ביאור:בבלי בבא מציעא דף מ

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת בבא מציעא: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט | הדף במהדורה הרגילה



עמוד א (דלג לעמוד ב)

וכן אמר רב[ה]: השביחו לאמצע [1].

אמר ליה אביי [לרב חסדא]: מי דמי? התם גדולים גבי קטנים ידעי [2], וקא מחלי; הכא מי ידע [3] דליחיל?

אגלגל מלתא ומטא לקמיה דרבי אמי; אמר להו: גדולה מזו אמרו: '[4] שמין להם כאריס' השתא דידיה לא יהבינן ליה [5]?

אהדרוה הא לקמיה דרב חסדא, אמר להו: מי דמי? התם ברשות [6] נחית [7], הכא לאו ברשות נחית [8]! ועוד: קטן הוא [9] ואין מורידין קרוב לנכסי קטן!

אהדרוה לקמיה דרבי אמי, אמר להו: לא סיימוה קמי דקטן הוא.

משנה:

המפקיד פירות אצל חבירו - הרי זה יוציא לו חסרונות [10]; לחטים ולאורז [11] - תשעה חצאי קבין לכור [כור = 180 קבים; כלומר – 2.5%]; לשעורין ולדוחן [12] - תשעה קבין לכור [5%]; לכוסמין ולזרע פשתן - שלש סאין לכור [כור = 30 סאים; כלומר – 10%]; הכל לפי המדה [13] והכל לפי הזמן [14].

אמר רבי יוחנן בן נורי [15]: וכי מה אכפת להן לעכברין [עיין תוספות]? והלא אוכלות בין מהרבה ובין מקמעא! אלא אינו יוציא לו חסרונות אלא לכור אחד בלבד.

רבי יהודה אומר: אם היתה מדה מרובה [16] - אינו מוציא לו חסרונות מפני שמותירות [17].

גמרא:

אורז - טובא חסר!

אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: באורז קלוף שנו.

לכוסמין ולזרע פשתן שלש סאין לכור <וכו' [10%]>:

אמר רבי יוחנן אמר רבי חייא: זרע פשתן בגבעולין שנו [18].

תניא נמי הכי: לכוסמין ולזרע פשתן בגבעולין ולאורז שאינו קלוף - שלשה סאין לכור.

הכל לפי המדה וכו':

תנא [19] כן לכל כור וכור וכן לכל שנה ושנה.

א"ר יוחנן בן נורי וכו' [וכי מה אכפת להן לעכברין? והלא אוכלות בין מהרבה ובין מקמעא! אלא אינו יוציא לו חסרונות אלא לכור אחד בלבד]:

תניא אמרו לו לרבי יוחנן: הרבה אובדות מהן, הרבה מתפזרות מהן.

תנא: במה דברים אמורים? שעירבן עם פירותיו, אבל יחד לו קרן זוית - אומר לו "הרי שלך לפניך".

וכי עירבן עם פירותיו מאי הוי? ליחזי לדידיה כמה הויין [20]!?

במסתפק מהם.

וליחזי כמה אסתפק?

דלא ידעי כמה אסתפק.

רבי יהודה אומר: אם היתה וכו' [מדה מרובה - אינו מוציא לו חסרונות מפני שמותירות]:

כמה 'מדה מרובה' [עיין תוספות]?

אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: עשרה כורין.

תניא נמי הכי: כמה 'מדה מרובה'? עשרה כורין.

[עיין תוספות ד"ה מדה מרובה י' כורין]

תני תנא קמיה דרב נחמן: במה דברים אמורים? שמדד לו מתוך גורנו והחזיר לו מתוך גורנו, אבל מדד לו מתוך גורנו והחזיר לו מתוך ביתו [21] - אינו יוציא לו חסרונות, מפני שמותירות.

אמר ליה: וכי בשופטני [22] עסקינן? דיהבי בכיילא [23] רבא ושקלי בכיילא זוטא!? דלמא 'בימות הגורן [24]' קאמרת: 'במה דברים אמורים? שמדד לו בימות הגורן והחזיר לו בימות הגורן, אבל מדד לו בימות הגורן והחזיר לו בימות הגשמים [25] - אינו יוציא לו חסרון מפני שמותירות'?

אמר ליה רב פפא לאביי: אם כן [26] - לפקע כדא [27]!?

הוה עובדא ופקע כדא.

אי בעית אימא: משום איצצא [28].

משנה:

יוציא לו שתות ליין [29]. רבי יהודה אומר: חומש [עיין עבודה זרה פ"ב מ,ג בענין חרס הדרייני שבולע הרבה יין ובגמרא דף לג, א-ב שהחרס מוציא את היין הבלוע בו].

יוציא לו שלשה לוגין שמן למאה: לוג ומחצה שמרים, לוג ומחצה בלע [שנבלע בדפני הכלי [30] עיין תפארת ישראל].

