תפארת ישראל על בבא קמא ט

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< · תפארת ישראל · על בבא קמא · ט · >>

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

יכין[עריכה]

משנה א[עריכה]

הגוזל:    ה"ה גנב [ח"מ שנ"ד]. ונ"ל דנקט גזלן לרבותא דת"ק דר"ש [רכ"מ ה"ח] דס"ל דרק גניבה מיאש אבל לא גזילה להכי נקט גזלן דאע"ג דלא מיאש אפ"ה קנה מיהו אנן קי"ל [ח"מ שס"ח] בגזלן ישראל הוה יאוש ובגזלן עכו"ם לא מיאש אבל גניבה לעולם מיאש:

משלם כשעת הגזלה:    דהיינו דמי עצים וצמר ולא דמי הכלים. ודוקא בגזל עצים שאינן משופין ועשאן כלים או צמר שאינו טווי ועשאן בגדים, שהן שינוי שאינו חוזר לברייתו וקנינהו. אבל עצים משופין, או צמר טווי, ועשאן כלים או בגדים, שינוי החוזר לברייחו הוא כשינתק הנסרים או יסתר חוטי התפירה, ולא קנה [(שו"ע חו"מ שס, ו)]. אבל שבח מיהו קנה, וצריך להחזיר להגזלן השבח. וי"א דאף שינוי גרוע כזו עם יאוש קונה. [(שו"ע חו"מ, שסא)]:

דמי רחל העומדת ליגזז:    הפרה והרחל חוזרים בעינא, דבגופן אין שום שינוי, רק מה ששוין השתא פחות משויין בשעת גזילה, ישלם לבעלים, והולד והצמר קנה [כך נ"ל פי' נ"י]. ונ"ל דקמ"ל הך בבא, דאף מעשה קטנה כזאת שעשה בהשינוי שסעד הולד כשנולד, או שגזז הצמר, קנאן ולא הוה כגוזל דקל מחובר וקצצו דלא קנה [כב"ק צ"ו א']. דהתם לא נשתנה שמו, משא"כ הכא. מיהו לרא"ש גם פרה ורחל עצמן קנה בשינוי זה:

רחל ונטענה אצלו וגזזה:    ה"ה בלא ילדה ולא גזזה עדיין, השבח דגזלן הוה:

משלם כשעת הגזלה:    וקמ"ל הך בבא דאף עיבור וטעינה, שהן שינוי דממילא, אפ"ה קנה הולד והצמר. וי"א דשינוי רק אחר יאוש קנה [(שו"ע חו"מ שסב, ח)], א"כ קמ"ל אף דיאוש לחוד לא קנה [כשס"א], אפ"ה עם שינוי דממילא קנה. מיהו לרא"ש הנ"ל סי' ג'. טובא קמ"ל דאף דהפרה היא השתא סריקא כמו שגזלה, אפ"ה קנה גם הפרה גופה [כך נ"ל]:

זה הכלל:    לאתויי גנב טלה או עגל ונעשו איל ושור וטבחן או מכרן, פטור מד' וה', דשלו טבח ומכר:

משנה ב[עריכה]

משלם כשעת הגזלה:    קמ"ל הך בבא דאפילו לענין הפסד הגזלן נמי משלם כשעת הגזילה:

בעבדים אומר לו הרי שלך לפניך:    דכקרקע דמי שעומדת תמיד ברשות בעלים, והכי קיי"ל [(שו"ע חו"מ, שסג)]:

פירות והרקיבו:    כולן, דהו"ל שינוי הניכר, אבל מקצתן, כהיזק שאינו ניכר הוא [שם] וקמ"ל הך בבא אף שאינו שנוי דממילא, כהנך דרישא, אפ"ה א"ל הרי שלך לפניך:

יין והחמיץ:    דשינוי הניכר הוא ע"י טעמו וריחו:

מטבע ונפסל:    במדינה זו, אך יוצא במקום אחר, דא"ל לך והוציאם שם, והו"ל כהיזק שאינו ניכר:

בהמה ונעבדה בה עבירה:    שנרבעה או נעבדה כע"ז בע"א, דאי בב' עדים היינו יוצא לסקל בסיפא [כך נ"ל כוונת רש"י. אמנם ל"מ י"ל דרישא מיירי בב' עדים, וסיפא בכבר נידן בב"ד]:

או שנפסלה מעל גבי המזבח:    ע"י מום שאינו ניכר, כגון דוק שבעין [מיהו דוקא בבהמה קדושה כבר, דאל"כ אפילו במום גמור פטור מההיזק, דכל בהמות לאו למזבח קיימי [כב"ק דצ"ח ותוס' שם] וקמ"ל כל הני אף שכולן ע"י אדם אפ"ה א"ל הרי שלך לפניך:

או שהיתה יוצאת ליסקל:    וס"ל גומרין דין השור שלא בפניו, דאל"כ יאמר לגזלן הפסדתו בידים שהבאתו לב"ד. ואע"ג שנגח אדם בהיותו אצל הגנב, אין הגנב חייב מדלא שמרו כראוי מדרק גרמא בעלמא הוא [ועי' פ"י מ"ה]:

אומר לו הרי שלך לפניך:    דכל אלו שינוי שאינו ניכר, ולא דמי למטבע שנפסל בכל מקום. דהתם ע"י הצורה שנפסל ניכר הפסדה:

משנה ג[עריכה]

נתן לאומנין לתקן וקילקלו:    שנתן להם נסרים, לעשות כלי ועשאוה ושברוה:

חייבין לשלם:    דמי הכלי, דאין אומן קונה בשבח כלי, והאומן ש"ש הוא [וי"א דקיי"ל אומן קונה בשבח כלי [(שו"ע חו"מ, שו)]:

נתן לחרש שידה:    [שעזע] שבעגלה:

תיבה ומגדל:    [שראנק]:

לתקן:    לקבוע בהן מסמר וכדומה:

חייב לשלם:    תנא סיפא לגלויי דרישא מיירי בעשה האומן הכלי ושברה, ואפ"ה חייב:

או שהזיק:    ר"ל שהזיקן וקמ"ל אף דכך מצוי צריך לזהר:

ואם מחמת המכה:    מדהכה בכח יותר מהראוי:

משנה ד[עריכה]

הנותן צמר לצבע והקדיחתו יורה:    נשרפה בה, ע"י שהרתיחו יותר מהראוי:

נותן לו:    האומן לבעה"ב:

צבעו כאור:    מכוער, בפסולת הצבע, ואם הקלקול מדלא קלט יפה, פטור, דדלמא הצמר גרם:

אם השבח יותר על היציאה:    שהצמר היה יפה דינר, והצובע הוציא דינר, והשתא שוה ג' דינרין:

נותן לו:    להאומן:

את היציאה:    דינר שהוציא:

ואם היציאה יתירה על השבח:    שהצובע הוציא ג' דינרין והשבח רק ב':

נותן לו את השבח:    ב' דינרין, ולא שכר שלם, ואם שכרו פחות מהוצאתו, לא יתן לו רק שכר שקצב לו:

דמי צמרו:    דקנאה בשינוי כגזלן:

נותן לו את השבח:    מטעם קנס והכי קיי"ל [שם]:

משנה ה[עריכה]

הגוזל את חבירו שוה פרוטה ונשבע לו:    שלא גזלו, ועתה רוצה לשוב. ומיירי שנשבע לו מעצמו, דב"ד אין נשבעין עד שיודה בפרוטה ויכפור ב' מעה כסף [ח"מ פ"ח], ואף דהיסת נשבעין אפילו אפרוטה [פ"ח ו'] הרי לא נתקנה עדיין בזמן המשנה:

יוליכנו אחריו אפילו למדי:    שרחוק מאד, וגם הכסף אין נחשב שם כלום [ כישעיה י"ג פי"ז ], אפ"ה יחזיר לו לשם, אבל בלא נשבע, א"צ לחזור אחריו, רק יודיעו שרוצה להחזירה לכשיבוא אליו [(שו"ע חו"מ, שסז)]:

ולא לשלוחו:    של נגזל, אא"כ עשאו שליח בעדים, דאל"כ הרי אחריות הדרך על הגזלן, וגם אינו מתכפר עד שיגיע ליד הנגזל:

אבל נותן לשליח בית דין:    שעשאוהו ב"ד שליח להוליכו לנגזל וזה מתקנת השבים:

ואם מת:    הנגזל:

יחזיר ליורשיו:    קמ"ל דאפילו ליורשים יחזיר למדי:

משנה ו[עריכה]

נתן לו:    גזלן לנגזל:

מחל לו:    נגזל לגזלן:

אינו צריך לילך אחריו:    אף דכבר שמעינן לה מדיוקא דרישא. קמ"ל הכא דיוקא, דעכ"פ לכשיבוא הנגזל ישיבנו לו, אף דבשאר פחות משוה פרוטה א"צ להשיב [כח"מ ש"ס ב'], הכא שאני שהיה תחלה פרוטה [כח"מ ש"ס ד']:

משנה ז[עריכה]

נתן לו את הקרן ונשבע לו על החומש:    שבועה ב' שנתנו לו ואח"כ הודה, ה"ה בלא נתן גם הקרן, וחוזר ונשבע על שניהן שמוסיף חומש לקרן לשבועה א' וחומש לקרן לשבועה ב' וחומש להחומש שכפר השתא:

ה"ז משלם חומש על חומש:    חומש של חומש ויחזירם אפילו למדי:

עד שיתמעט הקרן פחות משוה פרוטה:    ר"ל דחומש שנשבע עליו נחשב שוב כקרן, ולהכי בחזר ונשבע שוב על חומש ב' והודה, חייב שוב גם עליו חומש ואשם, וכן לעולם:

וכן בפקדון:    בכפר ונשבע והודה:

בפקדון או בתשומת יד:    הלואה:

או בגזל או עשק את עמיתו:    כל ממון שבא לידו בהיתר כהלואה או שכירות, וכשתבעו הנותן, כבשו באלמות, נקרא עושק [(שו"ע חו"מ שנט, ח)]:

משלם קרן:    דאין חומש ואשם רק בהודה:

משנה ח[עריכה]

והעדים מעידין אותו שגנבו:    לעיל נקט שאכלו לרבותא, דאף שאינו בעולם אפ"ה פטור מכפל מדלא טען שנגנב, והכא נקט גנבו לרבותא, אף שהוא בעין אצלו, אפ"ה חייב כפל:

משלם תשלומי כפל:    אבל ד' וה' אין חיובו מפורש רק בגנב ממש ואפ"ה חייב גם שומר בד' וה' מדהוקש לגנב [ב"ק ק"ו ב']. מיהו בשלח בו יד קודם שנשבע, פטור גם מכפל, דמששלח בו יד כשלו היא [ב"ק ק"ז ב']:

הודה מעצמו משלם קרן וחומש ואשם:    אבל כפל לא דמודה בקנס פטור, אבל חומש כפרה הוא:

משנה ט[עריכה]

הגוזל את אביו ונשבע לו:    דבלא נשבע א"צ הבן להחזיר כשמת:

ומת:    והגזילה בעין, דבאינו בעין אין מצות השבה בהמגיע לחלקו:

הרי זה משלם קרן וחומש לבניו:    של גזלן:

או לאחיו:    אם אין בנים לגזלן [ובח"מ שס"ז ה' כתוב בהיפך שנותן לאחיו של גזלן, ובאין אחים נותן לבניו]. מיהו אחר שנתן לאחיו הכל, חוזר ומחשב עמהן כמה מגיע לחלקו כי כל עיקר טעם נתינתו להם הוא רק כדי לקיים מצות והשיב את הגזילה, וי"א שאינו נוטל כלום מהגזילה [שם]:

ואם אינו רוצה:    נ"ל דלדיעה ראשונה הנ"ל ר"ל שאינו רוצה לדקדק ולעשות מצוה מהמובחר:

או שאין לו:    שהוא עני, וי"א דר"ל שאין לו אחים ובנים:

לוה:    מאחרים:

ובעלי חוב באים ונפרעים:    חובם מהגזילה, ואומר להם כשמשלם זה גזלתי מאבא. וי"א דבאין אחים לגזלן ישיבם לשאר קרובי אביו [שם]:

משנה י[עריכה]

אם מת יירשנו:    דאז אינה של אביו:

בחייו ובמותו אם מת לא יירשנו:    אבל עכ"פ הנכסים שלו הן, רק שאינו רשאי ליהנות מהן:

ויחזיר לבניו או לאחיו:    נ"ל דלהכי נקט יחזיר והרי לא נטל. מדחוזר חלילה לכל הקרוב קרוב קודם. מיהו לא יתן להן בידים, דאז יחזיקו לו טובה, וימעול בקונם [כ"כ הר"ן]:

ואם אין לו:    עי"ל סי' נ"ח. וי"א ה"ה אינו רוצה:

לוה ובעלי חוב באים ונפרעים:    דהרי אפילו בחייו שרי בכה"ג באין לו מה יאכל [כפ"ד דנדרים מ"ח], ואף דהתם לי"א אסור לשלם רק חוב שאין המודר חייב לפרוע למלוה. התם המדיר חי ולהכי מדמחוייב לפרוע שוב להנודר, א"כ מהניהו, אבל הכא כשיגבו מהנכסים, לא מחשב נהנה מהנכסים:

משנה יא[עריכה]

ואם אין לאיש גואל:    וזה אפשר רק בגר, דהרי כל ישראל יש לו קרוב במשפחתו:

להשיב האשם אליו האשם המושב לה' לכהן:    ר"ל הקרן והחומש שחייב להשיבם, קנאם ה', ויתנן לכהן:

מלבד איל הכפורים:    היינו אשם גזילות שמביא:

היה:    הגוזל את הגר:

מעלה את הכסף ואת האשם ומת:    הגזלן:

הכסף ינתן לבניו:    של גזלן, דגם הגזלן כבר זכה בהן משמת הגר, רק שהיה חייב להשיבם כדי שיתכפר, ומדמת א"צ תו כפרה:

והאשם ירעה עד שיסתאב:    שיפול בו מום, מדמת בעליו, דקיי"ל כל שבחטאת מתה, באשם ירעה:

וימכר ויפלו דמיו לנדבה:    לעולות קיץ המזבח:

משנה יב[עריכה]

הכסף לאנשי משמר:    שיחלקום לכהנים שבאותה שבוע במשמרתם בביהמ"ק:

ומת:    קודם שהביא הקרבן:

אין היורשים יכולין להוציא מידם:    של כהנים, דהכסף כבר כפר מחצה:

נתן הכסף ליהויריב:    כך שם משמר הראשון של הכ"ד משמרות שבביהמ"ק:

ואשם לידעיה:    הוא משמר הב', שיקריבוהו הן בשבוע שבמשמרתן:

אם קיים האשם:    בשעה שנתן הכסף:

יחזיר ויביא אשם אחר:    קמ"ל דאין יהויריב יכול למחול, לומר הרינו כאילו קבלנו [כלעיל מ"ו]. דנ"ל דהתם כבר היא שלו ויכול למחול, אבל הכהנים שלא זכו בו עדיין, אין יכולין למחול דבר שאינו שלהן. ואף דבנדר מועיל הריני כאילו קבלתי אף דלא אתא לידיה [כנדרים ס"ג ב'] הכא שאני דעשה יהויריב שלא כדין שקבל האשם קודם השבת הקרן [וכש"ס הכא ועי' רמל"מ פ"ח מגזילה ה"ח]:

את הקרן:    לכהנים, וה"ה לנגזל כשחי:

אין החומש מעכב:    מלהביא הקרבן, אבל עכ"פ חייב ליתנו:

בועז[עריכה]

הלכתא גבירתא[עריכה]