משנה בבא קמא ג ו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נזיקין · מסכת בבא קמא · פרק ג · משנה ו | >>

משנה זו במהדורה המבוארת

[עריכה]

שנים שהיו מהלכין ברשות הרבים, אחד רץ ואחד מהלך, או שהיו שניהם רצים, והזיקו זה את זה, שניהם פטוריןכג.

נוסח הרמב"ם

שנים שהיו מהלכין ברשות הרבים אחד רץ ואחד מהלך או שהיו שניהם רצין והזיקו זה את זה שניהן פטורין.

פירוש הרמב"ם

שנים שהיו מהלכין ברה"ר אחד רץ כו': עיקר הוא אצלנו כי מי שהוא רץ משנה הוא ואם הזיק שום אדם בעת מרוצתו חייב אא"כ אותה שעה הוא ערבי שבתות או ערבי ימים טובים לפי שבני אדם נחפזים ללכת בדבר מצוה. ומש"ה זו חסרה וראוי לומר כן אם היה א' רץ וא' מהלך בערבי שבתות וי"ט או שהיו שניהם רצים בשאר ימות השנה והזיקו זה את זה פטורין:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

אחד רץ ואחד מהלך וכו' - מתניתין חסורי מחסרא והכי קתני, אחד רץ ואחד מהלך בערבי שבתות וימים טובים כא, או שהיו שניהם רצים בשאר ימות השנה, שניהם פטורים. דבערבי שבתות וימים טובים מי שרץ רץ ברשות, שהולך לדבר מצוה להכין לצרבי שבת. ויו"ט כב, ומשום הבי פטור. ובשאר ימות השנה בששניהם רצים, הואיל ושניהם משנים, שניהם פטורים:

פירוש תוספות יום טוב

אחד רץ ואחד מהלך. כתב הר"ב מתניתין חסורי מחסרא והכי קתני בע"ש וי"ט וכו' וכן לשון הרמב"ם בפירושו. אבל בגמרא קאמר נמי בין השמשות. וכן לשונו בחבורו פ"ו מהלכות חובל ומזיק. ומ"ש הר"ב שהלך לדבר מצוה להכין לצרכי שבת. ובסתמא לצרכי שבת דיינין ליה. דזיל בתר רובא ואפילו לא נקט מידי בידיה. דהא [בעי] למימר עשרתן ערבתן וכו'. או למימשא פניו ידיו ורגליו. או לשנויי כסותיה. אבל אי בריר לן דלא רהיט אלא לשאר צרכיו דלא שייכי בהו צרכי שבת. כבחול דמי. כן כתב נ"י בשם הרמ"ה. ולשון הרמב"ם בחבורו [שם] שברשות הוא רץ כדי שלא תכנס שבת והוא אינו פנוי. ע"כ. משמע דאע"פ שלשאר צרכיו רץ. הוא מצוה לכבוד שבת וברשות רץ. שמפני כן רץ למהר לעשות. והשתא ניחא טפי דלכל רץ פטרינן דהא סתמא תנן. ובש"ע סימן שע"ח העתיק המחבר לשון הרמב"ם. ובסעיף שאחריו העתיק המגיה לשון נמוקי יוסף לפרש ולא לחלוק. אבל נראה וודאי דחולקין הן:

והזיקו זה את זה פטורין. שכל אחד גרם לעצמו חבלה זו ולא הזיקו ממש במתכוין. אלא כלומר הוזקו זה בזה. תוספות:

שניהם פטורין. כתב נמוקי יוסף בערב שבת. שמה שהוא בחול משונה. בערב שבת הוא ברשות לא שנא מהלכים זה לקראת זה. או זה אחר זה פטורים. אבל שניהם רצים דפטורים בחול משום דכי הדדי נינהו. איכא לאפלוגי כדפלגינן גבי זה בא בחביתו וזה בקורתו. בין מהלכין זה לקראת זה. או זה אחר זה. או מיהר האחרון. או עמד הראשון:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(כא) (על הברטנורא) אבל בגמרא קאמר נמי בין השמשות:

(כב) (על הברטנורא) ובסתמא לצרכי שבת דיינינן ליה דזיל בתר רובא ואפילו לא נקיט מידי בידים. דהא בעי למימר עשרתם וערבתם כו' או למשוח פניו ידיו ורגליו, או לשנויי כסותיה. אבל אי בריר דלא רהיט אלא לשאר צרכיו דלא שייכי בהו צרכי שבת, כבחול דמי. נ"י. ובר"מ משמע, דאפילו רץ לשאר צרכיו ברשות הוא כדי שלא תכנס שבת והוא אינו פנוי. ועיין שו"ע פימן שע"ח. ועתוי"ט:

(כג) (על המשנה) פטורין. שכל אחד גרם לעצמו חבלה זו. ולא הזיקו ממש במתכוין אלא כלומר הוזקו זה בזה. תוספ'. וכתב הנ"י דבע"ש, שמה שהוא בחול משונה כע"ש הוא ברשות. ל"ש מהלכים זה לקראת זה או זה אחר זה פטורים. אבל שניהם רצים דפטורים בחול. משום דכי הדדי נינהו איכא לאפלוגי כדפלגינן לעיל. בין מהלכין זה לקראת זה או זה אחר זה. או מיהר האחרון או עמד הראשון:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

שנים שהיו מהלכין בר"ה וכו':    לשון התוספתא שנים שהיו מהלכין בר"ה אחד רץ ואחד מהלך שניהם רצין שניהם מהלכין שניהם ממששין והזיקו זה את זה שניהם פטורין שלזה רשות להלך ולזה רשות להלך איסי הבבלי אומר הרץ חייב מפני ששינה ומודה איסי הבבלי שאם היה ע"ש עם חשיכה פטור ע"כ:

אחד רץ ואחד מהלך:    מפרש בגמ' דפטור אחד רץ אע"פ ששינה דמיירי דוקא בע"ש בין השמשות ומה שהוא בחול משונה בע"ש הוא ברשות וא"כ ל"ש מהלכין זה לקראת זה או זה אחר זה או מיהר אחרון או עמד ראשון נמקי יוסף ז"ל. וכתב הלבוש בסי' שע"ח סעיף ח' וז"ל וכן דוקא משום דרץ למצות שבת הוא פטור שאין לו שהות אבל לשאר מצות כגון לרוץ לבהכ"נ או לבהמ"ד דיש לו פנאי אם הזיק חייב ע"כ. ובגמ' בעי בע"ש מאי ברשות איכא ומשני כדר' חנינא דא"ר חנינא באו ונצא לקראת כלה מלכתא ואמרי לה לקראת שבת כלה מלכתא ר' ינאי מתעטף וקאי ואמר באי כלה באי כלה ופי' נמקי יוסף ז"ל דהא אתא לאשמועי' דכי האי נמי רהיט לצרכי שבת מיקרי משום שהוא לכבודו כ"ש כשרהיט לצורך קיום שבת דכתיב בקרא ע"כ. ודעתי נוטה דוקא ע"ש בין השמשות כמו שהוא בגמ' וגם ביד פ' ששי דהלכות חובל ומזיק אכן רעז"ל העתיק מפי' הרמב"ם ז"ל במשנה שלא הזכיר בין השמשות:

או שהיו שניהם רצין:    בשאר ימות השנה אבל א' רץ בשאר ימות השנה חייב כאיסי בן יהודה מפני שהוא משונה:

והזיקו זה את זה שניהם פטורין:    פירשו תוס' ז"ל לא הזיקו ממש כו' וכן פי' רש"י ז"ל בפ' הפרה דף מ"ח וכן בטור בסי' שע"ח וז"ל לפיכך שנים שהיו רצין בר"ה או שהיו מהלכין שניהם והוזקו זה בזה פטורין הזיקו זה את זה חייבין ע"כ. אבל הרמ"ה ז"ל נראה דמפרש והזיקו דוקא עיין בטור שם סי' שע"ח וז"ל כתב הרמ"ה ז"ל אם שניהם רצין אפי' הזיקו זה את זה פטורין והא דאמרינן דהזיקו זה את זה חייבין היינו דוקא שהמזיק עשה שהוזק זה והניזק לא עשה כלום אבל גבי שנים רצין דתרוייהו עבדי מעשה והוזקו זה בזה פטורין ע"כ. וכתוב שם בבית יוסף דפשוט הוא שכונתו לישב מתני' עם הברייתא ולא יצטרך לדחוק במה שנדחק רש"י ז"ל דההוא הזיקו הוזקו הוא ולא דק עכ"ל ז"ל:


פירושים נוספים

בבלי לב א  רמב"ם הלכות חובל ומזיק ו ט  שולחן ערוך חושן משפט שעח ח