אם היה שמן מזוקק - אינו יוציא לו שמרים.

אם היו קנקנים ישנים - אינו יוציא לו בלע.

רבי יהודה אומר: אף המוכר שמן מזוקק לחבירו כל ימות השנה - הרי זה מקבל עליו לוג ומחצה שמרים למאה [31].

גמרא:

ולא פליגי: מר כי אתריה ומר כי אתריה: באתריה דמר חפו בקירא [32] ולא מייץ טפי; באתריה דמר חפו בכופרא [33] ומייץ טפי.

איבעית אימא: משום גרגישתא [34]: הא [35] מייצא טפי [36], והא לא מייצא טפי.

[37] באתריה דרב יהודה רמו ארבעים ותמני כוזי בדנא [38]; אזיל דנא בשיתא זוזי [39]. פריס רב יהודה שיתא שיתא בזוזא [40];


עמוד ב

דל תלתין ושיתא בשיתא [41] - פשו ליה תריסר [כוזי]; דל תמניא - שתותי [42] - פשו להו [43] ארבעה [כוזי].

והאמר שמואל 'המשתכר אל ישתכר [44] יותר על שתות' [45]!?

איכא גולפי ושמריא [46].

אי הכי נפיש ליה טפי משתות!

איכא טרחיה ודמי ברזנייתא [47].

אם היה שמן מזוקק אינו יוציא לו שמרים [וכו' אם היו קנקנים ישנים - אינו יוציא לו בלע]:

והא אי אפשר דלא בלע!?

אמר רב נחמן: במזופפין שנו.

אביי אמר: אפילו תימא שלא במזופפין; כיון דטעון [48] – טעון [49].

רבי יהודה אומר: אף המוכר שמן מזוקק לחבירו כל ימות השנה הרי זה מקבל עליו לוג ומחצה שמרים למאה:

אמר אביי: כשתמצא לומר [50]: לדברי רבי יהודה: מותר לערב שמרים [51], לדברי חכמים אסור לערב שמרים [52]: לדברי רבי יהודה מותר לערב שמרים, והיינו טעמא דמקבל [53] דאמר ליה [54]: "אי בעי לערובי לך - מי לא ערבי לך? השתא נמי קביל" ולימא ליה "אי ערבת ליה - [55] הוה מזדבן לי [56], השתא מאי אעביד ליה? לחודיה לא מזדבן לי!"

בבעל הבית עסקינן [57], דניחא ליה בצילא.

ולימא ליה "מדלא ערבית לי - אחולי אחלת לי"!?

רבי יהודה לטעמיה, דלית ליה מחילה, דתנן [בבא בתרא פ"ה מ"א] מכר לו את הצמד [58] - לא מכר לו את הבקר; מכר לו את הבקר - לא מכר לו את הצמד; רבי יהודה אומר: הדמים מודיעין. כיצד? אמר לו "מכור לי צמדך במאתים זוז" - הדבר ידוע שאין הצמד במאתים זוז [59]. וחכמים אומרים: אין הדמים ראיה [60].

'לדברי חכמים אסור לערב שמרים' - והיינו טעמא: דלא מקבל, דאמר ליה: "אי בעית לערובי - מי הוה שרי לך? השתא נמי לא מקבילנא".

אמר ליה רב פפא לאביי: אדרבה איפכא מסתברא: לדברי חכמים מותר לערב שמרים, והיינו טעמא: דלא מקבל, דאמר ליה: "מדלא ערבת לי - אחולי אחלית לי!" לדברי רבי יהודה אסור לערב שמרים, והיינו טעמא דמקבל, דאמר ליה "אי בעי לערובי - לא שרי לי לערובי לך - קבולי [61] לא מקבלת [62]; זבון וזבין - תגרא איקרי [63]?

תנא: אחד הלוקח ואחד המפקיד לפקטים [64]. [65]

מאי 'לפקטים'? אילימא כי היכי דלוקח לא מקבל פקטים - מפקיד נמי לא מקבל פקטים? ולימא ליה "פקטך מאי איעביד להו"? אלא כי היכי דמפקיד מקבל פקטים - לוקח נמי מקבל פקטים [66]?

ומי מקבל לוקח פקטים? והתניא: רבי יהודה אומר: לא אמרו שמן עכור [67] אלא למוכר בלבד, שהרי לוקח מקבל עליו לוג ומחצה שמרים בלא פקטים [68]'!?

לא קשיא: הא דיהיב ליה זוזי בתשרי וקא שקיל מיניה בניסן כי מדה דתשרי [69], הא דיהיב ליה זוזי בניסן וקא שקיל מיניה בניסן כי מדה דניסן [70].

