רי"ף על הש"ס/בבא קמא/דף יג עמוד ב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
צורת הדף במהדורת ש"ס וילנא, באתר היברובוקס • באתר ספריא

הלכות רב אלפס

וחרסים כהפקר דאתי ממילא דהא איהו לא עבד ולא מידי אבל אם נתכוין לזכות בחרסים חייב דהא לאו הפקירא נינהו וכן הלכתא דף כט:

ומפקיר נזקיו דעלמא דלאו אנוס פלוגתא דר' יוחנן ור"א חד אמר חייב וחד אמר פטור (גי' ד"ת) ומ"ד חייב אמר לך אנא דאמרי אפילו לרבנן דלא אמרי רבנן מפקיר נזקיו פטור אלא היכא דהוא אנוס אבל מפקיר נזקיו דעלמא חייב ואסתיים דרבי יוחנן הוא דאמר חייב (גי' ד"ת) והלכתא כוותיה ולענין אבנו סכינו ומשאו שהניחן ברה"ר קי"ל כשמואל דאמר דף כח:

כולן מבורו למדנו ובכולן אני קורא בהן שור ולא אדם חמור ולא כלים והני מילי לענין קטלא אבל לענין נזקין אדם נמי חייב וכלים פטור בין אפקרינהו בין לא אפקרינהו דכל תקלה בור הוא א"ר אלעזר לא תימא נתקל באבן ונישף בה הוא דחייב אבל נתקל בקרקע ונישף באבן פטור אלא אפי' נתקל בקרקע ונישף באבן חייב כמאן כר' נתן דאמר כל היכא דליכא לאישתלומי מהאי משתלם מהאי וכן הלכתא:

 

נימוקי יוסף

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיטקסט והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

נימוקי יוסף על הרי"ף