משנה בבא קמא ט ז
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נזיקין · מסכת בבא קמא · פרק ט · משנה ז | >>
נתן לו את הקרן ונשבע לו על החומשל, הרי זה משלם חומש על חומש, עד שיתמעט הקרן פחות משוה פרוטה.
וכן בפקדון, שנאמר (ויקרא ה, כא): בפקדון או בתשומת יד או בגזל או עשק את עמיתו או מצא אבדה וכחש בה ונשבע על שקר, הרי זה משלם קרן וחומש ואשםלא.
היכן פקדוני? אמר לו: אבד.
משביעך אני, ואמר אמן, והעדים מעידים אותו שאכלו, משלם קרן.
הודה מעצמו, משלם קרן וחומש ואשם.
נָתַן לוֹ אֶת הַקֶּרֶן וְנִשְׁבַּע לוֹ עַל הַחֹמֶשׁ,
- הֲרֵי זֶה מְשַׁלֵּם חֹמֶשׁ עַל חֹמֶשׁ,
- עַד שֶׁיִּתְמַעֵט הַקֶּרֶן פָּחוֹת מִשְּׁוֵה פְּרוּטָה.
- וְכֵן בְּפִקָּדוֹן;
- שֶׁנֶּאֱמַר: "בְּפִקָּדוֹן אוֹ בִתְשׂוּמֶת יָד אוֹ בְגָזֵל אוֹ עָשַׁק אֶת עֲמִיתוֹ אוֹ מָצָא אֲבֵדָה וְכִחֶשׁ בָּהּ וְנִשְׁבַּע עַל שָׁקֶר" (ויקרא ה);
- הֲרֵי זֶה מְשַׁלֵּם קֶרֶן וְחֹמֶשׁ וְאָשָׁם.
- הֵיכָן פִּקְדוֹנִי?
- אָמַר לוֹ: אָבַד.
- מַשְׁבִּיעֲךָ אֲנִי! וְאָמַר: אָמֵן,
- וְהָעֵדִים מְעִידִים אוֹתוֹ שֶׁאֲכָלוֹ,
- מְשַׁלֵּם קֶרֶן.
- הוֹדָה מֵעַצְמוֹ,
- מְשַׁלֵּם קֶרֶן וְחֹמֶשׁ וְאָשָׁם:
נתן לו את הקרן - ונשבע לו על החומש,
- הרי זה משלם חומש על חומש,
- עד שיתמעט הקרן - משוה פרוטה.
- וכן בפיקדון, או בתשומת יד,
- או בגזל, או עשק את עמיתו,
- או "מצא אבידה, וכיחש בה, ונשבע על שקר" (ויקרא ה כא-כב),
- הרי זה משלם קרן, וחומש, ואשם.
[ח] *הערה 1: איכן פקדוני - ואמר לו אבד,
- משביעך אני - ואמר אמן,
- והעדים מעידין אותו שאכלו - משלם את הקרן.
- ואם הודה מעצמו - משלם קרן, וחומש, ואשם.
- משביעך אני - ואמר אמן,
עד שיתמעט הקרן משווה פרוטה - כיצד, גזל ארבעה זוזים ישלם חמשה, נתן ארבעה ונשבע על הזוז יתחייב זוז ורובע, נתן הזוז ונשבע על הרובע יתחייב רובע זוז ומשקלו גרגיר חרוב, נתן את הרובע ונשבע על החרוב חייב חרוב ורובע חרוב, נתן החרוב ונשבע על רובע החרוב אינו חייב אלא רובע החרוב בלבד לפי שהוא פחות משווה פרוטה.
אמנם יתחייב בזה לפי שאמר הכתוב "חמישיתו יוסף עליו"(ויקרא ה, כא), וקבלנו בפירוש זה מלמד שמוסיף חומש על חומש. וכן כל מי שנתחייב חומש דינם שווה, לפי שפירוש "חמישיתיו" חמישיות הרבה, על דרך שבארנו:
משנה ח [נוסח הרמבם]
תוספת החומש לא יתחייב אדם בו אלא בהודאתו לא על פי עדים, שנאמר "והיה כי יחטא ואשם"(ויקרא ה, כג) וגו', אמנם יהיה זה כששב מאליו:
ונשבע לו על החומש - שבועה שניה, שנתנו לו, והודה שלא נתנו:
הרי זה משלם חומש על חומש - חומשו של חומש, דחומש ראשון נעשה קרן:
עד שיתמעט וכו' - שאם חזר ונתן לו חומש ראשון ונשבע על השני והודה, משלם חומשו וחומשו של חומש שני, וכן לעולם. שנאמר (שם) וחמישיתיו יוסף עליו, התורה ריבתה חמישיות הרבה לקרן אחד:
תשומת יד - הלואה:
עשק את עמיתו - שכר שכיר:
משלם קרן - דאין חומש ואשם אלא אם כן הודה. דכתיב בגזל הגר בפרשת נשא, והתודה:
נתן לו את הקרן ונשבע לו על החומש. הוא הדין אם לא נתן לו את הקרן ונשבע אתרויי' אקרן ואחומש היה מוסיף חומש על חומש. אלא אורחא דמלתא נקט דאקרן אין נשבעין שני פעמים והוא הדין אם נשבע על החומש דיוליכנו אחריו למדי כיון שנשבע עליו נעשה כגזלן. תוספות:
וכן בפקדון וכו' הרי זה משלם וכו'. וכן לענין דיני נשבע והודה וכן מפורש ברמב"ם ריש פ"ז מה' גזלה. ותנא דידן נקט בגזל משום דפרקין בדיני גזל איירי:
והעדים מעידין אותו שאכלו כו'. עי' מ"ש לקמן [ד"ה שגנבו]:
(ל) (על המשנה) נתן כו'. הוא הדין אם לא נתן לו את הקרן ונשבע אתרווייהו אקרן ואחומש היה מוסיף חומש אלא אורחא דמלתא נקט דאקרן אין נשבעין ב' פעמים. והוא הדין אם נשבע על חומש דיוליכנו אחריו למדי כיון שנשבע עליו נעש' כגזלן. תוספ':
(לא) (על המשנה) הרי זה כו'. וכן לענין דיני נשבע והודה ותנא דידן נקט בגזל. משום דפרקין בדיני גזל איירי:
נתן לו את הקרן ונשבע וכו': ופי' נתן לו את הקרן לאחר שנשבע והודה ונתחייב קרן וחומש נשבע לו שבועה שניה על החומש שנתנו לו והודה:
עד שתתמעט הקרן: מש"פ חומש שהוא מחויב כבר וחוזר וכופרו קרו קרן עד שתהא כפרת שבועתו בפחות מש"פ ע"כ:
שנאמר בפקדון וכו': ונשבע של שקר וכו' כצ"ל. והר"ר יהוסף ז"ל הוסיף למחוק גם מלות שנאמר בפקדון וכתב כן מצאתי בכל הספרים דל"ג שנאמר בפקדון אלא הגיה וכך בפקדון או בתשומת יד וכו' וכן נ"ל עיקר דהא בסוף המשנה קתני ה"ז משלם וזה אינו מיושב אם היה לשון המשנה ע"כ:
יכין
נתן לו את הקרן ונשבע לו על החומש: שבועה ב' שנתנו לו ואח"כ הודה, ה"ה בלא נתן גם הקרן, וחוזר ונשבע על שניהן שמוסיף חומש לקרן לשבועה א' וחומש לקרן לשבועה ב' וחומש להחומש שכפר השתא:
ה"ז משלם חומש על חומש: חומש של חומש ויחזירם אפילו למדי:
עד שיתמעט הקרן פחות משוה פרוטה: ר"ל דחומש שנשבע עליו נחשב שוב כקרן, ולהכי בחזר ונשבע שוב על חומש ב' והודה, חייב שוב גם עליו חומש ואשם, וכן לעולם:
וכן בפקדון: בכפר ונשבע והודה:
בפקדון או בתשומת יד: הלואה:
או בגזל או עשק את עמיתו: כל ממון שבא לידו בהיתר כהלואה או שכירות, וכשתבעו הנותן, כבשו באלמות, נקרא עושק [(שו"ע חו"מ שנט, ח)]:
משלם קרן: דאין חומש ואשם רק בהודה:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת
ראשונים על הפרק: רש"י |
תוספות |
רי"ף |
רבינו אשר |
רבינו חננאל |
הרשב"א |
תוספות רי"ד |
מאירי |
הריטב"א |
שיטה מקובצת
אחרונים על הפרק: צל"ח | פני יהושע | מהרש"א | מהרש"ל | רש"ש