ביאור:בבלי בבא מציעא דף צא

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת בבא מציעא: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט | הדף במהדורה הרגילה



עמוד א (דלג לעמוד ב)

'[1] 'לא שאדם רשאי להמיר [2] אלא שאם המיר – מומר, וסופג את הארבעים [3]' [4]!?

אמר ליה: הא מני? רבי יהודה היא, דאמר 'לאו שאין בו מעשה לוקין עליו' [5].

ומי מצית מוקמת לה כרבי יהודה? והא קתני רישא: 'הכל ממירין: אחד האנשים ואחד הנשים' והוינן בה: 'הכל' לאתויי מאי? לאתויי יורש [6], ודלא כרבי יהודה, דאי כרבי יהודה - האמר 'יורש אינו ממיר [7], יורש אינו סומך'!?

האי תנא סבר לה כוותיה בחדא [שלוקין על לאו שאין בו מעשה] ופליג עליה בחדא [וסובר יורש ממיר].

תנו רבנן: 'החוסם את הפרה ודש בה - לוקה ומשלם ארבעה קבין לפרה ושלשה קבין לחמור [8]'; - והא 'אינו לוקה ומת ואינו לוקה ומשלם [9]'?

אמר אביי: הא מני? - רבי מאיר היא, דאמר [10] לוקה ומשלם [11].

רבא אמר: אתנן אסרה תורה, ואפילו בא על אמו [12].

[קשה: האיש לחוד והאשה לחוד. האשי – נשרף; האתנן אינו של האיש; והאשה קבלה אתנן, ואפילו נאמר שדין איסור מזבח הוא עונש – הרי העונש הוא של בעל האתנן, האשה! ואם הוא אינו של האשה – איננו אתנן! ואין לומר שאין שני אנשים נענשים על חטא אחד, שהרי אם בא על אמו שניהם נענשים!]

רב פפא אמר: [13] משעת משיכה איחייב לה במזונותיה, ומילקא לא לקי עד שעת חסימה.

אמר רב פפא: הני מילי בעו מינאי דבי רב פפא בר אבא, ופשטי להו לאיסורא חדא כהלכתא וחדא דלאו כהלכתא: בעו מינאי: מהו ללוש את העיסה בחלב? ופשטי להו לאיסורא - כהלכתא, דתניא: אין לשין את העיסה בחלב, ואם לש - כל הפת כולה אסורה [14] מפני הרגל עבירה [15]; כיוצא בו אין טשין [16] את התנור באליה, ואם טש - כל הפת כולה אסורה עד שיסיק את התנור;

ואידך בעו מינאי: מהו להכניס מין ושאינו מינו [17] לדיר [18]? ופשטי להו לאיסורא [19], דלאו כהלכתא, דאמר שמואל: 'ובמנאפים - עד שיראו כדרך המנאפים [20], ובכלאים - [21] עד שיכניס [22] כמכחול בשפופרת [23]'. [24]

מתיב רב אחדבוי בר אמי: [25] 'אילו נאמר 'בהמתך לא תרביע' [26] הייתי אומר: לא יאחוז אדם הבהמה [27] בשעה שעולה עליה זכר [28]; תלמוד לומר: 'כלאים’’; לאו מכלל ד'כלאים' - אחיזה נמי!?

לא! מאי 'אחיזה'? הכנסה; ואמאי קרי לה אחיזה? - לישנא מעליא.

אמר רב יהודה: מין במינו מותר להכניס כמכחול בשפופרת ואפילו משום פריצותא ליכא [29]; מאי טעמא? [30] בעבידתיה טריד [31].

מתיב רב אחדבוי בר אמי:


עמוד ב

אילו נאמר (ויקרא יט יט) 'בהמתך לא תרביע' הייתי אומר לא יאחוז אדם את הבהמה כדי שיעלה עליה זכר! תלמוד לומר 'כלאים': כלאים הוא דאסור, הא מין במינו שרי; ומין במינו נמי: אחיזה – אִין' הכנסה לא!

מאי 'אחיזה' – הכנסה, ואמאי קרי ליה 'אחיזה' - לישנא מעליא.

אמר רב אשי: הא מילתא בעו מינאי דבי רב נחמיה ריש גלותא: מהו להכניס מין ומינו ושאינו מינו לדיר? כיון דאיכא מיניה - בתר מיניה גריר? או דלמא אפילו הכי לא!?

ופשטי להו לאיסורא, דלא כהלכתא, משום פריצותא דעבדי.

משנה:

היה עושה בידיו אבל לא ברגליו, ברגליו אבל לא בידיו - אפילו בכתיפו [32] - הרי זה אוכל. רבי יוסי ברבי יהודה אומר: עד שיעשה בידיו וברגליו.

גמרא:

מאי טעמא? (דברים כג כה) כי תבא בכרם רעך [ואכלת ענבים כנפשך שבעך ואל כליך לא תתן] - בכל מאי דעביד.

רבי יוסי ברבי יהודה אומר עד שיעשה בידיו וברגליו:

מאי טעמא דרבי יוסי ברבי יהודה?

כי שור [33]: מה שור עד שיעשה בידיו וברגליו - אף פועל עד שיעשה בידיו וברגליו.

בעי רבה בר רב הונא: דש באווזין ותרנגולים [34], לרבי יוסי ברבי יהודה מהו? 'בכל כחו' בעינן, והא איכא? או דלמא 'בידיו וברגליו' בעינן והא ליכא?

תיקו.

אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה: פועלים [35]: עד שלא הילכו שתי וערב בגת - אוכלין ענבים ואין שותין יין [36]; משהילכו שתי וערב בגת אוכלין ענבים ושותין יין.

משנה:

היה עושה בתאנים - לא יאכל בענבים; בענבים - לא יאכל בתאנים; אבל מונע את עצמו עד שמגיע למקום יפות ואוכל [37].

וכולן לא אמרו [38] אלא בשעת מלאכה [39], אבל משום 'השב אבידה לבעלים [40]' אמרו: פועלין אוכלין בהליכתן מאומן לאומן [41], ובחזירתן מן הגת; ובחמור כשהיא פורקת [42].

גמרא:

איבעיא להו: עושה בגפן זה - מהו שיאכל בגפן אחר [43]? 'ממין שאתה נותן לכליו של בעל הבית' בעינן, והא איכא? או דלמא 'ממה שאתה נותן לכליו של בעל הבית' בעינן, והא ליכא?

ואם תמצי לומר 'עושה בגפן זה לא יאכל בגפן אחר', שור במחובר היכי אכיל [44]?

אמר רב שישא בריה דרב אידי: בשרכא [45].

תא שמע: 'היה עושה בתאנים לא יאכל בענבים' הא 'תאנים ותאנים' - דומיא ד'תאנים וענבים' [46] - אוכל! ואי אמרת 'עושה בגפן זה אינו אוכל בגפן אחר' - היכי משכחת לה?

אמר רב שישא בריה דרב אידי: [47] במודלית [48].

תא שמע: 'אבל מונע את עצמו עד שמגיע למקום היפות ואוכל' ואי אמרת 'עושה בגפן זה אוכל בגפן אחר' - ניזיל וניתי [49] וניכול [50]!?

התם - משום ביטול מלאכה [51], לא קא מיבעיא לן; כי קא מבעיא לן היכא דאיכא אשתו ובניו [52] – מאי?

תא שמע: וכולם לא אמרו אלא בשעת מלאכה; אבל מפני השב אבידה לבעלים אמרו: פועלים אוכלים בהליכתן - מאומן לאומן ובחזירתן מן הגת.

סברוה [53] 'מהלך [54] - כעושה מעשה דמי [55]', [56] ומשום השב אבידה לבעלים הוא דאכיל [57], מדאורייתא לא אכיל [58]; אלמא עושה בגפן זה אינו אוכל בגפן אחר!

לא! לעולם אימא לך: עושה בגפן זה אוכל בגפן אחר, ומהלך - לאו כעושה מעשה דמי [59].

איכא דאמרי: סברוה מהלך לאו כעושה מעשה דמי, והיינו טעמא דמדאורייתא לא אכיל: משום דלאו כעושה מעשה דמי; הא עושה מעשה [60] - אכיל מדאורייתא, אלמא עושה בגפן זה אוכל בגפן אחר!

לא! לעולם אימא לך עושה בגפן זה אינו אוכל בגפן אחר,

הערות[עריכה]

  1. ^ רישא דמתניתין: הכל ממירין אחד האנשים ואחד הנשים; ומפרש ואזיל דהאי 'הכל ממירין':
  2. ^ אלא יש בהן כח לתפוס בתמורה בדיעבד;
  3. ^ משום 'לא יחליפנו' (ויקרא כז י)
  4. ^ והא הכא דדיבור בעלמא הוא, ולקי! אלמא עקימת שפתים שאדם מגיד בשפתיו - מעשה הוא
  5. ^ בכמה דוכתי מייתינן לה (מכות דף ד:): 'לא תותירו ממנו והנותר ממנו עד בקר [באש תשרפו]’: בא הכתוב ליתן עשה אחר לא תעשה, לומר שאין לוקין עליו: שניתק לעשה הוא; טעמא - דבא הכתוב, הא לאו הכי - לקי המותיר, ואף על גב דאין בו בו מעשה
  6. ^ שאם המיר בקרבן אביו לאחר מיתת אביו - מומר
  7. ^ ואם המיר - אינו מומר, וטעמא מפרש בתמורה בריש פרק קמא (דף ב.)
  8. ^ כך שיערו חכמים אכילתו
  9. ^ דהוו להו שתי רשעיות, וכתיב (דברים כה) 'כדי רשעתו'
  10. ^ במסכת מכות (דף ד.)
  11. ^ "מעידין אנו על איש פלוני שחייב לחבירו מאתים זוז" לוקין ומשלמין אם נמצאו זוממין
  12. ^ ונתן לה טלה באתנן - אתנן הוא, ואסור לקרבן, ד'אתנן' סתמא כתיב (דברים כג יט), לא שנא אמו ולא שנא פנויה; ואף על גב דאי תבעה ליה בדינא קמן "תן לי אתנני" לא מחייבינן ליה, דהא קם ליה בדרבה מיניה, כי יהביה ניהלה - אתנן הוא; אלמא אפילו במקום מיתה נמי רמו תשלומין עליה! אלא שאין כח לענשו בשתים, אבל ידי שמים לא יצא עד שישלם; דאי לא רמו תשלומין עליה, כי יהביה ניהלה - מי הוה אתנן? מתנה בעלמא הוא דיהיב לה! וגבי חוסם נמי: תשלומין רמו עליה, אלא שאין כח בבית דין לענשו שתים, וכיון דרמו תשלומין עליה - לא יצא ידי חובתו עד שישלם; אי נמי: אי תפיס לא מפקינן מיניה. כך שמעתי מפי מורי הזקן, ויש דוגמתו בבבא קמא בפרק מרובה (דף ע:), ושם מפורש יותר, והביא לי מורי ראיה על זה
  13. ^ חיובי נמי מחייבינן ליה לשלומי, דאינן באין כאחד:
  14. ^ ואפילו לאכלה במלח
  15. ^ שלא יאכל בשר עמה
  16. ^ טחין
  17. ^ והן זכר ונקבה
  18. ^ מי הוי כמרביע כלאים? או לא: עד שיאחז הוא בעצמו אבר הזכר ויכניס
  19. ^ שלא יזלזלו
  20. ^ מעידין עליהם העדים לחייבן מיתה ומלקות משישכבו זה על זה, כדרך מנאפים, ואין צריך לעדים שיראו כמכחול בשפופרת, דלא הזקיקתן תורה להסתכל כל כך
  21. ^ אינו חייב
  22. ^ בידו אבר הזכר בנקבה
  23. ^ כדרך בני אדם להכניס מין במינו
  24. ^ מכחול: קיסם או כנף שמכניסין בשפופרת חלולה שהכחול לתוכה, ומוציאין מן הכחול במכחול ומעביר על העין.
  25. ^ מדרש הלכה כמעט בלשון ספרא פרשת קדושים פרק ד משנה יג על הפסוק (ויקרא יט יט) את חקתי תשמרו בהמתך לא תרביע כלאים שדך לא תזרע כלאים ובגד כלאים שעטנז לא יעלה עליך
  26. ^ ולא נאמר 'כלאים'
  27. ^ בקרניה
  28. ^ ואפילו מין במינו
  29. ^ משום דשמא יבא לידי הרהור דבר, כדאמרינן (עבודה זרה דף כ:): 'לא יסתכל בחמור ובחמורה, בחזיר ובחזירה בשעה שהן מזווגין ונזקקין זה עם זה' דהתם כשאינו שלו שאינו צריך לסייע
  30. ^ האי -
  31. ^ ולא מהרהר
  32. ^ דאינו מזיז ידיו ורגליו
  33. ^ דהא אקשת חוסם לנחסם
  34. ^ דאין להם ידים להשען וכל משענותם על רגליהן
  35. ^ דרכן להטיל ענבים על הגת, ודורכין ברגליהם על הגת
  36. ^ אין מלאכתן ניכרת ביין אלא בענבים; לפיכך אין שותין יין, דהוה ליה 'עושה במין זה ואוכל במין אחר'
  37. ^ ואוכל כל אכילתו מהן
  38. ^ שיאכל
  39. ^ בשעה שהוא עוסק במלאכה, ולא שישב לו ויאכל, לומר "הרי מנעתי עצמי עד כאן, לא בטלתי לאכול, עכשיו אשב לי ואוכל"
  40. ^ שלא יבטל ממלאכתו ויאכל
  41. ^ כשגמרו שורה זו והולכין להתחיל בחבירתה, ואף על גב דההיא שעתא לאו שעת מלאכה היא - ניחא ליה לבעל הבית בהא
  42. ^ בגמרא מפרש לה
  43. ^ שיקוץ אשכול גפן יפה, וילך למקום שהוא עושה שם ויאכל
  44. ^ למה לי למיבעי להא? פשיטא דאוכל; דאי אינו אוכל - שור במחובר, דרבינן לעיל דאכיל - היכי אכיל? הרי מלאכת שור במחובר אי אפשר לו לאכול מגפן שהוא עושה בה, שהרי קשור לצמד לפני העגלה, והבוצרים עושין בגפן שאצל העגלה ונותנים בעגלה
  45. ^ גירסת רש"י: 'אי משום הא - לא תפשוט: אמר רב שישא בשרכא' בזמורה ארוכה מאד, ומגעת עד לפני השור
  46. ^ שעושה בתאנה זו ואוכל בחברותיה
  47. ^ לעולם תרוייהו בעינן: 'ממין' ו'ממה'; והאי דאיצטריך למיתני 'תאנים וענבים', ודייקת 'הא תאנים ותאנים אוכל' -
  48. ^ בתאנה המודלת על הגפן או גפן מודלה על תאנה; ואשמועינן: היה עושה במין זה לא יאכל במין אחר, ואף על גב דהוי עסוק בשניהם, שהרי צריך להגביה ולהפריד הענפים של זה מזה כשהוא חותך; ומיהו לא ממין שאתה נותן הוא! הא 'תאנים ותאנים' דומיא דהני, כגון: המודלת על חבירתה - אין צריך להבחין מאיזה מהן יאכל, ד'ממין שאתה נותן' ו'ממה שאתה נותן' הוא, דבשניהם הוא עסוק
  49. ^ למקום שהוא עושה
  50. ^ ולמה ליה למנוע
  51. ^ שביטל בהליכתו ובחזירתו
  52. ^ שלא נשכרו אצל בעל הבית וקא מייתו ליה
  53. ^ רבנן דבי מדרשא דבעו למיפשט מהא בעיין
  54. ^ בצרכי בעל הבית, כגון זה בלכתו מאומן לאומן
  55. ^ ויש לו לאכול
  56. ^ ואפילו הכי:
  57. ^ אי לאו דתקון ליה רבנן דניחא ליה לבעל הבית
  58. ^ מפני שהליכתו - צורך גפן: שהולך אצלה הוא, ואכילתו מענבים שקוצץ מזו שיצא ממנה הוא
  59. ^ הלכך: אי לאו מפני השבת אבידה - לא הוה ליה למיכל
  60. ^ כגון נשא בכתף והולך מזו אל זו ואכיל