ביאור:בבלי בבא מציעא דף כח

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת בבא מציעא: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט | הדף במהדורה הרגילה



עמוד א (דלג לעמוד ב)

אלא הא דתנן [(לעיל כ,א)] 'מצא תכריך של שטרות או אגודה של שטרות - הרי זה יחזיר' [1] - הכי נמי דניחא ליה ללוה לאהדורי ליה למלוה [2]?

אלא אמר רבא: סימנין דאורייתא, דכתיב '(דברים כב ב) [ואם לא קרוב אחיך אליך ולא ידעתו ואספתו אל תוך ביתך] והיה עמך עד דרוש אחיך אותו [והשבתו לו]; וכי תעלה על דעתך שיתננו קודם שידרשנו? אלא דרשהו אם רמאי הוא או אינו רמאי' - לאו בסימנין?

שמע מינה.

אמר רבא: אם תמצי לומר סימנין דאורייתא [3] -

'אם תמצי לומר'? הא פשיט ליה [לעיל] סימנין דאורייתא!

משום דאיכא למימר כדשנינן [4];

[המשך דברי רבא:] סימנין וסימנין [5] – יניח [6];

סימנין ועדים - ינתן לבעל העדים;

סימנין וסימנין ועד אחד - עד אחד כמאן דליתיה דמי, ויניח;

עדי אריגה ועדי נפילה - תנתן לעדי נפילה, דאמרינן זבוני זבנה ומאיניש אחרינא נפל;

[7] מדת ארכו ומדת רחבו [8] - תנתן למדת ארכו, דמדת רחבו - שעורי קא משער לה [9] כד מכסי לה מרה וקאי [10], ומדת ארכו לא משתער לה;

מדת ארכו ומדת רחבו ומדת גמיו [11] [12] - ינתן למדת ארכו ורחבו;

מדת ארכו ומדת רחבו ומדת משקלותיו - ינתן למדת משקלותיו;

הוא אומר סימני הגט [13] והיא אומרת סימני הגט [14] - ינתן לה [15].'

במאי [איזה סימנים בגט]? אילימא במדת ארכו ורחבו, דלמא בהדי דנקיט ליה חזיתיה? אלא: "נקב יש בו בצד אות פלוני".

הוא אומר סימני החוט [16] והיא אומרת סימני החוט - ינתן לה.' במאי? אילימא בחיורא ובסומקא - ודלמא בהדי דנקיט ליה חזיתיה!? אלא במדת ארכו.

'הוא אומר "בחפיסה [17]" והיא אומרת "בחפיסה" - ינתן לו'; מאי טעמא? מידע ידעה דכל מה דאית ליה - בחפיסה הוא דמנח ליה.

משנה:

ועד מתי חייב להכריז?

עד כדי שידעו בו שכניו [18] - דברי רבי מאיר;

רבי יהודה אומר: שלש רגלים, ואחר הרגל האחרון שבעה ימים, כדי שילך לביתו - שלשה [19] ויחזור שלשה ויכריז יום אחד [20].

גמרא:

תנא: 'שכני אבידה';

מאי 'שכני אבידה'? - אילימא 'שכינים דבעל אבידה' - אי ידע ליה ליזול ולהדריה נהליה! אלא שכני מקום שנמצאת בו אבידה [21].

רבי יהודה אומר כו' [שלש רגלים, ואחר הרגל האחרון שבעה ימים, כדי שילך לביתו שלשה ויחזור שלשה ויכריז יום אחד.]:

ורמינהו: 'בשלשה במרחשון שואלין את הגשמים; רבן גמליאל אומר: בשבעה בו, <שהוא> ט"ו יום אחר החג, כדי שיגיע אחרון שבארץ ישראל לנהר פרת [22].' [23]?

אמר רב יוסף: לא קשיא: כאן במקדש ראשון כאן במקדש שני: במקדש ראשון, דנפישי ישראל טובא, דכתיב בהו (מלכים א ד כ) יהודה וישראל רבים כחול אשר על הים לרוב [אכלים ושתים ושמחים], בעינן כולי האי; במקדש שני, דלא נפישי ישראל טובא, דכתיב בהו (עזרא ב סד) כל הקהל כאחד ארבע רבוא אלפים שלש מאות וששים - לא בעינן כולי האי.

אמר ליה אביי: והא כתיב [24] 'וישבו הכהנים והלוים וגו' והמשוררים והשוערים וכל ישראל בעריהם' [25] וכיון דהכי הוא - אפכא מסתברא: מקדש ראשון, דנפישי ישראל טובא דמצוות עלמא [26], ומשתכחי שיירתא דאזלי בין ביממא ובין בליליא, לא בעינן כולי האי, וסגי בתלתא יומא; מקדש שני, דלא נפישי ישראל טובא, ולא מצוות עלמא, ולא משתכחי שיירתא דאזלי בין ביממא ובין בליליא - בעינן כולי האי!?

רבא אמר: לא שנא במקדש ראשון ולא שנא במקדש שני - לא הטריחו רבנן באבדה [27] יותר מדאי.

אמר רבינא: שמע מינה [28]: כי מכריז – "גלימא" מכריז [29] דאי סלקא דעתך "אבידתא" מכריז בעינן [30] - למטפי ליה חד יומא [31] לעיוני במאניה [32]! אלא שמע מינה "גלימא" מכריז - שמע מינה.

רבא אמר: אפילו תימא "אבידתא" מכריז - לא הטריחו רבנן באבידה יותר מדאי.

תנו רבנן: רגל ראשון [33] אומר [34]: "[35] רגל ראשון" [36]; רגל שני אומר "רגל שני"; רגל שלישי אומר סתם [37].

ואמאי? לימא "רגל שלישי"?

דלא אתי לאחלופי בשני [38].

שני נמי -


עמוד ב

אתיא לאחלופי בראשון?

הא קא אתי רגל שלישי [וכשיבוא לרגל הבא – עדיין יהיה המוצא מכריז, ויוכל לקבל אבדתו; ואם לא יבוא לרגל הבא - אכן הפסיד].

תנו רבנן: בראשונה כל מי שמצא אבידה היה מכריז עליה שלשה רגלים, ואחר רגל אחרון שבעת ימים כדי שילך שלשה ויחזור שלשה ויכריז יום אחד; משחרב בית המקדש - שיבנה במהרה בימינו - התקינו שיהו מכריזים בבתי כנסיות ובבתי מדרשות; ומשרבו האנסים התקינו שיהו מודיעין לשכיניו ולמיודעיו ודיו.

מאי 'משרבו האנסין'?

דאמרי "אבידתא למלכא".

רבי אמי אשכח אודייא דדינרי [39]; חזייה ההוא <בר נש> [בר רומאה] דקא מירתת, אמר ליה: זיל שקול לנפשך, דלאו פרסאי אנן, דאמרי "אבידתא למלכא".

תנו רבנן: אבן טוען היתה בירושלים; כל מי שאבדה לו אבידה נפנה לשם, וכל מי שמוצא אבידה נפנה לשם; זה עומד ומכריז וזה עומד ונותן סימנין ונוטלה, וזו היא ששנינו [40] 'צאו וראו אם נמחת אבן הטוען [41]'.

משנה:

אמר את האבידה ולא אמר סימניה - לא יתן לו; והרמאי - אף על פי שאמר סימניה - לא יתן לו, שנאמר (דברים כב ב) [ואם לא קרוב אחיך אליך ולא ידעתו ואספתו אל תוך ביתך והיה עמך] עד דרוש אחיך אותו [והשבתו לו]: עד שתדרוש את אחיך אם רמאי הוא אם אינו רמאי.

גמרא:

אתמר: רב יהודה אמר: "אבידתא" מכריז, ורב נחמן אמר "גלימא מכריז":

רב יהודה אמר "אבידתא מכריז": דאי אמרת "גלימא" מכריז - חיישינן לרמאי [42];

רב נחמן אמר: "גלימא" מכריז; לרמאי לא חיישינן, דאם כן אין לדבר סוף [43].

תנן: 'אמר את האבידה ולא אמר את סימניה - הרי זה לא יתן לו.' אי אמרת בשלמא "אבידתא" מכריז [44] - הא קא משמע לן: [45] אף על גב דאמר "גלימא" [46], כי לא אמר סימנין - לא מהדרינן ליה; אלא אי אמרת "גלימא" מכריז, אמר איהו [המוצא] "גלימא" ואמר איהו [הטוען שאבד לו] "גלימא" צריכא למימר כי לא אמר סימנין לא מהדרינן ליה?

אמר רב ספרא: לעולם "גלימא" מכריז; אמר איהו "גלימא" ואמר איהו סימנין; ומאי 'לא אמר את סימניה'? לא אמר סימנין מובהקין דידה.

[## האם מכאן השאלה האם סימנים דאורייתא?]

והרמאי, אף על פי שאמר את סימניה - הרי זה לא יתן לו:

תנו רבנן: בראשונה כל מי שאבדה לו אבידה היה נותן סימנין ונוטלה; משרבו הרמאין התקינו שיהו אומרים לו "צא והבא עדים דלאו רמאי את וטול".

כי הא דאבוה דרב פפא, אירכס ליה חמרא, ואשכחוה; אתא לקמיה דרבה בר רב הונא, אמר ליה: זיל אייתי סהדי דלאו רמאי את וטול.

אזל, אייתי סהדי.

אמר להו: ידעיתון ביה דרמאי הוא?

אמרו ליה: "אִין " [47].

אמר להו: "אנא - רמאה אנא"?

אמרו ליה: "אנן – 'לאו רמאי את' קאמרינן".

אמר רבה בר רב הונא: מסתברא [48]: לא מייתי איניש חובתא לנפשיה [49].

[לגבי סימנים מובהקים, ורמאים - עיין ראש סימן יד, פלפולא חריפתא אות נ]

משנה:

כל דבר שעושה ואוכל - יעשה ויאכל [50];

ודבר שאין עושה ואוכל – ימכר, שנאמר 'והשבותו לו': ראה היאך תשיבנו לו [51].

מה יהא בדמים?

רבי טרפון אומר: ישתמש בהן; לפיכך [52] אם אבדו - חייב באחריותן; רבי עקיבא אומר: לא ישתמש בהן, לפיכך אם אבדו - אין חייב באחריותן.

גמרא:

ולעולם [53]?

אמר רב נחמן אמר שמואל: עד י"ב חדש.

תניא נמי הכי: כל דבר שעושה ואוכל, כגון פרה וחמור - מטפל בהן עד י"ב חדש; מכאן ואילך שם דמיהן [54] ומניחן [55] [הרא"ש סימן ט"ז מפרש: 'שם דמיהם' – על ידי שמאי, ויכול לקחת לו, וכאשר יבוא הבעל יחזיר דמים בלבד; הרא"ש – מפרש כך כי הלכה כרבי טרפון, אבל לפי פשוטו משנתנו כרבי עקיבא, שהרי אומרת המשנה: ומניחן!];

עגלים וסייחין [56]: מטפל בהן שלשה חדשים, מכאן ואילך שם דמיהן ומניחן;

אווזין ותרנגולין [57]: מטפל בהם שלשים יום; מכאן ואילך שם דמיהן ומניחן.

אמר רב נחמן בר יצחק: תרנגולת כבהמה גסה [58].

תניא נמי הכי: 'תרנגולת ובהמה גסה - מטפל [59] בהן שנים עשר חודש, מכאן ואילך שם דמיהן ומניחן;

עגלים וסייחין: מטפל בהן שלשים יום, מכאן ואילך - שם דמיהן ומניחן;

אווזין ותרנגולין וכל דבר שטיפולו מרובה משכרו - מטפל בהן שלשה ימים, מכאן ואילך שם דמיהן ומניחן.'

קשיא עגלים וסייחין אעגלים וסייחין [שלשה חדשים או שלשים יום], אווזין ותרנגולין אאווזין ותרנגולין [שלשים יום או שלשה ימים]!

עגלים וסייחין אעגלים וסייחין לא קשיא: הא [60] דרעיא [61] והא [62] דפטומא [63];

אווזין ותרנגולין אאווזין ותרנגולין נמי לא קשיא: הא ברברבי [64] הא בזוטרי.

ושאינו עושה ואוכל:

תנו רבנן: ’[דברים כב,ב: ואם לא קרוב אחיך אליך ולא ידעתו ואספתו אל תוך ביתך והיה עמך עד דרש אחיך אתו] והשבותו לו': ראה היאך תשיבנו לו: שלא יאכיל עגל לעגלים [65], וסיח לסייחין אווזא לאווזין ותרנגול לתרנגולין.

מה יהא בדמים? רבי טרפון אומר ישתמש וכו' [לפיכך אם אבדו - חייב באחריותן; רבי עקיבא אומר: לא ישתמש בהן, לפיכך אם אבדו - אין חייב באחריותן]:

עד כאן לא פליגי [66]

הערות[עריכה]

  1. ^ דמשום סימנא מהדרינן, ואם נתן מלוה סימן - מחזירין לו
  2. ^ ואי נפול מיניה דלוה - מי ניחא ליה דתיהוי הך תקנתא דניהדרה בסימן? והא ניחא ליה דנהוו ביד המוצא לעולם
  3. ^ רבותא נקט: דאפילו אמרינן דאורייתא - אפילו הכי עדים עדיפי, כדמפרש ואזיל: סימנין ועדים ינתן לבעל עדים
  4. ^ [לעיל כז,,ב(Note:)] 'בעדים'
  5. ^ באו שנים ונתנו סימניה
  6. ^ עד שיבא אליהו
  7. ^ זה אומר
  8. ^ וזה נותן מדת רחבו
  9. ^ אם ראה אותה ביד הבעלים - שיערה
  10. ^ כשהיה בעלה מכוסה בה אם טלית היא
  11. ^ זה אומר כך ארכו וכך רחבה, וזה אומר ארכה ורחבה כך וכך אמות בין הכל, אבל אינו יודע כמה באורך וכמה ברוחב
  12. ^ גמיו: גאם יוונית עשויה כמין ך' שלנו; להכי קרי אורך ורוחב יחד גמיו
  13. ^ ואמר "ממני נפל שנמלכתי שלא ליתן"
  14. ^ ו"ממני נפל שנתנו לי וגרשתני"
  15. ^ שהוא נתָנוֹ ויודע סימנין, אבל היא - אם לא נתָנוֹ לה - מהיכן ידעה?
  16. ^ שהגט קשור בו
  17. ^ מצאת אותו
  18. ^ מפרש בגמרא
  19. ^ משישמע ההכרזה וידע אם אבד לו כלום, ואם יבין שאבד -
  20. ^ "אני אבדתי, ואלו סימניה"; ובגמרא פריך דבשלשה ימים אין שהות לחזור לסוף ארץ ישראל
  21. ^ שמא שלהן היא
  22. ^ ולא ידביקוהו הגשמים
  23. ^ אלמא כולי האי בעינן, ומתניתין תני 'שלשה'
  24. ^ שני פסוקים דומים: נחמיה ז,עב, עזרא ב,ע(Note: נחמיה ז,עב: וישבו הכהנים והלוים והשוערים והמשררים ומן העם והנתינים וכל ישראל בעריהם; ויגע החדש השביעי ובני ישראל בעריהם. עזרא ב,ע: וישבו הכהנים והלוים ומן העם והמשררים והשוערים והנתינים בעריהם וכל ישראל בעריהם )
  25. ^ ואף על גב דפורתא הוו - בכל עריהן היו מפוזרים, ויש רחוקים מירושלים כבתחילה
  26. ^ 'צוות' יש לו: טובים השנים
  27. ^ זה שיהא שוהא יותר משבעה ימים
  28. ^ מדלא יהבי ליה לרבנן שהות אלא הליכה וחזרה
  29. ^ זה שמצאה מכריז שם חפץ: "טלית מצאתי"; ולכך לא הוצרכו ליתן שהות יום אחד לעיין בכליו מה אבד, שהאדם יודע כמה טליתות יש לו, וכשהוא בביתו בודק אם ימצאנה, ואין צריך שהות
  30. ^ ואינו מזכיר שם החפץ
  31. ^ לכל חד וחד אכתי טפי יומא
  32. ^ אם כל כליו בידו; ופלוגתא היא בהא לקמן
  33. ^ שהוא מכריז
  34. ^ בהכריזו
  35. ^ זהו
  36. ^ שלא להטריח את האובד לחזור, וכשיבא רגל שני - יעלה לרגל ויתן סימניה
  37. ^ "אבידה מצאתי", ואינו אומר איזה רגל הוא למציאתה, כדי שלא יסמוך האובד על רגל הבא ויבין שזהו רגל האחרון
  38. ^ שמא יש שהוא סבור שאמר רגל שני
  39. ^ כלי מלא זהובים
  40. ^ במסכת תענית (דף יט.) בחוני המעגל
  41. ^ אם נכסת בגשמים: שגבהו הגשמים למעלה הימנו, ויש גשמים יותר מדאי - ואתפלל עליהם שילכו
  42. ^ שמא שמע האובד מתאונן בין שכיניו "טליתי נאבדה" וזה יודע את סימניה, וכשישמע את מוצאה מכריז "טלית מצאתי" יקום ויתן סימניה; הלכך "אבידתא" מכריז, ואינו נותן לב לומר "טלית זו אבדתי, ואלו סימניה"
  43. ^ דהשתא נמי מסיק אדעתיה ואמר "אם טלית היא שמצאת - אלו סימניה"
  44. ^ ולא מזכיר שם החפץ
  45. ^ אצטריך תנא לאשמועינן
  46. ^ דאמר "האי טלית אבדתי" צריך ליתן סימנין
  47. ^ כסבורין שאמר להן "ידעיתון ביה דלאו רמאי הוא", שכך היה לו לשואלן
  48. ^ שזה היה דעתן מתחילה, ואין כאן משום 'מגיד וחוזר ומגיד'
  49. ^ וכשהביאן לבית דין - בטוח היה שלא יעידו חובתו
  50. ^ אם אבידה זו דבר שיכולין להאכילו את שכר מעשיו, כגון שור וחמור - יעשה ויאכל, ולא ימכור אותו המוצא אם שהו בעליו מלדרשו, שכל אדם נוח לו בבהמתו שהכירה בו כבר ולימדה לרצונו
  51. ^ שלא תאכילנו חצי דמיו, שאם כן אין זו 'השבה'
  52. ^ מפרש בגמרא
  53. ^ וכי עד עולם זקוק זה לטפל בטורח שמירה
  54. ^ מוכרן
  55. ^ הדמים אצלו
  56. ^ דקין, שאין עושין מלאכה
  57. ^ זכרים, שאין מטילין בצים
  58. ^ שעושה ואוכלת, ומטפל בה י"ב חדש; דיכול להאכילה דמי בצים
  59. ^ אנשמיטרא בלע"ז
  60. ^ דקתני שלשה [חדשים]
  61. ^ בארץ מרעה ובזמן הדשאים שאין טיפולו מרובה
  62. ^ דקתני שלשים יום
  63. ^ בזמן שאין מרעה, וצריך לפטמה על אבוסה ממה שבבית, שדמיה יקרים
  64. ^ אוכלין הרבה, הלכך שלשה ימים, דהא אוקימנא בזכרים
  65. ^ מן העגלים שנמצא לא יאכיל לו דמי עגל
  66. ^ לעניין להתחייב באבידתו