קטגוריה:שמות כב יד
אם בעליו עמו לא ישלם אם שכיר הוא בא בשכרו.
אִם בְּעָלָיו עִמּוֹ לֹא יְשַׁלֵּם אִם שָׂכִיר הוּא בָּא בִּשְׂכָרוֹ.
אִם־בְּעָלָ֥יו עִמּ֖וֹ לֹ֣א יְשַׁלֵּ֑ם אִם־שָׂכִ֣יר ה֔וּא בָּ֖א בִּשְׂכָרֽוֹ׃
אִם אִם - ו' החיבור
צורת יסוד: 518 a
מורפ': HC־בְּעָלָ֥יו בְּעָלָ֥י - שם עצם, זכר, רבים, נסמך
ו - סיומת, כינוי (שייכות/מושא), גוף שלישי, זכר, יחיד
צורת יסוד: 1167
מורפ': HNcmpc/Sp3ms עִמּ֖וֹ עִמּ֖ - מילת יחס
וֹ - סיומת, כינוי (שייכות/מושא), גוף שלישי, זכר, יחיד
צורת יסוד: 5973 a
מורפ': HR/Sp3ms לֹ֣א לֹ֣א - מילית, שלילה
צורת יסוד: 3808
מורפ': HTn יְשַׁלֵּ֑ם יְשַׁלֵּ֑ם - פועל, פיעל, עתיד, גוף שלישי, זכר, יחיד
צורת יסוד: 7999 a
מורפ': HVpi3ms אִם אִם - ו' החיבור
צורת יסוד: 518 a
מורפ': HC־שָׂכִ֣יר שָׂכִ֣יר - תואר, זכר, יחיד, נפרד
צורת יסוד: 7916
מורפ': HAamsa ה֔וּא ה֔וּא - כינוי גוף, אישי, גוף שלישי, זכר, יחיד
צורת יסוד: 1931
מורפ': HPp3ms בָּ֖א בָּ֖א - פועל, קל, עבר, גוף שלישי, זכר, יחיד
צורת יסוד: 935
מורפ': HVqp3ms בִּשְׂכָרֽוֹ בִּ - מילת יחס
שְׂכָרֽ - שם עצם, זכר, יחיד, נסמך
וֹ - סיומת, כינוי (שייכות/מושא), גוף שלישי, זכר, יחיד
צורת יסוד: b/7939
מורפ': HR/Ncmsc/Sp3ms׃
תרשים הפסוק ע"פ טעמי המקרא (מקור):
אִם־בְּעָלָ֥יו מרכא (משרת, דרגא 5) עִמּ֖וֹ טפחא (מלך, דרגא 2)
לֹ֣א מונח (משרת, דרגא 5) יְשַׁלֵּ֑ם אתנחתא (קיסר, דרגא 1)
אִם־שָׂכִ֣יר מונח (משרת, דרגא 5) ה֔וּא זקף קטן (מלך, דרגא 2)
בָּ֖א טפחא (מלך, דרגא 2)
בִּשְׂכָרֽוֹ סוף פסוק\סילוק (קיסר, דרגא 1)
אִם בְּעָלָיו עִמּוֹ לידו (וכך יכל לראות שנהג עמה כראוי) - לֹא יְשַׁלֵּם. אִם שָׂכִיר הוּא אם הבהמה או החפץ מושכר תמורת כסף - בָּא בִּשְׂכָרוֹ ההפסד הלך ושולם תמורת דמי השכירות. כלומר, יש להתחשב בכך שהחפץ בא לידי השומר תמורת שכרו, ודינו שונה מדין השואל בפסוק הקודם (ולהלכה פסקו חז"ל שדינו של שוכר הוא כמו של שומר שכר).
פרשנות מסורתית:
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | אִם מָרֵיהּ עִמֵּיהּ לָא יְשַׁלֵּים אִם אֲגִירָא הוּא עָאל בְּאַגְרֵיהּ׃ |
| ירושלמי (יונתן): | אִין מָרֵיהּ עִמֵּיהּ לָא יְשַׁלֵּם אִין אֲגִירָא הוּא עָאֵל פְּסֵידֵיהּ בְּאַגְרֵיהּ: |
מדרש מכילתא
• לפירוש "מדרש מכילתא" על כל הפרק •
קסז. "אם שכיר הוא בא בשכרו":
- שומע אני ישבע ויהא פטור?
- הרי אתה דן: הואיל ונושא שכר מהנה והשוכר מהנה, הא למדת על נושא שכר שנשבע על האונסין ומשלם הגנבה והאבדה, אף שוכר נשבע על האונסין ומשלם הגנבה והאבדה.
- והרי שומר חנם יוכיח, שהוא מהנה ופטור מלשלם, הוא יוכיח על שוכר, אף על פי שהוא מהנה פטור מלשלם!
- אמרת הפרש, הואיל ונושא שכר נהנה ומהנה, והשכיר נהנה ומהנה, אם למדת על נושא שכר שהוא נשבע על האונסין ומשלם את הגנבה ואת האבדה, אף השכיר נשבע על האונסין ומשלם את הגנבה ואת האבדה. ואל יוכיח שומר חנם שהוא מהנה אבל אינו נהנה. לכך נאמר "אם שכיר הוא - בא בשכרו".
מלבי"ם - התורה והמצוה
קסו. (שמות כב יד): "בעליו אין עמו וכו' אם בעליו עמו וכו'": פירש רש"י: אם בעליו של השור עמו במלאכתו, בין שהוא באותה מלאכה בין במלאכה אחרת. היה עמו בשעת שאלה, אין צריך להיות עמו בשעת שבורה ומתה.
ומפשט הכתוב אין הכרע לזה, דיש לפרש שיהיה עמו בכל הזמן, ויש לפרש שדי אם הוא עמו במקצת הזמן בשעת שאלה או בשעת שבורה ומתה.
וחז"ל ביארו זאת בבבא מציעא דף צה, משום דיש פה יתור, למה כפל שני התנאים, "בעליו אין עמו", "בעליו עמו", הא מכלל הן אתה שומע לאו? וכמו שנאמר בכיוצא בזה בספרא ( שמיני עו ) ובירושלמי ביכורים פרק ב.
ועל כן פי' כי כבר נודע פלוגתת ר' יאשיה ור' יונתן בענין הוי”ו, אם מורה החלוק או החבור, שבארתי בארך (קדושים קא), שפלוגתייהו הוא במאמר תנאי שבא בהתנאי שני ענינים בוי”ו החיבור, כמו (שמות כא טו): "ומכה אביו ואמו מות יומת", שדעת ר' יאשיה שהתולדה "מות יומת" מוסב על כלל התנאי, אם הכה שניהם מות יומת, ודעת ר' יונתן שמחלקינן התולדה לכל ענין בפני עצמו, מכה אביו מות יומת מכה אמו מות יומת.
ואם כן, אם יכתוב רק בעליו אין עמו ישלם. נפרש לר' יאשיה שמוסב על כלל התנאי, וכי ישאל ונשבר ובכל הזמן בעליו אין עמו. ולר' יונתן נפרש בהפך שמוסב לכל אחד מן הנושאים, וכי ישאל וכעליו אין עמו או שנשבר ובעליו אין עמו. לכן כתב גם אם בעליו עמו שבזה יתהפך הדבר. שלר' יאשיה פי' אם בעליו עמו בכל הזמן, ולר' יונתן נפרש אם בעליו עמו בעת השאלה או בעת שנשבר.
ועל כל פנים, לשניהם יש סתירה בין שני המאמרים, ובהכרח לשום פשר דבר שיהיו הבעלים עמו בעת השאלה, וכן מה שאמר "בעליו אין עמו" היינו בעת השאלה, שהוא העיקר ועל ידה התחייב במזונות, עיין בגמרא ותבין.
קסז. אם שכיר הוא בא בשכרו . כלומר שכר הוא נותן לו, ואינו דומה לשואל, לפיכך פטור מאונסין. וכן אינו דומה לשומר חינם, שהוא מהנה ואינו נהנה. לפיכך פטור על גנבה והאבדה. אבל השוכר בא בשכרו והוא מהנה את הבעל הבית גם כן, לפיכך פטור מגנבה ואבידה. ועיין בבבא מציעא דף צה.
רש"י
"אם שכיר הוא" - אם השור אינו שאול אלא שכיר בא בשכרו ליד השוכר הזה ולא בשאלה ואין כל הנאה שלו שהרי ע"י שכרו נשתמש ואין לו משפט שואל להתחייב באונסין ולא פירש מה דינו אם כש"ח או כש"ש לפיכך נחלקו בו חכמי ישראל שוכר כיצד משלם רבי מאיר אומר כשומר חנם רבי יהודה אומר כשומר שכר
[כ] היה עמו בשעת שאלה וכו'. וכך דייק רבא בפרק השואל (ב"מ ריש צו.), דהלכתא כוותיה לגבי אביי; "אם בעליו עמו לא ישלם", משמע בין דאיתא בתרוייהו בין דאיתא באחד מהם לא ישלם, דקרא קאי על שאלה ועל שבירה ומיתה, דכתיב (ר' פסוקים יג-יד) "וכי ישאל ונשבר בעליו עמו לא ישלם", דקיימא לן כרבי יונתן דכל מקום שכתוב בוי"ו כמו "יקלל אביו ואמו" (ר' ויקרא כ, ט) משמע שניהם כאחד ומשמע אחד בפני עצמו, וגם כן כאן, דכתיב "כי ישאל ונשבר בעליו עמו לא ישלם", משמע בין דאיתא בתרוייהו ובין דאיתא בחדא לא ישלם, ואחר כך כתיב (ר' פסוק יג) "בעליו אין עמו ישלם", משמע בין דליתניהו בתרוייהו ובין דליתניהו בחדא - ישלם, ומתרצינן כך; הא דדייקינן אפילו לא היה עמו רק בחדא לא ישלם, היינו שהיה עמו בשעת שאלה אף על גב דלא היה עמו בשעת שבורה ומיתה, והא דדייקינן אם היה עמו באחד מהם ולא היה עמו בשניהם ישלם, היינו לא היה עמו בשעת שאלה, אף על גב שהיה עמו בשעת שבורה ומיתה, ישלם, עד שיהיה עמו אף בשאלה. וקאמר שם (בבא מציעא דף צו.) דאיפכא ליכא למימר, דודאי שאלה עדיפא, דעל ידי שאלה מחייב במזונות הבהמה, ולפיכך היה עמו בשעת שאלה אין צריך להיות עמו בשעת שבורה ומיתה:
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
אִם שָׂכִיר הוּא – אִם הַשּׁוֹר אֵינוֹ שָׁאוּל אֶלָּא שָׂכִיר, בָּא בִּשְׂכָרוֹ לְיַד הַשּׂוֹכֵר הַזֶּה וְלֹא בִּשְׁאֵלָה וְאֵין כָּל הֲנָאָה שֶׁלּוֹ, שֶׁהֲרֵי עַל יְדֵי שְׂכָרוֹ נִשְׁתַּמֵּשׁ, וְאֵין לוֹ מִשְׁפָּט שׁוֹאֵל לְהִתְחַיֵּב בָּאֳנָסִין. וְלֹא פֵּרֵשׁ מַה דִּינוֹ, אִם כְּשׁוֹמֵר חִנָּם אוֹ כְּשׁוֹמֵר שָׂכָר. לְפִיכָךְ נֶחְלְקוּ בּוֹ חַכְמֵי יִשְׂרָאֵל (ב"מ פ' ע"ב), שׂוֹכֵר כֵּיצַד מְשַׁלֵּם? רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: כְּשׁוֹמֵר חִנָּם; רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: כְּשׁוֹמֵר שָׂכָר.
