משנה בבא קמא ג רמבם

נוסח הרמב"ם

(א) המניח את הכד - ברשות הרבים,

ובא אחר, ונתקל בה -

ושיברה - פטור,

ואם הוזק בה - בעל החבית חייב בנזקו.

נשברה כדו - ברשות הרבים,

והוחלק אחר במים, או שלקה בחרסיה - חייב.

רבי יהודה אומר:

במתכוון - חייב,

ושאינו מתכוון - פטור.

(ב) השופך מים - ברשות הרבים,

והוזק בהן אחר - חייב בנזקו.

המצניע את הקוץ, ואת הזכוכית,

והגודר את גדרו - בקוצים,

וגדר שנפל - לרשות הרבים,

והוזק בהן אחר - חייב בנזקו.

(ג) המוציא את תבנו, ואת קשו - לרשות הרבים לזבלין,

והוזק בהן אחר - חייב בנזקו.

וכל הקודם בהן - זכה.

רבן שמעון בן גמליאל אומר:

כל המקלקלין ברשות הרבים, והזיקו - חייבין לשלם,

וכל הקודם בהן - זכה.

ההופך את הגלל - לרשות הרבים,

והוזק בה אחר - חייב בנזקו.

(ד) שני קדרין - שהיו מהלכין זה אחר זה,

נתקל הראשון - ונפל,

ונתקל השני - בראשון,

הראשון - חייב בנזקו של שני.

(ה) זה בא בחביתו - וזה בא בקורתו,

נשברה כדו של זה - בקורתו של זה,

פטור - שלזה רשות להלך, ולזה רשות להלך.

היה בעל הקורה - ראשון,

ובעל החבית - אחרון,

נשברה חבית בקורה - פטור.

אם עמד בעל הקורה - חייב.

אם אמר לו לבעל החבית, עמוד - פטור.

היה בעל החבית - ראשון,

ובעל הקורה - אחרון,

נשברה חבית בקורה - חייב.

אם עמד בעל החבית - פטור.

אם אמר לבעל הקורה, עמוד - חייב.

וכן זה בא בנרו - וזה בא בפשתנו.

(ו) שנים שהיו מהלכין - ברשות הרבים,

אחד רץ - ואחד מהלך,

או שהיו שניהם - רצין,

והזיקו זה את זה - שניהן פטורין.

(ז) המבקע -

ברשות היחיד - והזיק ברשות הרבים,

ברשות הרבים - והזיק ברשות היחיד,

ברשות היחיד - והזיק ברשות היחיד אחר,

חייב.

(ח) שני שוורים תמין - שחבלו זה בזה,

משלמין במותר - חצי נזק.

שניהם מועדין -

משלמין במותר - נזק שלם.

אחד תם - ואחד מועד,

מועד בתם, משלם במותר - נזק שלם,

ותם במועד, משלם במותר - חצי נזק.

וכן שני אנשים - שחבלו זה בזה,

משלמין במותר - נזק שלם.

אדם במועד, ומועד באדם -

משלם במותר - נזק שלם.

אדם בתם, ותם באדם -

אדם בתם, משלם במותר - נזק שלם,

ותם באדם, משלם במותר - חצי נזק.

רבי עקיבה אומר:

אף תם שחבל באדם, משלם במותר - נזק שלם.

(ט) שור שוה מנה - שנגח לשור שוה מאתים,

ואין הנבילה יפה כלום - נוטל את השור.

שור שוה מאתים - שנגח לשור שוה מאתים,

ואין הנבילה יפה כלום -

אמר רבי מאיר:

על זה נאמר: "ומכרו את השור החי, וחצו את כספו" (שמות כא לה).

אמר לו רבי יהודה:

וכן הלכה,

קיימת - "ומכרו את השור החי, וחצו את כספו",

ולא קיימת - "וגם את המת יחצון" (שם),

ואיזה?

זה שור שוה מאתים, שנגח לשור שוה מאתים - והנבילה יפה חמישים זוז,

זה נוטל - חצי החי וחצי המת,

וזה נוטל - חצי החי וחצי המת.

(י) יש חייב על מעשה שורו - ופטור על מעשה עצמו,

חייב על מעשה עצמו - ופטור על מעשה שורו.

שורו שבייש - פטור,

והוא שבייש - חייב.

שורו שסימא את עין עבדו, והפיל את שינו - פטור,

והוא שסימא את עין עבדו, והפיל את שינו - חייב.

שורו שחבל באביו ובאימו - חייב,

והוא שחבל באביו ובאימו - פטור.

שורו שהדליק את הגדיש בשבת - חייב,

והוא שהדליק את הגדיש בשבת - פטור,

מפני שהוא נידון בנפשו.

(יא) שור שהיה רודף אחר שור אחר - והוזק,

זה אומר: שורך הזיק,

וזה אומר: לא, כי אלא בסלע לקה,

המוציא מחברו - עליו הראיה.

היו שנים רודפין אחר אחד -

זה אומר: שורך הזיק,

וזה אומר: שורך הזיק,

שניהם - פטורין,

ואם היו שניהם של איש אחד - חייבין.

היה אחד גדול ואחד קטן -

הניזק אומר: גדול הזיק,

והמזיק אומר: לא, כי אלא קטן הזיק,

אחד תם ואחד מועד -

הניזק אומר: מועד הזיק,

והמזיק אומר: לא, כי אלא תם הזיק,

המוציא מחברו - עליו הראיה.

היו הניזוקין שנים - אחד גדול ואחד קטן,

וכן המזיקין שנים - אחד גדול ואחד קטן,

הניזק אומר: גדול הזיק את הגדול, וקטן את הקטן,

והמזיק אומר: לא, כי אלא קטן את הגדול, וגדול את הקטן,

אחד תם ואחד מועד -

הניזק אומר: מועד הזיק את הגדול, ותם את הקטן,

והמזיק אומר: לא, כי אלא תם את הגדול, ומועד את הקטן,

המוציא מחברו - עליו הראיה.

הדף הראשי של משנה בבא קמא ג

משנה בבא קמא, פרק ג':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב