קטגוריה:ויקרא יט לה

<< | ספר ויקרא • פרק י"ט • פסוק ל"ה | >>

מהדורת הכתיב:

לא תעשו עול במשפט במדה במשקל ובמשורה.

המהדורה המנוקדת:

לֹא תַעֲשׂוּ עָוֶל בַּמִּשְׁפָּט בַּמִּדָּה בַּמִּשְׁקָל וּבַמְּשׂוּרָה.

המהדורה המוטעמת:

לֹא־תַעֲשׂ֥וּ עָ֖וֶל בַּמִּשְׁפָּ֑ט בַּמִּדָּ֕ה בַּמִּשְׁקָ֖ל וּבַמְּשׂוּרָֽה׃

הטקסט בשלוש המהדורות (טעמים, ניקוד וכתיב) מייצג את נוסח המקרא על פי המסורה. לפרטים ראו ויקיטקסט:מקרא.

מהדורות נוספות

המהדורה הדקדוקית:

לֹא לֹא - מילית, שלילה

צורת יסוד: 3808
מורפ': HTn־תַעֲשׂ֥וּ תַעֲשׂ֥וּ - פועל, קל, עתיד, גוף שני, זכר, רבים

צורת יסוד: 6213 a
מורפ': HVqi2mp עָ֖וֶל עָ֖וֶל - שם עצם, זכר ונקבה, יחיד, נפרד

צורת יסוד: 5766 a
מורפ': HNcbsa בַּמִּשְׁפָּ֑ט בַּ - מילת יחס, ה' הידיעה
מִּשְׁפָּ֑ט - שם עצם, זכר, יחיד, נפרד

צורת יסוד: b/4941
מורפ': HRd/Ncmsa בַּמִּדָּ֕ה בַּ - מילת יחס, ה' הידיעה
מִּדָּ֕ה - שם עצם, נקבה, יחיד, נפרד

צורת יסוד: b/4060 a
מורפ': HRd/Ncfsa בַּמִּשְׁקָ֖ל בַּ - מילת יחס, ה' הידיעה
מִּשְׁקָ֖ל - שם עצם, זכר, יחיד, נפרד

צורת יסוד: b/4948
מורפ': HRd/Ncmsa וּבַמְּשׂוּרָֽה וּ - ו' החיבור
בַ - מילת יחס, ה' הידיעה
מְּשׂוּרָֽה - שם עצם, נקבה, יחיד, נפרד

צורת יסוד: c/b/4884
מורפ': HC/Rd/Ncfsa׃

תרשים הפסוק ע"פ טעמי המקרא (מקור):

לֹא־תַעֲשׂ֥וּ מרכא (משרת, דרגא 5) עָ֖וֶל טפחא (מלך, דרגא 2)

בַּמִּשְׁפָּ֑ט אתנחתא (קיסר, דרגא 1)

בַּמִּדָּ֕ה זקף גדול (מלך, דרגא 2)

בַּמִּשְׁקָ֖ל טפחא (מלך, דרגא 2)

וּבַמְּשׂוּרָֽה סוף פסוק\סילוק (קיסר, דרגא 1)

עריכה

פיסוק ופירוש מודרני:

לֹא תַעֲשׂוּ עָוֶל בַּמִּשְׁפָּט בשפיטת כל אדם, ולא רק שופטים, בַּמִּדָּה במדידת אורך או רוחב, בַּמִּשְׁקָל מדידת כובד וּבַמְּשׂוּרָה ובמדידת נפח.

פרשנות מסורתית:

מקראות גדולות

תרגום

אונקלוס (תאג'):	לָא תַעְבְּדוּן שְׁקַר בְּדִין בְּמִשְׁחֲתָא בְּמַתְקָלָא וּבִמְכִילְתָא׃
ירושלמי (יונתן):	לָא תַעַבְדוּן שִׁיקְרָא בְּסִידְרָא דִינָא בְּמִישְׁחֲתָא דְקַיְטָא וְסִיתְוָוא בְּמַתְקְלָא וּבִמְכִילְתָּא בִּגְדִישׁוּתָא וּבִמְחִיקָא:
ירושלמי (קטעים):	וּבְמוֹזְנַיָא:

מדרש ספרא

עריכה

• לפירוש "מדרש ספרא" על כל הפרק •

מתוך: ספרא (מלבי"ם) פרשת קדושים פרק ח (עריכה)

[ה] "לא תעשו עול במשפט". אם לדין, כבר הדין אמור! אם כן למה נאמר "לא תעשו עול במשפט"? --במדה ובמשורה. מלמד שהמודד נקרא דיין, שאם שיקר במידה קרוי עוול שנאוי ומשוקץ חרם ותועבה. וגורם לחמשה דברים: מטמא את הארץ ומחלל את השם ומסלק השכינה ומפיל ישראל בחרב ומגלה אותם מארצם.

[ו] "במדה"-- זו מדת הארץ. "במשקל"-- זו טריטני. "ובמשורה"-- זו זיר גדול, ויש אומרים זו קוטית קטנה, ויש אומרים זו המחוק.

רש"י

עריכה

• לפירוש "רש"י" על כל הפרק •

"לא תעשו עול במשפט" - אם לדין הרי כבר נא' לא תעשו עול במשפט ומהו משפט השנוי כאן היא המדה והמשקל והמשורה מלמד שהמודד נקרא דיין שאם שיקר במדה הרי הוא כמקלקל את הדין וקרוי עול שנאוי ומשוקץ חרם ותועבה וגורם לחמשה דברים האמורים בדיין מטמא את הארץ ומחלל את השם ומסלק את השכינה ומפיל את ישראל בחרב ומגלה אותם מארצם

"במדה" - זו מדת הארץ (ב"מ סא בבא בתרא כט)

"במשקל" - כמשמעו

"ובמשורה" - היא מדת הלח

רש"י מנוקד ומעוצב

עריכה

• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •

לֹא תַעֲשׂוּ עָוֶל בַּמִּשְׁפָּט – אִם לַדַּיָּן, הֲרֵי כְּבָר נֶאֱמַר: "לֹא תַעֲשׂוּ עָוֶל בַּמִּשְׁפָּט" (פסוק טו); וּמַהוּ מִשְׁפָּט הַשָּׁנוּי כָּאן? הוּא הַמִּדָּה וְהַמִּשְׁקָל וְהַמְּשׂוּרָה. מְלַמֵּד שֶׁהַמּוֹדֵד נִקְרָא דַּיָּן, שֶׁאִם שִׁקֵּר בְּמִדָּה – הֲרֵי הוּא כִּמְקַלְקֵל אֶת הַדִּין, וְקָרוּי עַוָּל, שָׂנְאוּי וּמְשֻׁקָּץ, חֵרֶם וְתוֹעֵבָה; וְגוֹרֵם לַחֲמִשָּׁה דְּבָרִים הָאֲמוּרִים בַּדַּיָּן: מְטַמֵּא אֶת הָאָרֶץ, וּמְחַלֵּל אֶת הַשֵּׁם, וּמְסַלֵּק אֶת הַשְּׁכִינָה, וּמַפִּיל אֶת יִשְׂרָאֵל בַּחֶרֶב, וּמַגְּלֶה אוֹתָם מֵאַרְצָם.
בַּמִּדָּה – זוֹ מִדַּת הָאָרֶץ.
בַּמִּשְׁקָל – כְּמַשְׁמָעוֹ.
וּבַמְּשׂוּרָה – הִיא מִדַּת הַלַּח וְהַיָּבֵשׁ.

רשב"ם

עריכה

• לפירוש "רשב"ם" על כל הפרק •

במדה: במדת קרקע:

משורה: מדת הלח, כמו שאמרו ומים במשורה תשתה:

רבינו בחיי בן אשר

עריכה

• לפירוש "רבינו בחיי בן אשר" על כל הפרק •

לא תעשו עול במשפט. כבר הזהיר למעלה לא תעשו עול במשפט לא תשא פני דל, אבל המשפט אשר שם הוא דיני התורה הכתובים בסדר משפטים, ושבכאן הוא משפטי המדינות וחוקיהם וסדוריהם בעניני המשקלות והמדות, וכענין שכתוב (שמות טו) שם שם לו חק ומשפט, שהוא על דרך הפשט משפטי המדבר וחקיו.

