רי"ף על הש"ס/בבא מציעא/פרק ז

על ש"ס: רי"ף | ראשונים | אחרונים

(דף פג.) (דף רי"ף נא:)

השוכר את הפועלים ואמר להם להשכים ולהעריב מקום שנהגו שלא להשכים ושלא להעריב אינו יכול לכופן מקום שנהגו לזון יזון לספק במתיקה יספק הכל כמנהג המדינה מעשה בר' יוחנן בן מתיא שאמר לבנו צא ושכור פועלין ופסק להן מזונות וכשבא אצל אביו אמר לו בני אפילו אתה עושה להן כסעודת שלמה בשעתו לא יצאת ידי חובתך עמהן שהן בני אברהם יצחק ויעקב אלא עד שלא יתחילו במלאכה צא ואמור להן על מנת שאין לכם עלי אלא פת וקטנית בלבד רשב"ג אומר לא (דף רי"ף נב.) היה צריך לומר כן אלא הכל כמנהג המדינה:

גמ' הכל לאיתויי מאי לאיתויי הא דתנו רבנן השוכר את הפועל ואמר לו כאחד וכשנים מבני העיר נותן לו כפחות שבשכירות דברי ר' יהושע וחכמים אומרים משמנים ביניהן:

ירושלמי אמר רבי הושעיא זאת אומרת המנהג מבטל הלכה:

מתני' ואלו אוכלין מן התורה העושה במחובר לקרקע בשעת גמר מלאכה ובתלוש מן הקרקע עד שלא נגמרה מלאכתו ובדבר שגידוליו מן הארץ ואלו שאין אוכלין העושה במחובר לקרקע בשעה שאינה גמר מלאכה ובתלוש מן הקרקע לאחר שנגמרה מלאכתו ובדבר שאין גידוליו מן הארץ:

גמ' תניא (דברים כג) כי תבא בכרם רעך נאמר כאן כי תבא ונאמר להלן שם כד ולא תבוא עליו השמש מה להלן בפועל הכתוב מדבר אף כאן בפועל הכתוב מדבר רעך ולא הקדש ואכלת ולא מוצץ ענבים ולא ענבים ודבר אחר כנפשך כך נפשו של פועל מה נפשך אתה אוכל ופטור אף פועל אוכל ופטור שבעך ולא אכילה גסה ואל כליך לא תתן בזמן שאתה נותן לכליו של בעל הבית אתה אוכל ובזמן שאין אתה נותן לכליו של בעל הבית אין אתה אוכל:

אשכחן אדם במחובר דכתיב כי תבא בכרם רעך ((שפת יתר) כי תבא בקמת רעך) ושור בתלוש דכתיב (דברים כה) לא תחסום שור בדישו אדם בתלוש ושור במחובר מנא לן אמר רבינא מכדי שור שור משבת גמרינן לכתוב רחמנא לא תדוש בחסימה לא תחסום שור בדישו דכתב רחמנא למה לי לאקושי חוסם לנחסם ונחסם לחוסם מה חוסם אוכל במחובר לקרקע אף נחסם אוכל במחובר ומה נחסם אוכל כתלוש אף חוסם אוכל כתלוש ת"ר דיש מה דיש מיוחד דבר שגידולי קרקע ופועל אוכל בו אף כל גידולי קרקע פועל אוכל בו יצא החולב והמחבץ והמגבן שאין גידולי קרקע אין פועל אוכל בו תניא אידך דיש מה דיש מיוחד דבר שגידולי קרקע בשעת גמר מלאכה פועל אוכל בו אף כל גידולי קרקע בשעת גמר מלאכה פועל אוכל בו יצא המנכש בבצלים ובשומים שאינן גמר מלאכה אין פועל אוכל בו ואע"ג דשליף קטיני מביני אלימי תניא אידך דיש מה דיש מיוחד דבר שלא נגמרה (דף רי"ף נב:) מלאכתו למעשר ולחלה פועל אוכל בו אף כל דבר שלא נגמרה מלאכתו למעשר ולחלה פועל אוכל בו יצא הבודל בתמרים ובגרוגרות והלש והמקטף והאופה הואיל ונגמרה מלאכתו למעשר ולחלה אין פועל אוכל בו איבעיא להו פועל מהו שיהבהב באור ויאכל היכא דבטיל ממלאכתו ומהבהב לא קא מיבעיא לן אלא כי קא מבעיא לן היכא דאיכא אשתו ובניו דמהבהבי ליה ולא בטיל ממלאכתו מאי מי הוי כענבים ודבר אחר או לא ולא איפשיט הלכך לא יהבהבו לו (כל זה אינו מהלכות הרי"ף) (איבעיא להו מהו שיאמר אדם לעובד כוכבים חסום פרתי ודוש בה כי אמרינן אמירה לעובד כוכבים שבות ה"מ לענין שבת דאסור משום סקילה אבל לענין חסימה דאיסור לאו לא או דילמא לא שנא ת"ש עובד כוכבים הדש בפרתו של ישראל אינו עובר משום בל תחסום מיעבר הוא דלא עבר אבל איסורא מיהא איכא בדין הוא דאיסורא נמי ליכא ואיידי דתנא בסיפא עובר תנא נמי רישא אינו עובר ת"ש דשלחו ליה לאבוה דשמואל הלין תורין דגנבי ארמאי ומגנחין יתהון מהו שלח להו ערמה איתעבד בהו ערימי עלייהו ייזדבנון א"ר פפא בני מערבא סברי ליה כר' חידקא דאמר בני נח מצווים על הסירוס וקעברי אלפני עור לא תתן מכשול סבר רבא למימר ימכרו לשחיטה א"ל אביי דיין שקנסת עליהן מכירה בעולם מרימר ומר זוטרא ואמרי ליה הנך חסידי מיחלפי אהדדי) (תוספתא דב"מ פ"ח) תניא אין הפועל רשאי לעשות בלילה ולהשכיר עצמו ביום לחרוש בפרתו ערבית ולהשביחה שחרית ולא יהא מרעיב ומסגף עצמו ומאכיל מזונותיו לבניו מפני גזל מלאכתו של בעה"ב רשאי בעל הבית להשקות פועלים יין כדי שלא יאכלו ענבים הרבה ורשאין פועלין לטבול פיתן בציר כדי שיאכלו ענבים הרבה ורשאי בעל הפרה להרעיב ולסגף פרתו כדי שתאכל הרבה בשעת שדשה ורשאי השוכר להאכילה פקיעי עמיר כדי שלא תאכל הרבה בשעת שדשה חמור וגמל אוכלין ממשוי שעל גבן בדרך הליכתן ובלבד שלא יטול בידו ויאכילם היה משמר ד' וה' מקשאות לא יהיה ממלא כריסו מאחד מהן אלא אוכל מכל אחת ואחת לפי חשבון ודוקא מקשאות עקורין אבל מחוברין אינו אוכל כלל דקי"ל כשמואל דאמר משמר לאו כעושה מעשה דמי כדבעינן למימר קמן:

ת"ר הפועלים שהיו עודרין בתאנים וגודרין בתמרים ובוצרין בענבים ומוסקין בזיתים הרי אלו אוכלין ופטורין שהתורה זיכתה להן ובפיתם לא יאכלו אא"כ נטלו רשות מבעה"ב ולא יספות במלח ויאכל דהוה ליה כענבים ודבר אחר:

ת"ר פרות המרכסות בתבואה אינו עובר משום בל תחסום אבל מפני מראית העין מביא קרסטלין ותולה בפיהן ישראל הדש בפרתו של עובד כוכבים עובר משום בל תחסום עובד כוכבים שדש בבהמתו של ישראל אינו עובר בבל תחסום בעו מיניה מרב ששת היתה אוכלת ומתרזת מהו משום דמעלי לה והא לא מעלי לה או דילמא משום דחזיא ומיצטערא והא קא חזיא ומיצטערא אמר להו רב ששת תניתוה ר"ש בן יוחאי אומר מביא כרשינין ותולה לה מפני (דף רי"ף נג.) שהכרשינין יפות לה מן הכל שמעינן מינה משום דמעלי לה הוא ש"מ בעא מיניה ר' יונתן מר' סימאי חסמה מבחוץ מהו שור בדישו אמר רחמנא והא ליכא או דילמא לא תדוש בחסימה בעינן והא איכא א"ל מבית אביך אתה למד (ויקרא י) יין ושכר אל תשת אתה ובניך אתך בבאכם בבאכם הוא דאסור הא מישתא ומיעל שרי שם ולהבדיל בין הקדש ובין החול אמר רחמנא אלא בשעת ביאה לא תהא שכרות ה"נ בשעת דישה לא תהא חסימה ת"ר החוסם את הפרה והמזווג בכלאים פטור ואינו חייב אלא הדש והמנהיג בלבד איתמר חסמה בקול והנהיגה בקול ר' יוחנן אמר חייב ור' שמעון בן לקיש אמר פטור רבי יוחנן אמר חייב עקימת פיו הוי מעשה ורבי שמעון בן לקיש אמר פטור עקימת פיו לא הויא מעשה והלכתא כר' יוחנן ת"ר החוסם את הפרה ודש בה לוקה ומשלם ארבעת קבין לפרה ושלשת קבין לחמור אמאי הא אינו לוקה ומשלם ואסקה רב פפא משעת משיכה הוא דאיחייב במזונותיה ומילקא לא לקי עד שעת חסימה מהו להכניס מין ושאינו מינו לדיר תא שמע דאמר שמואל במנאפים משיראו מנאפים ובכלאים עד שיכניס כמכחול בשפופרת אמר רב יהודה מין ומינו מותר להכניס כמבחול בשפופרת ולפריצותא לא חיישינן מאי טעמא בעבידתיה טריד:

מתני' היה עושה בידיו אבל לא ברגליו ברגליו אבל לא בידיו אפילו בכתפיו הרי זה אוכל ר' יוסי בר' יהודה אומר עד שיעשה בידיו וברגליו היה עושה בתאנים לא יאכל בענבים בענבים לא יאכל בתאנים אבל מונע הוא את עצמו עד שמגיע למקום היפות ואוכל וכולן לא אמרו אלא בשעת גמר מלאכה אבל מפני השבת אבדה לבעלים אמרו הפועלים אוכלין בהליכתן מאומן לאומן ובחזירתן מן הגת ובחמור כשתהא פורקת:

גמ' אמר ר"נ אמר רבה בר אבוה פועלים עד שלא הילכו שתי וערב בגת אוכלין ענבים ואין שותין יין משהילכו שתי וערב בגת אוכלין ענבים ושותין יין ועושה בגפן זה אינו אוכל מגפן אחר:

ובחמור כשתהא פורקת:

מהיכא אכלה אימא עד שתהא פורקת תנינא להא דת"ר חמור וגמל אוכלין ממשוי שעל גבן ובלבד שלא יטול בידו ויאכילם:

מתני' אוכל פועל קישות ואפי' בדינר כותבות ואפילו בדינר ר' אלעזר חסמא אומר לא יאכל פועל יתר על שכרו וחכמים מתירין אבל מלמדין את האדם שלא יהא רעבתן ויהא סותם את הפתח בפניו (דף רי"ף נג:) קוצץ אדם ע"י עצמו וע"י בנו ובתו הגדולים וע"י עבדו ושפחתו הגדולים וע"י אשתו מפני שיש בהן דעת אבל אינו קוצץ לא ע"י בנו ובתו הקטנים ולא ע"י עבדו ושפחתו הקטנים ולא ע"י בהמתו מפני שאין בהן דעת:

