משנה בבא קמא ג ח

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נזיקין · מסכת בבא קמא · פרק ג · משנה ח | >>

משנה זו במהדורה המבוארת

[עריכה]

שני שוורים תמים שחבלו זה את זה, משלמים במותר חצי נזקכז.

שניהם מועדים, משלמים במותר נזק שלם.

אחד תם ואחד מועד, מועד בתם משלם במותר נזק שלם, תם במועד משלם במותר חצי נזק.

וכן שני אנשים שחבלו זה בזה, משלמים במותר נזק שלם.

אדם במועד ומועד באדם, משלם במותר נזק שלם.

אדם בתם ותם באדם, אדם בתם משלם במותר נזק שלם, תם באדם משלם במותר חצי נזק.

רבי עקיבא אומר, אף תם שחבל באדם, משלם במותר נזק שלם.

נוסח הרמב"ם

שני שוורים תמין שחבלו זה בזה משלמין במותר חצי נזק שניהם מועדין משלמין במותר נזק שלם אחד תם ואחד מועד מועד בתם משלם במותר נזק שלם ותם במועד משלם במותר חצי נזק וכן שני אנשים שחבלו זה בזה משלמין במותר נזק שלם אדם במועד ומועד באדם משלם במותר נזק שלם אדם בתם ותם באדם אדם בתם משלם במותר נזק שלם ותם באדם משלם במותר חצי נזק רבי עקיבה אומר אף תם שחבל באדם משלם במותר נזק שלם.

פירוש הרמב"ם

שני שוורים תמים שחבלו זה את זה כו': משלמין במותר הוא שישום כמה יתחייב זה במה שהזיק וכמה יתחייב השני ג"כ ואם נשתוו הנזקין יצא הא' בא'. ואם הותיר נזק הא' שהיה ראוי לשלם הא' מהם יותר ממה שראוי לשלם האחר ישלם מי שהזיקו יותר שיעור המותר ובזה אין צריך למשול משל לפי שהוא מבואר. ומה שאמר הכתוב או בן יגח או בת יגח כמשפט הזה יעשה לו מחלוקת ר' עקיבא וחכמים בפי' זה הפסוק חכמים אומרים כמשפט שור בשור כך משפט [שור] באדם כלומר שהתם חייב חצי נזק והמועד נזק שלם וכבר קדם לנו שהכל מסכימין אדם מועד לעולם ור"ע אומר כמשפט הזה שהוא שור המועד לפי שבו הכתוב הזה מדבר כך יהיה לעולם דין שור שחבל באדם בין שהוא מועד בין שהוא תם. ואין הלכה כרבי עקיבא:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

במותר חצי נזק - שמין מה הזיקו של זה יותר על נזקו של זה ובאותו מותר משלם מי שהזיק יותר, את החצי:

מועד בתם משלם במותר - כלומר אם הוא הזיק את התם יותר ממה שהזיקו תם כח:

אדם בתם משלם במותר נזק שלם - דאדם מועד לעולם:

ותם באדם משלם במותר חצי נזק - דכתיב (שמות כא) או בן יגח או בת יגח כמשפט הזה יעשה לו, כמשפט שור בשור כך משפט שור באדם, מה שור בשור תם משלם חצי נזק ומועד משלם נזק שלם, אף שור באדם תם משלם חצי נזק ומועד משלם נזק שלם:

ר"ע אומר אף תם שחבל באדם משלם במותר נזק שלם - דדריש כמשפט הזה, לדינא דסליק האי קרא מיניה, דבשור מועד מיירי. והכי קאמר קרא, כמשפט הזה של שור מועד שמשלם נזק שלם. יעשה לו לכל שור שנגח את האדם ואפילו הוא שור תם. ואין הלכה כר"ע:

פירוש תוספות יום טוב

במותר חצי נזק. כתב הר"ב שמין וכו' ואף ע"ג דלעיל תנן לה במשנה ג' פ"א שום כסף כמ"ש הר"ב שם. כבר כתבו שם התוספות [ד"ה פרה] דתנא לה התם. והדר הכא מפרש לה:

חצי נזק. ומגופו. דאם האחד אינה שוה כל כך. אינו מנכה לו אלא מה שיוכל לגבות מגופו. נ"י:

