מהרש"ל על הש"ס/בבא מציעא/פרק ח

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

פרקים:    א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח | ט | י
ראשונים על הפרק: תוספות | רי"ף | רבינו אשר | מאירי | הריטב"א | הרמב"ן | הרשב"א | שיטה מקובצת
אחרונים על הפרק: צל"ח | פני יהושע | מהרש"א | מהרש"ל | רש"ש

על ש"ס: מהרש"ל | ראשונים | אחרונים


דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

דף צה עמוד א[עריכה]

תוס' בד"ה אתמר כו' רב אחא ורבינא הלכה כדברי המיקל אע"ג דהוי כו' כצ"ל ונ"ב וכן ברי"ף ורא"ש ונ"י וכן בפרק גיד הנשה ע"ש:


דף צה עמוד ב[עריכה]

רש"י בד"ה איבעית אימא כו' טפי מר' מאיר כו' נ"ב ואפשר משום שבמקומות אחרים הלכה כר' יהודה לגבי ר"מ:

בד"ה אביי סבר כו' איסור מתרץ כו' כצ"ל והד"א:


דף צו עמוד א[עריכה]

רש"י בד"ה דתניא כו' שטעה בהגרסא להגיה בספרים כו' כצ"ל ונ"ב פי' והיו מגיהים בתחלת דברי אביי דתניא ובתחלת דברי רבא דתניא אידך ודו"ק:

בד"ה המוכר כו' לבעלים הס"ד ואח"כ מביא בכורים הוא ג"כ ס"ד:

בד"ה עבד דלאו כו' שיהיו דיניו נוהגין כו' שואל וגם משאיל נוהגין בו שאין לו כו' כצ"ל:

תוס' בד"ה בעל פלוגתיה כו' ומר דריש כספו כו' נ"ב א"כ הראשון הוי בדין יום או יומים ומר דריש כספו אם כן השני הוי בדין יום או יומים:


דף צו עמוד ב[עריכה]

תוס' בד"ה אלא לוקח הוי כו' פסידא דאלמנותו כו' נ"ב פי' אשת חמיו וק"ל:

בד"ה אמר רבא כו' אלא היתר שתיקנו כו' נ"ב לפי' התוס' נראה דל"ג בסוגיא גבי איהי דהיתרא נמי לא ניחא לה דליקני אלא גרסי' נמי לא ניחא לה דליקני ונמי דקאמר אאיסורא קאי כלומר כמו שהבעל לא ניחא ליה דליקני כך איהי נמי ודו"ק:

בד"ה זיל שלים כו' היינו שהפחת והזול משעת כו' כן הוא בס"א:


דף צז עמוד א[עריכה]

רש"י בד"ה דנשי קטלוה לא היה לו ליפול בידן:

בד"ה דנשי קטלוה בעל כו' צ"ל אחר הדיבור וחביל נתחמם:

בד"ה אומנא מקיז דם נ"ב ולקמן פ' המקבל פי' מוהל תינוקות:

בד"ה ספר המספר כו' נ"ב ובנ"י פי' סופר העיר:


דף צז עמוד ב[עריכה]

תוס' בד"ה ה"נ כו' ודוקא בחשוד המחויב כו' נ"ב כאן כותבין התוס' זאת לפסק הלכה אבל בתוס' דשבועות וכן באשר"י לשם מפרשים קושיא הראשונה דסבר רב נחמן יחלוקו אם שניהן חשודין ולא אמרינן כר' אבא מתוך שאינו יכול לישבע משלם משום דלא אמרי' מתוך שאינו יכול לישבע משלם אלא בשבועה דאורייתא ומש"ה הכא שהנתבע חייב שבועה דאורייתא ראוי לשלם הכל כיון שהוא חשוד אלא שקנסו אף התובע מאחר שהוא ג"כ נחשד אבל לא משום דינא כי לא היה לו להפסיד במה שאינו יכול לישבע שהרי אינו מחויב אלא שבועה דרבנן אם לא משום קנס:


דף צח עמוד א[עריכה]

רש"י בד"ה ולרמי דאמר כו' איני יודע הס"ד:

תוס' בד"ה ה"נ כו' כדפי' ר"ת ולא כההיא דשמואל ותו היכי כו' כצ"ל:


דף צח עמוד ב[עריכה]

רש"י בד"ה שאלה בבעלים כו' משך לה איחייב ליה כו' הואי ופטור כצ"ל והס"ד:

תוס' בד"ה משכחת לה כו' מעל שתי פרות והא דקאמר לעיל לרב נחמן מוקי לה בתרתי ה"ה לרב יהודה מוקי לה הכי אלא משום שצריך לפרש היכי דמי מחוייב שבועה אבל ההיא דהמוכר כו' כצ"ל:

בא"ד דלוקמא דליכא הודאה כו' נ"ב פירוש כי פריך אילו נאנסו לאו שבועה בעי לוקמא דליכא הודאה ולא קשה מידי:


דף צט עמוד א[עריכה]

גמ' משיכה בשומרים תניא נמי הכי כשם שתקנו משיכה בשומרים כך תקנו משיכה בלקוחות וכשם שקרקע כו' כצ"ל ונ"ב וכן איתא במרובה:

רש"י בד"ה ושלחה לה כו' ביד בנך הס"ד ואח"כ מ"ה ביד עבדך פטור ואפי' כו':

בד"ה לא תימא כו' מכי נפקא מחצירו כו' כצ"ל:

בד"ה מעל המשאיל כו' משלו שיחזיק לו השואל טובת הנאה כזו כצ"ל והס"ד:


דף צט עמוד ב[עריכה]

גמ' א"ל ר' יוחנן הדר כו' נ"ב ותימה גדולה כי בפ' כיצד הרגל נאמר בהדיא דר' אבהו יתיב קמיה דר' יוחנן כו' ושתיק ר' יוחנן ולא אמר ליה ולא מידי וטעה עצמו ר' אבהו מדשתיק ר' יוחנן ש"מ ס"ל הכי ולא היא האי דשתיק אשגוחי לא אשגח ביה כך לשון הגמ'. לכן נ"ל כאן לגרוס הא הדר ביה שמואל כו' ולא גרסינן ר' יוחנן כלל וכן ללשון תוס' לשם וז"ל ואף שמואל עצמו הדר ביה כדאיתא בפרק השואל עכ"ל נ"ל וק"ל:

שם כדרבה דאמר רבה הקדש כו' כצ"ל:

רש"י בד"ה זאת אומרת כו' ובעלים צריך כו' הד"א:

תוס' בד"ה שמין בית כו' ומ"ד תרקב בס' כו' נ"ב חצי סאה בס' חצאין ולא סאה בס' סאה כי אין שמין יותר משלשים סאה בפעם אחת ע"ש:

בא"ד לא מצי למיפרך דאיכא נמי לפרושי הכי ואין להקשות כו' כצ"ל. ונ"ב ס"א:


דף ק עמוד א[עריכה]

רש"י בד"ה המחליף פרה כו' לא ילדה כצ"ל והס"ד:

בד"ה דמי עבד כו' הדמים וזה כו' הד"א:

תוס' בד"ה וליחזי ברשותא כו' אין להוציא מידו כו' נ"ב פי' משום חזקת ממון רצה לומר דחשבינא זה שכנגדו המע"ה פי' אפי' אין לו חזקת מבוררת בפני עצמו להוכחה שהיא שלו ודו"ק:

בד"ה הא מני כו' כדאשכחן בריש שור שנגח כו' נ"ב ותימה מה ראיה מביא מהתם דמהני חזקת ממון וחזקת מעוברת דהשתא ילדה היינו משום דליכא חזקה כנגדו אבל הכא דאיכא חזקת מרא קמא דעדיף מחזקת מעוברת שמא אפי' עם חזקת ממון לא יהא עדיף מחזקת מרא קמא. ועוד אמאי צריך ראיה לזה הלא כבר פירשנו בדבור דלעיל דחזקת ממון לחוד שהוא ביד הלוקח אם טוען ברי עדיף מחזקת מרא קמא שהרי עדיין לא הזכירו חזקת מעוברת. ועוד קשה לי מאחר שפסקו התוס' לעיל שאם טוען הלוקח שמא לא מהני חזקת ממון אע"פ שלפי האמת יש לו חזקת מעוברת והשתא מייתי ראיה דאפילו בטענת שמא מהני חזקת ממון וחזקת מעוברת אלא דמאי אית לך למימר שאני התם דליכא חזקה כנגדם מה שאין כן הכא א"כ מאי מייתי ראיה שמא אפילו בטענת ברי לא מהני מאחר שאיכא חזקת מרא קמא כנגדם וע"ק מה שכתבו בסוף הדבור דצ"ל דיחלוקו לא קאי אשאלה היום ושכרה למחר ולעיל בגוף המשנה פירשו התוס' להדיא דמתניתין לא זו אף זו קתני ויחלוקו קאי על כל המשנה גם נראה דוחק בעיני שהניחו הקושיא על שילהי המניח במקומה עומדת בלי ישוב כלל ונראה בעיני מה שכתבו התוספות בדבור דלעיל דגבי שמא לא מהני חזקת ממון כלל וגבי טענת ברי מהני אפילו חזקת ממון לחוד הוא סברת רשב"ם דסבירא ליה דחזקת ממון לעולם עדיפא אפילו היא לחודא נגד חזקת מרא קמא כדמוכח מתוך הסוגיא ולא עלה על לבו לחלק דהכא איכא חזקת מעוברת וכ"ש אם אין שום חזקה נגדו דמהני וא"כ בע"כ צריכין לחלק בין ברי לשמא כמו שהקשה ר"י ממתניתין דלעיל דזה אומר איני יודע כו' דיחלוקו ולא מהני חזקת ממון אבל ר"י חולק על סברת רשב"ם וסבירא ליה דחזקת ממון לא מהני לחוד אפילו בברי וכמו שכתבתי ומיהו קשה כו' דמשילהי המניח משמע דאפילו בטענת ברי לא מהני חזקת ממון לחוד ולא כרשב"ם וא"כ בע"כ צריכין אנו לומר דהא דלא קאמר תלמודא אלא הא מני סומכוס משמע דלא הדר ביה מהאי דמוקי באגם דאי הוה קיימא אפי' ברשות לוקח לא הוה אמרי' יחלוקו אלא המוציא מחבירו עליו הראיה לאו משום דחזקת ממון לחוד הוא דמהני אלא משום דאיכא בהדה חזקת מעוברת והשתא תו אין אנו צריכין לחלק בין טענת ברי לטענת שמא דה"ה בשניהם טוענים שמא נמי מהני חזקת ממון אי איכא חזקה אחריתא בהדה והיכא דליכא חזקה אחריתא בהדה אפי' בטענת ברי לא מהני חזקת ממון לחוד לסומכוס אלא יחלוקו והשתא מקשה שפיר וא"ת אמאי לא אוקי נמי כרבנן דהכא לית לן למיזל בתר חזקת מרא קמא משום דאיכא חזקת מעוברת כו' ומשני דחזקת מרא קמא עדיף כו' ומ"מ היכא דאיכא תרי חזקות מהני אפי' נגד חזקת מרא קמא אף לסומכוס ולא תאמר שאין חילוק בין חזקה אחת לתרי חזקות על זה מסיק כדאשכחן כו' כלומר אע"פ דחזקת ממון לחוד לא מהני לסומכוס אפילו בטענת ברי כדפרישית אלא יחלוקו ואפ"ה גבי תרי חזקות מודה דמהני אפי' גבי שמא ה"נ אף דחזקה אחת לא מהני נגד חזקת מרא קמא אפי' לרבנן גבי תרי מהני לכ"ע אפי' לסומכוס ואין חילוק בין טענת ברי לטענת שמא כדפרישית ולפי זה צ"ל הא דקאמר במתני' דיחלוקו לא קאי אשאלה היום ושכרה למחר אבל מה שפירוש במתניתין דיחלוקו קאי על כולה מתניתין היינו לפירוש רשב"ם דמחלק בין טענת ברי לטענת שמא דגבי טענת שמא לא מהני חזקת ממון כלל וכמאן דליתא דמי ודו"ק. (עיין במהרש"א):


דף ק עמוד ב[עריכה]

גמ' אף קרקע נשבעין דלמא אעבד כו' יחלוקו מיבעי מודה סומכוס כו' כצ"ל:

רש"י בד"ה המוכר כו' והשהה אותה בקרקע ועשו כו' רביעית שמן כצ"ל והס"ד והד"א:


דף קא עמוד א[עריכה]

גמ' השתא תאכל פלגא כו' כצ"ל וכן הוא בס"א וכן צ"ל אחר כך:

שם תנן התם רבי יהודה אומר אף המקבל כו'. רבי יהודה אומר אף המקבל כו'. כצ"ל:

רש"י בד"ה ולאחר שלש כלומר וכו'. לאחר שלש אף בתוך כו' כצ"ל והד"א:

בד"ה כדי כו'. הנכרי ממנה הס"ד:


דף קא עמוד ב[עריכה]

רש"י בד"ה האי נקטיה כו' תלאי של תמרים הס"ד ונ"ב פי' אשכול:

בד"ה לא עדיפ' כו' שלא הודעתי' ועתה אינך מוצא כו' כצ"ל:


דף קב עמוד א[עריכה]

רש"י בד"ה ותורי כו' בעלים וקניא ליה כצ"ל:


דף קב עמוד ב[עריכה]

תוס' בד"ה ה"א כו' א"נ ה"א האי דכולו למשכיר כו' כצ"ל:


דף קג עמוד א[עריכה]

רש"י בד"ה שכיר כו' לחבירו אבל כו' הד"א: