ביאור:שמירה בבעלים

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

בפרשת השואל ישנו תנאי הקובע אם השואל נושא באחריות לאובדן החפץ השאול או לא:

שמות כב יג: "וְכִי יִשְׁאַל אִישׁ מֵעִם רֵעֵהוּ, וְנִשְׁבַּר אוֹ מֵת:

  • בְּעָלָיו אֵין עִמּוֹ - שַׁלֵּם יְשַׁלֵּם;
  • אם בְּעָלָיו עִמּוֹ - לא יְשַׁלֵּם..."

אם בעל החפץ לא נמצא עם השואל, הוא צריך לשלם על כל נזק שנגרם לחפץ השאול, גם אם (למשל) הבהמה מתה או עברה תאונה שלא באשמתו. אבל אם בעל החפץ נמצא עם השואל, הוא פטור מתשלום. מדוע?

1. ע"פ הפשט, הכוונה שבעל החפץ נמצא עם השואל בזמן שהנזק נגרם, למשל בזמן שהבהמה מתה ( כך פירש רשב"ם על-פי הפשט ) . במקרה זה, השואל סמך על בעל החפץ שישגיח על רכושו, ואם בעל החפץ לא עשה כך, אין להאשים את השואל ( שד"ל ) ;

2. אך ע"פ חז"ל, הכוונה שבעל החפץ נמצא עם השואל במלאכתו, כלומר עובד בשבילו, בזמן שהוא נותן לו את החפץ לשמירה. במקרה זה, החפץ לא עבר לגמרי לבעלותו של השואל, ולכן אחריותו של השואל מופחתת. ראיה לפירוש זה היא המילים "וכי ישאל איש מעם רעהו " - רק כשהשואל מוציא את החפץ מעם רעהו, מרשותו של רעהו, ומעביר אותו לרשותו, רק אז הוא מקבל על עצמו את האחריות המלאה לאובדן החפץ. ראו גם פירוש מלבי"ם .

הסברים לדברי חז"ל[עריכה]

1. יש שהסבירו, שאם בעל החפץ עובד אצל השואל, מן הסתם הוא גם מקבל ממנו משכורת, ואפשר לראות בחלק מהמשכורת הזאת שכר על החפץ שהוא שואל ממנו, ולכן החפץ הוא למעשה לא שאול אלא שכור, והאחריות של השוכר היא מופחתת (תורה תמימה) .

  • אך לענ"ד פירוש זה אינו מתאים להלכה, שהרי ע"פ ההלכה, דין "שמירה בבעלים" חל גם כשהמשאיל עובד אצל השואל בהתנדבות.

2. יש שהסבירו, שכאשר בעל החפץ עובד אצל השואל, מן הסתם הוא לא מצפה ממנו שהאחריות שלו על חפציו תהיה גדולה מהאחריות שלו על גופו של בעל החפץ, וכידוע, מעיקר הדין המעסיק אינו אחראי לגופו של העובד, ולכן, קל וחומר שאין העובד מצפה ממנו שיהיה אחראי על חפציו (רש"ר הירש) .

  • אך לענ"ד ההשוואה יכולה דווקא להוכיח את הדין כפי שנראה מפשט המקרא, שהשואל פטור רק אם בעל החפץ נמצא עם החפץ בזמן שהנזק נגרם, שהרי האדם תמיד נמצא עם עצמו ואמור להשגיח על עצמו, ולכן מסתבר שהמעסיק אינו צריך להיות אחראי לנזקים שנגרמים לו. אבל לגבי חפצים המצב שונה, כי אדם לא יכול להשגיח על חפציו כאשר הוא עובד אצל מישהו אחר, ולכן מסתבר שהמעסיק, שגם שואל את החפצים לשימושו, יהיה אחראי לחפציו של העובד.

הדין של שמירה בבעלים נאמר בפרשת השואל, אך מסתבר שהוא חל גם על שאר השומרים שנזכרו בפרשה, שהרי אחריותם של השומרים האחרים היא מלכתחילה קטנה יותר מזו של השואל. ראו גם שני תנאים בדיני שומרים .

מקורות[עריכה]

על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2008-04-03.


דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.

קיצור דרך: tnk1/klli/mdrjim/jm-22-1314