תוספות רי"ד/בבא קמא/פרק ו

על ש"ס: תוספות רי"ד | ראשונים | אחרונים

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

מהדורא תליתאה

דף נה עמוד ב

הכונס צאן לדיר ת"ר איזהו כראוי דלת שיכולה לעמוד ברוח מצויה. פי' דוקא גבי דלת שהוא יכול להפתח ברוח. יש לחלק בה ומשמע כראוי ברוח מצויה והיא שמירה פחותה. אבל כיסוי הבור שאינו יכול להיפתח ברוח כי תניא כיסהו כראוי כיסוי יפה משמע. ושמיר' מעול' היא. ומש"ה מתמה וכיון דכיסהו כראוי היכי נפל ומוקי לה כגון שהתליע מתוכו:

בור דכת' ולא יכסנו הא כסהו פטור. פי' אע"פ שכיסהו יפה לגבי כורה שמירה פחותה היא דמן דינא לא ליפטר עד דטאים לי' ולא בכיסוי אעפ"י שהוא יפה מפני שהוא יכול להתליע מתוכו:

דף נו עמוד א

אי לימא דמטיא לי' ברוח מצוי' בדיני אדם נמי נחייב פי' ולא דמי האי לסוף חמה לבא. וסוף צינה לבא דאמרי' בסהנהדרין דהוי גרמא דשמש וצינה לא קטל מיד כ"א באיחור גדול. ואע"ג דמטו יש להם הצינה אבל האור דקלי מיד כיון שסופו לבא אין לך מעשה גדול ממנו:

דף נח עמוד ב

היכי שיימינן אמר ר' יוסי ב"ר חנינא סאה בששים סאים. כמה קשה בעיני פתרון המורה דמנלן דעבדי' תרי קולי לשום בית סאה בששים בתי סאין ועוד לשו' ערוגה בבית סאה. וגם ר' ינאי דאמר תרקב בששים תרקבין. קשה דהיל"ל סאה בשלשים סאה. והנכון בעיני לפרש כך כ"ע ל"פ דבששים שיימינן דהכי הוה קים להו אבל מיהו אם הקרחה גדולה. אע"פ שתצר פנה בששים לא יופחתו דמי' ונמצה מכחיש המזיק. ואם הקרחה קטנ' ותצרפנ' בששים יופחתו דמי' הרבה שבשביל קרחה קטנה אין אדם חושש כל כך. ונמצא פוגם הניזק הילכך אם אכל' קב פירות אם תצרפנו בששים קבין יפחתו דמי' הרבה מפני שהוא קרחה קטנה. ואם אכלה כור ואת מצרפו בששים כורין בעבור הצירוף לא יפחתו דמי' כלל. מפני שהיא קרחה גדולה. אלא אמר ר' יוסי שמין סאה בששים סאים שהיא קרחה בינוני' לא קטנה הרבה ולא גדולה הרבה. וכפי מה שמגיע החשבון לסאה כך משלם בין אכלה הרבה בין אכלה מיעוט שאם הגיעו דמי הסאה דינר א' והיא לא אכלה אלא קב אחד משלם מעה אחת ששית דינר. ואם אכלה שתי סאי' או שלש משלם שנים או שלשה דינרים הכל לפי חשבון הסאה. ודבי ר' ינאי אמרי' קרחת סאה קרחה גדולה היא ואין דמי' נפחתין כ"כ בצירוף ס' סאין אלא תרקב אנו משערין בששים תרקבים שאינה קרחה גדולה כ"כ. ונפחתין דמי' בצירוף ששים. וכפי מה שמגיע לתרקב כך היא משל' לפחות ממנו כגון שאכלה קב א' וליותר ממנו כל שאכלה כל בית סאה וחזקי' אמר אפי' לא אכל' אלא קלח אחד מצטרפין אותו בששים קלחים ואע"פ שהיא קרחה קטנ'. וה"ה אם אכלה הרב' שהיא קרח' גדולה מצטרפין אותה בששים:

דף נט עמוד א

אכלה סמדר. ר' יהושע אומר רואין אנו כאלו הן ענבים עומדות ליבצר. פי' יותר חומר היא זו מנידון כמשוייר שבה. דהמשוייר היא ספק יצליח ספק לא יצליח. אלא הסמדר כיון שהפרי ניכר רואין אותן כאילו הן ענבים עומדת ליבצר:

דף נט עמוד ב

פיסקא השולח את הבערה ביד חרש כו' ור' יוחנן אפילו מסר לו שלהבת פטור מ"ט צבת' דחר' קא גרים כו' מה דכתבי' במהדורא תנינא דהלכתא בהא כריש לקיש------------דחזקי' ואע"ג דפסקי' הלכתא דאשו משום חציו כר' יוחנן בהא הלכה כריש לקיש אינו כלום דהא בהא תלי' דכיון דקי"ל אשו משו' חיציו והיכא דמסר לו שלהבת חצי חרש הן אע"ג דאית לי' לר' יוחנן אשו משום ממונו ה"מ היכא דאזיל ומזיק מנפשי' אבל היכא דחרש קא עביד מעשה בידים בתר מעשה דחרש קאזלינן והפקח שמסר לו פטור. שכך דומה אש המהלכת לר' יוחנן במקום גחלת לר"ל וכי היכי דעל מקום גחלת לא מחייב ריש לקיש לפקח מפני שהוא מעשה חרש ה"נ בכל הגדיש לא מחייב ר' יוחנן מפני שהן חצי חרש כדתבית בהאי מהדורא. בפ' כיצד. ובמה"ק:

דף סא עמוד א

ודרך היחיד ודרך הרבים קשיא לי כיון דתנא דרך היחיד כ"ש דרך הרבים. ויש לומר משו' דבעי למיתני הכל מפסיק לזרעי' ואינו מפסיק לאילן אלא גדר נקט לה למימר' דאפילו דרך הרבים לא איפסקא לגבי אילן וכך מצאתי כתו' גם בירושלמי של פיאה מכיון דתנינן דרך היחיד דרך הרבים מאי צריכא אתי מימר לך אפילו דרך הרבים אינו מפסיק לאילן אלא גדר מכיון דתנינן שביל היחיד שביל הרבים מה צורכה לי' להוציא את הקבוע בימות החמה ואינן בקבוע בימות הגשמים:

רב ביבי אמר ר' יוחנן אמת המים שמחלקת שלל לחברותי'. קשיא לי והא אמת המים קתני בפירוש בסיפא אמת המים שאינה יכולה להיקצר כאחת ר' יהודא אומר מפסקת. וי"ל דסיפא דתנא אמת המים הוא שלולית דרישא ואתי לאשמעי' פלוגתא דרב יהודא דבעי שאינה יכולה להיקצר כאחת אז מפסקת הא אם יכולה להקצר כאחת אעפ"י שהוא קבועה אינה מפסקת אבל חכמים פליגי בסיפרא ואמרו אם הוא קבוע אע"פ שיכולה להיקצר כאחת שעומד מצד זה וקוצר מצד זה ה"ז מפסקת. כדפרישית בפאה. וגרסי' בירושלמי שלולית כל שהוא מושכת נחל אע"פ שאינו מושך:

דף סא עמוד ב

פיסקא המדליק בתוך שלו עד כמה תעבור הדליקה ראב"ע אומר רואין את הדליקה כאלו היא באמצע בית כור פי' בית כור הוא רע"ד על רע"ד אמות חסר מעט. כיצד כור הוא ל' סאה. ובית סאה היא נ' על נ' ר"נ על ר"נ הוי כ"ה סאין כיצד פלוגיתי' לפותייה ועביד מיני' ה' רצעתא כל חדא וחדא נ' אמין פותי' ור"נ אמין אורכה עוד פלוג כל רצועה לאורכה לה' רצועאתא אשתכח כל רצועה נ' על נ' מטו ה' רצועאתא כ"ה סאה. אכתי בעינן ה' סאין לאשלומי לבית כור דאינון רצועה חדא דנ' אמין פותיי' ואורכה ר"נ אמין. פלוגיתי' לפותיי' לה' רצועאתא. דכל רצועה הויא י' אמין פותיי' ור"נ אמין אורכה. הם ד' רצועאתא ואקיף ר"נ על ר"נ לד' רוחותיו הוי ר"ע על ר"ע פש לן חדא רצועה די' אמין פותיי' ור"נ אמין אורכה. פלוג מינה מ' אמין והב עשר על עשר לד' קרנאתא פש לן ר"י אמין אורכה וי' אמין פותיי' פלוגיתי' לה' רצועאתא מ"ב אמין פותיי' והב רצועה בריש רצועה מטו אלף ונ' אמין אורכ' ופותיי' ב' אמין אקיף מינה ר"ע על ר"ע והוי רע"ד על רע"ד בציר פורתא משום דר"ע על ר"ע צריך אלף ופ' אמין לאקופי' וח' אמין לד' קרנאתא הרי אלף ופ"ח ולית לן אלא אלף ונ' בציר לן ל"ח אמין באורך על ב' אמין ברוחב: