מהרש"ל על הש"ס/בבא מציעא/פרק ז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

פרקים:    א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח | ט | י
ראשונים על הפרק: תוספות | רי"ף | רבינו אשר | מאירי | הריטב"א | הרמב"ן | הרשב"א | שיטה מקובצת
אחרונים על הפרק: צל"ח | פני יהושע | מהרש"א | מהרש"ל | רש"ש

על ש"ס: מהרש"ל | ראשונים | אחרונים


דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

דף פג עמוד ב[עריכה]

רש"י בד"ה לאו כחיותא כו' במסתריהם דלמא כו' הד"א:

בד"ה שורייקי כו' והן מין הבשר כצ"ל:


דף פד עמוד א[עריכה]

גמ' שלא להוציא לעז כו'. נ"ב אבל קצת קשה מה תועלת בזה שהשיבו לה שלהן גדול משלנו. ונראה שהיו מתייראין דלמא אח"כ תראה נשותיהן ותאמר בודאי ממזרים ולא תקבל תירוצים שלהן לכך הקדימו בדבר וק"ל:

אבריה דר' ישמעאל כו' נ"ב ואולי על דרך הכונה על גודל התאוה קאמר ועל דרך כל הגדול מחבירו יצרו גדול הימנו ואפי' הכי משלו ברוחם ולא פחדו מהיצר ולאפוקי מעובדא דרבא במסכת סוכה מ"ה קאמר כחמת בת תשעה קבין על דרך עשרה קבין זנות ירדו לעולם תשעה נטלו ערביים כו':

שם ומאי אהנית לי כו' נ"ב נ"ל דה"ק ליה מי אית לך רשותא להכלימני ולומר לסטיים בליסטנותא ידע דהא כבר מוזהר שלא יאמר לבעל תשובה זכור מעשיך הראשונים אלא ודאי בזה אתה מקנטרני שהייתי לסטים מחמת דוחק והייתי מזולזל ועתה נעשיתי רב וחשוב מאי אהנית לי כו' והוא לא השגיח בדבריו כך והבין שכפשוטו אמר ומש"ה השיב לו דאקרביון תחת כנפי השכינה אי נמי השיב שרשות בידו להכלימו ולקנטרו בכל שהרי הוא רבו והכניסו תחת כנפי השכינה ודו"ק:


דף פד עמוד ב[עריכה]

גמ' כולבא רעיא כו' נ"ב נ"ל קולבאי וכן ברש"י וכן איתא בפ' חלק דף ק"ג וכן איתא בערוך ופי' עליו הדיוט:

רש"י בד"ה ונגדי כו' ומושכין מתחתיו כו' שהלבין שקורין קויטר"א שזבו כו' כצ"ל:

בד"ה לבני בירי כו' שהיו קרובים נ"ב ס"א קרוביו וס"א קבורים:

בד"ה באתרא כו' תרמילו כו' נ"ב שם פרש"י בחלק כדו דכדה מתרגמינין קולתא:

תוס' בד"ה שתין ספני כו' נ"ב לפי גירסת התוס' גרסינן בגמ' שתין ספינתא:


דף פה עמוד א[עריכה]

גמ' קביל עליה תליסר שני כו' נ"ב לא נראה לפרש שהוא קבל עליו יסורין י"ג שנין אלא הוא קבל עליו יסורים בסתם והשם ית' הביא עליו יסורין אחר המעשה והיו עליו י"ג שנה עד המעשה האחרת ודו"ק:

שם שנשכרת בשנים שוכרתו כו' נ"ב נ"ל דהכי פירושו אפי' זונה חשובה שהיא נשכרת בכפל מאחרת לרוב יופיה אפילו הכי היא שוכרתו בכפל כפלים משלה דהיינו בשמונה ומש"ה בשני זהובים או בשני מנה ודו"ק:

שם וגולתא דדהבא כו' נ"ב בגד תרגום ירושלמי גולתא ערוך:

שם אמר ליה מומי כו' נ"ב תרגום של שבועה מומתא:

שם יתיב מאה תעניתא כו' נ"ב נ"ל דכל הני מאה ט"ס הוא והוא מ' יום דהיינו ארבעים וק"ל:

רש"י בד"ה צפדנא חולי שבתוך הפה כו' נ"ב וזהו חולי השינים ובלע"ז מיש"ג רש"י בפ' אין מעמידין על הא דחש ר' יוחנן בצפידנא ע"ש:

בד"ה שמקפח כו' בני כשהיה נשבע כצ"ל ונ"ב בפרק קמא דשבת:


דף פה עמוד ב[עריכה]

גמ' שם בר נפחא נ"ב ר' יוחנן:

שם חזי לי ההוא מרבנן כו' מותיב ליה גבתא דסומני כו' כצ"ל:

רש"י בד"ה תיודע כו' צ"ל תודע:

בד"ה ואריכנא כו' נ"ב לשון תיקון כדאיתא במסכת סוכה אריך או לא אריך כלומר מתוקן או אינו מתוקן ע"כ רש"י בפ' הנושא מסכת כתובות:

בד"ה שית סדרי משנה כו' כצ"ל:

בד"ה מתניתא דמר מתניתא כו' כצ"ל:

בד"ה אשטר לך משטרא אמשך לך על גב כו' כצ"ל:

בא"ד משטר מטפח כו' נ"ב פי' לשון מטפחי וכן ראיתי בפי' כלו' לשון טופח שטופח ידו באותו הסם ומטפח על גבי העין וכן פירוש הערוך וימרחו על השחין תרגום וישטרחו על שיחנא:

בא"ד מטבל פתו נ"ב זהו פי' על משטר קשטר:

תוס' בד"ה כי מטא כו' עיקר היא בחתימתה נ"ב ומ"ה כי מטא לחתימה אף על פי שלא אמרה עדיין רגש עלמא ודו"ק:


דף פו עמוד א[עריכה]

גמ' דלי זעפא ודריא לההוא טעייא כי רכיב כו' כצ"ל ונ"ב וכן מצאתי הגירסא בערוך בערך דר:

רש"י בד"ה ר' ור' נתן כו' וסדר נקבץ על הסדר כו' כצ"ל ונ"ב מצאתי בפי' מדוייק:

תוס' בד"ה ואיתסי כו' לפי שעדיין היה ניכר כו' נ"ב ולפי זה נ"ל דל"ג למחר אזלי אלא אזלי ודו"ק:

בד"ה דאי אמר להו קדימו ואייתי לכו כו' אמרי ליה לא כו' כצ"ל:


דף פו עמוד ב[עריכה]

רש"י בד"ה וציקי קדירה כו' נ"ב ור' יונה פירש בברכות פרק היה קורא דף י' כלומר הדברים שמבשמין הקדרה ומתקנין אותה:


דף פז עמוד א[עריכה]

גמ' דאיכא דוכתא דקרו ליה לתיקלא כו' כצ"ל ונ"ב לתיקלא פי' לשקל:

שם אברהם בן מאת שנה כו' נ"ב אע"פ דכ"ש הוא אלא כלומר שניהם כאחת מי יכול להיות ודו"ק:

רש"י בד"ה כי מורדיא דלברות כו' נמחק וצ"ל לברות שם הנהר והס"ד:

תוס' בד"ה למה נקט כו' על איו שרה כו' נ"ב וע"ז יש טעם למה לא נקוד על למ"ד והיינו דורשים הכתב גליון:


דף פז עמוד ב[עריכה]

גמ' מנא ה"מ דכתיב כי תבא כו' כצ"ל ונ"ב נ"ל ואח"כ מצאתי במגדל עוז כמו שהגהתי:

שם והאי וחרמש ליבעי כו' כצ"ל וכן בכל העמוד:

שם ולא אכילה גסה כו' נ"ב דאי לגופא פשיטא דהא אפי' ענבים ודבר אחר אסור וק"ל:

תוס' בד"ה רעך ולא כו' דכתיב לא תחסום שור בדישו דישו שלך כו' כצ"ל ונ"ב רש"י פירש דכולא עניינא בחולין קא מיירי אבל בתוס' משמע דמיתורא דוי"ו דדישו למד עיין לקמן בדף צ' בתוס':

בא"ד לאדם בתלוש נמחק וצ"ל לשור במחובר וכן אח"כ ונ"ב כך נ"ל עיין ודו"ק בשמעתא דלקמן:


דף פט עמוד א[עריכה]

רש"י בד"ה בתוחלני כו' ושמן חותלות כו' נ"ב מה שפירש רש"י ושמן לשון רבים כ הסל קרוי חותל בפרק ט"ז דמסכת כלים ואותן הסלים קרויות חותלות וכן איתא בערוך ומ"ש בגמ' בתוחלני זהו שם של התמרים עצמן בשלא בשלו כלל שקרויים תוחלני וכן בערוך בערך תחלא:

בד"ה אמר רבינא כו' לא תתנהו חדא חדא למתני בקמייתא כולי אף כל שלא נגמרה כו' כצ"ל:

תוס' בד"ה אמר רבינא כו' בתר גמר למעשר כצ"ל ונ"ב וכן איתא בתוס' מדויקים:

בד"ה והבודל כו' גמר מלאכתן למעשר כצ"ל:


דף פט עמוד ב[עריכה]

גמ' וגודרין בתמרים כו' נ"ב הערוך הביא אותו בערך גדר ופירש שהוא כמו גודו אילנא:

רש"י בד"ה קצץ בין כו' ליתא בשתים אלא באחת לא קבעה דבעי בהן ספיתא משום הכי כו' כצ"ל ונ"ב ס"א משום ולפ"ז לא גרסינן אלא:

תוס' בד"ה קצץ אחת כו' שפיר במאי יאכלם כצ"ל:


דף צ עמוד א[עריכה]

רש"י בד"ה וכיון דשם כו' הדיוט היא הא כו' הד"א:

תוס' בד"ה והדשות כו' ואפילו כהן דוקא כו' נ"ב פי' בבהמתו:

בד"ה אבל הכא כו' אמרינן דבשביעית כו' נ"ב ג"כ כך מצאתי בפסקי תוס' במסכת זאת וכן בס"א ועל כל זאת אני אומר שטעות נפלה בספרים כי בכל מסכת מועד קטן לא נזכר אמירה לכותי בשביעית דאסור או דשרי כי בודאי אסור אמירה לכותי בשביעית אפילו אם תאמר שמותר בשבת לפי שהשביעית תלה הש"י קדושה בארן דכתיב שבת שבתון יהיה לארץ והבן. וכך הוא הלשון בפרק מי שהפך מקבלין קבולת במועד כו' כל שמותר לעשות אומר לכותי ועושה וכל שאינו מותר לעשות אין אומר לכותי ועושה עד כאן וכן בפי' תוס' לשם בכל המסכת לא נמצא רק מועד ולכן אני אומר שטעה הסופר בין שבת לשביעית כי לשם ג"כ אשבת קאי כל שעושה כו' ודו"ק:


דף צ עמוד ב[עריכה]

גמ' פשוט מיהא חדא כו' נ"ב אומר אני דגרסינן מהא ולא מיהא וכן משמע ברש"י:


דף צא עמוד א[עריכה]

תוס' בד"ה אתנן כו' קני ליה קנין גמור כו' כצ"ל ונ"ב לשם אינו קאי אאתנן:


דף צא עמוד ב[עריכה]

גמ' דבי רבנא נחמיה כו' כצ"ל:

שם בשדכא כו' כצ"ל ונ"ב בדלית והוא לשון משוך כלומר ארוכה ומשוכה לפניו וכן בערוך ע"ש:


דף צב עמוד א[עריכה]

גמ' הכתוב מדבר ואמר רב כו' כצ"ל:

שם דרב כהנא דלמא בעושין בסעודת' דעבדו ואכלו אמר לי ואפילו הכי ניחא כו' כצ"ל ונ"ב וכך היא גירסת האשר"י ע"ש:

תוס' בד"ה השוכר את כו' לענין שאוכל ופטור נ"ב פי' כל אדם הוא הדין נמי לענין אכילת פועל חשיב לא נגמרה:


דף צב עמוד ב[עריכה]

גמ' התם משום דמיחזי כמקח טעות כו' נ"ב בודאי אף המקשה ידע שהטעם הוא משום מקח טעות דאם לא כן מאי חילוק בין הודיעם ללא הודיעם אלא דסבר המקשה דאין שייך מקח טעות אלא כשהוא אוכל בשלו אבל כשהוא בשל שמים אוכל לא שייך מקח טעות בדבר האסור דאיסורא לא זכי ליה רחמנא ועל כן משני משום דמיחזי כמקח טעות אע"פ שאינו מקח טעות ממש ושוב פריך מנתפרסו עיגוליו ונפתחו חביותיו דלא שייך מקח טעות אי אמרי' בשל שמים הוא אוכל מאחר שאינן מעושרין ומשני ה"נ משום דמיחזי כמקח טעות והוא הדין אפילו כבר עישרן שהדין כך הוא דהא אין הפועל אוכל בדבר שנגמרה מלאכתו למעשר אלא כשלא הודיען צריך להאכילן משום מקח טעות ממש ומה שמקשה אח"כ בשלמא נתפרסו עיגוליו כו' עד אלא נפתחו חביותיו מאי מקח טעות איכא הא ידעי דאיטביל כו' קושיא זו אינה תולה בלמאן דאמר בשל שמים הוא אוכל אלא לכ"ע הוא מקשה על המשנה ותלמודא הוא דקמסדר הכי משום דהכא מפרשינן המשנה דמשום מקח טעות הוא קמסיים ואזיל לפרשה על התוכן ומשום הכי משני רב ששת שנפתחו חביותיו לבור דבודאי רב ששת לא בעי לדחות פשיטות דבשלו אוכל דהא בימי הבתראי נשאלה בעיא זאת דהא רבינא מסיק לעיל משום דמיחזי כמקח טעות ואפ"ה פסק הטור להא דרב ששת ואע"פ שהבעיא דלעיל לא נפשטא אלא כדפריש דרב ששת המשנה קמפרש ולא גרס וכ"ת וטעות נפל בספרים משום דמסיק אח"כ בשלמא סברו שתלוי אמשא ומתן דפשיטות הבעיא בשלו אוכל ואינו כן ומה שהטור משני וכתב כשנפתחו חביותיו לגת ולא כתב שנפתחו חביותיו לבור כאוקימתא דגמ' היינו משום דס"ל דהלכה כרבנן דר"ע דמשירד לבור הוא דמיחייב במעשר ואף שסתם משנה בפ"ק דמעשרות תנן משיקפה אתיא כר"ע והלכה כרבנן ועוד מתני' דע"ז פ' ר' ישמעאל סבירא לה משירד לבור לענין יין נסך והוא הדין לענין מעשר וכן סבירא ליה לרבא התם שלא לחלק ביניהן אבל הרמב"ם והסמ"ג פסקו כר"ע וכברייתא דתני רב זביד דבעינן עד שישלה כו' היינו משום דס"ל דהלכתא כמתני' הכא דתנן נפתחו חביותיו וסתמא משמע כפשוטו שניטלו מגופותיהן ורצה לחזור ולסותמן ולא הודיע לפועלים אלא שיסתמו לו חביותיו וק"ל. וא"כ הכי הלכתא וסתמא דמתניתין דהכא עיקר שהרי בני הישיבה שקלי וטרי בה לפרשה ויש עליה תלמוד משא"כ במשנה דמעשרות שאין עליה תלמוד ולא דייקא כולי האי ונוכל לומר דנסיב לה רבי אליבא דרבנן דר"ע לפני ברייתא דרב זביד כו' וממתני' דע"ז ליכא ראיה דמשום חומרא דיין נסך הוא כמו שמחלק התם סתמא דתלמודא ומ"מ אלו ואלו דברי אלהים חיים ואין להקשות לפי דעת הטור דסבירא ליה הלכתא כרבנן דמשירד לבור כו' ומשום הכי ליכא לאשכוחי הא דנפתחו חביותיו אלא כשנפתחו לגת שלא הוקבע למעשר אם כן סתמא דתלמודא דהכא אמאי אוקי כר"ע ובשנפתחו לבור לוקי שנפתחו חביותיו לגת נראה משום דלא שכיח הוא שישתפכו החבית לגת שהוא למעלה כי אם לבור ששם היה מעמד החביות שמן הבור נתמלאו וק"ל. (עיין במהרש"א):

רש"י בד"ה משישלה כו' תוסס ורתיחתו עולה כו' נ"ב תימה הלא רש"י מפרש שם כפשוטו וזה לשונו משישלה בחבית לשון השולה דגים מן הים משישלה היין מן הבור להינתן בחביות וכן מפרש בבבא מציעא פרק השוכר את הפועלים. עכ"ל. גם איני יודע מי דחקו לפרש פה בענין אחר מכפשוטו ששכר לסתום החביות שכבר נסתמו וניטלו מגופותיהם והם סברו שמעולם לא נתמלאו יין אלא שעתה ישלו יין מן הבור וימלאו אותה ויסתמו אותן. וק"ל. אבל הרמב"ם והסמ"ג כתבו כמו שפרש"י כאן:

בד"ה משל שמים כו' לפיהן הס"ד:


דף צג עמוד א[עריכה]

תוס' בד"ה אי הכי כו' נ"ב אבל רש"י פירש בשבועה דלא גרסינן אי הכי כו' ע"ש:


דף צג עמוד ב[עריכה]

גמ' א"נ לטרחא כו' נ"ב א"כ משמע מהכא שזהו חשוב ממון וא"כ מאי פריך בריש המניח לרב יהודה דלא עביד דינא לנפשיה דליכא פסידא משור המועד כו' והלא מ"מ איכא פסידא בכושרא דחיותא וטרחא יתירא. וצריך עיון:

רש"י בד"ה לא ס"ל הא כו' הוה אידך אונס לפטור כצ"ל:

בד"ה אמר לו כו' ראיתי סריא פושע כצ"ל:

בא"ד נ"ב וי"ל לשון בטלנות כמו כי היכי דלא נסתרי עבדי דבפרק איזהו נשך כן מצאתי בס"א:


דף צד עמוד א[עריכה]

רש"י בד"ה אפי' תימא כו' איקדשה לה כו' נ"ב ואין נראה דהא כל תנאי לר"מ תנאי קודם למעשה:

תוס' פרק אע"פ דף נו:

בא"ד וכי הדר אמר ליה כו' כצ"ל: