ביאור:בבלי בבא מציעא דף עט

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת בבא מציעא: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט | הדף במהדורה הרגילה



עמוד א (דלג לעמוד ב)

דברי רבי שמעון בן אלעזר, שהיה רבי שמעון בן אלעזר אומר: אם בדרך הילוכה ניטלה - אומר לו "הרי שלך לפניך", ואם לא - חייב להעמיד לו חמור'.

ומי מצית מוקמת לה כרבי שמעון בן אלעזר? והא קתני רישא: 'השוכר את החמור והבריקה או שנשתטתה - אומר לו "הרי שלך לפניך"', ואילו רבי שמעון בן אלעזר אמר 'השוכר את החמור לרכוב עליה והבריקה או שנשתטתה - חייב להעמיד לו חמור'!

אמר רבה בר רב הונא: לרכוב עליה שאני [1].

אמר רב פפא: וכלי זכוכית - כלרכוב עליה דמי.

אמר רבה בר רב הונא אמר רב: 'השוכר את החמור לרכוב עליה ומתה לו בחצי הדרך - נותן לו שכרו של חצי הדרך, ואין לו [2] עליו [3] אלא תרעומות [4].'

היכי דמי? אי דשכיח לאגורי [5] - תרעומות מאי עבידתיה? אי דלא שכיח לאגורי - אגרא בעי למיתב ליה?!

לעולם דלא שכיח לאגורי, ומשום דאמר ליה: "אילו בעית למיתי עד הכא - לאו אגרא בעית למיתב?".

היכי דמי? אי דאמר ליה 'חמור' סתם - הא חייב להעמיד לו חמור אחר; אי דאמר ליה 'חמור זה': אם יש בדמיה [6] ליקח [7] – יקח [8]!?

[9] לא, צריכא בשאין בדמיה ליקח.

[10] אם יש בדמיה לשכור ישכור [11]!?

רב לטעמיה, דאמר רב: לא מכלינן קרנא -

דאתמר: השוכר את החמור ומתה לו בחצי הדרך: אמר רב: אם יש בדמיה ליקח – יקח; לשכור - אל ישכור.

ושמואל אמר: אף לשכור – ישכור.

במאי קמיפלגי?

רב סבר: לא מכלינן קרנא [12], ושמואל סבר מכלינן קרנא.

מיתיבי: 'יבש האילן [13] או נקצץ - שניהם אסורין בו [14]! כיצד יעשה? ילקח בו קרקע, והוא אוכל פירות.' והא הכא [15]: כיון דכי מטי יובל [16] קא הדרא ארעא למרה, וקא כליא קרנא [17]!

הכא במאי עסקינן? - דזבין ליה לשיתין שנין, דאמר רב חסדא אמר רב קטינא: מנין למוכר שדהו לששים שנה שאינה חוזרת ביובל [18]? שנאמר (ויקרא כה) והארץ לא תמכר לצמיתות [19]; [20] מי שאין שם יובל – נצמתת; יש שם יובל - אינה נצמתת [21]; יצתה זו: שאף על פי שאין שם יובל - אינה נצמתת.

סוף סוף לכי מטו שיתין שנין קא הדרא ארעא למרה, וקא כליא קרנא!?

אלא הכא במאי עסקינן? - בזמן שאין היובל נוהג [22]!

הכי נמי מסתברא: דאי סלקא דעתך בזמן שהיובל נוהג ומכלינן קרנא [23] - נצלחיה לציבי ונשקליה [24]!

אי משום הא - לא קשיא: זמנין דשלמו שני משכנתא [25] מקמי יובל [26]; אי נמי דמטו ליה זוזי ופריק לה ארבע וחמש שנין מקמי יובל.

תנו רבנן: 'השוכר את הספינה וטבעה לה בחצי הדרך: רבי נתן אומר: אם נתן [27] - לא יטול [28], ואם לא נתן - לא יתן.'

היכי דמי: אילימא ב'ספינה זו' ו'יין סתם' - אם נתן אמאי לא יטול? נימא ליה "הב לי ספינתא דאנא מייתינא חמרא" [29]! אלא ב'ספינה' סתם ו'יין זה' - אם לא נתן אמאי לא יתן?


עמוד ב

נימא ליה "הב לי ההוא חמרא [30], ואנא מייתינא ספינתא [31]" [32]!

אמר רב פפא: לא משכחת לה [33] אלא ב'ספינה זו' ו'יין זה', אבל ב'ספינה' סתם ו'יין' סתם [34] - חולקין [35]. [עיין תוספות ד"ה אי, נמוקי יוסף]

שכר ספינה וטבעה בחצי הדרך
לא נתן שכרה נתו שברה
פטור1 פטור1 ספינה זו ויין סתם
חייב2 חייב ספינה סתם ויין זה
פטור חייב ספינה זו ויין זה
חולקין3 חולקין3 ספינה סתם ויין סתם

1 דאמר ליה הב לי ספינתא, דאנא מייתינא חמרא!

2 כתבו התוספות בד"ה אלא שעל חצי הדרך שהלך יתן שכרו מֻשלם, ועל החצי שלא הלך יתן שכרו כפועל בטל. אולם הריב"ם בתוד"ה אי [36] סבירא ליה שצריך לתת רק שכר חצי הדרך צשכבר הלך, אבל חצי הדרך שלא הלך פטור, דכיון דאנוס הוא ומוחזק הוא – יכול לטעון שמזלו של השכיר הוא שגרם לספינה לטבוע.

3 כתבו התוספות הנ"ל שבמקרה זה מסופק הריב"ם האם צריך לשלם [37] חצי השכר או רק רבע השכר [38]

תנו רבנן: 'השוכר את הספינה ופרקה לה בחצי הדרך [39] - נותן לו שכרו של חצי הדרך, ואין לו [40] עליו אלא תרעומת'; היכי דמי? אילימא דקא משכח לאגורה [41] - אמאי אית ליה תרעומת? ואי דלא קא משכח לאגורה - כוליה אגרה בעי שלומי [תוספות: כפועל בטל]?

לעולם דקא משכח לאגורה, אלא אמאי אית ליה תרעומת? משום רפסתא דספינתא [42].

אי הכי טענתא מעלייתא הוא, וממונא אית ליה גביה!?

אלא מאי 'פרקה' - דפרקה לטועניה בגויה [43]; אלא מאי 'תרעומת'? משום שינוי דעתא [44]; אי נמי לאשלא יתירא [45].

טבלת סיכום מאת DAFYOMI ADVANCEMENT FORUM

הערות[עריכה]

  1. ^ שמא תפול תחתיו בגשר או תשליכנו באחת הפחתים
  2. ^ לשוכר
  3. ^ על המשכיר
  4. ^ שהשכיר לו חמור כחושה
  5. ^ מוצא חמור אחר כאן לשכור
  6. ^ של נבילה
  7. ^ בו חמור כל שהוא
  8. ^ וישלים דרכו, דהא שיעבד לו חמור זה, ותנן במתניתין 'מתה - חייב להעמיד לו חמור אחר'
  9. ^ ומשני:
  10. ^ ופרכינן:
  11. ^ ימכור שוכר זה את הנבילה באשר הוא שם, וישכור חמור לעצמו, דהא שיעבד לו חמור זה; ותנן במתניתין 'מתה חייב להעמיד לו חמור אחר'
  12. ^ וכי תנן במתניתין 'חייב להעמיד לו חמור [אחר]’ - היכא דמתה בעודה בבית הבעלים: דמוסיף ולוקח חמור, ולא כליא קרנא; אבל למוכרה ולהוציא הדמים לשכור אחרת - לא
  13. ^ מי שמישכן אילן לחבירו כי הני משכנתא דסורא, דכתבי 'במִשלם שנייא אילין - תיפוק ארעא דא בלא כסף [(לעיל דף סז:)]
  14. ^ לבקע עצים ולשרוף: דאי שריף ליה לוה - כליא קרנא דמלוה, ואי שריף ליה מלוה - כליא קרנא דלוה
  15. ^ דשדה זו שהן לוקחין בדמי העצים
  16. ^ ושמא יפגע יובל בתוך שני המשכונא
  17. ^ דלוה
  18. ^ אלא ימתין עד ששים ותחזור לו
  19. ^ כאן פירש לך טעמו של מצות יובל
  20. ^ אלמא
  21. ^ אין היובל מוציא אלא קרקע שאם לא היתה מצות יובל היתה נצמתת
  22. ^ דלא כליא קרנא
  23. ^ אי לא למכליא קרנא חייש – למה לי ליקח בו קרקע?
  24. ^ יבקע המלוה את העצים וישרפם
  25. ^ שנים שהיה האילן ממושכן לו
  26. ^ יכלו לפני היובל ארבע או חמש שנים, ואותן שנים יאכל לוה את הפירות קודם שתשוב לבעלים, ולעולם מכלינן קרנא
  27. ^ את השכר, ואפילו כולו
  28. ^ כדמפרש לקמן: דהתובע ידו על התחתונה
  29. ^ בתמיה: והלא טענת התובע בריא, וחזקה מטענת הנתבע: דאמר ליה "הב לי ההיא ספינתא גופא, דהא אמרת לי 'ספינה זו', ואנא מייתינא כאן חמרא ואוליך למקום שהתנית' דהא אנא – 'יין' סתם אמרי; וכיון דבעל היין יכול להשלים תנאו - חייב הספן להעמיד לו ספינה
  30. ^ גופיה
  31. ^ ואנא מייתינא ספינתא אחריתי
  32. ^ הואיל והספן יש בידו להשלים תנאו, וזה מעכב - ישלם כל השכר
  33. ^ להא דרבי נתן
  34. ^ ולא ביד זה וזה להשלים - הלכך יד תובע על התחתונה, דאמר ליה היאך "אנא לא מעכבנא מכי מייתית דידך"
  35. ^ אם קבל - יחזיר החצי, ואם לא נתן - יתן החצי: שהרי ביד שניהם להשלים, ואם יעכב הנתבע מליתן החצי - יעשה תנאו
  36. ^ דף עט,ב
  37. ^ או להחזיר
  38. ^ וחולקים רק את השכר על מה שהספינה כבר הלכה
  39. ^ קא סלקא דעתיה 'שכרה עד מקום פלוני בכך וכך', וכשהגיע לחצי הדרך - פרקה והוציא חבילותיו ממנה
  40. ^ לבעל הספינה
  41. ^ להשכירה לאחרים
  42. ^ ריעוע הספינה: שמתרועעת בהוצאת חבילות והכנסת חבילות
  43. ^ בחצי הדרך הוסיף לתת בה חבילות שהיו לו לשם, והוא התנה מתחילה לכך: ליתן בתוכה כאשר ירצה, והשכר לפי חשבון המשואות והדרך; הלכך נותן לו שכר תוספת המשאוי של חצי הדרך
  44. ^ הייתי סבור ללכת מהר ולחזור מהר
  45. ^ "צריך אני לקנות חבלים ביוקר כאן, שכשהספינה מכבדת - צריך להפליגה אל אמצעית הנהר למקום מים עמוקים, שלא תהא גוששת, וצריך חבלים ארוכים, ואתה לא הודעתני שאכניס חבלים הצריכים לה"
  46. ^ ביוקר
  47. ^ ואין היזק לספינה
  48. ^ ביוקר
  49. ^ השוכר שלא יניח עליה אלא מזונות של יום אחד
  50. ^ ממלון דלילה למלון דלילה
  51. ^ לחזור ולשאול בעיר מי מוכר מזונות
  52. ^ פסק לרכוב עליה אשה - מרכיב עליה כל אשה שירצה, בין שהיא גדולה ובין שהיא קטנה
  53. ^ שהיא שני גופים, והוולד כבד, אמרת 'תרכב עם וולדה'
  54. ^ דחד גופא הוא
  55. ^ מדקתני 'אפילו מעוברת', דמשמע שהמעוברת כבידה מן הריקנית
  56. ^ דג הנמכר בשוק במשקל
  57. ^ לפי כריסה כובדה: אם כריסה גדול -משקלה יותר
  58. ^ אם ראית דג שכריסו גדול - לא תקנהו במשקל אלא אם כן יוציא את מעיו
השוכר את הספינה ופרקה לה באמצע הדרך
מתי יש למשכיר תרעומת על השוכר?
על פי תוספות ד"ה דפרקיה
|align = "center"|מהו "פרקה לטועניה בגויה"? מהו
"שנוי דעתא"?
מהו
"אשלא יתירא"?
רש"י הוסיף סחורה שהיה סבור ללכת ולחזור מהר צריך לקנות חבלים [46] מפני כובד הספינה
ר"ח מכר הסחורה שבספינה לאחר שמא השני אדם קשה צריך חבלים להוציא את הכלים הראשונים ולהכניס את החדשים
ריב"ם פירק סחורתו והכניס שוכר אחר סחורה כבידה יותר [47] לא הורגל בעל הספינה למשא ומתן עם השני צריך לקנות חבלים [48] מפני כובד הספינה

תנו רבנן: השוכר את החמור לרכוב עליה: שוכר מניח עליה כסותו ולגנותו ומזונות של אותה הדרך; מכאן ואילך חמר מעכב עליו: חמר מניח עליו שעורים ותבן ומזונותיו של אותו היום; מכאן ואילך שוכר מעכב עליו'; היכי דמי? אי דשכיח למזבן - חמר נמי ליעכב [49]? ואי דלא שכיח למזבן - שוכר נמי לא ליעכב?

אמר רב פפא: לא, צריכא דשכיח למטרח ולמזבן מאוונא לאוונא [50]: חמר דרכיה למטרח [51] ולמזבן, שוכר לאו דרכיה למטרח ולמזבן.

תנו רבנן: השוכר את החמור לרכוב עליה איש - לא תרכב עליה אשה; אשה - רוכב עליה איש ואשה, בין גדולה ובין קטנה [52], אפילו מעוברת ואפילו מניקה.'

השתא מניקה אמרת [53] - מעוברת [54] מיבעיא [בתוספות ד"ה השתא: גירסא אחרת: השתא מעוברת אמרת אִין, מניקה מיבעיא? דאשה מעוברת כבידה יותר ממניקה עם בנה...]?

אמר רב פפא: מעוברת והיא מניקה קאמר.

אמר אביי: שמע מינה [55]: ביניתא [56] - אכרסה תקלה [57].

למאי נפקא מינה?

למקח וממכר [58].