קטגוריה:דברים ד ט

<< | ספר דברים • פרק ד' • פסוק ט' | >>

רק השמר לך ושמר נפשך מאד פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך ופן יסורו מלבבך כל ימי חייך והודעתם לבניך ולבני בניך.

רַק הִשָּׁמֶר לְךָ וּשְׁמֹר נַפְשְׁךָ מְאֹד פֶּן תִּשְׁכַּח אֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר רָאוּ עֵינֶיךָ וּפֶן יָסוּרוּ מִלְּבָבְךָ כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ וְהוֹדַעְתָּם לְבָנֶיךָ וְלִבְנֵי בָנֶיךָ.

המהדורה המוטעמת:

רַ֡ק הִשָּׁ֣מֶר לְךָ֩ וּשְׁמֹ֨ר נַפְשְׁךָ֜ מְאֹ֗ד פֶּן־תִּשְׁכַּ֨ח אֶת־הַדְּבָרִ֜ים אֲשֶׁר־רָא֣וּ עֵינֶ֗יךָ וּפֶן־יָס֙וּרוּ֙ מִלְּבָ֣בְךָ֔ כֹּ֖ל יְמֵ֣י חַיֶּ֑יךָ וְהוֹדַעְתָּ֥ם לְבָנֶ֖יךָ וְלִבְנֵ֥י בָנֶֽיךָ׃

הטקסט בשלוש המהדורות (טעמים, ניקוד וכתיב) מייצג את נוסח המקרא על פי המסורה. לפרטים ראו ויקיטקסט:מקרא.

מהדורות נוספות

המהדורה הדקדוקית:

רַ֡ק רַ֡ק - מילית, חיוב

צורת יסוד: 7535
מורפ': HTa הִשָּׁ֣מֶר הִשָּׁ֣מֶר - פועל, נפעל, ציווי, גוף שני, זכר, יחיד

צורת יסוד: 8104
מורפ': HVNv2ms לְךָ֩ לְ - מילת יחס
ךָ֩ - סיומת, כינוי (שייכות/מושא), גוף שני, זכר, יחיד

צורת יסוד: l
מורפ': HR/Sp2ms וּשְׁמֹ֨ר וּ - ו' החיבור
שְׁמֹ֨ר - פועל, קל, ציווי, גוף שני, זכר, יחיד

צורת יסוד: c/8104
מורפ': HC/Vqv2ms נַפְשְׁךָ֜ נַפְשְׁ - שם עצם, זכר ונקבה, יחיד, נסמך
ךָ֜ - סיומת, כינוי (שייכות/מושא), גוף שני, זכר, יחיד

צורת יסוד: 5315
מורפ': HNcbsc/Sp2ms מְאֹ֗ד מְאֹ֗ד - תואר הפועל

צורת יסוד: 3966
מורפ': HD פֶּן פֶּן - ו' החיבור

צורת יסוד: 6435
מורפ': HC־תִּשְׁכַּ֨ח תִּשְׁכַּ֨ח - פועל, קל, עתיד, גוף שני, זכר, יחיד

צורת יסוד: 7911
מורפ': HVqi2ms אֶת אֶת - מילית, מושא ישיר (את)

צורת יסוד: 853
מורפ': HTo־הַדְּבָרִ֜ים הַ - מילית, ה' הידיעה
דְּבָרִ֜ים - שם עצם, זכר, רבים, נפרד

צורת יסוד: d/1697
מורפ': HTd/Ncmpa אֲשֶׁר אֲשֶׁר - מילית, זיקה (ש/אשר)

צורת יסוד: 834 a
מורפ': HTr־רָא֣וּ רָא֣וּ - פועל, קל, עבר, גוף שלישי, משותף, רבים

צורת יסוד: 7200
מורפ': HVqp3cp עֵינֶ֗יךָ עֵינֶ֗י - שם עצם, זכר ונקבה, זוגי, נסמך
ךָ - סיומת, כינוי (שייכות/מושא), גוף שני, זכר, יחיד

