מ"ג שמות כב יג
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וכי ישאל איש מעם רעהו ונשבר או מת בעליו אין עמו שלם ישלם
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וְכִי יִשְׁאַל אִישׁ מֵעִם רֵעֵהוּ וְנִשְׁבַּר אוֹ מֵת בְּעָלָיו אֵין עִמּוֹ שַׁלֵּם יְשַׁלֵּם.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וְכִֽי־יִשְׁאַ֥ל אִ֛ישׁ מֵעִ֥ם רֵעֵ֖הוּ וְנִשְׁבַּ֣ר אוֹ־מֵ֑ת בְּעָלָ֥יו אֵין־עִמּ֖וֹ שַׁלֵּ֥ם יְשַׁלֵּֽם׃
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | וַאֲרֵי יִשְׁאַל גְּבַר מִן חַבְרֵיהּ וְיִתְּבַר אוֹ יְמוּת מָרֵיהּ לֵית עִמֵּיהּ שַׁלָּמָא יְשַׁלֵּים׃ |
| ירושלמי (יונתן): | וַאֲרוּם יִשְׁאַל גְּבַר מִדַּעַם מִן חַבְרֵיהּ וְיִתְבַּר מָנָא אוֹ מִית בְּעִירָא מָרֵיהּ לֵית עִמֵּיהּ שַׁלָּמָא יְשַׁלֵּם: |
רש"י
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
בְּעָלָיו אֵין עִמּוֹ – אִם בְּעָלָיו שֶׁל שׁוֹר אֵינוֹ עִם הַשּׁוֹאֵל בִּמְלַאכְתּוֹ (ב"מ צ"ה ע"ב).
רשב"ם
"ונשבר או מת" - נטרפה או מתה.
"בעליו אין עמו" - במלאכת אותה הבהמה, לפי הפשט.
ובמדרש חז"ל אפילו במלאכה אחרת, אם הוא עמו במלאכה פטור השואל מ"ונשבר או מת".מדרש מכילתא
• לפירוש "מדרש מכילתא" על כל הפרק •
קסד. מעם רעהו מגיד שאינו חייב עד שיוציאנו חוץ לרשותו.
קסה. ונשבר או מת אין לי אלא שבורה ומתה, שבויה מנין- הרי אתה דן. נאמר כאן מיתה ונאמר להלן מיתה. מה מיתה האמורה להלן שבויה בכלל, אף כאן כך. גנבה ואבדה מנין- אמרת, קל וחומר. ומה במקום שלא חייב על מיתה, חייב על הגנבה ואבדה. כאן שחייב על המיתה, דין שנחיייב על הגנבה ועל האבדה.
מלבי"ם - התורה והמצוה
קסג. וכי ישאל איש , בהקודמים תפס הלשון כי יתן איש אל רעהו. שתלה הענין בהנותן, כי נתנו לשמור. ופה תלה הענין בהשואל ולא אמר כי ישאיל איש אל רעהו, כי לא נתנו לו לצרכו לשמרו, רק לצורך הנשאל. ולכן תייב אף באונסים, כי מחוייב להחזירו לבעליו בכל אופן, כי אינו שומר לצורך הבעלים רק כל הנאה שלו.
קסד. מעם רעהו. יש הבדל בין מרעהו, ובין מאת או מעם רעהו. שהפעלים המורים על השאלה והלקיחה והקניה, אם בא אחרי מלת מאתו או מעמו, מורים שמוציא מרשות המקנה או הנותן. ועל זה אמר שאינו חייב עד שיוציאנו חוץ לרשותו. (עיינו בבבא קמא דף ע"ט, ובחושן משפט רצא#ה)
קסה. ונשבר או מת. בפרשת שומר שכר סדר ומת או נשבר או נשבה, כפי הכלל המבואר אצלי, שדבר שיש בו חידוש יותר כתוב באחרונה. ומבואר שפטור נשבר חדוש יותר מפטור מת, ופטור נשבה חדוש יותר כי יש לדמותו לגנבה. ולכן פה לענין חיוב, סדר ונשבר או מת לרבותא, שאף מת חייב.
ולפי זה, מכל שכן ששבויה חייב, וזהו שאמרו שמן מת ידעינן ששבויה בכלל.
אולם בגמרא בבא מציעא דף צד שאל, שעדין יש לומר שבויה פטור משום שהוא אונסא דלא סליק אדעתיה. ופירשו, משום דכתיב "או" - לרבות שבויה. והוא על פי הכלל המבואר אצלי באיילת השחר ריד, שמלת "או" מציין החלוקה המינית. ובהכרח כל הדומה לו מפרטי החלוקה בדבר אחד נכנס בכלל החלוקה. כי בחלוקה המינית צריך לעשות חלוקה מכל הפרטים. כמו שאמרנו בהתורה והמצוה ( צו סז ). ואם כן שבויה נכלל בכלל "נשבר", והוא אונס גם כן.
ומה שאמרו "גנבה ואבדה" מנין מובא בבבא מציעא דף צה.