גמ' איבעיא להו פועל משלו הוא אוכל או משל שמים הוא אוכל למאי נפקא מינה דאמר תנו לאשתי ובני אי אמרת משלו הוא אוכל יהבינן אלא אי אמרת משל שמים הוא אוכל לדידיה זכי ליה רחמנא לאשתו ובניו לא זכי ליה רחמנא מאי ומסקנא דפלוגתא דתנאי היא דתנא דידן קתני אינו קוצץ ע"י עבדו ושפחתו הקטנים סבר משל שמים הוא אוכל אבל תנא ברא דקאמר קוצץ ע"י עבדו ושפחתו הכנענים בין גדולים בין קטנים סבר משלו הוא אוכל וקיימא לן כתנא דידן:

מתני' השוכר את הפועלים לעשות עמו בנטע רבעי שלו הרי אלו לא יאכלו ואם לא הודיען פודה ומאכילן נתפרסו עיגוליו נתפתחו חביותיו נחתכו דלועיו הרי אלו לא יאכלו ואם לא הודיען מעשר ומאכילן שומרי פירות אוכלין מהלכות מדינה אבל לא מן התורה.

ד' שומרין הן שומר חנם והשואל נושא שכר והשוכר ש"ח נשבע על הכל והשואל משלם את הכל נושא שכר והשוכר נשבעין על השבורה ועל השבויה ועל המתה ומשלמין את האבדה ואת הגנבה:

גמ' שומרי פירות אמר רב לא שאנו אלא שומרי גנות ופרדסין אבל שומרי גיתות וערימות אוכלין מן התורה קסבר משמר כעושה מעשה דמי ושמואל אמר לא שאנו אלא שומרי גיתות וערימות אבל שומרי גנות ופרדסין אין אוכלין לא מן התורה ולא מהלכות מדינה קסבר משמר לאו כעושה מעשה דמי אמר רב אשי כוותיה דשמואל מיסתברא דתנן ואלו אוכלין מן התורה העושה במחובר לקרקע בשעת גמר מלאכה מכלל דאיכא דלא אכיל מן התורה אלא מהלכות מדינה אימא סיפא ואלו שאינן אוכלין מאי שאינן אוכלין אילימא שאין אוכלין מן התורה אלא מהלכות מדינה היינו רישא אלא לאו שאין אוכלין לא מן התורה ולא מהלכות מדינה ומאי ניהו עושה במחובר לקרקע בשעה שאין גמר מלאכה וכל שכן שומרי גנות ופרדסין וכן הלכתא:

ארבעה שומרין הן וכו' מנא ה"מ דת"ר פרשה ראשונה נאמרה בשומר חנם שניה בשומר שכר שלישית בשואל הני ד' שומרין ג' הוו דשוכר כנושא שכר הוא א"ר נחמן בר יצחק ד' שומרין ודיניהן ג' ההוא רעיא דהוה קא מעבר חיותא אגודא דנהר פפא שריג חד מינייהו ונפל למיא אתא לקמיה דרבא ופטריה אמר מאי הוה ליה למיעבד הא נטריה כדנטרי אינשי רב חסדא ורבה בר אבוה לא סבירא להו הא דרבא דא"ל בי יהבי לך אגרא לנטורי לי נטירותא מעליא והלכתא כוותייהו דהא רב פפא עבד עובדא כוותייהו דאמרינן (גי' גמרא בר אדא וכן בס"י) רב אחא סבולאה הוה קא מעבר חיותא אגמלא דנרש דחפה חדא לחברתה שדתה למיא אתא לקמיה דרב פפא חייביה א"ל מאי הוה לי למיעבד אמר ליה איבעי לך לעבורי חדא חדא (דף רי"ף נד.) א"ל ידעת ביה בבר אחתך דמצי מעבר חדא חדא א"ל כבר צווחו קמאי דקמך וליכא דמשגח בהו איבו אפקיד כיתנא בי רוניא אזל שבאי שמטיה מיניה לסוף הוכר הגנב אתא לקמיה דרב נחמן חייביה לימא פליגא דרב הונא בר אבין דאמר נגנבה באונס ואח"כ הוכר הגנב אם שומר חנם הוא רצה נשבע רצה עושה עמו דין ואם שומר שכר הוא עושה עמו דין ואינו נשבע אמר רבא התם גברי דפרמוסקא הוו דאי רמא קלא הוו אתו אינשי מצילו ליה:

