ביאור:בבלי בבא מציעא דף מ
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת בבא מציעא:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
עז
עח
עט
פ
פא
פב
פג
פד
פה
פו
פז
פח
פט
צ
צא
צב
צג
צד
צה
צו
צז
צח
צט
ק
קא
קב
קג
קד
קה
קו
קז
קח
קט
קי
קיא
קיב
קיג
קיד
קטו
קטז
קיז
קיח
קיט | הדף במהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
וכן אמר רב[ה]: השביחו לאמצע [1].
אמר ליה אביי [לרב חסדא]: מי דמי? התם גדולים גבי קטנים ידעי [2], וקא מחלי; הכא מי ידע [3] דליחיל?
אגלגל מלתא ומטא לקמיה דרבי אמי; אמר להו: גדולה מזו אמרו: '[4] שמין להם כאריס' השתא דידיה לא יהבינן ליה [5]?
אהדרוה הא לקמיה דרב חסדא, אמר להו: מי דמי? התם ברשות [6] נחית [7], הכא לאו ברשות נחית [8]! ועוד: קטן הוא [9] ואין מורידין קרוב לנכסי קטן!
אהדרוה לקמיה דרבי אמי, אמר להו: לא סיימוה קמי דקטן הוא.
משנה:
המפקיד פירות אצל חבירו - הרי זה יוציא לו חסרונות [10]; לחטים ולאורז [11] - תשעה חצאי קבין לכור [כור = 180 קבים; כלומר – 2.5%]; לשעורין ולדוחן [12] - תשעה קבין לכור [5%]; לכוסמין ולזרע פשתן - שלש סאין לכור [כור = 30 סאים; כלומר – 10%]; הכל לפי המדה [13] והכל לפי הזמן [14].
אמר רבי יוחנן בן נורי [15]: וכי מה אכפת להן לעכברין [עיין תוספות]? והלא אוכלות בין מהרבה ובין מקמעא! אלא אינו יוציא לו חסרונות אלא לכור אחד בלבד.
רבי יהודה אומר: אם היתה מדה מרובה [16] - אינו מוציא לו חסרונות מפני שמותירות [17].
גמרא:
אורז - טובא חסר!
אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: באורז קלוף שנו.
לכוסמין ולזרע פשתן שלש סאין לכור <וכו' [10%]>:
אמר רבי יוחנן אמר רבי חייא: זרע פשתן בגבעולין שנו [18].
תניא נמי הכי: לכוסמין ולזרע פשתן בגבעולין ולאורז שאינו קלוף - שלשה סאין לכור.
הכל לפי המדה וכו':
תנא [19] כן לכל כור וכור וכן לכל שנה ושנה.
א"ר יוחנן בן נורי וכו' [וכי מה אכפת להן לעכברין? והלא אוכלות בין מהרבה ובין מקמעא! אלא אינו יוציא לו חסרונות אלא לכור אחד בלבד]:
תניא אמרו לו לרבי יוחנן: הרבה אובדות מהן, הרבה מתפזרות מהן.
תנא: במה דברים אמורים? שעירבן עם פירותיו, אבל יחד לו קרן זוית - אומר לו "הרי שלך לפניך".
וכי עירבן עם פירותיו מאי הוי? ליחזי לדידיה כמה הויין [20]!?
במסתפק מהם.
וליחזי כמה אסתפק?
דלא ידעי כמה אסתפק.
רבי יהודה אומר: אם היתה וכו' [מדה מרובה - אינו מוציא לו חסרונות מפני שמותירות]:
כמה 'מדה מרובה' [עיין תוספות]?
אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: עשרה כורין.
תניא נמי הכי: כמה 'מדה מרובה'? עשרה כורין.
[עיין תוספות ד"ה מדה מרובה י' כורין]
תני תנא קמיה דרב נחמן: במה דברים אמורים? שמדד לו מתוך גורנו והחזיר לו מתוך גורנו, אבל מדד לו מתוך גורנו והחזיר לו מתוך ביתו [21] - אינו יוציא לו חסרונות, מפני שמותירות.
אמר ליה: וכי בשופטני [22] עסקינן? דיהבי בכיילא [23] רבא ושקלי בכיילא זוטא!? דלמא 'בימות הגורן [24]' קאמרת: 'במה דברים אמורים? שמדד לו בימות הגורן והחזיר לו בימות הגורן, אבל מדד לו בימות הגורן והחזיר לו בימות הגשמים [25] - אינו יוציא לו חסרון מפני שמותירות'?
אמר ליה רב פפא לאביי: אם כן [26] - לפקע כדא [27]!?
הוה עובדא ופקע כדא.
אי בעית אימא: משום איצצא [28].
