בבא מציעא לב א

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

תלמוד בבלי

<< · בבא מציעא · לב א · >>


תלמוד בבלי - גמרא | רש"י | תוספות | עין משפטשלימות: 50%
ראשונים | אחרונים

תרי מגו תלתא ואי נמי תרי סהדי דפלגת באפי בי תלתא א"ל מנא לך הא א"ל דתנן אם יש שם ב"ד מתנה בפניהם אין שם ב"ד בפני מי יתנה שלו קודם א"ל מי דמי התם דמפיק ממונא מהאי ומותיב להאי בעינן ב"ד אבל הכא דידיה שקלי גילוי מילתא בעלמא הוא בתרי סגי ליה תדע דתנן אאלמנה מוכרת שלא בפני ב"ד אמר ליה אביי ולאו מי אתמר עלה אמר רב יוסף בר מניומי אמר ר"נ אלמנה אינה צריכה ב"ד של מומחין באבל צריכה בית דין של הדיוטות:

מתני' גמצאה ברפת אין חייב בה ברה"ר חייב בה דואם היתה בבית הקברות לא יטמא לה האם אמר לו אביו היטמא או שאמר לו אל תחזיר לא ישמע לו ופרק וטען פרק וטען אפילו ארבעה וחמשה פעמים חייב שנאמר (שמות כג, ה) עזב תעזב זהלך וישב לו ואמר הואיל ועליך מצוה אם רצונך לפרוק פרוק פטור שנאמר עמו חאם היה זקן או חולה חייב מצוה מן התורה לפרוק אבל לא לטעון ר"ש אומר אף לטעון רבי יוסי הגלילי אומר אם היה עליו יתר על משאו אין זקוק לו שנאמר תחת משאו משאוי שיכול לעמוד בו:

גמ' אמר רבא טרפת שאמרו אינה מתעה ואינה משמרת אינה מתעה מדקתני אינו חייב בה ואינה משמרת מדאיצטריך למיתני אינו חייב בה דאי סלקא דעתך משמרת השתא משכח לה אבראי מעייל לה לגואי משכח לה מגואי מבעיא אלא שמע מינה אינה משמרת שמע מינה:

מצאה ברפת אינו חייב:

א"ר יצחק יוהוא שעומדת תוך לתחום מכלל דברשות הרבים ואפילו בתוך התחום נמי חייב איכא דמתני לה אסיפא ברה"ר חייב בה אמר רבי יצחק והוא שעומדת חוץ לתחום מכלל דברפת אפילו עומדת חוץ לתחום נמי אינו חייב בה:

בבית הקברות לא יטמא לה:

ת"ר מנין שאם אמר לו אביו היטמא או שאמר לו אל תחזיר שלא ישמע לו שנאמר (ויקרא יט, ג) איש אמו ואביו תיראו ואת שבתותי תשמרו אני ה' כולכם חייבין בכבודי טעמא דכתב רחמנא את שבתותי תשמרו הא לאו הכי הוה אמינא צייתא ליה ואמאי האי עשה והאי לא תעשה ועשה ולא אתי עשה ודחי את לא תעשה ועשה איצטריך ס"ד אמינא הואיל והוקש כיבוד אב ואם לכבודו של מקום שנאמר כאן (שמות כ, יא) כבד את אביך ואת אמך ונאמר להלן (משלי ג, ט) כבד את ה' מהונך הלכך לציית ליה קמ"ל דלא לשמע ליה:

מצוה מן התורה לפרוק אבל לא לטעון:

מאי אבל לא לטעון אילימא אבל לא לטעון כלל מאי שנא פריקה דכתיב עזב תעזב עמו טעינה נמי הכתיב (דברים כב, ד) הקם תקים עמו אלא כמצוה מן התורה לפרוק בחנם ולא לטעון בחנם אלא בשכר ר"ש אומר אף לטעון בחנם תנינא להא דת"ר פריקה בחנם טעינה בשכר ר"ש אומר זו וזו בחנם מאי טעמייהו דרבנן דאי ס"ד כר"ש לכתוב רחמנא טעינה ולא בעי פריקה ואנא אמינא ומה טעינה דלית בה צער בעלי חיים וליכא חסרון כיס חייב פריקה דאית בה צער בעלי חיים וחסרון כיס לא כל שכן אלא למאי הלכתא כתביה רחמנא לומר לך פריקה בחנם טעינה בשכר ורבי שמעון מאי טעמא משום דלא מסיימי קראי ורבנן אמאי לא מסיימי קראי הכא כתיב רובץ תחת משאו התם כתיב נופלין בדרך דרמו אינהו וטעונייהו באורחא משמע ורבי שמעון נופלין בדרך אינהו וטעונייהו עלוייהו משמע אמר רבא

רש"י[עריכה]

תרי מגו תלתא - שנים מן השלשה יבואו ויעידו לומר שלשה היינו:

אם יש שם ב"ד - וסתם ב"ד שלשה אלמא אין כח להפקיר ממון זה אצל זה בפחות משלשה:

גילוי מילתא - שידעו שחלקתי בשוה:

אלמנה - הניזונת מנכסי יתומים מוכרת למזונות. שלא בב"ד. ובלבד שיראו שנים שלא תמכור בזול:

מתני' מצאה ברפת - בגמרא מפרש מאי אצטריך:

היתה בבית הקברות - והוא כהן:

או שאמר לו אל תחזיר - והוא במקום שהוא מותר לילך שם:

הלך וישב לו - הבעלים:

אבל לא לטעון - בגמרא מפרש:

גמ' רפת שאמרו - ששנינו במשנתנו עסקינן כשאינה מתעה את הבהמה שבתוכה להיות בורחת ויוצאת:

ואינה משתמרת - שאינה נעולה ואם באת לצאת יוצאה:

מעייל לגואי - כדאמרינן לעיל (דף לא.) לגינתו ולחורבתו מנין: ברישא גרסינן והוא שעומדת בתוך לתחום בסיפא גרסינן והוא שעומדת חוץ לתחום:

אני ה' - אע"פ שאמרתי לך ירא את אביך אני אדון לשניכם ואם אמר לך אביך עבור על דברי לחלל שבת אל תשמע לו:

הוה אמינא צייתא ליה - דאתי עשה דכיבוד ודחי לא תעשה דלא תוכל להתעלם: אבידה עשה ולא תעשה היא השב תשיבם לא תוכל להתעלם:

הוקש כבודם - בגזירה שוה כבד את אביך כבד את ה' מהונך:

דלית ביה חסרון כיס - אם לא יטעון:

פריקה אית בה חסרון כיס - שהבהמה נשברת תחת משאה:

לומר לך פריקה בחנם - אבל טעינה לא נצטוית אלא בשכר הלכך אי לא כתב פריקה ואתיא מק"ו מטעינה הוה אמינא דיו לבא מן הדין להיות כנדון מה טעינה בשכר אף פריקה בשכר:

לא מסיימי קראי - למשמעות טעינה הלכך אי כתיב חד הוה אמינא לפריקה אתא:

רובץ תחת משאו - משמע שצריך לפרוק:

דרמו אינהו וטעונייהו באורחא - אף המשא מוטל על הקרקע שצריך לטעון:

תוספות[עריכה]

אלמנה מוכרת שלא בב"ד. וא"ת התם משום חינא או משום שלא תתבזה בב"ד כדמפרש באלמנה ניזונת (כתובות דף צז. ושם) וי"ל דס"ל כיון דאלמנה מוכרת אע"ג דאינה שלה שלא בב"ד משום חינא ה"נ שותף יטול את שלו שלא בב"ד אע"ג דליכא טעם דחינא:

