ביאור:בבלי בבא מציעא דף קיד

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת בבא מציעא: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט | הדף במהדורה הרגילה

סיכום הדף בעשר דקות, קובץ לשמיעה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

איברא ^[1] עליה קרמי ^[2], משום שנאמר (דברים כד יג) [השב תשיב לו את העבוט כבוא השמש ושכב בשלמתו וברכך] ולך תהיה צדקה [לפני ה' אלהיך].

איבעיא להו: מהו שיסדרו בבעל חוב? מי גמר מיכה מיכה מערכין ^[3] או לא?

תא שמע דשלח רבין באגרתיה: דבר זה ^[4] שאלתי לכל רבותי ולא אמרו לי דבר, ברם כך היתה שאלה ^[5]: האומר "הרי עלי מנה לבדק הבית" ^[6] - מהו שיסדרו ^[7]? רבי יעקב משמיה דבר פדא, ורבי ירמיה משמיה דאילפא אמרי: קל וחומר מבעל חוב: ומה בעל חוב שמחזירין ^[8] - אין מסדרין ^[9], הקדש שאין מחזירין - אינו דין שאין מסדרין!

ורבי יוחנן אמר: (ויקרא כז ב) [דבר אל בני ישראל ואמרת אלהם איש כי יפלא] נדר בערכך [נפשת לה’] כתיב ^[10]: מה ערכין מסדרין - אף הקדש מסדרין.

ואידך?

ההוא ^[11] - ^[12] לנידון בכבודו ^[13] הוא דאתא: מה ערכין נידון בכבודו - אף הקדש נידון בכבודו ^[14].

^[15] ויסדרו בבעל חוב, קל וחומר מערכין: ומה ערכין, שאין מחזירין ^[16], מסדרין - בעל חוב, שמחזירין - אינו דין שמסדרין ^[17]!?

אמר קרא (ויקרא כז ח) ואם מך הוא מערכך [והעמידו לפני הכהן והעריך אתו הכהן על פי אשר תשיג יד הנדר יעריכנו הכהן]: הוא, ולא בעל חוב! ואידך ^[18]?

האי ^[19] - עד שיהא במָכוּתוֹ מתחילתו ועד סופו.

ויחזירו בהקדש ^[20], קל וחומר מבעל חוב: ומה בעל חוב, שאין מסדרין – מחזירין, הקדש, שמסדרין - אינו דין שמחזירין! אמר קרא (דברים כד יג) [השב תשיב לו את העבוט כבוא השמש] ושכב בשלמתו וברכך [ולך תהיה צדקה לפני ה' אלקיך] - יצא הקדש שאין צריך ברכה.

ולא? והכתיב (דברים ח י) ואכלת ושבעת וברכת וגו' [את ה' אלקיך על הארץ הטבה אשר נתן לך]!

אלא: אמר קרא [שם] 'ולך תהיה צדקה': מי שצריך צדקה, יצא הקדש שאין צריך צדקה.

אשכחיה רבה בר אבוה לאליהו דקאי בבית הקברות של עובדי כוכבים. אמר ליה: מהו שיסדרו בבעל חוב?

אמר ליה: גמר מיכה מיכה מערכין: גבי ערכין כתיב (ויקרא כז ח) ואם מך הוא מערכך [והעמידו לפני הכהן והעריך אתו הכהן על פי אשר תשיג יד הנדר יעריכנו הכהן]; גבי בעל חוב כתיב (ויקרא כה לה) וכי ימוך אחיך [ומטה ידו עמך והחזקת בו גר ותושב וחי עמך].

עמוד ב

מנין לערום שלא יתרום?

דכתיב (דברים כג טו) [כי ה' אלקיך מתהלך בקרב מחנך להצילך ולתת איביך לפניך והיה מחניך קדוש] ולא יראה בך ערות דבר [ושב מאחריך] ^[21].

אמר ליה: לאו כהן הוא מר ^[22] - מאי טעמא קאי מר בבית הקברות?

[תוספות בבא מציעא קיד/ב ד"ה אמר ליה לאו כהן ^[23]: תימה לר"י היאך החיה בנה של האלמנה כיון כהן היה, דכתיב (מלכים א יז) 'ויתמודד על הילד וגו'? ויש לומר שהיה ברור לו שיחייהו לכך היה מותר משום פיקוח נפש]

אמר ליה: לא מתני מר טהרות, דתניא: רבי שמעון בן יוחי אומר: קבריהן של עובדי כוכבים אין מטמאין ^[24], שנאמר (יחזקאל לד לא) ואתן צאני צאן מרעיתי אדם אתם [אני אלקיכם נאם ד' ה’] - אתם קרויין 'אדם' ואין עובדי כוכבים קרויין אדם!?

אמר ליה: בארבעה ^[25] - לא מצינא [אינני מתמצא די טוב], בשיתא מצינא ^[26] [וכי אני מתמצא בכל ששת סדרי משנה]!?

[תוספות קידושין, ב: ה"ג דתניא ר' שמעון [בן יוחי] אומר: דאינה משנה בשום מקום, ועוד דמשניות אף של זרעים וטהרות היו שגורות להם, כדמשמע בכמה דוכתין; והא דקאמר 'בארבע לא מצינא בשיתא מצינא' - היינו בתוספתא.]

אמר ליה: ואמאי?

אמר ליה: דחיקא לי מילתא.

דבריה ועייליה לגן עדן. אמר ליה: פשוט גלימך, ספי ^[27] שקול מהני טרפי ^[28].

ספא, שקל; כי הוה נפיק - שמע דקאמר "מאן קא אכיל לעלמיה כרבה בר אבוה"! נפץ ^[29] [ניער את גלימתו] שדנהו [והעיף את העלים]. אפילו הכי אתייה [מהעלים] לגלימיה. סחט גלימא ריחא ^[30]; זבניה ^[31] בתריסר אלפי דינרי פלגינהו לחתנוותיה. [אולי העוני של רבה בר אבוה נבע מההתחייבויות לחתניו לנדוניה?]

תנו רבנן: (דברים כד יב) ואם איש עני הוא לא תשכב בעבוטו; הא עשיר - שכיב ^[32]! מאי קאמר ^[33]?

אמר רב ששת: הכי קאמר: ואם איש עני הוא - לא תשכב ועבוטו אצלך ^[34], הא עשיר שכיב ועבוטו אצלך.

תנו רבנן: 'המלוה את חבירו אינו רשאי למשכנו ואינו חייב להחזיר לו, ועובר בכל השמות הללו ^[35]'. מאי קאמר ^[36]?

אמר רב ששת: הכי קאמר: 'המלוה את חבירו אינו רשאי למשכנו, ואם משכנו - חייב להחזיר לו', 'ועובר בכל השמות הללו' – אסיפא ^[37].

רבא אמר: ^[38]הכי קאמר: המלוה את חבירו אינו רשאי למשכנו, ואם משכנו - חייב להחזיר לו; במה דברים אמורים? שמשכנו שלא בשעת הלואתו ^[39], אבל משכנו בשעת הלואתו ^[40] - אינו חייב להחזיר לו ^[41] ^[42]; 'ועובר בכל השמות הללו' – ארישא ^[43].

תני רב שיזבי קמיה דרבא: (שמות כב כה) [אם חבל תחבל שלמת רעך] עד בא השמש ^[44] תשיבנו לו ^[45] - זו כסות לילה ^[46]; (דברים כד יג) השב תשיב לו את העבוט כבוא השמש [ושכב בשלמתו וברכך ולך תהיה צדקה לפני ה' אלקיך] - זו כסות יום ^[47].

אמר ליה דיממא בליליא למה לי, ודליליא ביממא למה לי?

אמר ליה: איסמייה ^[48]?

אמר ליה: לא ^[49]! הכי קאמר: עד בא השמש תשיבנו לו ^[50] - זו כסות יום שניתנה לחבול בלילה ^[51]; השב תשיב לו את העבוט כבוא השמש - זו כסות לילה שניתנה לחבול ביום.

אמר רבי יוחנן: משכנו ומת ^[52] - שומטו ^[53] מעל גבי בניו ^[54].

מיתיבי: 'אמר רבי מאיר: וכי מאחר שממשכנין - למה מחזירין?

'למה מחזירין'? - רחמנא אמר 'אהדר'!?

אלא: מאחר שמחזירין -

הערות

^ באמת
^ שיהא לו צדקה: שהכתוב הטיל עליו לעשות לו צדקה להלך לפניו
^ גבי לוה ומלוה כתיב 'וכי ימוך אחיך ומטה ידו ממך' (ויקרא כה לה) וגבי ערכין כתיב 'ואם מך הוא מערכך' (ויקרא כז ח)
^ אם למדנו גזירה שוה דמיכה מיכה
^ אבל כן נשאלה שאילה אחת בבית המדרש מינה יש ללמוד שאין מסדרין
^ ו'השגת יד' לא כתיב אלא בערכין, אבל שאר הקדשות - אין נידונין בהשג יד, ומה שיש לו גובין הימנו, והמותר יגבו לאחר זמן אם יעשיר
^ כשבאין למשכנו
^ שמַלוה מצוּוה להשיב לו את העבוט
^ להשאיר לו כלום משבא למכור לאחר שלשים
^ הקיש נדרים לערכין
^ היקש נדר לערכין להכי אתא
^ שאם אמר "דמי לבי" או "ראשי" או "כבידי עלי" - נותן דמי כולו
^ האבר נידון לפי כבודו: שאם הנשמה תלויה בו נותן דמי כולו
^ אבל אם אמר על אבר שאין הנשמה תלויה בו "דמיו עלי" - שמין אותו כעבד הנמכר בשוק: כמה הוא שוה ביד וכמה הוא שוה בלא יד; להא מילתא איצטריך למיגמר נדר מערכין: גבי ערכין כתיב (שם) 'ערכך נפשות': אם אמר "ערך אבר שהנשמה תלויה בו עלי" - נותן דמי כולו, ואם אמר "ערך ידי עלי" - לא אמר כלום, שאין ערך כתוב אלא לנפש [ורבי מאיר אומר: ישלם דמי ידו]
^ גמרא קא פריך לה:
^ מיום אל יום את כלי הצריך לו
^ כשבא למכור לאחר שלשים יום - ישאיר לו כדי חייו, כגון מטה ומפץ, והנך דאמר בערכין (דף כג:)
^ תנא קמא דמתניתין דאמר 'מסדרין לבעל חוב' דקתני 'אם מת אינו מחזיר ליורשיו' הא לו - מחזיר לעולם
^ הוא דכתיב בערכין דריש ליה עד שיהא במכותו מתחילתו ועד סופו שאם העריך עצמו עני והעשיר קודם שהעריכו כהן אינו נידון בהשגת יד אלא נותן ערך עשיר
^ העבוט עד שלשים יום
^ בשעה שאתה מדבר בו - לא יראה בך ערות דבר; שמע מינה: אין אדם מברך כשהוא ערום, ותורם בעי ברכה; והאי דבעי מיניה לענין תורם - דהתם תנן (תרומות פ"א מ"ו): אין מגביהין תרומה ערום
^ דאיכא למאן דאמר דאליהו הוא פינחס, דכתיב ביה 'קנא קנאתי' וכן בפינחס 'בקנאו את קנאתי'
^ אתה
^ דגבי אהל כתיב אדם (במדבר יט): 'אדם כי ימות באהל'
^ בגירסא דארבעה סדרין, כגון: מועד, ישועות, נשים - שהן נוהגות בזמן הזה כבזמן הבית, וקדשים נמי, כדכתיב 'ובכל מקום מוקטר מוגש לשמי', ואמרינן (מנחות קי.): אלו תלמידי חכמים העוסקין בהלכות עבודה בכל מקום - מעלה עליהן הכתוב כאילו מקריבין אותן בבית המקדש
^ בתמיהה: זרעים אינו נוהג בחוצה לארץ וכן טהרות
^ לקוט
^ עלין
^ אשקוש"ט בלע"ז
^ נסחט ריח מתוך העלין לתוך טלית וקלטה טליתו את הריח
^ לגלימה
^ בעבוטו
^ וכי בשביל שהוא עשיר התירו לשכב על טליתו? והרי הוא רבית אצלו שישתמש במשכונו חנם
^ הכי קאמר: לא תשכב ועבוטו בידך אלא השיבנו לו כבוא השמש, כדכתיב 'השב תשיב לו את העבוט כבוא השמש'
^ השב תשיב ולא תשכב בעבוטו ועד בא השמש תשיבנו לו
^ דקתני 'אינו חייב להחזיר לו', ועוד הדר תני 'עובר בכל השמות הללו': 'השב תשיב', 'לא תשכב בעבוטו', ו'עד בא השמש תשיבנו'
^ אם לא החזיר
^ לא טעי תנא במאי דאתנייה 'חייב להחזיר' לאוסופי ולמימר 'אינו חייב להחזיר', אלא ודאי אינו חייב להחזיר נמי אתנייה, ו
^ בבית דין
^ שהביא לו משכונו
^ דקראי - בחובלו לאחר הלואה כתיב: דהיכא דאתייה ניהליה - לאו 'חובלו' הוא
^ [והתנא של הברייתא] ושכח וחיסר ודילג 'מחייב להחזיר' ב'אינו חייב להחזיר'
^ א'משכנו שלא בשעת הלואתו' ולא החזיר לו - עובר בכל השמות הללו
^ משמע בבוקר
^ ויהא בידו עד בא השמש ויקח לו ממנו
^ לקמן פריך: דלילה לאהדורי ליה ביממא - למה לי
^ כבא השמש: בלילה - החזירו לו
^ אסיר ברייתא זו מסדר משנתי
^ לא תסמייה דהא 'כסות לילה' ו'כסות יום' דקאמר - לאו תשמיש יום ותשמיש לילה קאמר, אלא כסות העשויה למשכן בלילה וכסות העשויה למשכן ביום קאמר
^ וכבא השמש תטלנו
^ ולימדך הכתוב שניתנה לו רשות לחובלה בלילה, ולענין חבלה קרי ליה 'כסות לילה'
^ לוה לאחר שהשיב לו את העבוט
^ מלוה
^ ואין נעשה אצלו כשאר מטלטלים שלהן דלא משתעבדי לבעל חוב, דכיון דמשכניה - קנייה

[1] באמת

[2] שיהא לו צדקה: שהכתוב הטיל עליו לעשות לו צדקה להלך לפניו

[3] גבי לוה ומלוה כתיב 'וכי ימוך אחיך ומטה ידו ממך' (ויקרא כה לה) וגבי ערכין כתיב 'ואם מך הוא מערכך' (ויקרא כז ח)

[4] אם למדנו גזירה שוה דמיכה מיכה

[5] אבל כן נשאלה שאילה אחת בבית המדרש מינה יש ללמוד שאין מסדרין

[6] ו'השגת יד' לא כתיב אלא בערכין, אבל שאר הקדשות - אין נידונין בהשג יד, ומה שיש לו גובין הימנו, והמותר יגבו לאחר זמן אם יעשיר

[7] כשבאין למשכנו

[8] שמַלוה מצוּוה להשיב לו את העבוט

[9] להשאיר לו כלום משבא למכור לאחר שלשים

[10] הקיש נדרים לערכין

[11] היקש נדר לערכין להכי אתא

[12] שאם אמר "דמי לבי" או "ראשי" או "כבידי עלי" - נותן דמי כולו

[13] האבר נידון לפי כבודו: שאם הנשמה תלויה בו נותן דמי כולו

[14] אבל אם אמר על אבר שאין הנשמה תלויה בו "דמיו עלי" - שמין אותו כעבד הנמכר בשוק: כמה הוא שוה ביד וכמה הוא שוה בלא יד; להא מילתא איצטריך למיגמר נדר מערכין: גבי ערכין כתיב (שם) 'ערכך נפשות': אם אמר "ערך אבר שהנשמה תלויה בו עלי" - נותן דמי כולו, ואם אמר "ערך ידי עלי" - לא אמר כלום, שאין ערך כתוב אלא לנפש [ורבי מאיר אומר: ישלם דמי ידו]

[15] גמרא קא פריך לה:

[16] מיום אל יום את כלי הצריך לו

[17] כשבא למכור לאחר שלשים יום - ישאיר לו כדי חייו, כגון מטה ומפץ, והנך דאמר בערכין (דף כג:)

[18] תנא קמא דמתניתין דאמר 'מסדרין לבעל חוב' דקתני 'אם מת אינו מחזיר ליורשיו' הא לו - מחזיר לעולם

[19] הוא דכתיב בערכין דריש ליה עד שיהא במכותו מתחילתו ועד סופו שאם העריך עצמו עני והעשיר קודם שהעריכו כהן אינו נידון בהשגת יד אלא נותן ערך עשיר

[20] העבוט עד שלשים יום

[21] בשעה שאתה מדבר בו - לא יראה בך ערות דבר; שמע מינה: אין אדם מברך כשהוא ערום, ותורם בעי ברכה; והאי דבעי מיניה לענין תורם - דהתם תנן (תרומות פ"א מ"ו): אין מגביהין תרומה ערום

[22] דאיכא למאן דאמר דאליהו הוא פינחס, דכתיב ביה 'קנא קנאתי' וכן בפינחס 'בקנאו את קנאתי'

[23] אתה

[24] דגבי אהל כתיב אדם (במדבר יט): 'אדם כי ימות באהל'

[25] בגירסא דארבעה סדרין, כגון: מועד, ישועות, נשים - שהן נוהגות בזמן הזה כבזמן הבית, וקדשים נמי, כדכתיב 'ובכל מקום מוקטר מוגש לשמי', ואמרינן (מנחות קי.): אלו תלמידי חכמים העוסקין בהלכות עבודה בכל מקום - מעלה עליהן הכתוב כאילו מקריבין אותן בבית המקדש

[26] בתמיהה: זרעים אינו נוהג בחוצה לארץ וכן טהרות

[27] לקוט

[28] עלין

[29] אשקוש"ט בלע"ז

[30] נסחט ריח מתוך העלין לתוך טלית וקלטה טליתו את הריח

[31] לגלימה

[32] בעבוטו

[33] וכי בשביל שהוא עשיר התירו לשכב על טליתו? והרי הוא רבית אצלו שישתמש במשכונו חנם

[34] הכי קאמר: לא תשכב ועבוטו בידך אלא השיבנו לו כבוא השמש, כדכתיב 'השב תשיב לו את העבוט כבוא השמש'

[35] השב תשיב ולא תשכב בעבוטו ועד בא השמש תשיבנו לו

[36] דקתני 'אינו חייב להחזיר לו', ועוד הדר תני 'עובר בכל השמות הללו': 'השב תשיב', 'לא תשכב בעבוטו', ו'עד בא השמש תשיבנו'

[37] אם לא החזיר

[38] לא טעי תנא במאי דאתנייה 'חייב להחזיר' לאוסופי ולמימר 'אינו חייב להחזיר', אלא ודאי אינו חייב להחזיר נמי אתנייה, ו

[39] בבית דין

[40] שהביא לו משכונו

[41] דקראי - בחובלו לאחר הלואה כתיב: דהיכא דאתייה ניהליה - לאו 'חובלו' הוא

[42] [והתנא של הברייתא] ושכח וחיסר ודילג 'מחייב להחזיר' ב'אינו חייב להחזיר'

[43] א'משכנו שלא בשעת הלואתו' ולא החזיר לו - עובר בכל השמות הללו

[44] משמע בבוקר

[45] ויהא בידו עד בא השמש ויקח לו ממנו

[46] לקמן פריך: דלילה לאהדורי ליה ביממא - למה לי

[47] כבא השמש: בלילה - החזירו לו

[48] אסיר ברייתא זו מסדר משנתי

[49] לא תסמייה דהא 'כסות לילה' ו'כסות יום' דקאמר - לאו תשמיש יום ותשמיש לילה קאמר, אלא כסות העשויה למשכן בלילה וכסות העשויה למשכן ביום קאמר

[50] וכבא השמש תטלנו

[51] ולימדך הכתוב שניתנה לו רשות לחובלה בלילה, ולענין חבלה קרי ליה 'כסות לילה'

[52] לוה לאחר שהשיב לו את העבוט

[53] מלוה

[54] ואין נעשה אצלו כשאר מטלטלים שלהן דלא משתעבדי לבעל חוב, דכיון דמשכניה - קנייה

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]

[49]

[50]

[51]

[52]

[53]

[54]