רשב"ם
"בא בשכרו" - כלומר שכר הוא נותן לו, ואינו דומה לשואל, לפיכך פטור מאונסין.
אבל בגניבה ואבידה חייב כשומר שכר. ויש מי שאומר שאף בגניבה ואבידה פטור, ואינו חייב אלא בפשיעה כשומר חינם. מחלוקת רבי מאיר ורבי יהודה בבבא קמא.ספורנו
• לפירוש "ספורנו" על כל הפרק •
אור החיים
• לפירוש "אור החיים" על כל הפרק •
והן האדון קדם לזון ולכלכל מיום היות האדם, והוא הנופח באף האדם נשמת חיים ומתעסק בצורכי אדם, מלבד אשר יעשה לכללות העולם מחדש בכל יום מעשה בראשית, לזה יקרא בעליו עמו מתחלה ועד סוף, והרי שומרי הנפשות פטורים הגם שלא ישיבו הנפש כמו שנתנה:
ואומר לנפש אדם: ״אל תבטחי בעושק משפט זה״ כי לב' סיבות לא יפטר בטענה זו:
האחד, כי כאן פירש בפירוש שיתחייבו השומרים וכל תנאי שבשמירה קיים, וכאומרם בהשוכר את הפועלים (בבא מציעא דף צד.): מתְנה בעל הפקדון על שומר חנם להיות חייב כשואל, והטעם כי כל תנאי שבממון קיים, והוא הדין שיכול להתנות המפקיד על השומר שיתחייב הגם שהוא בבעלים, ואין זה מתנה על מה שכתוב בתורה בדרך זה, כמובן מההיא דאמר שמואל במסכת מכות (דף ג:): ע"מ שלא תשמטנו שביעית - אין שביעית משמטתו, ואמרו ז"ל שהטעם הוא שכל תנאי שבממון קיים, ובמציאות שלפנינו כאלו התנה בפירוש על הדבר ממה שקבע עונשין לכל העובר על הפקודים, ועוד לו שהוסיף להשביעה על הדבר;
ב' יש לך לדעת כי שופטי ארץ לא ישפטו כל החיובים אלא מעט מהרבה, וכל המשפטים השופט כל הארץ ישפוט בצדק; ומי יאמר כי הפושע בנכסי רעהו והוא בבעלים שלא ישפטהו השופט כמו שהוא שופט כמה וכמה שפטורין בדיני אדם וחייבים בדיני שמים וכו', וכמו שפירשתי למעלה בפסוק (כ"א י"ב) ״מות יומת״ כי לא לכל מחוייבי מיתה יצו ה' לשופטי ארץ להרוג וכו'. ותמצא כיוצא בזה שצוה ה' כי שומר חנם ושומר שכר ושואל פטורין בהקדשות, ואפילו פשעו, ואפילו לרמב"ם שחלק לחייב בפשיעה בקרקעות ועבדים -נראה מדבריו כי יודה בהקדשות שפטור גם בפשיעה מטעם כי בא המיעוט בכל השומרים, וממנה אתה למד כי לא פטור ומותר הוא ואדרבה עונשו גדול הוא שזלזל נכסי שמים אלא שלא קבע ה' משפטו לדייני ארץ וסלק דינו לפניו.
ויש עוד לאלוה מילין כפי פנימיות התורה, ואין כאן מקומן:
פרשנות מודרנית:
פסוק זה באתרים אחרים: הכתר • על התורה • ספריא • תא שמע • אתנ"כתא • סנונית • שיתופתא • תרגום לאנגלית
דפים בקטגוריה "שמות כב יד"
קטגוריה זו מכילה את 14 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 14 דפים.