דברים רבה ג טו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< · דברים רבה · ג · טו · >>


הוסף ביאור

טו. [עריכה]

ד"א דבר אחר - פירוש נוסף "פְּסָל לְךָ" א"ר יצחק כתיב (ויקרא ה, כג): "והיה כי יחטא ואשם והשיב את הגזלה אשר גזל או את העושק אשר עשק או את הפקדון אשר הפקד אתו או את האבדה אשר מצא" א"ל הקב"ה הלוחות לא היו מופקדים אצלך את שברת אותן ואת מחליף אותן.

א"ר יצחק מן הלוחות שניים ריצה משה את הקב"ה לישראל מה עשה עלה לו אצל הקב"ה כעוס אמר לו בניך חוטאין ואת נותן עלי קטריקי עשה עצמו כאילו כעוס על ישראל מניין שנאמר (שמות לב , לא-לב): "וישב משה אל ה' ויאמר אנא חטא העם הזה חטאה גדולה ויעשו להם אלהי זהב ועתה אם תשא חטאתם ואם אין מחני נא מספרך אשר כתבת" כיון שראה הקב"ה כך אמר לו משה שתי הפנים בכעס אני ואת כועסין עליהן מיד (שם לג, יא) "ודבר ה' אל משה פנים אל פנים כאשר ידבר איש אל רעהו ושב אל המחנה ומשרתו יהושע בן נון נער לא ימיש מתוך האהל" א"ל הקב"ה לא יהיו שתי הפנים בכעס אלא כשתראה אותי נותן רותחין הוי נותן צונן וכשתראה אותי נותן צונן הוי נותן רותחין אמר משה רבש"ע היאך יהא א"ל הוי חל אתה רחמים מה עשה מיד (שם לב, יא) "ויחל משה את פני ה' אלהיו ויאמר למה ה' יחרה אפך בעמך אשר הוצאת מארץ מצרים בכח גדול וביד חזקה למה יאמרו מצרים לאמר ברעה הוציאם להרוג אותם בהרים ולכלותם מעל פני האדמה שוב מחרון אפך והנחם על הרעה לעמך" א"ל והרי בניך מרים חלה אותן.
ד"א דבר אחר - פירוש נוסף אמר לפניו רבש"ע יודע אני שאתה אוהב את בניך ואין אתה מבקש אלא מי שילמד עליהן סניגוריא א"ר סימון למה"ד למה הדבר דומה למלך ובנו שהיו נתונים בקיטון והפדגוג של בנו נתון בטרקלין היה המלך צווח הניחו לי שאהרג את בני אינו מבקש אלא מי שילמד עליו סנגוריא כך הקב"ה אומר למשה (שם, י) "ועתה הניחה לי ויחר אפי בהם ואכלם ואעשה אותך לגוי גדול" אמר משה וכי תופס אני בידו של הקב"ה כביכול אינו מבקש אלא מי שילמד עליהן סניגוריא מיד ויחל משה.
ד"א דבר אחר - פירוש נוסף "ועתה הניחה לי" אמר משה רבון העולמים ולכלותם אתה מבקש עקור העליונים והתחתונים ואח"כ עקור אותם מנין שנאמר (ישעיה נא, ו): "שאו לשמים עיניכם והביטו אל הארץ מתחת כי שמים כעשן נמלחו והארץ כבגד תבלה ויושביה כמו כן ימותון וישועתי לעולם תהיה וצדקתי לא תחת". תחלה שמים כעשן וגו' ואח"כ ויושביה כמו כן ימותון אמר ליה משה ואפילו אתה עוקר את השמים ואת הארץ לישראל אי אתה יכול לעקור שנשבעת לאבותיהם ולא נשבעת להם לא בשמים ולא בארץ אלא בשמך הגדול מנין שנאמר אשר נשבעת להם בך שמא אתה יכול לבטל את שמך אמר לפניו משה חשוב אותם כסדום מה אמרת לאברהם (בראשית יח, כו): "ויאמר ה' אם אמצא בסדום חמשים צדיקים בתוך העיר ונשאתי לכל המקום בעבורם" וויתרת לו עד עשרה מנין שנאמר (שם, לב) "ויאמר אל נא יחר לאדוני ואדברה אך הפעם אולי ימצאון שם עשרה ויאמר לא אשחית בעבור העשרה". ואני מעמיד לך מאלו שמונים צדיקים אמר לו העמד אמר לפניו רבש"ע הרי שבעים הזקנים דכתיב (במדבר יא , טז-יז): "ויאמר ה' אל משה אספה לי שבעים איש מזקני ישראל אשר ידעת כי הם זקני העם ושטריו ולקחת אותם אל אהל מועד והתיצבו שם עמך וירדתי ודברתי עמך שם ואצלתי מן הרוח אשר עליך ושמתי עליהם ונשאו אתך במשא העם ולא תשא אתה לבדך". אהרן נדב ואביהוא אלעזר ואיתמר פנחס וכלב הרי שבעים ושבעה א"ל הקב"ה הא משה היכן עוד ג' צדיקים ולא היה מוצא אמר לפניו רבש"ע אם הללו בחיים ואינם יכולין לעמוד להם בפירצה הזו יעמדו המתים אמר לפניו עשה בזכות ג' אבות והרי שמונים זכור לאברהם ליצחק ולישראל עבדיך כיון שהזכיר משה זכות אבות מיד א"ל "סלחתי כדברך".
כיון שעמד שלמה וראה שהזכיר משה שבעים ושבעה צדיקים חיים ולא הועיל כלום אילולי שהזכיר זכות שלשת האבות שהיו מתים התחיל אומר (קהלת ד , ב-ג): "ושבח אני את המתים שכבר מתו מן החיים אשר המה חיים עדנה וטוב משניהן את אשר עדן לא היה אשר לא ראה את המעשה הרע אשר נעשה תחת השמש".
ד"א דבר אחר - פירוש נוסף "זכור לאברהם ליצחק ולישראל עבדיך אשר נשבעת להם בך ותדבר אליהם ארבה את זרעכם ככוכבי השמים וכל הארץ הזאת אשר אמרתי אתן לזרעכם ונחלו לעולם וינחם ה' על הרעה אשר דבר לעשות לעמו" א"ר לוי אמר לו משה רבש"ע חיין הן המתים א"ל משה אף אתה טועה לא כך אמרתי לך אני אמית ואחיה א"ל משה ואם חיין הן המתים חשוב כמו שהאבות עומדין ומבקשין על בניהן מה היית משיבן כיון שאמר לו משה הדבר הזה מיד "וינחם ה' על הרעה":