ביאור:בבלי בבא מציעא דף פה

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת בבא מציעא: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט | הדף במהדורה הרגילה



עמוד א (דלג לעמוד ב)

ובני בתירה, ויונתן בן שאול.

רבן שמעון בן גמליאל - הא דאמרן [1].

בני בתירה: דאמר מר: 'הושיבוהו בראש ומינוהו לנשיא עליהן' [2];

יונתן בן שאול – דקאמר ליה לדוד: (שמואל א כג יז) [ויאמר אליו: אל תירא כי לא תמצאך יד שאול אבי] ואתה תמלוך על ישראל ואני [ואנכי] אהיה לך למשנה [וגם שאול אבי ידע כן].

ממאי? דלמא יונתן בן שאול דחזא דגריר עלמא בתר דוד?

בני בתירה נמי: דחזו להלל דעדיף מינייהו [3]?

אלא רבן שמעון בן גמליאל ודאי ענוותן הוה.

אמר רבי: חביבין יסורין [4]! קבל עליה תליסר שני: שית בצמירתא [5] ושבע בצפרנא [6] ואמרי לה שבעה בצמירתא ושית בצפרנא.

אהורייריה [7] דבי רבי הוה עתיר משבור מלכא; כד הוה רמי כיסתא [8] לחיותא הוה אזיל קלא בתלתא מילי; הוה מכוין דרמי בההיא שעתא דעייל רבי לבית הכסא, ואפילו הכי מעבר ליה קליה [9] לקלייהו [10] ושמעו ליה נחותי ימא; ואפילו הכי - יסורי דרבי אלעזר ברבי שמעון עדיפי מדרבי; דאילו רבי אלעזר בן רבי שמעון - מאהבה באו ומאהבה הלכו; דרבי - על ידי מעשה באו ועל ידי מעשה הלכו:

'על ידי מעשה באו' - מאי היא?

דההוא עגלא דהוו קא ממטו ליה לשחיטה, אזל תליא לרישיה בכנפיה דרבי [11] וקא בכי; אמר ליה "זיל, לכך נו צרת". אמרי [12]: הואיל ולא קא מרחם - ליתו עליה יסורין.

'ועל ידי מעשה הלכו': יומא חד הוה קא כנשא אמתיה דרבי ביתא [13]; הוה שדיא בני כרכושתא [14] וקא כנשא להו; אמר לה "שבקינהו! כתיב (תהלים קמה ט) [טוב ה' לכל] ורחמיו על כל מעשיו. אמרי: הואיל ומרחם - נרחם עליה.

כולהו שני יסורי דרבי אלעזר לא שכיב איניש בלא זמניה; כולהו שני יסורי דרבי - לא איצטריך עלמא למיטרא, דאמר רבה בר רב שילא: קשי יומא דמיטרא - כיומא דדינא, ואמר אמימר: אי לאו צריך לעלמא - בעו רבנן רחמי עליה ומבטלי ליה; אפילו הכי [15] כי הוו עקרי פוגלא [16] ממשרא [17] - הוה קיימא בירא מליא מיא [18].


בנו של רבי אלעזר ברבי שמעון[עריכה]

איקלע רבי לאתריה דרבי אלעזר ברבי שמעון; אמר להם: יש לו בן לאותו צדיק? אמרו לו: יש לו בן, וכל זונה שנשכרת בשנים - שוכרתו בשמנה [19].

אתייה, אסמכיה ברבי [20]. ואשלמיה [21] לרבי שמעון בן איסי בן לקוניא אחות דאמיה [22].

כל יומא הוה אמר [23]: "לקרייתי אנא איזיל [24]".

אמר ליה: חכים עבדו יתך, וגולתא דדהבא פרסו עלך, ו'רבי' קרו לך - ואת אמרת "לקרייתי אנא איזיל"?

אמר ליה: מומי עזובה דא [25].

כי גדל, אתא, יתיב במתיבתא דרבי; שמעיה לקליה, אמר: הא קלא דמי לקליה דרבי אלעזר ברבי שמעון.

אמרו ליה: בריהּ הוא! קרי עליה (משלי יא ל) 'פרי צדיק עץ חיים ולוקח נפשות חכם': 'פרי צדיק עץ חיים' - זה רבי יוסי ברבי אלעזר ברבי שמעון; 'ולוקח נפשות [26] חכם' זה רבי שמעון בן איסי בן לקוניא.

כי נח נפשיה - אמטוהו למערתא דאבוה. הוה הדרא לה עכנא למערתא! אמר ליה: "עכנא! עכנא! פתח פיך ויכנס בן אצל אביו"!

לא פתחא להו.

כסבורים העם לומר שזה גדול מזה; יצתה בת קול ואמרה: לא מפני שזה גדול מזה, אלא זה היה בצער מערה [27] וזה לא היה בצער מערה.


בן בתו של רבי טרפון[עריכה]

איקלע רבי לאתריה דרבי טרפון, אמר להו: יש לו בן לאותו צדיק שהיה מקפח את בניו [28]?

אמרו לוף בן אין לו, בן בת יש לו, וכל זונה שנשכרת בשנים שוכרתו בשמנה

אתיוהו לקמיה, אמר ליה: אי הדרת בך - יהיבנא לך ברתאי.

הדר ביה. איכא דאמרי נסבה וגירשה, איכא דאמרי לא נסבה כלל, כדי שלא יאמרו' בשביל זו חזר זה'.

ולמה ליה [29] כולי האי [30]?

דאמר רב יהודה אמר רב - ואמרי לה אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן - ואמרי לה אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: כל המלמד את בן חבירו תורה - זוכה ויושב בישיבה של מעלה, שנאמר (ירמיהו טו יט) [לכן כה אמר ה’] אם תשוב ואשיבך לפני תעמוד [ואם תוציא יקר מזולל כפי תהיה ישבו המה אליך ואתה לא תשוב אליהם] [31]; וכל המלמד את בן עם הארץ תורה, אפילו הקב"ה גוזר גזירה - מבטלה בשבילו, שנאמר [32] ואם תוציא יקר מזולל [33] - כפי תהיה.

אמר רבי פרנך אמר רבי יוחנן: כל שהוא תלמיד חכם ובנו תלמיד חכם ובן בנו תלמיד חכם - שוב אין תורה פוסקת מזרעו לעולם, שנאמר (ישעיהו נט כא) ואני זאת בריתי וגו' [אותם אמר ה' רוחי אשר עליך ודברי אשר שמתי בפיך] לא ימושו מפיך ומפי זרעך ומפי זרע זרעך אמר ה' מעתה ועד עולם;

מאי 'אמר ה’’?

אמר הקב"ה: אני ערב לך בדבר זה.

מאי 'מעתה ועד עולם'?

[34]

אמר רבי ירמיה: מכאן ואילך תורה מחזרת על אכסניא שלה.

רב יוסף יתיב ארבעין תעניתא [35], ואקריוהו 'לא ימושו מפיך';

יתיב ארבעים תעניתא אחריני, ואקריוהו 'לא ימושו מפיך ומפי זרעך'; יתיב מאה תעניתא אחריני, אתא ואקריוהו 'לא ימושו מפיך ומפי זרעך ומפי זרע זרעך'; אמר: מכאן ואילך לא צריכנא: תורה מחזרת על אכסניא שלה.

רבי זירא, כי סליק לארעא דישראל - יתיב מאה תעניתא דלשתכח גמרא בבלאה [36] מיניה, כי היכי דלא נטרדיה [37]; יתיב מאה אחרניתא דלא לשכוב רבי אלעזר בשניה ונפלין עילויה מילי דצבורא; ויתיב מאה אחריני דלא נשלוט ביה נורא דגיהנם. כל תלתין יומי הוה בדיק נפשיה: שגר [הדליק] תנורא, סליק ויתיב בגויה, ולא הוה שלטא ביה נורא. יומא חד יהבו ביה רבנן עינא, ואיחרכו שקיה, וקרו ליה 'קטין [38] חריך שקיה'.

אמר רב יהודה אמר רב: מאי דכתיב (ירמיהו ט יא) מי האיש החכם ויבן את זאת, ואשר דבר פי ה' אליו ויגידה: על מה אבדה הארץ [נצתה כמדבר מבלי עבר] - דבר זה [39]


עמוד ב

אמרו חכמים [40] ולא פירשוהו, אמרו נביאים [41] ולא פירשוהו, עד שפירשו הקב"ה בעצמו, שנאמר (ירמיהו ט יב) ויאמר ה' על עזבם את תורתי אשר נתתי לפניהם [ולא שמעו בקולי ולא הלכו בה].

אמר רב יהודה אמר רב: שלא ברכו בתורה תחילה [42].

אמר רב חמא: מאי דכתיב (משלי יד לג) בלב נבון תנוח חכמה ובקרב כסילים תודע [43]?

'בלב נבון תנוח חכמה' - זה תלמיד חכם בן תלמיד חכם;

'ובקרב כסילים תודע' - זה תלמיד חכם בן עם הארץ [44].

אמר עולא: היינו דאמרי אינשי 'אסתירא [45] בלגינא [בכלי ריק] – "קיש" "קיש" קריא [46]' [47].

אמר ליה רבי ירמיה לרבי זירא: מאי דכתיב (איוב ג יט) 'קטן וגדול שם הוא ועבד חפשי מאדניו'? אטו לא ידעינן דקטן וגדול שם הוא? – אלא: כל המקטין עצמו על דברי תורה בעוה"ז - נעשה גדול לעוה"ב, וכל המשים עצמו כעבד על דברי תורה בעוה"ז - נעשה חפשי לעוה"ב.

ריש לקיש הוה מציין מערתא דרבנן [48]; כי מטא למערתיה דרבי חייא איעלמא מיניה [49]; חלש דעתיה. אמר: ריבונו של עולם: לא פלפלתי תורה כמותו?

יצתה בת קול ואמרה לו: תורה כמותו פלפלת, תורה כמותו לא ריבצת [50].

כי הוו מינצו רבי חנינא [51] ורבי חייא, אמר ליה רבי חנינא לרבי חייא: בהדי דידי קא מינצית? ח"ו אי משתכחא תורה מישראל מהדרנא לה מפילפולי.

אמר ליה רבי חייא לרבי חנינא: בהדי דידי קא מינצית, דעבדי לתורה דלא תשתכח מישראל!? מאי עבידנא? אזלינא ושדינא (משליך) כיתנא [52], וגדילנא נישבי [53], וציידנא טבי [54] ומאכילנא בשרייהו ליתמי, ואריכנא מגילתא [55], וכתבנא חמשה חומשי וסליקנא למתא [56] ומקרינא חמשה ינוקי בחמשה חומשי [57], ומתנינא [58] שיתא ינוקי שיתא סדרי [59] ואמרנא להו "עד דהדרנא ואתינא - אקרו אהדדי [60] ואתנו אהדדי [61]", ועבדי לה לתורה דלא תשתכח מישראל.

היינו דאמר רבי: "כמה גדולים מעשי חייא".

[מהר"צ חיות על רש"י ד"ה מתניתא בע"פ: נ"ב מפני שהמשנה לא נכתבה עדיין בזמן רבי חייא, רק בזמן אחרון; ועיין עירובין [62] שאיל אביי אם מגילת תענית דכתיבא ומנחא – אם מותר להורות בפני רבו; ודקדק רש"י שם דלא היתה דבר הלכה כתובה בימיהם אפילו אות אחת רק מגילת תענית ע"ש; הרי דאפילו בזמן אביי לא היתה דבר הלכה כתובה, ומכ"ש בימי רבי חייא; ומפני זה אמר מתניתא וגבי חמשה חומשי תורה אנקט 'וכתיבנא'.

ועיין סמ"ג מצות עשה ס"ה בענין מכבה ומבעיר דהא דמצילינן ברכות ותפלות מפני הדליקה דוקא בימי האמוראים והתנאים, שלא ניתנו לכתוב לא הפילות ולא התלמוד ע"ש ועיין בהקדמת הסמ"ג מבואר דעתו דהן המשנה והן התלמוד לא נכתבו רק בזמן אחרון אחר חתימת התלמוד; והארכתי בזה בספרי.]

אמר ליה רבי ישמעאל ברבי יוסי: אפילו ממר?

אמר ליה: אִין.

אפילו מאבא?

אמר ליה: חס וחלילה! לא תהא כזאת בישראל [63].

אמר רבי זירא: אמש נראה לי רבי יוסי ברבי חנינא [64]; אמרתי לו: אצל מי אתה תקוע [65]?

אמר לי: אצל רבי יוחנן.

ורבי יוחנן אצל מי?

אצל רבי ינאי.

ורבי ינאי אצל מי?

אצל רבי חנינא.

ורבי חנינא אצל מי?

אצל רבי חייא.

אמרתי לו: ורבי יוחנן - אצל רבי חייא לא [66]?

אמר לי: באתר דזקוקין דנורא ובעורין [67] דאשא - מאן מעייל בר נפחא לתמן?

אמר רב חביבא: אשתעי לי רב חביבא בר סורמקי; חזי ליה ההוא מרבנן דהוה שכיח אליהו גביה, דלצפרא הוו שפירן עיניה [68], ולאורתא דמיין כדמיקלין בנורא [69]; אמרי ליה [70]: מאי האי? ואמר לי: דאמרי ליה [71] לאליהו: אחוי לי רבנן כי סלקי למתיבתא דרקיע!

אמר לי: בכולהו מצית לאסתכולי בהו, לבר מגוהרקא [72] דרבי חייא, דלא תסתכל ביה.

