ביאור:בבלי בבא מציעא דף ד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת בבא מציעא: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט | הדף במהדורה הרגילה



עמוד א (דלג לעמוד ב)

תאמר בעדים [1] שעל מה שכפר הוא נשבע [2]!?

אלא אמר רב פפא: אתי מגלגול שבועה דעד אחד [3].

מה לגלגול שבועה דעד אחד, שכן שבועה גוררת שבועה [4] - תאמר בעדים [5], דממון קא מחייבי [6]?

פיו יוכיח [7].

מה לפיו, שכן אינו בהכחשה?

עד אחד יוכיח, שישנו בהכחשה, ומחייבו שבועה.

מה לעד אחד שכן על מה שמעיד הוא נשבע - תאמר בעדים שעל מה שכפר הוא נשבע?

פיו יוכיח; וחזר הדין: לא ראי זה כראי זה ולא ראי זה כראי זה, הצד השוה שבהן*: שעל ידי טענה וכפירה [8] הן באין [9], ונשבע - אף אני אביא עדים: שעל ידי טענה וכפירה הם באין, ונשבע.

מה להצד השוה שבהן שכן לא הוחזק כפרן [10] - תאמר בעדים שכן [11] הוחזק כפרן [12]!

  • [המידה 'הצד השוה' אינו קו"ח, אלא בנין אב משני כתובים, והרי רבי חייא אמר שהלימוד מקל וחומר!? עיין ריטב"א, ר"י מגאש.]

ובעדים - מי הוחזק כפרן?

והאמר רב אידי בר אבין אמר רב חסדא: 'הכופר במלוה [13] - כשר לעדות [14], [15] בפקדון [16]- פסול לעדות [17]'?

אלא פריך הכי: מה להצד השוה שבהן שכן אינן בתורת הזמה [18] - תאמר בעדים שישנן בתורת הזמה [19]!?

הא - לא קשיא: רבי חייא 'תורת הזמה' לא פריך [20].

אלא [21] דקאמר ותנא תונא [22] - מי דמי? התם [23] למלוה אית ליה סהדי [24], ללוה לית ליה סהדי דלא מסיק ליה ולא מידי [25], דאי הוו ליה סהדי ללוה דלא מסיק ליה ולא מידי [26] - לא בעי רבי חייא לאשתבועי [27]; הכא [28], כי היכי דאנן סהדי בהאי [29] - אנן סהדי בהאי [30], ואפילו הכי משתבעי [31]!? [32].

אלא כי איתמר 'ותנא תונא' - אאידך דרבי חייא איתמר, דאמר רבי חייא: '"מנה לי בידך" והלה אומר "אין לך בידי אלא חמישים זוז, והילך [33]" - חייב [34]'; מאי טעמא? הילך נמי כמודה מקצת הטענה דמי [35]; ותנא תונא 'שנים אוחזין בטלית...' [36], והא הכא [37] כיון דתפיס [אנן סהדי דמאי דתפיס] - 'הילך' הוא [38], וקתני 'ישבע' [39]!

[אולי הלימוד מהבא השניה במשנתנו: זה אומר "כולה שלי" וזה אומר "חציה שלי": האומר 'כולה שלי' ישבע שאין לו בה פחות משלשה חלקים, והאומר 'חציה שלי' ישבע שאין לו בה פחות מרביע; המחזיק השני אומר למחזיק הראשון, לגבי החצי אחד 'הילך' – ואינו תובע אלא חצי אחד.]

ורב ששת אמר: 'הילך' – פטור! מאי טעמא? כיון דאמר ליה "הילך הני זוזי דקא מודי בגוייהו" - כמאן דנקיט להו מלוה דמי; באינך חמשים הא לא מודי! הלכך ליכא 'הודאת מקצת הטענה'.

ולרב ששת קשיא מתניתין?

אמר לך רב ששת: מתניתין - תקנת חכמים היא [40].

ואידך?

אִין, תקנת חכמים היא, ומיהו אי אמרת בשלמא מדאורייתא 'הילך' חייב [41] - מתקני רבנן שבועה כעין דאורייתא; אלא אי אמרת מדאורייתא 'הילך' פטור - מתקני רבנן שבועה דליתא דכוותה בדאורייתא*!?

  • [וכי שבועת היסת אינה שבועה דליתא כוותיה דאורייתא?]

מיתיבי:


עמוד ב

'[42] סלעים' [43], [44] 'דינרין [45]', מלוה אומר חמש ולוה אומר שלש: רבי שמעון בן אלעזר אומר: הואיל והודה מקצת הטענה – ישבע; רבי עקיבא אומר: אינו אלא כמשיב אבידה [46] – ופטור [47].'; קתני מיהת 'רבי שמעון בן אלעזר אומר: הואיל והודה מקצת הטענה ישבע'; טעמא - דאמר "שלש", הא "שתים" – פטור [48] והאי שטר - דקמודי ביה – 'הילך' הוא [49], ושמע מינה 'הילך' פטור [50]! [51]

לא, לעולם אימא לך "שתים" חייב, והאי דקתני "שלש" - לאפוקי מדרבי עקיבא, דאמר 'משיב אבידה הוי – ופטור' [52], קא משמע לן דמודה מקצת הטענה הוי – וחייב.

אי הכי [53], [54] 'רבי שמעון בן אלעזר אומר: הואיל והודה מקצת הטענה ישבע'? '[55] אף זה ישבע' מבעי ליה [56]!?

אלא [57] לעולם [58] "שתים" – פטור [59], ו'הילך' [60] – חייב, ושאני הכא, דקא מסייע ליה שטרא [61];

אי נמי [62] משום [63] דהוה ליה שטר שעבוד קרקעות, ואין נשבעין על כפירת שעבוד קרקעות [64].

איכא דמותיב מסיפא: 'רבי עקיבא אומר: אינו אלא כמשיב אבידה ופטור'; טעמא דאמר "שלש", הא "שתים" [65] – חייב; והא שטר, <כיון> דקא מודי ביה - כהילך דמי; שמע מינה: הילך חייב [66]!

לא, לעולם אימא לך "שתים" נמי פטור, והאי דקתני "שלש" - לאפוקי מדרבי שמעון בן אלעזר, דאמר 'מודה מקצת הטענה הוי [67] - וחייב'; קא משמע לן [68] דמשיב אבידה הוי, ופטור.

הכי נמי מסתברא [69], דאי סלקא דעתך שתים חייב, בשלש היכי פטר ליה רבי עקיבא? האי - אערומי קא מערים, סבר: "אי אמינא 'שתים' בעינא אשתבועי; אימא 'שלש', דאהוי כמשיב אבידה*, ואיפטר!" אלא שמע מינה שתים נמי פטור.

אלא קשיא לרבי חייא [70]!?

שאני התם [71] דקא מסייע ליה שטרא;

  • [אולי למד מרבי עקיבא; ומכאן 'דברים שבעל פה אי אתה רשאי לאומרם בכתב.’]

אי נמי משום דהוה ליה שטר שעבוד קרקעות, ואין נשבעין על כפירת שעבוד קרקעות.

מתיב מר זוטרא בריה דרב נחמן: 'טענו [72] כלים וקרקעות, הודה בכלים וכפר בקרקעות, הודה בקרקעות וכפר בכלים – פטור; הודה מקצת קרקעות – פטור [73]; מקצת כלים – חייב [74]'; טעמא ד'כלים וקרקעות': דקרקע לאו בת שבועה היא, הא כלים וכלים - דומיא דכלים וקרקעות – חייב; היכי דמי? לאו [75] דאמר ליה 'הילך', ושמע מינה 'הילך' חייב?

לא! לעולם אימא לך 'כלים וכלים נמי פטור', והא דקתני 'כלים וקרקעות' - הא קא משמע לן: הודה במקצת כלים - חייב אף על הקרקעות.

מאי קא משמע לן? 'זוקקין' [76]? תנינא [77]: זוקקין הנכסים שאין להן אחריות את הנכסים שיש להן אחריות לישבע עליהם'!?

הכא [78] עיקר, התם [79] - אגב גררא נסבה [80].

הערות[עריכה]