משנה:

המפקיד חבית אצל חבירו ולא יחדו לה בעלים מקום [71], וטלטלה ונשתברה: אם מתוך ידו נשברה, לצורכו [72] – חייב, לצורכה [73] – פטור; אם משהניחה נשברה, בין לצורכו בין לצורכה [74] – פטור [75].

יחדו לה הבעלים מקום וטלטלה ונשברה, בין מתוך ידו ובין משהניחה: לצורכו – חייב, לצורכה – פטור.

גמרא:

הא מני [76]? - רבי ישמעאל היא, דאמר: לא בעינן דעת בעלים [77], דתניא: הגונב טלה מן העדר וסלע מן הכיס - למקום שגנב יחזיר, דברי רבי ישמעאל; רבי עקיבא אומר:

הערות[עריכה]

  1. ^ 'וכן אמר רבה השביחו לאמצע' לא גרסינן, שאין זה לשון גמרא להביא דברי האמוראים סיוע למשנה; ועוד: רבה תלמידיה דרב חסדא הוה, והיכי אמר רב חסדא שמעתא משמיה? ואי גרס ליה – 'וכן אמר רב' גרסינן, שהיה רבו של רב חסדא; משום דאיכא למאן דאמר [בבבא בתרא (קמג.)] 'לא שנו אלא ששבחו נכסים מחמת נכסים, אבל שבחו מחמת עצמן של אחים - השביחו לעצמן' אמרה רב חסדא להא דרב הכא - למימר דלית לן ההיא שמעתא, אלא אפילו השביחו מחמת טורחן של משביחין, כי הכא: דשתל פרדס - השביחו לאמצע
  2. ^ אלו שיטלו חלקם
  3. ^ שיש לו אחים
  4. ^ קרוב היורד לנכסי שבוי, שאם יבאו הבעלים יטלו שלהם
  5. ^ בתמיה: זה שעשה והשביחן לדעת עצמו - לא יהבינן ליה כאריס בחלק השני
  6. ^ בית דין
  7. ^ דמורידין קרוב לנכסי שבוי
  8. ^ כשירד זה לתוכו לא נמלך בבית דין
  9. ^ אם בא לימלך - לא היו מורידין אותו, דהא אחיו קטן הוה
  10. ^ כשיחזירם לו - יפחות כמה הם רגילים לחסור; ובגמרא מוקי לה בשעירבן עם פירותיו
  11. ^ מי"ל
  12. ^ פטי"ל ודומה לאורז
  13. ^ וכן לכל כור וכור
  14. ^ שהניחן בידו: לכל שנה ושנה יניח לו כך
  15. ^ א'הכל לפי המדה' פליג
  16. ^ שהפקיד אצלו הרבה; ובגמרא מפרש עשרה כורים
  17. ^ שבימות הגורן, כשמפקיד - החיטין יבשין, ובימות הגשמים - כשמחזיר – נופחות; ובאכילת עכברים אינן נחסרים כל כך לכל כור וכור, דכולי האי לא אכלי עכברים מעשרה כורין; הלכך נפיחתו משלמת חסרון המגיע לשני כורים או שלשה שהעכברים אוכלין
  18. ^ זרע פשתן בגבעולין חסר כל כך, לפי שהגבעולין מתייבשין ונופלים, והרוח מנשבתן; אבל זרע פשתן נקי אינו חסר כל כך
  19. ^ פירוש דמתניתין הוא:
  20. ^ ויראה כמה חסרו, ויטול על של חברו כפי חשבון
  21. ^ מדת הגורן היתה יתירה על של בתים
  22. ^ שוטים
  23. ^ במדה
  24. ^ סמוך ליובשן, שנתיבשו בחמה
  25. ^ חזרו ונתפחו מלחלוחית הגשם והקור
  26. ^ שדרכו לתפוח
  27. ^ כשממלאין כד חיטין או שעורין בימות הגורן, וגפין את הכד - יפקע בימות הגשמים מחמת תפיחת התבואה
  28. ^ דוחק; מתוך שהם במקום צר - נדחקו יחד ואין תפוחין
  29. ^ אם הפקיד אצלו יין ועירבו עם יינו - הקנקנים בולעין שתות
  30. ^ על פי רוב - כלי חרס
  31. ^ למאה לוג; כשם שאמרו במפקיד - כן אמרו במוכר: שהמוכר שמן לחבירו, ונותן לו מתוך חביותיו כשהוא מסתפק תמיד והוא מזוקק - הרי הלוקח מקבל עליו לפחות לו לוג ומחצה מחמת שמרים
  32. ^ טחו החביות מבפנים בשעוה כדרך שעושין אנו בזפת
  33. ^ זפת
  34. ^ קרקע שעושין ממנה החביות; ארדלי"א בלע"ז
  35. ^ באתריה דרבי יהודה
  36. ^ מההיא דאתריה דתנא קמא
  37. ^ מילתא באפי נפשיה היא ולאו אמתניתין קאי:
  38. ^ מדה קטנה היתה במקומו, שארבעים ושמונה ממלאין את החבית
  39. ^ בששה זוזים היתה נמכרת ביחד בימות הבציר
  40. ^ נעשה רב יהודה חנווני, והיה מוכרן שש כוזי בזוז [על כל החבית קבל 8 זוז במכירה]
  41. ^ דל תלתין ושיתא כוזי בשיתא זוזי שקנאה [את כל הדנא]
  42. ^ של מ"ח, שדרך הוא לחסר בבליעת הקנקן כדתנן 'יוציא לו שתות ליין'
  43. ^ לשכרו
  44. ^ בדברים שיש בהם חיי נפש
  45. ^ הא שתות – ישתכר! ולמה לא ישתכר רב יהודה עד שתות [ששית מארבעים ושמונה – 8 כוזי, והוא הרויח רק 4]
  46. ^ משתכר הוא הקנקן והשמרים, שלקח הכל בששה זוז
  47. ^ שנותן דמים לחנווני למוכרה, ומוציאן ומכריז עליו בחוצות. 'כרזנייתא' לשון 'כרזא' [כנראה גירסת רש"י: כרזנייתא ולא כמו בספרינו]; לשון אחר אומנות יש בנקיבת ברזא בחבית של חרס וצריך ליתן שכר
  48. ^ דכיון דישנים הם ונתבלעו בלעותם
  49. ^ תו לא בלע
  50. ^ כשתדקדק ותדע מיצוי הדברים
  51. ^ המוכר שמן לחבירו סתם בעת שהוא מזוקק ששקעו ושקטו שמריו - מותר לו לערב ולבלבל שמרים המשוקעות שיחזרו ויתערבו ויצאו עם השמן בתוך המדה
  52. ^ שבחזקת מזוקק לוקחו ממנו, וזה מקלקלו
  53. ^ דמקבל עליו לוקח לוג ומחצה שמרים - בשלא ערבו ונתנו לו מזוקק
  54. ^ מוכר
  55. ^ כשהייתי מוכרו בחנות
  56. ^ היה נמכר שמרים עם השמן
  57. ^ שהלוקח – בעל הבית הוא, ולקחו למאכל ביתו
  58. ^ העול שהוא מוטל על שני השוורים ומצמידם
  59. ^ שאין צמד נמכר במאתים זוז אלא כמות שהוא עם הבקר מכרו לו
  60. ^ אף על גב דלא שוה כולי האי - אחולי אחליה לוקח זה יתר הדמים; ורבי יהודה לית ליה שיהא מוחל מן הסתם אלא אם כן פירש
  61. ^ נמי
  62. ^ לא מקבלת עלך חסרון השמרים; אם כן מה משתכר? הרי השכר כולו בשמרים!
  63. ^ – בתמיה, משל הוא, לאמר לשוטה: "לקח בדמים וחזור ומכור בלא שכר - ותיקרי תגר"
  64. ^ לוקח ומפקיד: אחד הן לענין פקטים: תורה אחת לשניהם
  65. ^ 'פקטים': פסולת הגרעינים הצפין על פני השמן.
  66. ^ אם מכר לו שמן סתם - יקבל ממנו שמן עם פקטים
  67. ^ לא אמרו הפסד עכירת השמן
  68. ^ לפחות ממאה לוגין - לוג ומחצה מחמת שמרים; לפיכך צריך ליתן לו שמן מזוקק בלא פקטים
  69. ^ כשער הדמים של תשרי, שהוא בזול, וסתם שמנים [בתשרי] עכורים [משום שטרם שקעו הפסולות], וקיבל עליו פקטים
  70. ^ הא דשקל מיניה בניסן בשער של ניסן: ביוקר, דדרך כל השמנים להיות מזוקקין בניסן, והלוקח סתם והמוכר סתם - אין מוכר אלא מזוקק
  71. ^ בבית שומר לאמר לו "זויות זו השאילני"
  72. ^ להשתמש בה
  73. ^ שהיתה במקום התורפה וקרובה להשתבר
  74. ^ שכילה תשמישו הושיבה במקום משתמר - בין שטלטלה מתחלה לצורכה בין שטלטלה לצורכו
  75. ^ ובגמרא פריך: מאי שנא לא יחדו מיחדו?
  76. ^ הא דקתני רישא דאם משהניחה נשברה אף על פי שלצורכו נטלה מתחלה – פטור
  77. ^ משהחזירה הרי היא ברשות הבעלים כבתחלה, ואינו עליה אלא כשומר חנם, ופטור על אונסיה, ואף על פי שלא הודיע לבעלים לומר "נטלתיה והחזרתיה" הויא השבה