משנה:
יוציא לו שתות ליין [29]. רבי יהודה אומר: חומש [עיין עבודה זרה פ"ב מ,ג בענין חרס הדרייני שבולע הרבה יין ובגמרא דף לג, א-ב שהחרס מוציא את היין הבלוע בו].
יוציא לו שלשה לוגין שמן למאה: לוג ומחצה שמרים, לוג ומחצה בלע [שנבלע בדפני הכלי [30] עיין תפארת ישראל].
אם היה שמן מזוקק - אינו יוציא לו שמרים.
אם היו קנקנים ישנים - אינו יוציא לו בלע.
רבי יהודה אומר: אף המוכר שמן מזוקק לחבירו כל ימות השנה - הרי זה מקבל עליו לוג ומחצה שמרים למאה [31].
גמרא:
ולא פליגי: מר כי אתריה ומר כי אתריה: באתריה דמר חפו בקירא [32] ולא מייץ טפי; באתריה דמר חפו בכופרא [33] ומייץ טפי.
איבעית אימא: משום גרגישתא [34]: הא [35] מייצא טפי [36], והא לא מייצא טפי.
[37] באתריה דרב יהודה רמו ארבעים ותמני כוזי בדנא [38]; אזיל דנא בשיתא זוזי [39]. פריס רב יהודה שיתא שיתא בזוזא [40];
דל תלתין ושיתא בשיתא [41] - פשו ליה תריסר [כוזי]; דל תמניא - שתותי [42] - פשו להו [43] ארבעה [כוזי].
והאמר שמואל 'המשתכר אל ישתכר [44] יותר על שתות' [45]!?
איכא גולפי ושמריא [46].
אי הכי נפיש ליה טפי משתות!
איכא טרחיה ודמי ברזנייתא [47].
אם היה שמן מזוקק אינו יוציא לו שמרים [וכו' אם היו קנקנים ישנים - אינו יוציא לו בלע]:
והא אי אפשר דלא בלע!?
אמר רב נחמן: במזופפין שנו.
אביי אמר: אפילו תימא שלא במזופפין; כיון דטעון [48] – טעון [49].
רבי יהודה אומר: אף המוכר שמן מזוקק לחבירו כל ימות השנה הרי זה מקבל עליו לוג ומחצה שמרים למאה:
אמר אביי: כשתמצא לומר [50]: לדברי רבי יהודה: מותר לערב שמרים [51], לדברי חכמים אסור לערב שמרים [52]: לדברי רבי יהודה מותר לערב שמרים, והיינו טעמא דמקבל [53] דאמר ליה [54]: "אי בעי לערובי לך - מי לא ערבי לך? השתא נמי קביל" ולימא ליה "אי ערבת ליה - [55] הוה מזדבן לי [56], השתא מאי אעביד ליה? לחודיה לא מזדבן לי!"
בבעל הבית עסקינן [57], דניחא ליה בצילא.
ולימא ליה "מדלא ערבית לי - אחולי אחלת לי"!?
רבי יהודה לטעמיה, דלית ליה מחילה, דתנן [בבא בתרא פ"ה מ"א] מכר לו את הצמד [58] - לא מכר לו את הבקר; מכר לו את הבקר - לא מכר לו את הצמד; רבי יהודה אומר: הדמים מודיעין. כיצד? אמר לו "מכור לי צמדך במאתים זוז" - הדבר ידוע שאין הצמד במאתים זוז [59]. וחכמים אומרים: אין הדמים ראיה [60].
'לדברי חכמים אסור לערב שמרים' - והיינו טעמא: דלא מקבל, דאמר ליה: "אי בעית לערובי - מי הוה שרי לך? השתא נמי לא מקבילנא".
אמר ליה רב פפא לאביי: אדרבה איפכא מסתברא: לדברי חכמים מותר לערב שמרים, והיינו טעמא: דלא מקבל, דאמר ליה: "מדלא ערבת לי - אחולי אחלית לי!" לדברי רבי יהודה אסור לערב שמרים, והיינו טעמא דמקבל, דאמר ליה "אי בעי לערובי - לא שרי לי לערובי לך - קבולי [61] לא מקבלת [62]; זבון וזבין - תגרא איקרי [63]?
תנא: אחד הלוקח ואחד המפקיד לפקטים [64]. [65]
מאי 'לפקטים'? אילימא כי היכי דלוקח לא מקבל פקטים - מפקיד נמי לא מקבל פקטים? ולימא ליה "פקטך מאי איעביד להו"? אלא כי היכי דמפקיד מקבל פקטים - לוקח נמי מקבל פקטים [66]?
ומי מקבל לוקח פקטים? והתניא: רבי יהודה אומר: לא אמרו שמן עכור [67] אלא למוכר בלבד, שהרי לוקח מקבל עליו לוג ומחצה שמרים בלא פקטים [68]'!?
לא קשיא: הא דיהיב ליה זוזי בתשרי וקא שקיל מיניה בניסן כי מדה דתשרי [69], הא דיהיב ליה זוזי בניסן וקא שקיל מיניה בניסן כי מדה דניסן [70].
משנה:
המפקיד חבית אצל חבירו ולא יחדו לה בעלים מקום [71], וטלטלה ונשתברה: אם מתוך ידו נשברה, לצורכו [72] – חייב, לצורכה [73] – פטור; אם משהניחה נשברה, בין לצורכו בין לצורכה [74] – פטור [75].
יחדו לה הבעלים מקום וטלטלה ונשברה, בין מתוך ידו ובין משהניחה: לצורכו – חייב, לצורכה – פטור.
גמרא:
הא מני [76]? - רבי ישמעאל היא, דאמר: לא בעינן דעת בעלים [77], דתניא: הגונב טלה מן העדר וסלע מן הכיס - למקום שגנב יחזיר, דברי רבי ישמעאל; רבי עקיבא אומר:
הערות
[עריכה]- ^ 'וכן אמר רבה השביחו לאמצע' לא גרסינן, שאין זה לשון גמרא להביא דברי האמוראים סיוע למשנה; ועוד: רבה תלמידיה דרב חסדא הוה, והיכי אמר רב חסדא שמעתא משמיה? ואי גרס ליה – 'וכן אמר רב' גרסינן, שהיה רבו של רב חסדא; משום דאיכא למאן דאמר [בבבא בתרא (קמג.)] 'לא שנו אלא ששבחו נכסים מחמת נכסים, אבל שבחו מחמת עצמן של אחים - השביחו לעצמן' אמרה רב חסדא להא דרב הכא - למימר דלית לן ההיא שמעתא, אלא אפילו השביחו מחמת טורחן של משביחין, כי הכא: דשתל פרדס - השביחו לאמצע
- ^ אלו שיטלו חלקם
- ^ שיש לו אחים
- ^ קרוב היורד לנכסי שבוי, שאם יבאו הבעלים יטלו שלהם
- ^ בתמיה: זה שעשה והשביחן לדעת עצמו - לא יהבינן ליה כאריס בחלק השני
- ^ בית דין
- ^ דמורידין קרוב לנכסי שבוי
- ^ כשירד זה לתוכו לא נמלך בבית דין
- ^ אם בא לימלך - לא היו מורידין אותו, דהא אחיו קטן הוה
- ^ כשיחזירם לו - יפחות כמה הם רגילים לחסור; ובגמרא מוקי לה בשעירבן עם פירותיו
- ^ מי"ל
- ^ פטי"ל ודומה לאורז
- ^ וכן לכל כור וכור
- ^ שהניחן בידו: לכל שנה ושנה יניח לו כך
- ^ א'הכל לפי המדה' פליג
- ^ שהפקיד אצלו הרבה; ובגמרא מפרש עשרה כורים
- ^ שבימות הגורן, כשמפקיד - החיטין יבשין, ובימות הגשמים - כשמחזיר – נופחות; ובאכילת עכברים אינן נחסרים כל כך לכל כור וכור, דכולי האי לא אכלי עכברים מעשרה כורין; הלכך נפיחתו משלמת חסרון המגיע לשני כורים או שלשה שהעכברים אוכלין
- ^ זרע פשתן בגבעולין חסר כל כך, לפי שהגבעולין מתייבשין ונופלים, והרוח מנשבתן; אבל זרע פשתן נקי אינו חסר כל כך
- ^ פירוש דמתניתין הוא:
- ^ ויראה כמה חסרו, ויטול על של חברו כפי חשבון
- ^ מדת הגורן היתה יתירה על של בתים
- ^ שוטים
- ^ במדה
- ^ סמוך ליובשן, שנתיבשו בחמה
- ^ חזרו ונתפחו מלחלוחית הגשם והקור
- ^ שדרכו לתפוח
- ^ כשממלאין כד חיטין או שעורין בימות הגורן, וגפין את הכד - יפקע בימות הגשמים מחמת תפיחת התבואה
- ^ דוחק; מתוך שהם במקום צר - נדחקו יחד ואין תפוחין
- ^ אם הפקיד אצלו יין ועירבו עם יינו - הקנקנים בולעין שתות
- ^ על פי רוב - כלי חרס
- ^ למאה לוג; כשם שאמרו במפקיד - כן אמרו במוכר: שהמוכר שמן לחבירו, ונותן לו מתוך חביותיו כשהוא מסתפק תמיד והוא מזוקק - הרי הלוקח מקבל עליו לפחות לו לוג ומחצה מחמת שמרים
- ^ טחו החביות מבפנים בשעוה כדרך שעושין אנו בזפת
- ^ זפת
- ^ קרקע שעושין ממנה החביות; ארדלי"א בלע"ז
- ^ באתריה דרבי יהודה
- ^ מההיא דאתריה דתנא קמא
- ^ מילתא באפי נפשיה היא ולאו אמתניתין קאי:
- ^ מדה קטנה היתה במקומו, שארבעים ושמונה ממלאין את החבית
- ^ בששה זוזים היתה נמכרת ביחד בימות הבציר
- ^ נעשה רב יהודה חנווני, והיה מוכרן שש כוזי בזוז [על כל החבית קבל 8 זוז במכירה]
- ^ דל תלתין ושיתא כוזי בשיתא זוזי שקנאה [את כל הדנא]
- ^ של מ"ח, שדרך הוא לחסר בבליעת הקנקן כדתנן 'יוציא לו שתות ליין'
- ^ לשכרו
- ^ בדברים שיש בהם חיי נפש
- ^ הא שתות – ישתכר! ולמה לא ישתכר רב יהודה עד שתות [ששית מארבעים ושמונה – 8 כוזי, והוא הרויח רק 4]
- ^ משתכר הוא הקנקן והשמרים, שלקח הכל בששה זוז
- ^ שנותן דמים לחנווני למוכרה, ומוציאן ומכריז עליו בחוצות. 'כרזנייתא' לשון 'כרזא' [כנראה גירסת רש"י: כרזנייתא ולא כמו בספרינו]; לשון אחר אומנות יש בנקיבת ברזא בחבית של חרס וצריך ליתן שכר
- ^ דכיון דישנים הם ונתבלעו בלעותם
- ^ תו לא בלע
- ^ כשתדקדק ותדע מיצוי הדברים
- ^ המוכר שמן לחבירו סתם בעת שהוא מזוקק ששקעו ושקטו שמריו - מותר לו לערב ולבלבל שמרים המשוקעות שיחזרו ויתערבו ויצאו עם השמן בתוך המדה
- ^ שבחזקת מזוקק לוקחו ממנו, וזה מקלקלו
- ^ דמקבל עליו לוקח לוג ומחצה שמרים - בשלא ערבו ונתנו לו מזוקק
- ^ מוכר
- ^ כשהייתי מוכרו בחנות
- ^ היה נמכר שמרים עם השמן
- ^ שהלוקח – בעל הבית הוא, ולקחו למאכל ביתו
- ^ העול שהוא מוטל על שני השוורים ומצמידם
- ^ שאין צמד נמכר במאתים זוז אלא כמות שהוא עם הבקר מכרו לו
- ^ אף על גב דלא שוה כולי האי - אחולי אחליה לוקח זה יתר הדמים; ורבי יהודה לית ליה שיהא מוחל מן הסתם אלא אם כן פירש
- ^ נמי
- ^ לא מקבלת עלך חסרון השמרים; אם כן מה משתכר? הרי השכר כולו בשמרים!
- ^ – בתמיה, משל הוא, לאמר לשוטה: "לקח בדמים וחזור ומכור בלא שכר - ותיקרי תגר"
- ^ לוקח ומפקיד: אחד הן לענין פקטים: תורה אחת לשניהם
- ^ 'פקטים': פסולת הגרעינים הצפין על פני השמן.
- ^ אם מכר לו שמן סתם - יקבל ממנו שמן עם פקטים
- ^ לא אמרו הפסד עכירת השמן
- ^ לפחות ממאה לוגין - לוג ומחצה מחמת שמרים; לפיכך צריך ליתן לו שמן מזוקק בלא פקטים
- ^ כשער הדמים של תשרי, שהוא בזול, וסתם שמנים [בתשרי] עכורים [משום שטרם שקעו הפסולות], וקיבל עליו פקטים
- ^ הא דשקל מיניה בניסן בשער של ניסן: ביוקר, דדרך כל השמנים להיות מזוקקין בניסן, והלוקח סתם והמוכר סתם - אין מוכר אלא מזוקק
- ^ בבית שומר לאמר לו "זויות זו השאילני"
- ^ להשתמש בה
- ^ שהיתה במקום התורפה וקרובה להשתבר
- ^ שכילה תשמישו הושיבה במקום משתמר - בין שטלטלה מתחלה לצורכה בין שטלטלה לצורכו
- ^ ובגמרא פריך: מאי שנא לא יחדו מיחדו?
- ^ הא דקתני רישא דאם משהניחה נשברה אף על פי שלצורכו נטלה מתחלה – פטור
- ^ משהחזירה הרי היא ברשות הבעלים כבתחלה, ואינו עליה אלא כשומר חנם, ופטור על אונסיה, ואף על פי שלא הודיע לבעלים לומר "נטלתיה והחזרתיה" הויא השבה