  1. ^ בשבועה דעדים
  2. ^ שאינו נשבע על מה שהעידו אלא על מה שלא העידו, ועל כפירתו הוא נשבע, ולא אהעדאתן - ומנין לך להחמיר כל כך
  3. ^ אם נתחייב לו שבועה על ידי עד אחד, כדאמרינן, והיתה עליו טענה אחרת שלא היתה מוטלת עליו שבועה - מגלגלין אותה עם שבועה זאת, ונשבע על שניהן; דגלגול שבועה - דאורייתא היא דילפינן לה בקדושין (דף כז:) מ'ואמרה האשה אמן אמן'; הרי שעל מה שלא העיד העד הוא משביעו
  4. ^ עד לא חייבו שבועה אלא על מה שהעיד, והשבועה גוררת שבועה
  5. ^ הללו
  6. ^ שהחמשים שהעידוהו - הם מחייבין אותו לשלם, ואין כאן שבועה לגרור על ידה שבועה על השאר
  7. ^ מודה מקצת הטענה: שעל מה שכופר ופיו לא הודה הוא נשבע
  8. ^ זה טוען וזה כופר
  9. ^ לדין
  10. ^ על מה שכפר אינו מוחזק כפרן: שמא לא כיחש, שהעד אינו נאמן להכחישו ולהחזיקו כפרן
  11. ^ שמאחר שכפר הכל והם העידו על החמשים
  12. ^ ולא נאמר 'נאמינהו על השבועה'
  13. ^ בין על כולה בין על מקצת, ובאו עדים והעידוהו עד שלא נשבע
  14. ^ ולא אמרינן "גזלן הוא, והתורה אמרה (שמות כג) 'אל תשת רשע עד'"; דכיון דמלוה להוצאה נתנה - דלמא צריך להוציאה, וסבר: "עד דהוה לי [זוזי] ופרענא ליה, ואי מודינא ליה השתא - יתבעני מיד!"
  15. ^ אבל הכופר
  16. ^ אפילו על מקצת - ובאו עדים והעידוהו
  17. ^ דמאי הוה ליה גבי פקדון לאשתמוטי נפשיה? ושמא תאמר אבד ממנו ואשתמיט ליה עד דמשכח ליה - לקמן בפירקין (דף ה:) מוקמינן בדאתו סהדי ואמרי "ההיא שעתא בידיה נקיט ליה"
  18. ^ לשלם קנס ד'כאשר זמם' דעד אחד שהוזם – פטור; ופיו - גבי הודאה - כל שכן דלא שייכא הזמה כלל
  19. ^ אם הוזמו בחמשים שהעידו - משלמין ממון
  20. ^ אינה חשובה לו פירכא, דכיון דעד אחד ישנו בהזמה ליבטל עדותו בעדות שני עדים, אם הוה לן למימר בעדים 'משום דישנן בהזמה לא יחייבוהו שבועה' הוה לן למימר נמי בעד אחד לא יחייבהו שבועה, דהא ישנו בהזמה ליבטל עדותו; ואי משום דאין משלם קנס - אין בזו יפוי כח להאמין עדותו
  21. ^ אם יש לך להשיב על דברי רבי חייא - כך יש לך להשיב:
  22. ^ והביא ראיה לדבריו ממשנתינו
  23. ^ בדרבי חייא
  24. ^ דמסיק ביה חמשים
  25. ^ באינך חמשים שאינו חייב לו עליה
  26. ^ כגון אילו העידו העדים חמשים חייב וחמשים פרע
  27. ^ בכהאי גוונא לא הוה אמר רבי חייא דצריך לישבע על השאר
  28. ^ מתניתין
  29. ^ דחציה שלו
  30. ^ דחציה שלו
  31. ^ ולמה הצריכוהו חכמים שבועה
  32. ^ שמע מינה טעמא לאו משום 'מקצת הטענה' הוא, כרבי חייא, ואינה שבועה דאורייתא אלא תקנת חכמים שלא יהא כל אחד הולך כו'
  33. ^ לא הוצאתים, והן שלך בכל מקום שהם
  34. ^ לישבע על השאר, ולא אמרינן 'הני דקמודי ליה בגוייהו - הואיל ואיתנהו בעינייהו - כמאן דנקיט להו דמי'
  35. ^ כשאר מודה במקצת הוא, וחייב
  36. ^ קסלקא דעתא דלרבי חייא, טעמא דמתניתין: משום דאנן סהדי דמאי דתפיס - דיליה הוא, והוי כ"מנה לי בידך" והלה אמר "אין לך בידי כלום", והעדים מעידים אותו שיש לו חמשים, וכי אידך דרבי חייא דמחייב ליה שבועה דאורייתא
  37. ^ דהך 'העדאת עדים'
  38. ^ שהרי בפנינו הוא
  39. ^ דמחייב שבועה אשארא, והוא הדין להודאה במקצת
  40. ^ ולא משום העדאת עדים, וכדפרכינן לעיל: כי היכי דאנן סהדי להאי אנן סהדי להאי
  41. ^ כלומר: גבי שבועה דאורייתא, כגון בהודאה במקצת
  42. ^ שטר שכתוב בו 'פלוני לוה מפלוני
  43. ^ ולא פירש כמה
  44. ^ וכן שטר שכתוב בו
  45. ^ סתם
  46. ^ מדהוה ליה למימר "שתים", והשטר מסייעו: דכיון דלא פירש - ניכרים הדברים ששנים היו, לכך לא הוצרך לפרש: דמיעוט 'סלעים' – שנים; וכיון דאמר שלש - משיב אבידה הוא
  47. ^ וחכמים פטרו את משיב אבידה מן השבועה, דתנן: המוצא את המציאה - לא ישבע וכו' (גיטין דף מח:)
  48. ^ קסלקא דעתא השתא דמייתי תיובתא, מדנקט פלוגתייהו ב'שלש' ו'חמש' ולא נקט ולוה אמר 'שתים' - שמע מינה בשתים לא מחייב ליה רבי שמעון בן אלעזר, וכדמפרש ואזיל:
  49. ^ הכי גרסינן: ושטרא דקמודה הילך הוא'; ול"ג 'כיון דקמודה ביה', דבלאו הודאתו נמי: כל שטרי הילך הוא, והכי פירושו: ומאי 'דקמודה ביה' - דכתוב בשטר 'הילך' הוא
  50. ^ דכיון דכל הודאתו בשטר כתובה, דשטר נמי שתים משמע, וכל משמעות השטר – 'הילך' הוא, שהרי הקרקעות משועבדים על כך
  51. ^ אבל כי אמר "שלש סלעים" – [סלע] שלישי - מלוה על פה הוא, דלאו בשטר כתובה, ואין הקרקעות משועבדים, ולאו 'הילך' הוא.
  52. ^ דאי תנא 'שתים' - לא הוה פליג רבי עקיבא
  53. ^ דבשתים נמי חייב
  54. ^ אמאי תנא
  55. ^ רבי שמעון בן אלעזר אומר:
  56. ^ ושמעינן דלא משיב אבידה חשיב ליה; ומדנקט 'הואיל' - משמע דחיובא משום דגרם לעצמו: שהודה במקצת, דהשתא הוא דהויא הודאה: משום דסלע שלישי לאו הילך הוא, אבל 'שתים' - לא הוי הודאה משום הילך
  57. ^ אי אית לך לתרוצי - תריץ הכי:
  58. ^ כדקאמרת: הא
  59. ^ וטעמא לאו משום 'הילך'
  60. ^ בעלמא
  61. ^ העדים החתומים על השטר מעידין כדבריו: שלא היו אלא שתים, ולכך לא פירשו מניינן; הלכך אין צריך שבועה
  62. ^ להכי לא הוו "שתים" הודאה לחייבו שבועה
  63. ^ שהשטר אומר כן, ושטר
  64. ^ וכשם שאין נשבעין על כפירת קרקעות - כך הודאתן אינה מביאה לידי שבועה, דקרקעות אמעוט מתורת שבועה [במסכת שבועות פרק שבועת הדיינין (מב:)]; אבל כי אמר מלוה "חמש" ולוה "שלש" - איכא כפירה והודאה במה שאין כתוב בשטר
  65. ^ דליכא משיב אבידה
  66. ^ מדלא תנא פטור בשתים ונימא טעמא משום הילך
  67. ^ ואינו משיב אבידה- דאיערומי קמערים: דלחַזְקֵיהּ בנאמן
  68. ^ כיון דבשתים נמי פטור - ליכא למימר איערומי מערים אלא
  69. ^ דבשתים פטור
  70. ^ דהא איכא למידק מינה דשתים פטור כדאמרינן דאי ס"ד כו'
  71. ^ האי דקאמר 'שתים פטור'; טעמא לאו משום 'הילך', אלא
  72. ^ חבירו בבית דין
  73. ^ דלא כפירתו ולא הודאתו מביאתו לידי שבועה
  74. ^ אף על הקרקעות לישבע, כדאמרינן לקמן: שהנכסים שאין להן אחריות זוקקין את הקרקעות לישבע עליהן: משנתחייב לישבע על המטלטלין - זוקקין ומגלגלין עמהם שבועת קרקע
  75. ^ שכלים שהודה עליהם מונחים לפנינו
  76. ^ המטלטלין זוקקין הקרקעות לישבע על ידי גלגול
  77. ^ בקדושין (דף כו.)
  78. ^ שמשנה זו שנויה במסכת שבועות (דף לח.)
  79. ^ בקדושין
  80. ^ דאיירי התם 'נכסים שאין להם אחריות נקנין עם נכסים שיש להן אחריות בכסף בשטר ובחזקה'; ואגב דאיירי ד'נקנין עמהם' תנא בהדה 'זוקקין אותן לישבע עליהם'