איניש אחרינא בההיא אורכתא דיכיל למימר ליה אין רצוני שיהא פקדוני ביד אחר:

גרסינן בפרק השולח גט לאשתו (גיטין מח:) אמר אביי נקטינן בעל בנכסי אשתו צריך הרשאה ולא אמרן אלא דליכא פירא בארעא אבל איכא פירא בארעא מגו דמישתעי דינא אפירא משתעי נמי אגופא:

אמרי נהרדעי לא כתבינן אדרכתא אמטלטלי דכפרי וכו' כדכתבינן בפרק מרובה (סי' קלא):

מתני' (דף ק.) נתן לו את הקרן ולא נתן לו את החומש מחל לו על הקרן ולא מחל לו על החומש מחל לו על זה ועל זה חוץ מפחות משוה פרוטה בקרן אינו צריך לילך אחריו:

נתן לו את החומש ולא נתן לו את הקרן מחל לו על החומש ולא מחל לו על הקרן מחל לו על זה ועל זה חוץ משוה פרוטה בקרן ה"ז צריך לילך אחריו:

גמ' (דף קו.) (ושם איתא א"ר הונא א"ר) אמר רב מנה לי בידך והלה אומר אין לך בידי ונשבע ואחר כך באו עדים פטור שנאמר (שמות כב י) ולקח בעליו ולא ישלם כיון שקבלו בעלים שבועה שוב אין משלמין ממון ולית הלכתא כרב דאמרינן א"ל רמי בר חמא לרב נחמן מכדי דרב לא סבירא לך משכוני נפשך אדרב למה לך א"ל לפרושי לדרב בעלמא קא בעי. והא רב קרא קאמר קרא לכל הנשבעין שבתורה נשבעין ולא משלמין הוא דאתא שנאמר ולקח בעליו ולא ישלם מי שעליו לשלם הוא נשבע והלכתא כרב נחמן. ואפילו אתא חד סהדא דאית ליה גביה מנה ואישתבע שבועה דאורייתא ובתר הכי אתא חד סהדא אחרינא מצטרף בהדי קמא ומיחייב לשלומי:

(דף קה:) אמר רב ששת הכופר בפקדון נעשה עליו גזלן וחייב באונסיו. מתיב רמי בר חמא ושכנגדו חשוד על השבועה אחד שבועת העדות ואחד שבועת הפקדון ואפילו שבועת שוא ואם איתא מכפירה איפסיל ליה אמרי הכא במאי עסקינן באגם דלאו כפירה היא סבר אישתמיט ליה עד דמייתינא ליה:

(דף קו:) א"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן הטוען טענת גנב בפקדון אינו חייב עד שיכפור במקצת ויודה במקצת מ"ט דאמר קרא

(דף רי"ף לח.) (שמות כב) כי הוא זה ופליגא דרבי חייא בר יוסף דא"ר חייא בר יוסף (דף קז.) עירוב פרשיות כתוב כאן וכי כתיב כי הוא זה אמלוה הוא דכתיב מ"ש גבי מלוה כדרבה דאמר רבה מפני מה אמרה תורה מודה במקצת טענה ישבע חזקה אין אדם מעיז פניו בפני בעל חובו ובכולהו בעי דלודי ליה והא דלא אודי ליה אשתמוטי קא אישתמיט גבי מלוה הוא דאינו מעיז אבל גבי פקדון מעיז וקי"ל כר' חייא בר יוסף ושמעינן מינה דלית הלכתא כרמי בר חמא דאמר ארבעה שומרין (דף קז:) צריכין כפירה במקצת והודאה במקצת:

(דף קח:) נגנבה באונס והוכר הגנב אמר אביי אם שומר חנם הוא רצה עושה עמו דין רצה נשבע ואם שומר שכר הוא עושה עמו דין ואינו נשבע. ורבא אמר אחד זה ואחד זה עושה עמו דין ואינו נשבע:

ואם קדם ונשבע ואח"כ הוכר הגנב אם שומר חנם הוא רצה עומד בשבועתו רצה עושה עמו דין ואם שומר שכר הוא עושה עמו דין וכן הלכתא:

סליקו להו פרק הגוזל עצים