מאי סימנייהו?

בכולהו אזלי מלאכי כי סלקי ונחתי, לבר מגוהרקא דרבי חייא, דמנפשיה סליק ונחית.

לא מצאי לאוקמא אנפשאי, אסתכלי בה; אתו תרי בוטיטי דנורא [73] ומחיוהו לההוא גברא, וסמינהו לעיניה. למחר אזלי אשתטחי אמערתיה; אמינא "מתנייתא דמר מתנינא [74]" – ואתסאי. [75]

אליהו הוה שכיח במתיבתא דרבי; יומא חד - ריש ירחא הוה - נגה ליה ולא אתא. אמר ליה: מאי טעמא נגה ליה למר?

אמר ליה: אדאוקימנא לאברהם ומשינא ידיה ומצלי ומגנינא ליה, וכן ליצחק, וכן ליעקב!

ולוקמינהו בהדי הדדי?

סברי תקפי ברחמי [76] ומייתי ליה למשיח בלא זמניה [77].

אמר ליה: ויש דוגמתן בעולם הזה [78]?

אמר ליה: איכא רבי חייא ובניו

גזר רבי תעניתא. אחתינהו לרבי חייא ובניו.

אמר 'משיב הרוח' - ונשבה זיקא;

אמר 'מוריד הגשם' - ואתא מיטרא;

כי מטא למימר 'מחיה המתים' - רגש עלמא; אמרי ברקיעא: מאן גלי רזיא בעלמא?!

אמרי: אליהו.

אתיוהו לאליהו, מחיוהו שתין פולסי דנורא [79].

אתא, אידמי להו כדובא דנורא, על בינייהו וטרדינהו.

שמואל ירחינאה [80] - אסייה דרבי הוה; חלש רבי בעיניה.

אמר ליה: אימלי לך סמא [81].

אמר ליה: לא יכילנא.

אשטר לך משטר [82]

[א"ל] לא יכילנא.

הוה מותיב ליה בגובתא [83] דסמני, תותי בי סדיה [84] – ואיתסי.

הוה קא מצטער רבי למסמכיה [85], ולא הוה מסתייעא מילתא [86].

אמר ליה: לא לצטער מר לדידי; חזי לי סיפרא דאדם הראשון [87] וכתיב ביה: 'שמואל ירחינאה -

הערות[עריכה]

  1. ^ דקאמר "אתה ארי בן שועל"
  2. ^ ובשביל שראו להלל שהיה גדול בתורה ועלה אצלן מבבל - עזבו נשיאותן ומינוהו נשיא עליהן
  3. ^ והלכות שהיו נשאלות מהן בבית המדרש נעלמות מהן, ובושין בדבר
  4. ^ שראה שהועילו יסורין של רבי אאלעזר [ברבי שמעון] שלא שלטה בו רימה
  5. ^ בצמירתא. אבן שבמקום קטנים
  6. ^ חולי שבתוך הפה ושמו מישג"א [פטריה בפה?]
  7. ^ שומר סוסין
  8. ^ מספוא
  9. ^ דרבי
  10. ^ דחיותא
  11. ^ החביא את ראשו תחת כנפי כסותו
  12. ^ ברקיעא
  13. ^ מכבדת הבית
  14. ^ היו מוטלין שם בני חולדה
  15. ^ דלא אתא מיטרא בהנהו שני
  16. ^ צנון
  17. ^ מן הערוגה
  18. ^ היתה הגומא עומדת מליאה מים
  19. ^ מחמת יופיו
  20. ^ שיהו קורין אותו 'רבי' כדי שיתקנא וישים (אל) לבו על תלמוד תורה
  21. ^ מסרו
  22. ^ ללמדו תורה
  23. ^ אותו הבן
  24. ^ לעירי אני חפץ לילך
  25. ^ בשבועה הנחתי זאת ולא אשאל עוד לילך
  26. ^ המלמדו תורה קונהו לבן
  27. ^ שנתחבאו שם רבי שמעון בן יוחי ורבי אלעזר בנו י"ג שנה [במסכת שבת (דף לג:)]
  28. ^ שהיה רגיל לאמר "אקפח את בני" כשנשבע
  29. ^ לרבי
  30. ^ לחזור על בני אחרים לשאול אם יש לו בן
  31. ^ אם תשוב ישראל למוטב בתוכחתך, ואשיבך אלי ולפני תעמוד, הקב"ה אמר לי שאעמוד ואתקיים לפניו אם אוכל להשיבכם
  32. ^ שם
  33. ^ תלמיד חכם מעם הארץ
  34. ^ גירסת רש"י: מפיך ומפי זרעך ומפי זרע זרעך אמר ה' מעתה ועד עולם: הקב"ה אמר: כך אני ערב מעתה שלא ימוש עד עולם.
  35. ^ שלא תפסוק תורה מזרעו
  36. ^ גמרא שלנו
  37. ^ כשעלה לארץ ישראל ללמוד מפי רבי יוחנן ואמוראין שבארץ ישראל - לא היו בני מחלוקת, ונוחין זה לזה כשמן, כדאמרינן בסנהדרין (דף כד.), ומיישבין את הטעמים בלא קושיות ופירוקין
  38. ^ דאיניש גוצא הוה
  39. ^ על מה אבדה הארץ
  40. ^ 'מי האיש החכם'
  41. ^ 'אשר דבר פי ה' אליו'
  42. ^ כשהיו עוסקין בתורה לא היו מברכין לפניה. קרא יתירא ד'אשר נתתי לפניהם' קא דרש: ברכת 'אשר בחר בנו ונתן לנו את תורתו תורת אמת' שהיא לפניה של דברי תורה; וכיון דלא מברכי - גליא דעתייהו שאינה מתנה חשובה להם
  43. ^ 'תודע': מודיע לכל ומתפאר בכתרה
  44. ^ היינו 'בקרב כסילים': משפחת כסילים
  45. ^ סלע אחד
  46. ^ מתקשקש ומשמיע קול
  47. ^ ואם היה מלא סלעים לא היה משמיע קול
  48. ^ שלא יכשלו כהנים לעבור עליהן ולהאהיל, שלא תארע תקלה על ידי צדיקים
  49. ^ לא יכול למצוא מקומה
  50. ^ לאחרים; לשון (מועד קטן דף ו:) 'המרביץ שדהו משקה'
  51. ^ ברבי חמא
  52. ^ זורע אני זרעוני פשתן
  53. ^ וקולע אני ממנו רשתות ומכמורות
  54. ^ ואני צד צביים
  55. ^ ומתקן אני מעורותיהן קלפים
  56. ^ למקום שאין מלמדי תינוקות
  57. ^ לכל אחד ספרו
  58. ^ על פה
  59. ^ שיתא סדרי משנה לשיתא ינוקי
  60. ^ לימדו זה את זה מקראות
  61. ^ לימדו זה את זה סדרו
  62. ^ סב,ב
  63. ^ לא תֵאָמֵר זאת בישראל
  64. ^ בחלום
  65. ^ וישב בישיבה של מעלה
  66. ^ וכי אין רבי יוחנן ראוי לישב אצל רבי חייא
  67. ^ תרגום דלפידין
  68. ^ בבקר ראיתי את עיניו יפות
  69. ^ ולערב ראיתיו דומות כאילו נשרפו באור
  70. ^ אמרתי לו
  71. ^ אמרתי
  72. ^ קתדרא
  73. ^ ניצוצות אישטנצילוי"ש בלע"ז
  74. ^ תוספתא של אדוני; שסידרה לששה סדרים אני שונה תמיד
  75. ^ דרבי חייא סדרה לתוספתא, כדאמרינן בעלמא: רבי לא שנאה - רבי חייא מנא ליה? ואמרינן: כל מתניתא דלא מיתנייא בי רבי חייא ורבי אושעיא - לא תותבו מינה בבי מדרשא.
  76. ^ מרבין בתפלה
  77. ^ לכך אין ניתן לי רשות להעמידן יחד
  78. ^ שתהא תפלתן נשמעת
  79. ^ חבטת מלקות
  80. ^ הוא שמואל בר אבא, חבירו של רב; ועל שהיה בקי בסוד העיבור - כדאמרינן במסכת ראש השנה (דף כ:): 'אמר שמואל: יכילנא לתקוני כולה גלותא' - קרי ליה 'ירחינאה'
  81. ^ בתוך העין
  82. ^ אמשח לך על גבי העין 'משטר': מטפח; מוליו"ר בלע"ז [קומפרס רטוב]; כדאמרינן גבי כותח הבבלי (חומץ האדומי) בפסחים (דף מד.): 'משטר קשטר מטבל פתו'
  83. ^ קנה חלול
  84. ^ תחת מראשותיו, ובוקע כח חוזק הסם והולך דרך עצם גולגלתו ומוחו עד עיניו
  85. ^ טרח ומתעסק לסומכו לפי שחכם בקי היה כל כך
  86. ^ שהיתה השעה נטרפת, או לא היו החכמים נאספים
  87. ^ שהראהו הקב"ה דור דור וסופריו, דור דור ודורשיו, דור דור וחכמיו