צורת יסוד: 5869 a
מורפ': HNcbdc/Sp2ms וּפֶן וּ - ו' החיבור
פֶן - ו' החיבור

צורת יסוד: c/6435
מורפ': HC/C־יָס֨וּרוּ֙ יָס֨וּרוּ֙ - פועל, קל, עתיד, גוף שלישי, זכר, רבים

צורת יסוד: 5493
מורפ': HVqi3mp מִלְּבָ֣בְךָ֔ מִ - מילת יחס
לְּבָ֣בְ - שם עצם, זכר, יחיד, נסמך
ךָ֔ - סיומת, כינוי (שייכות/מושא), גוף שני, זכר, רבים

צורת יסוד: m/3824
מורפ': HR/Ncmsc/Sp2mp כֹּ֖ל כֹּ֖ל - שם עצם, זכר, יחיד, נסמך

צורת יסוד: 3605
מורפ': HNcmsc יְמֵ֣י יְמֵ֣י - שם עצם, זכר, רבים, נסמך

צורת יסוד: 3117
מורפ': HNcmpc חַיֶּ֑יךָ חַיֶּ֑י - שם עצם, זכר, רבים, נסמך
ךָ - סיומת, כינוי (שייכות/מושא), גוף שני, זכר, יחיד

צורת יסוד: 2416 e
מורפ': HNcmpc/Sp2ms וְהוֹדַעְתָּ֥ם וְ - ו' החיבור
הוֹדַעְתָּ֥ - פועל, הפעיל, עבר ברצף (ו' ההיפוך), גוף שני, זכר, יחיד
ם - סיומת, כינוי (שייכות/מושא), גוף שלישי, זכר, רבים

צורת יסוד: c/3045
מורפ': HC/Vhq2ms/Sp3mp לְבָנֶ֖יךָ לְ - מילת יחס
בָנֶ֖י - שם עצם, זכר, רבים, נסמך
ךָ - סיומת, כינוי (שייכות/מושא), גוף שני, זכר, יחיד

צורת יסוד: l/1121 a
מורפ': HR/Ncmpc/Sp2ms וְלִבְנֵ֥י וְ - ו' החיבור
לִ - מילת יחס
בְנֵ֥י - שם עצם, זכר, רבים, נסמך

צורת יסוד: c/l/1121 a
מורפ': HC/R/Ncmpc בָנֶֽיךָ בָנֶֽי - שם עצם, זכר, רבים, נסמך
ךָ - סיומת, כינוי (שייכות/מושא), גוף שני, זכר, יחיד

צורת יסוד: 1121 a
מורפ': HNcmpc/Sp2ms׃

תרשים הפסוק ע"פ טעמי המקרא (מקור):

רַ֡ק פזר (שליש, דרגא 4)

הִשָּׁ֣מֶר מונח (משרת, דרגא 5) לְךָ֩ תלישא קטנה (משרת, דרגא 5) וּשְׁמֹ֨ר קדמא (משרת, דרגא 5) נַפְשְׁךָ֜ גרש (שליש, דרגא 4)

מְאֹ֗ד רביעי (משנה, דרגא 3)

פֶּן־תִּשְׁכַּ֨ח קדמא (משרת, דרגא 5) אֶת־הַדְּבָרִ֜ים גרש (שליש, דרגא 4)

אֲשֶׁר־רָא֣וּ מונח (משרת, דרגא 5) עֵינֶ֗יךָ רביעי (משנה, דרגא 3)

וּפֶן־יָס֨וּרוּ֙ פשטא (משנה, דרגא 3)

מִלְּבָ֣בְךָ֔ מונח, זקף קטן (מלך, דרגא 2)

כֹּ֖ל טפחא (מלך, דרגא 2)

יְמֵ֣י מונח (משרת, דרגא 5) חַיֶּ֑יךָ אתנחתא (קיסר, דרגא 1)

וְהוֹדַעְתָּ֥ם מרכא (משרת, דרגא 5) לְבָנֶ֖יךָ טפחא (מלך, דרגא 2)

וְלִבְנֵ֥י מרכא (משרת, דרגא 5) בָנֶֽיךָ סוף פסוק\סילוק (קיסר, דרגא 1)

עריכה

פיסוק ופירוש מודרני:

רַק הִשָּׁמֶר לְךָ וּשְׁמֹר נַפְשְׁךָ מְאֹד פֶּן תִּשְׁכַּח אֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר רָאוּ עֵינֶיךָ, וּפֶן יָסוּרוּ מִלְּבָבְךָ כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ, וְהוֹדַעְתָּם לְבָנֶיךָ וְלִבְנֵי בָנֶיךָ.

פרשנות מסורתית:

מקראות גדולות

תרגום

אונקלוס (תאג'):

לְחוֹד אִסְתְּמַר לָךְ וְטַר נַפְשָׁךְ לַחְדָּא דִּלְמָא תִתְנְשֵׁי יָת פִּתְגָמַיָּא דַּחֲזַאָה עֵינָךְ וְדִלְמָא יִעְדּוֹן מִלִּבָּךְ כֹּל יוֹמֵי חַיָּיךְ וּתְהוֹדְעִנּוּן לִבְנָךְ וְלִבְנֵי בְנָךְ׃

ירושלמי (יונתן):

לְחוֹד אִסְתַּמְרוּ לְכוֹן וְטוּרוּ נַפְשָׁתֵיכוֹן לַחֲדָא דִלְמָא תִתְנְשׁוּן יַת פִּתְגָמַיָא דַחֲמִיתּוּן בְּסִינַי בְּעֵינֵיכוֹן וְדִלְמָא יְעִידוּן מִן לִבְּכוֹן כָּל יוֹמֵי חַיֵּיכוֹן וּתְלוֹפוּנוּן לִבְנֵיכוֹן וְלִבְנֵי בְנֵיכוֹן:

רש"י

עריכה

• לפירוש "רש"י" על כל הפרק •

"רק השמר לך וגו' פן תשכח את הדברים" - אז כשלא תשכחו אותם ותעשום על אמתתם תחשבו חכמים ונבונים ואם תעוותו אותם מתוך שכחה תחשבו שוטים

מפרשי רש"י - לחץ על המילה "הראה" בצד שמאל להצגה

מפרשי רש"י

עריכה

גור אריה

עריכה

• לפירוש "גור אריה" על כל הפרק •

[ה] אז כשלא תשכחו אותם וכו'. פירוש, "רק" בכל מקום מיעוט (רש"י שמות לא, יג), ואין לפרש המיעוט על השמירה, שיהיה משמעו למעט השמירה, דזה לא יתכן, שכל שהוא מוסיף השמירה הוא טוב, וצריך לפרש המקרא אדלעיל קאי, שאמר (פסוק ח) ש"היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים", ובא למעט, רק אם לא תשכחו הדברים (אין) [אז] אתם נחשבים חכמים:

רש"י מנוקד ומעוצב

עריכה

• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •

רַק הִשָּׁמֶר לְךָ וְגוֹמֵר פֶּן תִּשְׁכַּח אֶת הַדְּבָרִים – אָז, כְּשֶׁלֹּא תִּשְׁכְּחוּ אוֹתָם וְתַעֲשׂוּם עַל אֲמִתָּתָם, תֵּחָשְׁבוּ חֲכָמִים וּנְבוֹנִים; וְאִם תְּעַוְּתוּ אוֹתָם מִתּוֹךְ שִׁכְחָה, תֵּחָשְׁבוּ שׁוֹטִים.

רמב"ן

עריכה

• לפירוש "רמב"ן" על כל הפרק •

"רק השמר לך וגו' פן תשכח את הדברים" -

(קטע:רש"י על דברים ד ט): "אז כשלא תשכחום ותעשום על אמתתם תחשבו חכמים ונבונים ואם תעוותו אותם מתוך שכחה תחשבו שוטים", לשון רש"י.

ואינו נכון כלל, אבל הכתוב הזה לפי דעתי מצות לא תעשה, הזהיר בה מאד, כי כאשר אמר שנזהר בכל המצות ונשמור החוקים והמשפטים לעשותם, חזר ואמר "רק אני מזהירך מאד להשמר ולשמור עצמך מאד מאד לזכור מאין באו אליך המצות, שלא תשכח מעמד הר סיני מכל הדברים אשר ראו עיניך הקולות והלפידים, את כבודו ואת גדלו ודבריו אשר שמעת שם מתוך האש, ותודיע כל הדברים אשר ראו עיניך במעמד הנכבד ההוא לבניך ולבני בניך עד עולם".

ופירש הטעם, כי השם עשה המעמד ההוא כדי שתלמדו ליראה אותו כל הימים ואת בניכם תלמדון לדורות עולם, אם כן עשו אתם ככה ואל תשכחו אותו.

והנה, קודם שיזכיר הדברות שנאמרו שם, הזהיר במצות לא תעשה שלא נשכח דבר מן המעמד ההוא ולא נסירהו מלבנו לעולם, וצוה במצות עשה שנודיע בו לכל זרענו מדור לדור כל מה שהיה שם בראיה ובשמיעה.

והתועלת במצוה הזאת גדולה מאד, שאם היו דברי התורה באים אלינו מפי משה בלבד, אע"פ שנבואתו נתאמתה באותות ובמופתים, אם יקום בקרבנו נביא או חולם חלום ויצונו בהפך מן התורה ונתן אלינו אות או מופת יכנס ספק בלב האנשים; אבל כשתגיע אלינו התורה מפי הגבורה לאזנינו ועינינו הרואות אין שם אמצעי, נכחיש כל חולק וכל מספק, ונשקר אותו, לא יועילהו אות ולא יצילהו מופת מן המיתה בידינו, כי אנחנו היודעים בשקרותו.

זהו שאמר שם (שמות יט ט): "וגם בך יאמינו לעולם", כי כשנעתיק גם כן הדבר לבנינו, ידעו שהיה הדבר אמת בלא ספק כאלו ראוהו כל הדורות, כי לא נעיד שקר לבנינו ולא ננחיל אותם דבר הבל ואין בם מועיל, והם לא יסתפקו כלל בעדותנו שנעיד להם אבל יאמינו בודאי שראינו כולנו בעינינו וכל מה שספרנו להם.

והענין הזה יבוא עוד בפרשת (דברים יג ב): "כי יקום בקרבך נביא או חולם חלום וגו'", וכבר הזכרתיו שם בפרשת "בחדש השלישי" (שמות יט ט).

רבינו בחיי בן אשר

עריכה

• לפירוש "רבינו בחיי בן אשר" על כל הפרק •

רק השמר לך ושמור נפשך מאד פן תשכח את הדברים. פירש רש"י ז"ל אימתי תחשבו חכמים ונבונים כשלא תשכחום ותעשום על אמתתם, שאם תעותו אותן מתוך שכחה תחשבו שוטים, עד כאן. נראה מתוך לשונו שדעתו בלשון רק שהוא חוזר למעלה, יאמר אימתי יאמרו האומות עליהם רק עם חכם ונבון, כשלא תשכחום, שאם לא כן לא היה צריך להזכיר לשון רק אלא שיתחיל הפסוק השמר לך. ויתכן לפרש בלשון רק כי יאמר המעוט הזה שהאומות ממועטין ומחוסרים ממעלתכם אין זה אלא בסבת התורה שקבלתם בהר סיני, וכיון שכן הוא השמר לך ושמור נפשך מאד פן תשכח מעמד הר סיני. ולשון הדברים אשר ראו עיניך כלשון האמור בסיני (שמות כ) וכל העם רואים את הקולות ואת הלפידים, שאם ישכח ויסיר ענין המעמד הנכבד והנפלא ההוא מלבו יבא לכפור בעיקר, וזה אבדן הגוף והנפש, וזהו לשון השמר לך ושמור נפשך מאד. ודרשו רז"ל השמר לך פן תשכח, אזהרה שלא ישתדל האדם בדברים שיהיו סבה להשכיח ממנו התורה ושלא יסירם מלבו, והוא שאמרו במסכת אבות כל השוכח דבר ממשנתו מעלה עליו הכתוב כאלו מתחייב בנפשו, שנאמר השמר לך ושמור נפשך מאד, יכול אפילו תקפה עליו משנתו תלמוד לומר ופן יסורו מלבבך כל ימי חייך, הא אינו מתחייב עד שיסירם מלבו. ועוד דרשו במקום אחר כל השוכח דבר אחד מתלמודו עובד בשלשה לאוין, שנאמר השמר לך ושמור נפשך מאד פן תשכח, וכל מקום שנאמר השמר פן ואל אינו אלא לא תעשה.

ספורנו

עריכה

• לפירוש "ספורנו" על כל הפרק •

"רק השמר לך" - אף על פי שאמרתי שראוי שתהיו נחשבים חכמים בעיני האומות, הישמר לך מרעות אותם הטועים והמכחישים מציאות האל יתברך ויכולתו והשגחתו, וחשבו הם להביא על כל זה ראיות שכליות.

"פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך" - והטעם שהזהרתיך מאד להישמר מזה הוא, שיש לחוש פן תשכח מה שראו עיניך הגשמיים בסיני ועיניך השכליים גם כן בפירוש התורה, אשר בה הראית לדעת היפך דעותיהם במופתים שכליים.

"והודעתם לבניך" לבניך שלא ראו אז תודיע במופתים שכליים:

דון יצחק אברבנאל

עריכה

• לפירוש "דון יצחק אברבנאל" על כל הפרק •

רק השמר לך ושמור נפשך וגו' עד ונשמרתם מאד לנפשותיכם. אחרי שזכר שהמצות מפאת עצמם ראוי שישמרו אותם להיותם חקים מועילים ומשפטים צדיקים. זכר שלמותם היותר גדול ועצמי שהוא מפאת המצוה יתברך להיותם אלהיות נתנו בסיני מאת ה' מן השמים. והנה אמר על זה לשון רק ולשון שמירה בעבור שלא יבאו לטעות בחשבם שיקיימו את המצות להיותם משפטים צדיקים בפני עצמם ומדות מדיניות משובחות כפי השכל לכן אמר שאין זה מספיק. כי אין שלמות המצות ושכרם אם לא שיעשה אותם האדם להיותם אלהיות ולא מפני שהשכל יגזר עליהם והוא אמרם רק השמר לך וגומר. רוצה לומר רק הזהר מאד שלא תשמור החקים והמשפטים ההם להיותם צדיקים בעצמם כי אם להיותם אלהיים ולכן הזהר פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך. אבל ראוי שתודיעם לבניך ולבני בניך עד עולם והוא אותו יום אשר עמדת לפני ה' אלהיך בחורב באמור ה' אלי הקהל לי את העם רוצה לומר עם היותו עם והמון גדול. והנבואה לא תחול ולא תשרה. כי אם בשרידים אשר ה' קורא. הנה הש"י רצה להשלימם כלם כקטן כגדול. וזהו הקהל לי את העם ואשמיעם את דברי. ואמר שהיה זה בעבור שילמדון ליראה את השם יתברך כל הימים כמו אמר לבעבור נסות אתכם בא האלהים בעבור תהיה יראתו על פניכם לבלתי תחטאו. וזכר איך עמדו תחת ההר בהיותו בוער באש והיה מקיף את האש חשך ענן וערפל כי תמיד היה נראה כבוד ה' שהיה כמראה אש מתוך הענן. ושדבר השם יתברך עמהם ולא ראו אותו רק שמעו קולו והוא אמרו קול דברים להבדילו משאר הקולות ששמעו בסיני. כמו שאמר וכל העם רואים את הקולות ולפי שהקול הוא מושג מחוש השמע ומוחשו באמת. לכן אמר קול דברים אתם שומעים. ולא אמר דברים אתם שומעים. והנה תכלית הספור הזה כלו מה שזכר מיד ויגד לכם את בריתו כאשר צוה אתכם לעשות עשרת הדברים. רוצה לומר הנה באזניכם שמעתם הדברים הכוללים את המצות כלם. והוא המורה היותם אלהיות לא אנושיות. ויורה גם כן עליו כתיבת הלוחות בידי השם יתברך שהיתה פליאה עצומה ואמנם שאר המצות עם היות שלא שמעתם אותם באזניכם. הנה השם יתברך צוה אותי בעת ההיא ללמד אתכם שאר החקים והמשפטים שתעשו אותם בארץ הזאת אשר אתם עוברים שמה לרשתה. ואמר זה להגיד שאותם הדברו' שהם שמעו היו מקיפים וכוללים כל מצות התורה ושהחקים והמשפטים אשר שמע מרע"ה מבלתם היה כדי ללמדם אותם עם היותם כבר נכללים בי' הדברות אשר שמעו. אע"פ שהם לא הכירום בפרטיותיהם ובשלמותם ולכן הוצרך ללמדם. וזה כלו ממה שיורה היות המצוה אליו מיוחסות יתברך. כפי מה שצוה השם יתברך ואינם מלבו כי זה הוא אשר רצה לבאר פה:

מלבי"ם

עריכה

• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •

"רק השמר לך", הנה האו"ה שאין מאמינים בנבואה ובתורה מן השמים יתלו דברים אלה בחכמתכם כמ"ש כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים, שבעיניהם ידמה להם

שהיא חכמה ובינה שלכם שמשה וחכמי ישראל המציאו חוקים ומשפטים אלה מדעתם עפ"י חכמתם ועפ"ז יאמרו שהגוי עצמו הוא עם חכם ונבון, אבל אתם עם ישראל הלא ידעתם שאינו חכמתכם ובינתכם רק שכל התורה הזאת נתנה לכם מה' והיא חכמתו של יוצר בראשית, וכל האומר שמשה מפי עצמו אמרן עליו נאמר כי דבר ה' בזה וצריכים אתם לזכור תמיד מעמד הר סיני שאז נתברר לכם שכל התורה נתונה לכם מה', ועז"א השמר לך ושמור נפשך מאד כי מחשבת פגול בזאת תכרית הגוף עם הנפש, פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך ר"ל אחר שראו עיניך ודבר הנראה יתקיים בזכרון יותר מדבר הנשמע, וכמ"ש בפרה (ספרי חקת) מה שראו עיני שכחתי ששמעה אזני עאכ"ו, וכן שלא יסורו מלבבך כי יצויר שאף שלא תשכחם יסורו מלבבך ע"י שתחשוב שמה שצוה אותך במעמד הר סיני היה רק לזמן ושיצויר לשנות התורה בזמן עתיד, וזה אתה מחויב בין אתה כל ימי חייך,

ובין הדורות הבאים שאני מצוך והודעתם לבניך ולבני בניך כי מצות התורה לא ישתנו בשום זמן:

כלי יקר

עריכה

• לפירוש "כלי יקר" על כל הפרק •

רק השמר לך ושמור נפשך מאד פן תשכח וגו'. השמר לך ר"ל שמירת הגוף ולא הזכיר בו מאד כמו בשמירת הנפש אשר בשמירתה צריך האדם להזהר ביותר מבשמירת הגוף לכך אמר ושמור את נפשך מאד.

