ביאור:בבלי בבא מציעא דף ס

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת בבא מציעא: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט | הדף במהדורה הרגילה



עמוד א (דלג לעמוד ב)

[המשך המשנה]

ואין צריך לומר חדשים בישנים [1].

באמת אמרו: ביין התירו לערב קשה ברך, מפני שהוא משביחו [2].

אין מערבין שמרי יין ביין [3], אבל נותן לו את שמריו.

מי שנתערב מים ביינו - לא ימכרנו בחנות [4] אלא אם כן הודיעו [5], ולא לתגר [6] אף על פי שהודיעו, שאינו אלא לרמות בו [7].

מקום שנהגו להטיל מים ביין – יטילו [8].

התגר נוטל מחמשה גרנות ונותן לתוך מגורה אחת [9]; מחמשה גיתות ונותן לתוך פיטום אחד [10], ובלבד שלא יהא מתכוין לערב [11].

גמרא:

תנו רבנן: אין צריך לומר חדשות מארבע [12] וישנות משלש [13] דאין מערבין [14], אלא אפילו חדשות משלש וישנות מארבע אין מערבין [15], מפני שאדם רוצה לישנן [16].

באמת אמרו: ביין התירו לערב קשה ברך, מפני שהוא משביחו:

אמר רבי אלעזר: עדא אמרה [17]: כל 'באמת אמרו' - הלכה היא [18].

אמר רב נחמן: ובין הגיתות שנו [19].

והאידנא דקא מערבי שלא בין הגיתות?

אמר רב פפא: דידעי [20] וקא מחלי.

רב אחא בריה דרב איקא אמר: הא מני? - רבי אחא היא, דתניא: רבי אחא מתיר בדבר הנטעם [21].

ואין מערבין שמרי יין ביין אבל נותן לו את שמריו:

והא אמרת רישא 'אין מערבין' כלל? וכי תימא: מאי 'נותן לו את שמריו' - דקא מודע ליה, הא מדקתני סיפא 'לא ימכרנו בחנות אלא אם כן מודיעו, ולא לתגר אף על פי השמודיעו' - [22] מכלל דרישא [23] אף על גב דלא מודע ליה!?

אמר רב יהודה: הכי קאמר: אין מערבין שמרים של אמש בשל יום [24], ולא של יום בשל אמש [25], אבל נותן לו את שמריו [26].

תניא נמי הכי: רבי יהודה אומר: השופה יין [27] לחבירו הרי זה לא יערב של אמש בשל יום, ולא של יום בשל אמש, אבל מערב של אמש בשל אמש ושל יום בשל יום.

מי שנתערב מים ביינו - הרי זה לא ימכרנו בחנות אלא אם כן מודיעו וכו':

רבא אייתו ליה חמרא מחנותא, מזגיה [28], טעמיה, לא הוה בסים [29]; שדריה לחנותא.

אמר ליה אביי: והא אנן תנן 'ולא לתגר אף על פי שהודיעו' [30]?

אמר ליה: מזגא דידי - מידע ידיע [31]; וכי תימא דטפי ומחייליה [32] ומזבין ליה - אם כן [33] אין לדבר סוף [34].

מקום שנהגו להטיל מים ביין יטילו וכו':

תנא: למחצה לשליש ולרביע [35].

אמר רב: ובין הגיתות שנו.

משנה:

רבי יהודה אומר: לא יחלק החנוני קליות ואגוזין לתינוקות, מפני שהוא מרגילן לבא אצלו; וחכמים מתירין.

ולא יפחות את השער [36]; וחכמים אומרים: זכור לטוב [37].

לא יבור את הגריסין [38] - דברי אבא שאול; וחכמים מתירין [39];

ומודים שלא יבור מעל פי מגורה [40], שאינו אלא כגונב את העין [41].

אין מפרכסין [42] לא את האדם [43] ולא את הבהמה ולא את הכלים.

גמרא:

מאי טעמייהו דרבנן?

דאמר ליה: אנא מפליגנא אמגוזי, ואת פליג שיסקי [44].

ולא יפחות את השער; וחכמים אומרים: זכור לטוב וכו':

מאי טעמא דרבנן [45]?


עמוד ב

משום דקא מרווח לתרעא [46].

ולא יבור את הגריסין - דברי אבא שאול וחכמים מתירין וכו': מאן חכמים? - רבי אחא, דתניא: רבי אחא מתיר בדבר הנראה [47].

אין מפרכסין לא את האדם וכו' ולא את הכלים:

תנו רבנן: אין משרבטין את הבהמה [48], ואין נופחין בקרביים [49], ואין שורין את הבשר במים [50].

מאי 'אין משרבטין'?

הכא תרגמו: מיא דחיזרא [51];

זעירי אמר רב כהנא: מזקפתא [52];

שמואל שרא למרמא תומי לסרבלא [53];

רב יהודה שרא לכסכוסי [54] קרמי [55]

רבה שרא למידק צרדי [56];

רבא שרא לצלומי גירי [57].

רב פפא בר שמואל שרא לצלומי דיקולי [58].

והא אנן תנן 'אין מפרכסין לא את האדם ולא את הבהמה ולא את הכלים'?

לא קשיא: הא בחדתי [59], הא בעתיקי [60].

'פירכוס' דאדם מאי היא?

כי הא: דההוא עבדא סבא, דאזל צבעיה לרישיה ולדיקניה [61] [62]; אתא לקמיה דרבא, אמר ליה: "זיבנן [63]"!

אמר ליה: 'יהיו עניים בני ביתך' [64].

אתא לקמיה דרב פפא בר שמואל; זבניה יומא חד, אמר ליה: אשקיין מיא! אזל חווריה לרישיה ולדיקניה.

אמר ליה: חזי דאנא קשיש מאבוך!

קרי אנפשיה (משלי יא ח) צדיק מצרה נחלץ [65] ויבא אחר תחתיו [בפסוק כתוב: ויבא רשע תחתיו].

הדרן עלך הזהב


בבא מציעא ס,ב פרק חמישי איזהו נשך

(ויקרא כה לו: אל תקח מאתו נשך ותרבית, ויראת מאלקיך; וחי אחיך עמך.)

(ויקרא כה לז: את כספך לא תתן לו בנשך; ובמרבית לא תתן אכלך.)

משנה:

איזהו 'נשך' ואיזהו 'תרבית'?

איזהו 'נשך': המלוה סלע בחמשה דינרין; סאתים חטין בשלש - אסור מפני שהוא נושך [66]

ואיזהו 'תרבית': המרבה בפירות [67];

כיצד?

לקח הימנו חטין בדינר זהב [68] הכור, וכן השער [69];

עמדו חטין [70] בשלשים דינרין, אמר לו "תן לי חטיי שאני רוצה למוכרן וליקח בהן יין"; אמר לו "הרי חטיך עשויות עלי בשלשים, והרי לך אצלי בהן יין", ויין אין לו – אסור [הב"ח] [71].

גמרא:

מדשביק לריבית דאורייתא [72], וקא מפרש דרבנן - מכלל דאורייתא דנשך ותרבית חדא מלתא היא!?

והא קראי כתיבי נשך כסף וריבית אוכל (ויקרא כה לז: את כספך לא תתן לו בנשך; ובמרבית לא תתן אכלך) [73]?

ותיסברא דאיכא נשך בלא תרבית [74], ותרבית בלא נשך [75]?

'נשך בלא תרבית' היכי דמי [76]? - אי דאוזפיה מאה [77] במאה ועשרים - מעיקרא קיימי מאה בדנקא ולבסוף קיימי מאה ועשרים בדנקא – 'נשך' איכא: דקא נכית [78] ליה דקא שקיל מיניה מידי דלא יהיב, ו'תרבית' ליכא: דלית ליה רווחא: דדנקא אוזפיה [79] ודנקא קא שקיל מיניה!?

סוף סוף אי בתר מעיקרא [80] אזלת - הרי 'נשך' והרי 'תרבית'; אי בתר בסוף [81] אזלת - לא 'נשך' איכא ולא 'תרבית' איכא!? ותו: 'תרבית בלא נשך' היכי דמי? אי דאוזיף מאה במאה, מעיקרא קיימי מאה בדנקא [82], ולבסוף מאה בחומשא [83]; אי בתר מעיקרא אזלת [84] - לא 'נשך' איכא [85] ולא 'תרבית' איכא!? אי בתר סוף אזלת הרי 'נשך' והרי 'תרבית' [86]!?

אלא אמר רבא: אי אתה מוצא לא נשך בלא תרבית ולא תרבית בלא נשך, ולא חלקן הכתוב אלא לעבור עליו בשני לאוין.

תנו רבנן: (ויקרא כה לז) 'את כספך לא תתן לו בנשך, ובמרבית לא תתן אכלך' אין לי [87] אלא [88] נשך בכסף וריבית באוכל [89]; נשך באוכל מנין [90]? תלמוד לומר: (דברים כג כ) [לא תשיך לאחיך נשך כסף] נשך אוכל [נשך כל דבר אשר ישך] [91]; ריבית בכסף מנין [92]?

תלמוד לומר [93] [94] נשך כסף;

הערות[עריכה]

  1. ^ פסק למכור לו ישנים - לא יערב בהן חדשים, שהישנים יבישים ועושין קמח יותר מן החדשים
  2. ^ קשה משביח את הרך; לפיכך: פסק עמו רך - מערב בו קשה. ודוקא קתני 'קשה ברך' ולא 'רך בקשה': פסק עמו קשה - לא יערב בו את הרך; וכן אין צריך לומר 'חדשים בישנים' דוקא, אבל ישנים בחדשים - שפיר דמי
  3. ^ בגמרא מפרש לה
  4. ^ פרוטה פרוטה
  5. ^ לכל אחד ואחד מהן שמים מעורבין בו
  6. ^ ימכרנו ביחד
  7. ^ ולמכרו בחנות
  8. ^ דכיון שנהגו - אין כאן טעות שכל היינות בחזקת כן
  9. ^ 'מגורה': אוצר שאוצרין בו תבואה; 'גורן' הוא שדשין וזורין בו את התבואה; ודרך התגר לקנות מבעלי בתים בשעת הגורן, ולהכניס למגורה שלו
  10. ^ שהכל יודעין בו שלא גדלו בשדותיו, ומבני אדם הרבה לוקח, ובחזקת כן לוקחין
  11. ^ ולהוציא קול לקנות הרוב ממקום משובח, לערב בו ממקום אחר, ושכיניו סבורין שכל הפירות מאותו מקום
  12. ^ סאין בסלע
  13. ^ סאין בסלע
  14. ^ חדשות בישנות, דהואיל ובחזקת ישנות מוכרן - נמצא מאנהו ומוכר לו זולות בתורת יקרות
  15. ^ ואף על פי שהחדשות יקרות מהן
  16. ^ מפני שעילוי דמיהן של חדשות אינן מפני שהן טובות כישנות, אלא שאדם רוצה לישנן, וזה שפסק עמו על הישנות אינו רוצה לישנן, לפיכך אסור לערב בהו חדשות ואפילו מעולות בדמים
  17. ^ זאת אומרת; כל 'עדא' כמו 'הדא'
  18. ^ מדיהב טעם למילתיה: 'מפני שמשביחו', ואין לגמגם בדבר; ונקט בה למתניתין 'באמת' - שמע מינה: כל היכא דתני 'באמת' – הלכה, ואין לחסם ולגמגם בדבר
  19. ^ דמשביחו, שתוססין זה עם זה, ונעשים טעם אחד; אבל לאחר הגיתות - שכבר קלט כל אחד ריחו וטעמו - אין משביחו אלא פוגמו
  20. ^ הכל יודעים שהוחזקו לערב
  21. ^ שאדם טועם קודם שלקחו, ויכול להבחין שנתערב בו
  22. ^ ומפליג בין הודיעו ללא הודיעו
  23. ^ דקתני 'אבל נותן לו את שמריו'
  24. ^ מיין ששפה אמש ונשארו השמרים - אין מערבין אותו ביין ששפה היום
  25. ^ ששמרי יין זה מקלקלין יין אחר
  26. ^ של יין עצמו; ו'יום' ו'אמש' - לאו דוקא, והוא הדין ליום ויום משתי חביות, אלא אורחא דמילתא נקט: דסתם 'יום' ו'אמש' - משתי חביות
  27. ^ כל דבר הצלול, הנזרק בנחת מכלי אל כלי שלא יתערבו בו שמרים - קרו לה 'שפייה'
  28. ^ נתן בו מים שכן דרכו
  29. ^ מבוסם וטוב
  30. ^ וחנווני היינו תגר, ויחזור חנווני זה וימכרנו בחזקת יין בחנות, והרי המים מעורבין בו, ואתה מכרת לו, ואיכא 'לפני עִוֵר' (ויקרא ט)
  31. ^ שאני נותן בו מים הרבה
  32. ^ וכי תימא מייתי חמרא חייא ומערב ביה עד שלא יהא ניכר טעם המים
  33. ^ דלכולי האי חיישינן
  34. ^ שאף המים לבדם אסור למכור לחנווני, שמא יערבם ביין! ולא חשו אלא בזמן שאני מוכר לו דבר העשוי לרמות בו כמות שהוא עכשיו
  35. ^ הכל כמנהג המדינה יטיל מים: אם מחצה – מחצה, אם שליש - שליש
  36. ^ למכור בזול, מפני שמרגיל לבא אצלו, ומקפח מזונות חבירו
  37. ^ שמתוך כך אוצרי פירות מוכרין בזול
  38. ^ פולין גרוסות בריחים אחת לשתים; לא יבור את הפסולת לפי שמתוך שנראות יפות הוא מעלה על דמיהם הרבה מדמי הפסולת שנטל מהם
  39. ^ טעמא מפרש בגמרא
  40. ^ למעלה, להראות יפות, ואת הפסולת שבתוכו לא בירר
  41. ^ בברירה זו
  42. ^ מפרש בגמרא
  43. ^ עבד כנעני העומד לימכר
  44. ^ פרונ"ש
  45. ^ נקט 'זכור לטוב' לשון ברכה
  46. ^ ואוצרי פירות יראו שהוזלו, וימכרו בזול
  47. ^ הלא יכול הלוקח לראות ולהבין מה דמי הפסולת הנברר מאלו שישנו באחרים, וטוב לו להעלות בדמיהן של אלו יתר על כן - מפני הטורח
  48. ^ 'משרבטין' לשון שרביט, כדמפרש לקמיה: שזוקף שֵעָר הבהמה כשרביט שתראה שמינה
  49. ^ בני מעיים הנמכרים בבית הטבח שיראו רחבים וגדולים
  50. ^ שמלבין, והכחוש נראה שמן
  51. ^ משקין אותה מי סובין, והם נופחין מעיה ושערה נזקף
  52. ^ קירצוף אשטלי"ר בלע"ז
  53. ^ פרנזי"ש: לייפותו עושין לו תלאי מחוטי משי סביב
  54. ^ אנפרייש"ר בלע"ז, במי סובין
  55. ^ בגדים המצויירים; אוברי"ץ בלע"ז
  56. ^ להדק בגדי קנבוס במקבות עץ, שיראה חוטן דק
  57. ^ לצייר חיצים
  58. ^ סלים
  59. ^ בחדתי מותר, שאינו אלא ליפות, והרוצה להוסיף על דמיהם בשביל יופיים - מוחל הוא
  60. ^ אסור, שגונב את העין שנראים כחדשים
  61. ^ זקנו
  62. ^ שהיה זקנו לבן וצבעו שחור ונראה כבחור
  63. ^ קנה אותי לעבד; ונכרי היה, דעבד עברי אסור לאחר חורבן, שאין היובל נוהג
  64. ^ משנה היא (אבות פ"א משנה מ"ה): טוב לי לפרנס עניי ישראל וישמשוני
  65. ^ זה רבא
  66. ^ שהוא נושך: דשקל מיניה מאי דלא יהיב ליה
  67. ^ המרבה שכר לעצמו בפירות; ובגמרא מפרש: דבהלוואת כסף או פירות נמי הוי 'תרבית', שהרי מתרבה ממונו. והכא - ריבית דרבנן קמפרש: דרך מקח וממכר
  68. ^ כ"ה דינר כסף
  69. ^ כך היו נמכרין בעיר, והותר לו לתת מעות עכשיו על מנת ליתן לו זה חטין כל ימות השנה בדמים הללו, כשיעור מעותיו, ואף על פי שעכשיו אין לו חטין, דתנן בפירקין (דף עב:) 'יצא השער – פוסקין, ואף על פי שאין לזה - יש לזה, ויכול המוכר הלז לקנותם עתה במעות הללו
  70. ^ לאחר זמן
  71. ^ אמר לו "תן לי חטיי" - וזו מותרת היא אם נתן לו חטין, אבל פִסוק היין שפוסק לו לתת בהן – אסור, הואיל ואין לו, שמא יוקיר היין; ואף על פי שפוסק עמו כשער היין של עכשיו, וכבר יצא השער; ובגמרא מפרש טעמא
  72. ^ רבית דאורייתא -דרך הלואה משמע, כדכתיב (משלי כח) מרבה הונו בנשך ובתרבית
  73. ^ ומדחלקו לשני לאוין - תרתי נינהו!
  74. ^ שנושך את חבירו ואין ממונו מתרבה
  75. ^ ומי איכא תרבית שיהא מלוה נשכר, ולא יהא לוה נשוך
  76. ^ היכי מדמינן ליה
  77. ^ פרוטות
  78. ^ נושך ומחסרו
  79. ^ הלווהו
  80. ^ כשמלווהו
  81. ^ כשמשלם
  82. ^ במעה כסף, שהוא שתות לדינר
  83. ^ יכול ליקח בהן כסף חומש דינר, שהוא יותר על שתות
  84. ^ אי חשבת להני פרוטות השתא כדמעיקרא
  85. ^ שהלוה יכול לקנותם במעה, וזה - שוה מעה הלוהו
  86. ^ שהוא יכול ליקח בהם מעה במאה ונשכר עשרים
  87. ^ שיהא עובר
  88. ^ על לאו של
  89. ^ ועל לאו של ריבית באוכל
  90. ^ מנין שהוא עובר על הלוואת פירות אף משום לאו ד'נשך'
  91. ^ 'לא תשיך לאחיך נשך אוכל' - ומקרא זה בלוה נאמר, מדלא כתיב לא 'תשוך לאחיך'; והראשון נאמר במלוה, דכתיב לעיל מיניה 'אל תקח מאתו וגו'; ומיהו שמעת מינה מיהא דשייך לשון 'נשך' באוכל
  92. ^ שעובר אף בלאו שני של רבית
  93. ^ שם
  94. ^ בלוה