מתני' זאב אחד אינו אונס שני זאבים אונס רבי יהודה אומר בשעת משלחת זאבים אף זאב אחד אונס שני כלבים אינם אונס ידוע הבבלי אמר משום ר' מאיר מרוח אחת אינו אונס משני רוחות אונס הלסטים הרי זה אונס הארי והדוב והנמר והברדלס והנחש הרי אלו אונסין אימתי בזמן שבאו מאיליהן אבל אם הוליכן למקום גדודי חיות וליסטין אין אלו אונסין:

גמ' ת"ר רועה שהיה רועה והניח עדרו ובא לעיר ובא זאב וטרף ארי ודרס אין אומרים אילו היה שם היה מציל אלא אומדין אותו אם היה יכול להציל חייב ואם לאו פטור אמר (בגמ' הוא בשם רבה דא"ל אביי והא מר דאמר רועה כו') רב יהודה אמר רב רועה שהיה לו לקדם ברועים ובמקלות ולא קידם חייב לא שנא ש"ח ול"ש שומר שכר אלא ששומר חנם בחנם ושומר שכר בשכר ועד כמה עד כדי דמיהן והיכן מצינו שומר שכר שחייב באונסין דהדר שקיל דמיהן מבעה"ב ונפקא מינה לטירחא יתירא אי נמי לכושרא דחיואתה:

הלסטים הרי זה אונס אמאי ליקום גברא כלפי גברא אמר רב יהודה אמר רב בלסטים מזויין ואפי' רועה מזויין פטור דהאי מצי מסר נפשיה והאי לא מצי מסר נפשיה:

מתני' מתה כדרכה הרי זה אונס סיגפה ומתה אינו אונס:

עלתה לראשי צוקין ונפלה הרי זה אונס העלה לראשי צוקין ונפלה אינו אונס:

מתנה ש"ח להיות פטור משבועה והשואל להיות פטור מלשלם נושא שכר והשוכר להיות פטורין משבועה ומלשלם:

גמ' עלתה לראשי צוקין ונפלה הרי זה אונס והוא שתקפתו ועלתה תקפתו ונפלה:

מתני' כל המתנה על מה שכתוב בתורה תנאו בטל כל תנאי שמעשה בתחלתו תנאו בטל וכל שאפשר לו לקיימו בסופו והתנה עליו מתחלתו תנאו קיים:

גמ' תנא מתנה שומר חנם להיות כשואל אמר שמואל בשקנו מידו ר' יוחנן אמר אפילו תימא שלא קנו מידו בההיא הנאה דקא נפיק עליה קול דאיניש מהימנא הוא גמר ומשעבד נפשיה וכן הלכתא:

וכל שאפשר לו לקיימו בסופו והתנה עליו מתחלתו תנאו קיים הא אי אפשר לו לקיימו בסופו והתנה עליו מתחלתו תנאו בטל אמר רב טבלא אמר רב זו דברי (דף רי"ף נד:) ר' יהודה בן תימא אבל חכמים אומרים אע"פ שאי אפשר לו לקיימו בסופו והתנה עליו מתחלתו תנאו קיים דתניא הרי זה גיטך על מנת שתעלה לרקיע ע"מ שתרדי לתהום על מנת שתבלעי קנה בן מאה אמה ע"מ שתעברי הים הגדול ברגליך נתקיים התנאי הרי זה גט לא נתקיים אין זה גט ר' יהודה בן תימא אומר כזה גט כלל א"ר יהודה בן תימא כל שאי אפשר לקיימו בסופו והתנה עליו מתחלתו אינו אלא כמפליגה בדברים וכשר אמר רב נחמן אמר רב הלכה כרבי יהודה בן תימא:

סליקו להו השוכר את הפועלים