ד"א ב' שמירות אלו הם על מצות עשה ולא תעשה, אשר על ידם ישמור כל האברים והגידין אשר הבית האנושי נכון עליהם כי כבר אמרו רז"ל (זהר וישלח קע:) כי רמ"ח מצות עשה כנגד רמ"ח אברים ושס"ה מצות לא תעשה כנגד שס"ה גידין שבאדם. כי ע"ז נאמר (קהלת יב, יג) את האלהים ירא זה מצות לא תעשה, ואת מצותיו שמור זה מצות עשה, כי זה כל האדם כמספר אבריו וגידיו. ואמרו עוד כל ימי רשע הוא מתחלל היינו מת חלל כי בכל עבירה הוא פוגם אחד מאבריו או אחד מגידיו. ונראה לי לחלק בין לשון חלל, ללשון מת, באותו חילוק שיש בין מצות עשה למצות לא תעשה כי מת מעצמו משמע וחלל היינו שנהרג בידים, והעובר על מצות עשה עובר בשב ואל תעשה הרי הוא פוגם אבר אחד ונעשה מת מאליו, והעובר על מצות לא תעשה בקום ועשה הרי כאילו הוא הורג בידים איזו גיד מגידיו ועושהו חלל וחלול מן הדם שבתוכו והדם הוא הנפש, וביטולו אפילו מן גיד אחד מסוכן יותר ממיתת אבר א', כי ע"כ החמירה התורה בעונש העובר על לא תעשה מבעשה כי פגימת הגידין מסוכן מפגימת אבר וע"ז אמר רק השמר לך, זו שמירת אבריו כי הם עצמותו של אדם שמירתם תלוי בשמירת מצות עשה, ושמור נפשך מאד, זו שמירת הגידין כי הדם הוא הנפש וצריך שמירה גדולה לכך נאמר מאד ושמירה זו ע"י מצות לא תעשה וזה ביאור נכון.

פן תשכח את הדברים וגו'. רז"ל (משנה, אבות ג, י) למדו מכאן שהשוכח דבר אחד ממשנתו מתחייב בנפשו כי גורם לעצמו שגם ה' ישכחו כמ"ש (הושע ד, ו) ותשכח תורת אלהיך אשכח בניך גם אני. עוד דרשו רז"ל (חגיגה ט, ב) מן פסוק ושבתם וראיתם בין צדיק לרשע בין עובד אלהים לאשר לא עבדו (מלאכי ג, יח) שאינו דומה שונה פרקו מאה פעמים לשונה פרקו מאה פעמים ואחד ושמעתי רמז לדבר לא עבדו ר"ת שלו עולה מאה לומר שהלומד מאה פעמים עדיין נקרא לא עבדו עובד אלהים לאשר ר"ת עולה ק"א כי השונה פרקו ק"א פעמים נקרא עובד אלהים.

וזו משלי לעשות רמז יקר מזה והוא, כשתסתכל במלת זכר ובמלת שכח תמצא מספר ק"א ביניהם, והרוצה לבטל השכחה יחזור על למודו ק"א פעמים ובהם יפחות מן מספר שכח מספר ק"א וישאר מן שכח מלת זכר ע"כ מאז יהיה הדבר כמוס אצלו לזכרון לא ישכח עוד. וקרוב לשמוע שהמלאך הממונה על הזכרון זכור שמו ויש לו רכ"ז כוחות, והמלאך הממונה על השכחה שכח שמו ויש לו שכ"ח כוחות, נמצא שיש לו ק"א כוחות יותר מן מלאך של הזכרון ע"כ השכחה גוברת על האדם, לפיכך צריך הוא לחזור על למודו ק"א פעמים כי בכל פעם ופעם שיחזור הוא מחסר ומחליש כח אחד מכוחותיו וכשחזר ק"א פעמים החליש כל כוחותיו היתרים ונכנס תחת יד המלאך הממונה על הזכרון ולא ישכח עוד. רמז לדבר השמר ושמור נפשך מאד ר"ת מן ד"ת אלו עולה למספר ק"א ור"ת של תיבת לך היינו למ"ד וכאילו אמר למוד תורתך ק"א פעמים פן תשכח את הדברים וזה רמז יקר.