במדה. זו חלוקת קרקע, כגון האחין שחלקו קרקע ומדדו לאחד מהם בימות הגשמים אין מודדין לשני בימות החמה באותו חבל, לפי שהחבל הוא לח בימות הגשמים לרבוי ליחות הזמן והוא מתארך ומתרכך כל צרכו, אבל בימות החמה הוא כווץ ומתקצר, והרי השני מתאנה. במשקל שלא יטמין משקלותיו במלח, וזו אזהרה למוכר שלא יחסר מדותיו ולא יפסיד ללוקח, ולפי שהמלח שואב ומוציא את בלעו המשקל מיקל, וכן אמרו בירושלמי מפני שהמלח שואב את המשקל. ובמשורה דרשו רז"ל שלא ירתיח, משורה זו מדת הלח, וכשהמוכר ממלא את המדה ומרתיח נמצאת המדה חסרה לאחר זמן, והרתחה זו היא אופיא שעל פני המדה הנקראת אשקומ"א בלע"ז, ועל כן יש להשהות המדה מעט עד שתחסר כל צרכה ויחזור וימלאנה כראוי. ועוד יכלול ובמשורה שדרשו רז"ל שלא ירתיח, שיש לו להזהר, שיתן המשקה בנחת כדי שתתמלא כראוי, שאם הוא נותן מדת היין או השמן בחפזה ובמהירות יתכנס האויר בתוך המדה ויתנשא המשקה ונראית המדה מלאה לשעתה ויהיה החסרון נכר לאחר זמן.

ודרשו רז"ל שהמשורה היא מדה קטנה מאד, והוא שאמרו קל וחומר ומה משורה שהיא אחד מל"ו בלוג הקפידה עליו תורה קל וחומר להין וחצי הין ושלישית הין ולוג וחצי לוג ושלישית לוג, ולא נכתב משורה אלא לעבור עליה משעת הרתחה ואע"פ שלא מכר לו, כשם שאמרו במשקל לעבור עליו משעת עשיה ואע"פ שלא נשתמש בו. וכן מצינו שהזכיר שלמה המלך ע"ה על מדות הלב הרעות וסמך והזהיר מיד על מדות עץ ואבן, הוא שאמר (משלי כ) מי יאמר זכיתי לבי טהרתי מחטאתי, וסמך לו מיד אבן ואבן איפה ואיפה תועבת ה' גם שניהם, לבאר כי כשם שיענש האדם על המחשבה הרעה ואע"פ שלא הוציאה לפועל, כן יענש על עשית מדות השקר והעול ואע"פ שלא שקל ולא הונה בהן הרי הוא עובר משעת עשיה, וכמו שדרשו רז"ל בענין עבודה זרה משעת עשיה קם לי בארור, שנאמר (דברים כז) ארור האיש אשר יעשה פסל ומסכה, וכן עוד משעת עשיה קם ליה בחטא, שנאמר (שם ט) ואת חטאתכם אשר עשיתם את העגל. ולכך נכתב משורה שהרי בודאי אם יש במשורה זו שוה פרוטה תיפוק ליה משום לא תגזול, אם אין שם שוה פרוטה אינו עובר בלאו שהרי אין גופו ממון, ואם כן למה נכתב, לחייבו משעת הרתחה. ודרשו רז"ל א"ר לוי קשה ענשן של מדות מענשן של עריות, משום דעריות אפשר בתשובה כל זמן שלא הוליד אבל אם הוליד ממזר הרי זה מעוות לא יוכל לתקון וכמו שדרשו רז"ל ביבמות. אבל ענשן של מדות שגוזל הבריות אי אפשר בתשובה שאינו יודע למי ישיב.