מועד בתם משלם במותר. כתב הר"ב כלומר אם הזיק את התם יותר ממה שהזיקו [תם] וכן לשון רש"י. וכתב עליו הרא"ש וז"ל. ומה הוצרך לפרש מועד בתם וכו' כבר פירש לנו פירושו של במותר. אלא דקדק בלשונו אם הוא הזיק בו יותר משהזיקו תם לומר לך שהתם משלם נזק שלם בנגיחה זו. כגון אם חבל מועד בתם חמשים ותם במועד ארבעים הדין נותן שישלם המועד בתם ל'. קמשמע לן שאין משלם אלא עשרה. דהיינו יותר על מה שהזיקו תם וסברתו משום שהתחילו כאחת. [דאי לאו הכי אלא האחד התחיל וחזר השני ונגחו בכעסו שהכעיסו השני פטור. כדכתב הרא"ש לעיל מהך] אין כאן חבלה אלא המותר. ולשון במותר משמע כפירושו דמשמע אמותר חבלה קאי ולא אמותר חיוב תשלומין ע"כ. א) כלומר דכי קאמר המותר. קאי אמשלם ושניהם דבר אחד. דמותר נמי דתשלומין הוא. אבל אי תנא במותר משמע דמותר דבר אחר הוא ובו משלם. ואע"ג שאין דעת א) הפוסקים לשלם כדרך הזה לשון משנתינו דייקי הכי טפי הלא תראה כמה הוצרך נ"י לדחוק בפירושו תם במועד משלם במותר ח"נ. דאילו לפירוש זה כפשטה דהיינו נמי ממותר החבלה משלם ח"נ:

תם באדם. משלם במותר ח"נ. כתב הר"ב דכתיב כמשפט וגו' כמשפט שור בשור. גמרא. ואי לאו כמשפט הוי דייקי הזה כדר"ע ללמוד מדינא דסליק מיניה. אבל השתא דכתיב כמשפט דרשינן הזה לפוטרו מד' דברים כדאיתא בגמרא דרבנן הזה להכי מצרכו. וא"ת לפוטרו מד' דברים למה לי הזה. דמכמשפט נפקא כמשפט השור בשור. וי"ל דזה אין ללמוד משום דגבי שור לא שייכי ד' דברים דצער ובשת ליכא. ורפוי ושבת הוו בכלל נזק. דכששמוהו כמה היה שוה מתחלה וכמה שוה עכשיו אם ירצה בעליו לא ירפאהו אלא ימכרהו מיד ויקנה אחר נמצא כשמשלם לו יוכל לקנות שור בשלו. אבל אדם על כרחו צריך לרפאות עצמו. ושבת נמי איכא. תוספות:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(כז) (על המשנה) ח"נ. ומגופו. דאם האחד אינו שוה כל כך. אינו מנכה לו אלא מה שיוכל לגכות מגופו נ"י:

(כח) (על הברטנורא) לומר לך שהתם משלם נ"ש בנגיחה זו. כגון אם חבל מועד בתם נ' ותם במועד מ'. הדין נותן שישלם המועד בתם ל', קמ"ל שאין משלם אלא י' דהיינו יותר על מה שהזיקו תם. וסברתו משום שהתחילו כאחת אין כאן חבלה אלא במותר. הרא"ש ועתוי"ט:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

שני שורים תמים וכו':    נלע"ד דמשום דתנא בסוף פירקין דלעיל אדם מועד לעולם וכו' סמך לו המניח את הכד דדברים שאדם עצמו הוא המזיק והשתא נמי משום דבעי למיתני אדם במועד ומועד באדם וכו' לאשמועי' דכי הדדי נינהו שרי ותני שני שורים תמים וכו':

שחבלו זה בזה משלמין וכו':    תימא דכולה מתני' שאין צריכה היא וי"ל דלר' עקיבא איצטריך שלא תאמר כיון דאית ליה יוחלט השור לניזק א"כ שורו של זה קנוי לזה ואם הקדישו קדוש קמ"ל דלא אמרי' הכי ואפי לר' ישמעאל נמי נ"מ אם נאבד האחד שלא יאמרו הבעלים אגבה כל חצי נזקי משלך ואתה תפסיד נזקך שנאבד שורי שמשתלם מגופו תוס' ז"ל. נ"א בלשון תוס' ז"ל משנץ ואם הקדישו כל אחד שורו של חברו כנגד כל חצי נזקו קדוש קמ"ל דלא אמרי' הכי אלא כנגד חצי המותר עד כאן. וכתוב בנמקי יוסף ז"ל משלם במותר ח"נ פירשו בתוספתא כיצד במותר ח"נ ששור ששוה מאתים שנגח לשור שוה מאתים הכחישו חמשים זוז וחזר האחרון והכחישו שלשה של זהב האחרון משלם לראשון חצי דינר זהב שהם י"ב זוז ומחצה משום שמוציאין חמשים שהן שני דינרין כנגד שני דינרין שהזיקו הראשון והמותר שהוא דינר שהזיקו האחרון יותר יתן חציו שהוא ח"נ לבעל השור הראשון. אמר המחבר קמ"ל מתני' ואע"ג דקיי"ל בעלמא כרב נחמן דאמר זה גובה וזה גובה גבי ניזקין כ"ע אית להו דלא אמרי זה גובה וזה גובה וכיון דזכי להו רחמנא למיגבי ממיטב זהו מיטב שלהן שיעמוד כל אחד בשלו אי נמי נ"מ היכא דשניהם תמין ואבד האחד שאינו יכול לומר בעליו לחבר שלם אתה לי כי שלי אבד ואינך יכול להשתלם אלא מגופו אלא כיון שהזיק זה לזה יצא נזק זה בזה ה"ר אהרן הלוי ז"ל:

מועד בתם משלם במותר נ"ש:    מוציאין מנזק המועד כנגד ח"נ שהזיקו התם ומה שנשאר ממה שהיזקו של מועד יותר על חצי היזקו של תם משלם בעל השור המועד כל אותו המותר. ותם במועד משלם במותר ח"נ שמין כל שהזיק התם ומוציאין החצי הפטור ממנו ומן החצי הנשאר שהוא חייב מוציאין כנגד כל מה שהזיק לו המועד ונפטר המועד והמותר בח"נ של תם מפני שחצי נזקו היה מרובה מכל נזקו של מועד יתננו לבעל השור המועד אלא שהלשון צריך ישוב דנקיט משלם במותר ח"נ. ולפי מה שפירשתי קודם שישומו נזק כנגד נזק פלגינן נזקו של תם כדי שלא ישומו היזקו של זה כנגד היזקו של זה אלא מפלגא שחייב התם וא"כ כל המותר של זה ישלם שכבר סלקנו פלגא מכל מה שהזיק ואיך נקט משלם במותר ח"נ. ולפי מה שפירשו בתוס' מתני' אתייא שפיר וזה שכל שהזיק התם עולה מאה וחמשים נמצא דפלגא מהנזק הם ג' של זהב ומה שהזיק לו המועד עולה חמשים שהיא ב' של זהב נמצא שכשמוציאין כל נזק המועד כנגד כל נזק התם מצינו כי לשנים של זהב דמועד מוציאין של תם כנגדו הכפל שהן ד' של זהב שהן ק' זוז מה נשאר מכל היזקו של תם חמשים משלם מאותו מותר ח"נ שהוא דינר של זהב או חצי דינר של זהב אם תחלוק כל ההיזק של כל שור שלא יעלה כל היזק של תם אלא שלשה של זהב והיזק המועד דינר. [הגהה פי' מפני שהזיקו של תם יותר מהזיקו של מועד ומה שהוא יתר הוא מאה זוזים ומוציאין החצי [חסר] שמין החצי הנשאר שהן חמשים זוז משלם] [חסר] וראוי שתדע דכי קאמרי' משלמין במותר ח"נ דוקא במאי דיכלי לאשתלומי מהדדי הוא דחזינן שיעור מאה דשוו ביה להדדי דהיינו שיעור דאית ליה כל חד מינייהו לאשתלומי מחבריה כגון אם שור שוה מאתים שנגח לשור שוה מנה והכחישו שמנים זוז וחזר האחרון והכחישו לראשון מנה אם נאמר שנוציא מ' שהן ח"נ שחייב הראשון כנגד מ' שחייב האררון ויגבה הראשון מן האחרון עשרה דינרין במותר חצי נזקו לקתה מדת הדין שהרי האחרון שהכחישו לראשון מנה אינו שוה אלא עשרים זוז ואין לו לראשון להשתלם אלא מגופו והראשון שהכחישו לאחרון שמנים זוז עדיין שוה מנה והאחרון יכול להשתלם ממנו חצי נזקו שהוא מ' זוז לפיכך דין היא שנוציא עשרים כנגד עשרים דהיא שיעור מאי דאית להו לאשתלומי מהדדי ויגבה האחרון מן הראשון עשרים זוז שהוא מותר המ' שהוא חצי נזקו וראשון שמותר חצי נזקו שלשים אין לו להשתלם מן האחרון כלום כיון דאינו שוה כל כך נמצא שפעמים שהניזק שנזקו מועט גובה יותר מחברו שנזקו מרובה והא דמחייבין לכל שור לא אמרי' אלא היכא דלא אזקיה האחרון לראשון אלא לאחר זמן א"נ דאזיקו אהדדי בבת אחת אבל אזקיה בשעת חמום לבתר דאזקיה ראשון מיד ל"ש תם ול"ש מועד ראשון חייב ואחרון פטור דקיימא לן כל המשנה ובא אחר ושינה בו פטור ותנן שור האיצטדין אינו חייב מיתה שנאמר כי יגח ולא שיגיחוהו וכ"ש לענין ניזקין דפטור הרמ"ה ז"ל. וכן כתב הרא"ש ז"ל ג"כ וגם בשנים שחבלו זה בזה כתב ומיירי נמי שהתחילו כאחת או חבל השני ג"כ בראשון לאחר זמן אבל אם התחיל האחד השני פטור ואע"ג דלא שייך באדם כל המשנה ובא אחר ושינה בו פטור משום דאפי' על עסקי ממון אמרי' לעיל בגמ' מאה פנדי בפנדא למחייה וה"נ אוקימנא לעיל וקצותה את כפה ביכולה להציל על ידי דבר אחר הא אינה יכולה להציל פטורה כיון שהתחיל להכות את בעלה כ"ש שהמוכה עצמו פטור אלא שבזה מתחלף שבאנשים צריך אומד אם היה יכול להציל עצמו בחבלה מועטת וחבל בו הרבה חייב מידי דהוה איכול להציל עצמו כאחד מאבריו והרגו אבל בשורים לא אמרי' הכי אלא השני פטור כל כמה שחבל בראשון וכן הדין אם רואה אדם שמכין את בנו או את אחיו או את אביו והכה המכה כדי להציל את קרובו פטור כי היכי דאשה המצלת את בעלה אם אינה יכולה להציל ע"י דבר אחר וכן אם אדם רואה שישראל מכה חבירו ואינו יכול להצילו אם לא יכה המכה אע"פ שאינו מכהו מכת נפש מותר להכות המכה לאפרושי מאיסורא כדאמרי' גבי נרצע שנשא שפחה כנענית וכלו ימיו שרבו מותר לחבול בו לאפרושיה מאיסורא:

אדם במועד וכו':    אדם ומועד כי הדדי נינהו דאדם נמי סתמיה כמועד לעולם לשלם נ"ש ע"כ מנמוקי יוסף ז"ל. אפשר שדקדק הרב ז"ל כן מלישנא דנקט תנא וכI שמשמע שהדין שוה באנשים כמו בשורים כן כתב נמוקי יוסף ז"ל:

ר' עקיבא אומר וכו':    פ"ק דמכילתין דף ה' ובפ' ד' וה' דף מ"ב אמרינן דתבריה ר' עקיבא לגזיזיה פי' לכח אגרופו דתניא ר' עקיבא אומר יכול אף תם שחבל באדם משלם מן העליה ת"ל יעשה לו מגופו משלם ואינו משלם מן העליה ואשתכח דזימנין דלא משלם נ"ש כגון אם השור אינו שוה כדי היזקו. וביד שם ספ"ט ובטור ח"מ סי' ת"ב ות"ה וס"ס תכ"ה וכתב ה"ר יהוסף ז"ל אדם במועד ומועד באדם משלם כך מצאתי בכל הספרים דגרסינן משלם ע"כ:


פירושים נוספים

בבלי לג א  רמב"ם הלכות נזקי ממון י יד  שולחן ערוך חושן משפט תב א