מהרש"ל על הש"ס/בבא קמא/פרק ה

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

פרקים:    א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח | ט | י
ראשונים על הפרק: תוספות | רי"ף | רבינו אשר | מאירי | הריטב"א | הרשב"א | תוספות רי"ד | שיטה מקובצת
אחרונים על הפרק: צל"ח | פני יהושע | מהרש"א | מהרש"ל | רש"ש

על ש"ס: מהרש"ל | ראשונים | אחרונים


דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

דף מו עמוד ב[עריכה]

רש"י בד"ה שאין נזקקין כו' בעדים ובשטר נמחק ונ"ב כן מוכח מהתוספות ומרא"ש וממרדכי:

בד"ה דקא זילי כו' שיקנוהו בדמים יקרים נ"ב פי' החפץ:

תוס' בד"ה ה"ג כו' ובעל חוב אי אית ליה זוזי כו' כצ"ל:

בא"ד ונזקין אפילו אית ליה כו' נ"ב פרק הבית והעליה דף קי"ח ע"ש:


דף מז עמוד א[עריכה]

תוס' בד"ה מ"ט כו' דברי הכל דהא רבא גופיה כו' כצ"ל:

בד"ה מ"ט פירשא בעלמא היא והא דאמר כו' אע"פ שהיא גמורה נ"ב קאי אביצת נבילה וק"ל:

בד"ה וכן אתה כו' שבח ולדות הוא לאו משום דבכלל כו' נ"ב פירוש אף שבח ולדות בעי ליה למימר כן פירש רש"י ומ"ה צריכין התוספות לומר לאו משום כו' ודו"ק:


דף מט עמוד א[עריכה]

גמ' נמי פטורין מדמי ולדות כצ"ל:

שם מ"ט כדתני ממשמע כו' כצ"ל:

רש"י בד"ה זכיא בהו כו' בעליהן הן וכשמת הגר כו' כצ"ל:


דף מט עמוד ב[עריכה]

גמ' תנאי היא אלא לרב חסדא כו' כאן בשבח ולדות ואב"א כו' לאחר מיתה כו' ל"א הא והא בשבח ולדות הא רשב"ג והא רבנן כו' ואב"א דלא שייכא ידה בגוייהו לא זכו בהו כלל בעי מניה כו' כצ"ל:

שם דעתיה נמי אשטרא נ"ב אין הפי' של נמי שכוון לזכות בשניהם שהרי שני הפכים הם אם דעתו לזכות בקרקע א"כ צריכא ליה שטרא וא"א לקלקלו ואי דעתו אנייר א"כ אין דעתו על הקרקע וק"ל אלא ה"ק נמי אשטרא כלומר תמצא נמי אדם שדעתו יהיה על השטר ודו"ק וכן יראה מפי' רש"י למבין במה שפי' על וכי לצור ע"פ צלוחיתו ודו"ק:

שם דאי בעי מקני קני קני ליה נמי חצירו כל היכי דליתיה לדידיה דאי בעי כו' והלכתא דליתיה בחצירו כו' כצ"ל:

שם ברשות הרבים ופתחו לרה"ר נמחק ונ"ב בס"א אינו:

רש"י בד"ה לא קשיא כו' והיא קיימת הס"ד ואח"כ מ"ה הא דתני כו':

בד"ה כ"ע כו' לר"ע לבור ברשותו כו' כצ"ל:

תוס' בד"ה והלכתא כו' משתמרת ולא קנה כו' כצ"ל:

בד"ה החופר בור כו' נמחק וצריך להתחיל הדבור ברשות הרבים ופתחו לרשות היחיד פי' בקונטרס כו':


דף נ עמוד ב[עריכה]

רש"י בד"ה והדר מפרש מהיכא נפקא נ"ב לאו דוקא דמסיפא לא נפקא לן מידי אלא אי לא הוה סיפא לא תוכל לומר ברישא אחד בור שיח כו' דהא דוקא בור כתיבא ואתיא סיפא ותירץ קרא א"כ נוכל לומר ה"ה שיח ומערה ודו"ק:

בד"ה קבא כו' ויורוהו אם שהתה כו' כצ"ל:

תוס' בד"ה לשמואל כו' אלא כשעשה כל התקלה נ"ב כגון הכא שנתקל בגובה ונחבט בקרקע וק"ל:

בא"ד אע"ג שלא עשה התקלה נ"ב כגון שור תם שדחף חבירו לבור דבור עביד כל היזקא וק"ל:


דף נא עמוד א[עריכה]

תוס' בד"ה בור כו' הא רבי והא רבנן נ"ב פי' ואיירי שהיה בו מתחילה הבל למיתה וזה שסייד וכייד הוסיף רק ההבל ואפ"ה חייב א"כ ממילא עשרה ואחד עשר נמי כולם חייבין כמו סייד וכייד דלרבנן האחרון חייב אבל לפי המסקנא מוקי סייד וכייד כגון שלא היה מתחילה הבל כו' ודו"ק:


דף נא עמוד ב[עריכה]

רש"י בד"ה לימא כו' חייבין רבי היא כו' הד"א:

בד"ה אפי' רבנן כו' ומיהו כולה מילתא כו' נ"ב פי' לא נילף אנן מהמת אלא לגלויי שבתרא חייב ולא קמא אבל למילף כולה מילתא שאחד חייב ולא שנים ולאפוקי מרבי דאמר כולן חייבין לא תילף מיניה כו' ודו"ק:

תוס' בד"ה השותפין שנדרו כו' בנדרים מפרש כו' נ"ב פי' דמוקי התם פלוגתייהו דוקא באין בה דין חלוקה אבל ביש בה דין חלוקה אפי' ר"א בן יעקב אוסר א"כ ממילא לתנא קמא בין יש בה כו' לעולם אסור ודו"ק:


דף נב עמוד א[עריכה]

גמ' ההוא גלילאה עליה נ"ב פי' לפניו:


דף נב עמוד ב[עריכה]

גמ' אמר רב לפניו פניו ממש לאחריו אחריו ממש כו' כצ"ל:

רש"י בד"ה לפניו צ"ל פניו כו':

תוס' בד"ה ושכיחא כו' אמר ריב"ם דפי' רב אלפס כו' כצ"ל:


דף נג עמוד א[עריכה]

רש"י בד"ה רבא אמר צ"ל רבה:

בד"ה במתהפך נפל על אפיה כו' כצ"ל:

בד"ה בעל השור כו' צ"ל ובעל השור:


דף נג עמוד ב[עריכה]

גמ' ומאי ניהו שור בכור דלא פריק ליה כל זה נמחק ונ"ב כן מוכח מדברי תוס' דל"ג בפנים וכן מוכח מתוס' דלעיל דף י"ג בד"ה ואם איתא לשני ליה:

רש"י בד"ה ה"ג כו' נמחק כל הדבור ונ"ב נ"ל דכל זאת אינו מלשון רש"י חדא דבפנים ל"ג בגמ' וכן משמע מתוס' וגם משמע מתוס' שר"י גאון פי' ולא רש"י ועוד רש"י פי' להדיא לעיל דף נ"א דבכור בעל מום הוא בכלל שור רעהו:

בד"ה ושור פסולי צ"ל שור פסולי:

בד"ה אדם כו' אנשים כתיב ולא שוורים כצ"ל:

תוס' בד"ה לענין כופר כו' כל אחד בפני עצמו נ"ב פי' רבא דבר בכל אחד בפני עצמו אבל אין הפשט שלעולם דחפו יחד רק שאינו בבת אחת ס"ס לעולם אין השור בסקילה אפילו אם דחף אחר האדם ואת"ל דהלכה כר' יהודה בן בתירא דסוף פרק כיצד הרגל דסבר האחרון חייב סוף סוף הבור משותף ביה ודו"ק (עיין במהרש"א):


דף נד עמוד א[עריכה]

רש"י בד"ה ונפל טובא משמע כמו ועשה בצלאל ואהליאב ובא האות כו' כצ"ל:

תוס' בד"ה שה דאבידה כו' למה לי לפרט כו' נ"ב כגון פרט וכלל ודו"ק:


דף נד עמוד ב[עריכה]

תוס' בד"ה ואימא מה כו' מטמא תימה א"כ פרט למה כו' כצ"ל:


דף נה עמוד א[עריכה]

גמ' ופדאוהו הני מילי בכתבה נ"ב פי' ואותיות הספד הוא חס פד כלומר שחסו עליו מן השמים ופדאוהו וק"ל:

רש"י בד"ה כלאים כו' בארץ הוא וכל חובת כו' כצ"ל:

תוס' בד"ה המרביע כו' חית הים האיך לוקה אלא כו' כצ"ל: