משנה בבא קמא ט א

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נזיקין · מסכת בבא קמא · פרק ט · משנה א | >>

משנה זו במהדורה המבוארת

[עריכה]

הגוזל עציםא, ועשאן כלים, צמרב, ועשאן בגדים, משלם כשעת הגזילה.

גזל פרה מעוברת, וילדה, רחל טעונה, וגזזה, משלם דמי פרה העומדת לילד, דמי רחל העומדת ה ליגזז.

גזל פרה, ונתעברה אצלו וילדהו, רחל, ונטענה אצלו וגזזה, משלם כשעת הגזילה.

זה הכלל, כל הגזלנים משלמין כשעת הגזילה.

נוסח הרמב"ם

הגוזל עצים ועשאן כלים צמר ועשאן בגדים משלם כשעת הגזילה גזל פרה מעוברת וילדה ורחל טעונה וגזזה משלם דמי פרה העומדת לילד ודמי רחל טעונה להיגזז גזל פרה ועברה אצלו וילדה רחל ונטענה אצלו וגזזה משלם כשעת הגזילה זה הכלל כל הגזלנין משלמין כשעת הגזילה.

פירוש הרמב"ם

הגוזל עצים ועשאן כלים צמר ועשאן בגדים כו': אמרו זה הכלל כל הגזלנים משלמים כשעת הגזלה ללמד כי מי שגנב בהמה קטנה וגדלה אצלו קנאה בשנוי ואם שחטה או מכרה אחר שגדלה שלו הוא זובח ושלו הוא מוכר ואינו חייב בתשלומי ארבעה וחמשה:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

הגוזל - משלם כשעת הגזילה. דמי עצים וצמר. ואין חייב להחזיר לו כלים ג, דקני בשינוי:

דמי רחל העומדת ליגזז - והעודף ששוה יותר הולד והגיזה, שלו הוא, דקננהו בשינוי ד:

זה הכלל - לאתויי גנב טלה ונעשה איל, עגל ונעשה שור, וטבחו או מכרו, שהוא פטור מתשלומי ארבעה וחמשה ז, שביון שנעשה שינוי בידו, קנאו, ושלו הוא טובח ושלו הוא מוכר:

פירוש תוספות יום טוב

עצים ועשאן כלים. מסקינן בגמרא דלא בגזל עצים שהן משופים ומאי ניהו נסרים ועשה מהן כלים דשינוי דהדר לברייתו הוה. דאי בעי מנתק הנסרים זו מזו. והרי הן נסרים כבתחלה. אלא שגזל עצים שאינם משופים ועשאן כלים בוכאני. דהיינו שיפן דלא הדר לברייתו ונשתנה שמו שנקרא בוכאני. והיינו דתנן ועשאן כלים:

צמר ועשאן בגדים. לא דגזל צמר הטווי ועשה מהן בגדים שחוזר לברייתו. דאי בעי סתר להו והוו חוטין כדמעיקרא. אלא שגזל צמר שאינו טווי ועשה מהן לבדים שאינו חוזר לברייתו להיות כל נימא ונימא בפני עצמו. ונשתנה שמו שנקרא לבד והיינו דתנן ועשאן בגדים:

משלם כשעת הגזלה. כתב הר"ב ואין חייב להחזיר לו כלים וכו' כדאמרינן במרובה. [דף ס"ז] שינוי קונה דכתיב (ויקרא ה) והשיב את הגזילה מה תלמוד לומר אשר גזל. אם כעין שגזל יחזיר. ואם לאו דמי בעלמא בעי לשלומי. רש"י. ועיין ריש פרק דלקמן:

משלם דמי פרה העומדת לילד וכו'. לשון הר"ב והעודף ששוה יותר הולד והגיזה. שלו הוא דקננהו בשינוי. וכן לשון רש"י והעודף ששוה עכשיו וכו' ופירש נ"י דרוצה לומר דדוקא הולד והגיזה קונה בשינוי ומשלם מה שהיו דמיהם. והעודף ששוה עכשיו יותר הוא שלו. אבל פרה עצמה חוזרת בעינה. דלידה וגיזה לאו שינוי הוא בגוף הפרה. דמעיקרא גופא מליא והשתא גופא [סריקא] ולא הוי שינוי בגוף הבהמה. כמו דלא הוי שינוי אם הפילה גללים. עד כאן. אבל להרא"ש דמי פרה ממש. דלידה וגיזה הוי שינוי אף לפרה עצמה וקנאה בו:

דמי פרה העומדת לילד וכו'. כלומר לאפוקי שישומו כאילו ילדה דהא על ידי הלידה קנאה. וז"ל התוספות [דף צ"ה] וכל שבח שמשעת גזלה עד שתלד. לגזלן. ע"כ. וטעמא דלעולם משלם כשעת הגזילה כדכייל בסיפא וקאי אכולהו בבי דמתניתין. ולא אזלינן בתר שעת קנייה אלא משקנאה חזרה השומא לשעת הגזילה כך כתב הרא"ש. אלא שדקדק עוד וכתב והא דלא קאמר דמי פרה מעוברת דמי רחל טעונה משום דלפעמים אדם קונה פרה מעוברת לשחיטה בשביל השליל וכן רחל טעונה בשביל הגיזה שעליה. ואין דמיהם מרובים כדמי פרה שאדם קונה מעוברת לגדל הולד. וכן רחל לגדלה לגיזה. וזה הגזלן שהשהם אצלו עד שילדה. וגזז. צריך לשלם דמים מרובים ע"כ. וזה לפי שיטתו דסבירא ליה דפרה עצמה קנאה בשינוי זה. ועיין מ"ש לקמן:

גזל פרה ונתעברה אצלו וילדה וכו'. ה"ה אפילו לא ילדה ואיידי דנסיב רישא ילדה. נסיב סיפא נמי וילדה. גמרא. וכתב הרא"ש דאע"ג דברישא נמי משלם כשעת הגזילה סיפא הא קמשמע לן דעבור וטעינה הוי שינוי כמו לידה. ע"כ. ונראה לי דלרש"י והר"ב כמו שפירש נמוקי יוסף. בסיפא נמי דינא דמחזיר הפרה דאם לא נעשה שינוי בלידת הולד. ה"ה נמי לא נעשה שינוי בעבור. דכך לי שינוי המלוי כמו שינוי הרקות. וקשיא לי דליתני ברישא נמי משלם כשעת הגזילה. דלדידהו ליכא לתרוצי כמ"ש הרא"ש דלאשמועינן דשמין פרה העומדת לגדל ולדות וכו'. דהא פרה חוזרת בעינה לדידהו. וצריך לי עיון:

זה הכלל וכו'. כתב הר"ב לאתויי גנב טלה וכו' וטבחו או מכרו פטור מתשלומי ארבעה וחמשה. . ולא אמרינן דעל כל פנים ישלם ארבעה וחמשה. אלא שלא ישלם כמות ששוה עכשיו שנעשה שור אלא כששוה בשעת הגזילה. קמשמע לן דלא. לפי דשלו הוא טובח וכו'. וממילא דמכל שכן שאינו משלם הכפל אלא כשעת הגזילה:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(א) (על המשנה) עצים כו'. מסקינן בגמרא דדוקא כשנוי דלא הדר לברייתו כבתחלה. וכגון שגזל עצים שאינם משופין ועשאן כלים בוכאני. דהיינו שיפן דלא הדר לברייתו ונשתנה שמו שנקרא בוכאני. והיינו דתנן ועשאן כלים:

(ב) (על המשנה) צמר כו' ה"נ שגזל צמר שאינו טווי ועשה מהן לבדים, שאינו חוזר לברייתו להיות כל נימא ונימא בפ"ע. ונשתנה שמו שנקרא לבד. והיינו דתנן ועשאן בגדים:

(ג) (על הברטנורא) כדיליף ליה בגמרא דף ס"ז מקרא. רש"י:

(ד) (על הברטנורא) ר"ל דדוקא הולד והגיזה קונה בשינוי ומשלם מה שהיה דמיחב, והעודף ששוה עכשיו יותר הוא שלו. אבל פרה עצמה חוזרת בעינה. דלידה וגיזה לאו שינוי הוא בגוף הפרה כו'. נ"י. אבל להרא"ש, דמי פרה ממש, דהוי שינוי אף לפרה עצמה וקנאה בו:

(ה) (על המשנה) העומדת כו'. כלומר לאפוקי שישומו כאלו ילדה, דהא ע"י הלידה קנאה. וז"ל התוספ', וכל שבח שמשעת גזלה עד שתלד לגזלן. ע"כ. וטעמא, דלעולם משלם כשעת הגזילה, כדכייל בסיפא, וקאי אכולהו בבי דמתניתין. ולא אזלינן בתר שעת קנייה אלא משקנאה חזרה השומא לשעת הגזילה. ועתוי"ט:

(ו) (על המשנה) וילדה. ה"ה אפילו לא ילדה, ואיידי דנסיב רישא וילדה, נסיב נמי סיפא וילדה. גמרא. ואע"ג דברישא נמי משלם כשעת הגזילה, סיפא הא קמ"ל דעבור וטעינה הוי שינוי כמו לידה. ונ"ל דה"נ דינא דמחזיר הפרה לפירוש הנ"י וכדלעיל. דמאי שנא שינוי המילוי או שינוי הרקות. וקשיא לי, דלתני נמי ברישא משלם כשעת הגזלה. תו"ע. ועתוי"ט:

(ז) (על הברטנורא) ולא אמרינן דעכ"פ ישלם ד' וה' כשעת הגזילה לפי דשלו הוא טובח כו'. וממילא דמכ"ש שאינו משלם הכפל אלא כשעת הגזילה:



פירושים נוספים

בבלי צג ב  רמב"ם הלכות גזילה ואבידה ב א  שולחן ערוך חושן משפט שס א