בית דין הדיוטות. וא"ת והאמרינן התם (דף צח. ושם) אלמנה ששמה לעצמה לא עשתה ולא כלום דאמרינן לה מאן שם לך הלא מכרה ע"פ ב"ד הדיוטות וי"ל כיון שלוקחת לעצמה נראה לעולם שמעכבת מנכסי יתומים בידה אע"פ שיש ב"ד הדיוטות כיון דליכא מומחין אבל כשמוכרת לאחרים אין נראה שמעכבת משלהם שהרי לא עכבה כלום וא"ת ומ"ש דאלמנה מוכרת לאחרים שלא בב"ד ובב"ד יכולה לעכב אפי' לעצמה מדאמרינן התם דא"ל מאן שם לך משמע דבב"ד יכולה לשום וקאמר נמי התם ההוא גברא דאפקידו גביה כסתא דיתמי אזל שמה לנפשיה בת' זוזי לסוף אייקור כו' אתא לקמיה דרבי א"ל מאן שם לך משמע דבב"ד יכול לשום ולקמן בפרק המפקיד (דף לח.) תנן המפקיד פירות אצל חבירו והרקיבו כו' עושה להם תקנה ומוכרן בב"ד וכשהוא מוכרן מוכרן לאחרים ואין מוכרן לעצמו כיוצא בו גבאי צדקה פורטין לאחרים ואין פורטין לעצמם דאפילו בב"ד מוכרין לאחרים ואין מוכרין לעצמם ושלא בב"ד אין מוכרין אפילו לאחרים וליכא למימר הא דאמר ומוכרים לאחרים בב"ד היינו ברשות ב"ד אבל אי ידעי ב"ד השומא יכול לעכב לעצמו דבירושלמי מסיק על ההוא מעשה דרבי יוחנן חקוקאה דמייתי פ"ק דפסחים (דף יג. ושם) א"ל לך ומוכרם בב"ד אלמא אע"פ שנתן לו רשות היה צריך למוכרם בב"ד וי"ל דמוכרת שלא בב"ד משום חינא. וגבי כסתא דיתמי נמי דיכול לעכב לעצמו בב"ד מצינן למימר דהיינו דוקא בדיעבד דמשום חשד לא מהדרינן עובדא א"נ דגבי יתמי ב"ד עצמם הם מפקידין ולכך יכול לעכב לעצמו על פיהם אבל פקדון של אחרים אינו יכול לעכב לעצמו על פי ב"ד:

כבד את ה' מהונך. הא דנקט קרא דדברי קבלה ולא נקט קרא דאיש אמו ואביו תיראו וכתיב את ה' אלהיך תירא משום דניחא ליה לאתויי קרא דכבוד:

עין משפט ונר מצוה[עריכה]

מתוך: עין משפט ונר מצוה/בבא מציעא/פרק ב (עריכה)

קעא א ב מיי' פ"יז מהל' אישות הלכה יג , סמג עשין מח , טור ושו"ע אה"ע סי' קג סעיף א:

קעב ג מיי' פ"טו מהל' אבידה הלכה ה , סמ"ג עשין עד , טור ושו"ע חו"מ סי' רסא סעיף ג:

קעג ד מיי' פ"יא מהל' אבידה הלכה יח , ומיי' פ"יג מהל' רוצח הלכה ג , סמ"ג עשין עד , טור ושו"ע חו"מ סי' רעב סעיף ב:

קעד ה מיי' פ"יא מהל' אבידה הלכה יט , ומיי' פ"ו מהל' ממרים הלכה יב , סמ"ג עשין עד וסימן עה , טור ושו"ע חו"מ סי' רסו סעיף ה , וטור ושו"ע יו"ד סי' רמ סעיף טו:

קעה ו מיי' פ"יג מהל' רוצח הלכה ה , סמג עשין פא , טור ושו"ע חו"מ סי' רעב סעיף ד:

קעו ז ח מיי' פ"יג מהל' רוצח הלכה ח , טור ושו"ע חו"מ סי' רעב סעיף ז:

קעז ט מיי' פ"טו מהל' אבידה הלכה ה , סמ"ג עשין עד , טור ושו"ע חו"מ סי' רסא סעיף ג:

קעח י טור ושו"ע חו"מ סי' רסא סעיף ג בהג"ה:

קעט כ מיי' פ"יג מהל' רוצח הלכה ז , סמג עשין פא , טור ושו"ע חו"מ סי' רעב סעיף ו: