ביאור:בבלי בבא מציעא דף צח

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת בבא מציעא: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט | הדף במהדורה הרגילה



עמוד א (דלג לעמוד ב)

דאמר רבא: "מנה לי בידך", והלה אומר "אין לך בידי אלא חמשים [1], והשאר איני יודע" - מתוך שאינו יכול לישבע [2] – משלם.

משכחת לה [3] רישא בשנים [4] וסיפא בשלשה: רישא בשנים: דאמר ליה: "שתי פרות מסרתי לך פלגיה דיומא בשאילה ופלגיה דיומא בשכירות" אי נמי "חד יומא [שתי הפרות] בשאילה וחד יומא בשכירות, ומתו תרוייהו בעידן שאילה", ואמר ליה שואל: "חדא - אִין, בעידן שאילה מתה [והרי כאן 'מודה במקצת' והיינו 'עסק שבועה’], ואידך לא ידענא אי בעידן שאילה מתה ואי בעידן שכירות מתה" דמתוך שאינו יכול לישבע - משלם [5]; וסיפא [6] בשלש [פרות]: [7] דאמר ליה "שלש פרות נתתי לך, שתים בשאילה ואחת בשכירות, ומתו הני תרתי דשאילה", ואמר ליה שואל "אִין, חדא דשאילה מתה, אידך לא ידענא אי דשאילה מתה ודקיימא דשכירות היא, אי דשכירות מתה והא דקיימא דשאילה היא" ומתוך שאינו יכול לישבע – משלם.

ולרמי בר חמא, דאמר: 'ארבעה שומרים צריכין כפירה במקצת והודאה במקצת [8]' [9] משכחת לה רישא בשלשה וסיפא בארבעה: רישא בשלשה: דאמר ליה "שלש פרות נתתי לך, פלגיה דיומא בשאלה ופלגיה דיומא בשכירות " - אי נמי "חד יומא [שלש פרות] בשאלה וחד יומא בשכירות, ומתו שלשתן כולהו בעידן שאילה", ואמר ליה שואל: "חדא - לא היו דברים מעולם, וחדא – אִין, בעידן שאילה מתה [והרי כאן 'מודה במקצת' והיינו 'עסק שבועה’], ואידך לא ידענא אי בעידן שאילה מתה ואי בעידן שכירות מתה", דמתוך שאינו יכול לישבע – משלם;

סיפא בארבע [פרות]: דאמר ליה: "ארבע פרות נתתי לך, שלש בשאלה חדא בשכירות, ומתו הנך שלש דשאלה". ואמר ליה


עמוד ב

שואל: "חדא - לא היו דברים מעולם [10]; וחדא – אִין, דשאלה מתה [11], ואידך לא ידענא אי דשכירות מתה, ודקיימא דשאלה, או דשאלה מתה ודקיימא דשכירות" דמתוך שאינו יכול לישבע – משלם.

[12]

זה אומר שאולה וזה אומר שכורה ישבע השוכר ששכורה מתה:

[13] ואמאי [14]? מה שטענו לא הודה לו ומה שהודה לו לא טענו?!

אמר עולא: על ידי גלגול; דאמר ליה: "אישתבע לי איזו מיהת דכדרכה מתה [15]" [16] ומיגו דמישתבע דכדרכה מתה - מישתבע נמי דשכורה מתה.

זה אומר איני יודע וזה אומר כו':

הא מני? - סומכוס היא, דאמר ממון המוטל בספק חולקין.

בעי רבי אבא בר ממל: שאלהּ בבעלים [17] שכרהּ [18] שלא בבעלים [19] [עיין תוספות] – מהו? מי אמרינן שאילה לחודה קיימא ושכירות לחודה קיימא [20]? או דלמא שכירות בשאלה מישך שייכי, דהא מיחייב בגניבה ואבידה [21]?

אם תימצי לומר 'שכירה בשאלה מישך שייכי', שכרהּ בבעלים [22]שאלהּ [23] שלא בבעלים [24] – מהו? [25] שאלה בשכירות [26] ודאי לא שייכא [27]? או דלמא כיון דשייכא במקצת [28] כמאן דשייכא בכולה דמי [29]?

[30] אם תימצי לומר לא אמרינן 'כיון דשייכא במקצת כמאן דשייכא בכולה דמי' - שאלהּ בבעלים ושכרהּ שלא בבעלים וחזר ושאלהּ [31] מהו? הדר אתיא לה שאלה לדוכתה [32]? או דלמא אפסיקא לה שכירות ביני וביני?

שכרהּ בבעלים, ושאלהּ, וחזר ושכרהּ מהו? מי אמרינן אתיא לה שכירות לדוכתה? או דלמא אפסיקא לה שאלה ביני וביני?

תיקו.

משנה:

השואל את הפרה, ושלחה לו ביד בנו, ביד עבדו, ביד שלוחו, או ביד בנו, ביד עבדו, ביד שלוחו של שואל, ומתה – פטור [33].

[## לא ברור מדוע נזקק רש"י למחלוקת רב חסדא ורבה? המשנה כאן מחלקת בין ששלח מבלי שהשואל אמר לו לשלוח – ברישא, ובסיפא – שאמר השואל לשלוח, או שהסכים למשאיל שאמר שבכוונתו לשלוח:]

אמר לו השואל "שלחה לי ביד בני", "ביד עבדי", "ביד שלוחי" או "ביד בנך", "ביד עבדך", "ביד שלוחך", או שאמר לו המשאיל "הריני משלחה לך ביד בני", "ביד עבדי", "ביד שלוחי" או "ביד בנך", "ביד עבדך", "ביד שלוחך", ואמר לו השואל "שלח"! ושלחה ומתה – חייב; וכן בשעה שמחזירה [34].

הערות[עריכה]

  1. ^ הוה ליה 'מודה מקצת' ומחוייב שבועה על השאר
  2. ^ דאמר "איני יודע"
  3. ^ עסק שבועה דמתניתין רישא
  4. ^ בשתי פרות
  5. ^ רישא דקאתי לדינא על היום או על השעה לא מיתוקמא בפרה אחת מעיקרא אלא בשתים ומתו וזה תובעו על שתים והלה מודה לו באחת שהוא מחוייב לו דמיה, והיא המביאתו להתחייב שבועה על השניה: שטוען "איני יודע אם חייב אם לאו" ומתוך שאינו יכול לישבע – משלם; ולהכי נקט 'ומתו תרוייהו': דאי בדקיימא חדא, וקאמר ליה אחדא 'שקלהּ' ואחדא "איני יודע אם בשעת שאילה אם בשעת שכירות" הוה ליה ההיא דמודה 'הילך', ואיכא מאן דאמר 'הילך' פטור משבועה!
  6. ^ דקתני 'שאל אחת ושכר אחת' ו"איני יודע איזה מהן מתה" משכחת לה עסק שבועה:
  7. ^ כשהיו מתחילה שלשה, ומתו השנים: באחת מודה ששאולה היתה, וחייב בדמיה, והיא מחייבתו שבועה על שניה:
  8. ^ בשבועות האמורות בהן, כגון: שומר חנם לישבע שנגנבה, ושומר שכר לישבע שנאנסה, ושואל לישבע שמתה ממלאכה
  9. ^ אלמא מדקאמר בעינן כפירה, ולא אמרינן 'צריכין הודאה במקצת' - שמע מינה: אף על גב דשייכא בהו שבועת שומרין, בלא שום כפירה לא משביעין ליה שבועת שומרים עד דכפר כפירה אחריתי, כגון "לא היו דברים מעולם" או "החזרתי לך"; ולדידיה לא מיחייב שבועה אהודאה בלא כפירה, ו"איני יודע" - לאו כפירה היא
  10. ^ הרי כפירה
  11. ^ בעידן דשאלה מתה - הרי הודאה
  12. ^ והא דרבא לית ליה אלא אם כן אמר לו: חמשים – יש, וחמשים השניים מקצת 'לא היו דברים מעולם' ומקצת 'איני יודע' - משכחת ל'עסק שבועה' דמתניתין רישא בשלש פרות וסיפא בארבע - לרמי בר חמא לא משמע ליה 'כי הוא זה' בלא כפירה, כלומר: "זה – אמת; וזה - לא היו דברים מעולם"; אבל "זה - אני חייב, וזה - איני יודע אי נגנב או שנאבד" בשומר חנם לא משמע ליה 'כי הוא זה'.
  13. ^ אף על גב דאוקימנא בכופר ומודה - הני מילי לרב נחמן; מיהו מתניתין לרב הונא ורב יהודה כדקתני
  14. ^ ישבע? הרי אין כאן הודאה במקצת!
  15. ^ אפילו היא שכורה - יש לי עליך שבועה שכן הוא כדבריך
  16. ^ דלית לן דרמי בר חמא דבעי כפירה והודאה בשומרים, דסבירא לן כמאן דאמר 'עירוב פרשיות כתיב כאן', וכי כתיב 'כי הוא זה' - אמלוה הוא דכתיב; וגלגול שבועה מן התורה היא, מ'ואמרה האשה "אמן" "אמן"' כדדרשינן בסוטה (דף יח.)
  17. ^ וקודם שהחזירה
  18. ^ חזר ושכרה מיניה
  19. ^ ובשעת שכירתו לא היה עמו במלאכתו, ונגנבה או אבדה בימי שכירות
  20. ^ ומילתא אחריתא היא, ואף על גב דכי משך לה מעיקרא - בבעלים היא, ותו לא הדר משך לה מיחייב ליה, דבשעת שכירות - ברשותו היתה, ולא מיחסרא משיכה, וקני חצירו באמירה, ולעולם קנין אחריתי היא, ושלא בבעלים היא
  21. ^ כל חיובי שוכר דגניבה ואבידה ישנן בשואל, ולא הוסיף כלום, ומחמת משיכה ראשונה באו לו, וההיא בבעלים הואי, ופטור
  22. ^ וקודם שהחזירה חזר ו
  23. ^ ממנו
  24. ^ ומתה כדרכה; וחיוב זה לא - מחמת משיכה ראשונה בא עליה, דהא חיוב שאלה [מתה מחמת מלאכה כשאין בעלה עמה, אונסין] לא שייך בשכירות
  25. ^ מי אמרינן:
  26. ^ שאלה לענין אונסין בשכירות
  27. ^ וחיוב דמחמת קנין שלא בבעלים בא לו
  28. ^ דחיוב גניבה ואבידה שעליו יש לתלות במשיכה ראשונה
  29. ^ ופטור אף באונסין
  30. ^ גירסא שהיתה לפני רש"י: את"ל כיון דשייכא כו'. איני יודע להעמידו ולא גרסינן ליה, אלא הכי גרסינן:
  31. ^ שלא בבעלים
  32. ^ ואזיל בתר משיכה שאלה קמייתא דהויא בבעלים
  33. ^ אם מתה בדרך; פליגי בה רבה ורב חסדא ב'הגוזל' קמא (בבא קמא דף קד.): רב חסדא מתרץ לה להאי דשואל דמתניתין בשכירו ולקיטו שדר בביתו, אבל אין עדים שהוא שלוחו, דאי איכא עדים - הוי שליח, וחייב השואל באונסין משמסרו לו; רבה אומר: אפילו עשאו שליח בעדים - לאו שליח הוא להתחייב על ידו באונסין, דהכי קאמר ליה: "איניש מהימנא הוא, אי בעית לשדורי בידיה – שדר"
  34. ^ אם שלח השואל ביד בנו ועבדו או שלוחו או ביד עבדו ושלוחו של משאיל - לא יצאה מרשותו של שואל עד שתבא ליד המשאיל, ואם מתה בדרך- חייב; אמר לו המשאיל "שלחה לי" או שאומר לו השואל "הריני משלחה וכו', ואמר ליה המשאיל "שלח", ושלחה ומתה - פטור