מהרש"ל על הש"ס/בבא מציעא/פרק ב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

פרקים:    א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח | ט | י
ראשונים על הפרק: תוספות | רי"ף | רבינו אשר | מאירי | הריטב"א | הרמב"ן | הרשב"א | שיטה מקובצת
אחרונים על הפרק: צל"ח | פני יהושע | מהרש"א | מהרש"ל | רש"ש

על ש"ס: מהרש"ל | ראשונים | אחרונים


דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

דף כא עמוד א[עריכה]

גמ' דלא חשיבי וכל שכן חצי קב כו' כצ"ל:

רש"י בד"ה שומשמין כו' יקרין תמרים כו' הד"א:

תוס' בד"ה כריכות כו' מקום סימן וחייב להכריז כו' כצ"ל:

בד"ה חצי קב כו' ומאי קמיבעיא ליה כו' נ"ב פי' ואפ"ה הוי שלו ואם כן מאי קמבעיא ליה בחצי קב כו' וק"ל:


דף כא עמוד ב[עריכה]

גמ' שם סבי דאזלי אתיגדא כו' כצ"ל ונ"ב בערוך תמצא שהוא בדל"ת והוא לשון משענת:

שם תא שמע קציעות בדרך ואפי' בצד שדה קציעות וכן כו' כצ"ל וכן ברש"י:

שם מידע ידיע דוכתא דאיניש איניש הוא א"ה כו' כצ"ל ונ"ב ס"א מידע ידעי דזיתא דאיניש איניש הוא וכן לקמן בהפוך הדף ע"ש מידע ידעי דריפתא דאיניש איניש הוא:

רש"י בד"ה סבי דאזלי כו' כמו לא ימושו כו' נ"ב צ"ל ולא ימישון שהוא לשון משמוש וק"ל:

תוס' בד"ה תאינה נמי כו' מיהו אית ספרים דגרסי כו' נ"ב יגעתי בדבור זה ולא מצאתי ניאות אלא בענין זה דלפי הספרים שגרסי שאני זית דזיתו מוכיח עליו א"כ משנינן הקושיא דלא תלינן בעוברי דרכים מאחר שנפלו תחת הזית וכן תאנה תולין באילן אלא משום שהפקירן ומ"ה דייקי התוס' בלישנא שהמוצא לא יתלה בעוברי דרכים משא"כ בגירס' השניה ודו"ק. אבל לגירסא דגרסי' דחזותו מוכיח עליו אין פירושו שבזה ניכר שהם מאילן זה דשמא מעוברי דרכים נפלו והם לקחו גם כן מאילן שדומה לזה כי אי אפשר לכוין ממש בדמיון אלא בע"כ צריך לפרש חזותו עדיין עליו ואינן משונים מאותן שבאילן לאפוקי תאנה שאינה דומה כלל לאותן שבאילן ומוכרחים לומר שמעוברי דרכים נפלו וא"כ קשיא בזיתים אמאי לא תלינן בעוברי דרכים שהרי יכול להיות מעוברי דרכים כמו מן האילן אלא צריכין לשנויא של התוס' דלעיל דיש לומר דבדין אין לתלות בעוברי דרכים ודו"ק:


דף כב עמוד א[עריכה]

תוס' בד"ה שטף נהר כו' מאי איריא מרדפים כו' נ"ב אבל מרישא ליכח לאקשויי דהכי פריך אם נתייאשו כו' כלומר דידעינן להדיא שנתייאשו הוא דהוי שלו אבל לא נתייאשו להדיא צריך להחזיר אפי' היו שם ולא רדפו אחריהן ולכך פריך מסיפא ודו"ק:

בא"ד לאפוקי שהיו שם כו' נ"ב אינו רוצה לומר דעיקר אתא לאפוקי כו' דהא תנא להדיא בסיפא אלא לגופה אתא כלומר לעולם גבי שטף נהר הוא שלו בין היו אצל שטיפה בין לא היו לאפוקי היכא שרדפו אחריהם ודו"ק:

בא"ד אם כן מרישא גופיה מצי לאוכוחי כו' נ"ב ובעיני נראה לפרש דרש"י ס"ל אפי' איירי ביכול להציל מ"מ איירי בלא סימן שהרי סתם קורות עציו ואבניו הם דברים דלית בהו סימן וכ"כ הטור להדיא דקורות עציו ואבניו הם דברים דלית בהו סימן ומה שפי' דכוותה במציאה אחרת דבר שיש בו סימן כו' נראה בעיני לפרש דה"ק בתחלה ס"ד דמקשן לדייק בהא דנקט דוקא קורות עציו ואבניו משום דאית להו קול וידע בהו משא"כ במציאה אחרת שהוא יאוש שלא מדעת ומשני ליה דאין חלוק בין אית להו קול בין לית להו קול ואפילו לא ידע מנהון דהיכא שעומד ליאוש הוי יאוש לעולם והיכא שיש בהו סימן בודאי אינו עומד ליאוש אם לא דשמעי' מיניה להדיא דמייאש מיד ואם כן בע"כ הא דנקט קורות עציו ואבניו לדיוקי הכי דוקא קורות כו' דלית בהו סי' הוא דאמרי' בודאי אייאוש מינייהו אפי' ביכול להציל הא דכותה במציאה אחרת דאית בה סימן ויכול להציל אינה שלו א"כ פריך שפיר אי הכי מאי שנא מרדפין מאחר דלית בהו סימן ומש"ה הוה יאוש אפי' ביכול להציל א"כ מה מועיל מרדפין בודאי מתייאש מתחלה אם יבא ליד אחר שהרי אין לו במה ליתן סימן ואנן קיימא לן השתא דיאוש שלא מדעת הוי יאוש אלא בודאי כל דבר שטף שיכולין להציל אפי' לית בהו סימן אינו עומד ליאוש שאפי' יקדים א' לתופסו כי אין הדרך להקדים וליקחנו אלא כל הרואה יניחנו עד שירדפו בעלים אחריו א"כ אפי' אין מרדפין נמי אלא בודאי איירי באין יכול להציל ומש"ה הוי יאוש באין רודף אחריו וברודף אחריו אינו מייאש שסובר לרדוף ולהגיעו ולצעוק על הרבה בני אדם בטרם ילך למרחוק ויושיעו לו להציל כנ"ל כוונתו ודו"ק:


דף כב עמוד ב[עריכה]

רש"י בד"ה אינו בכי יותן כו' הכשר וקשיא לרבא כצ"ל:

תוס' בד"ה אי דליכא כו' וכן לקמן דקאמר כו' נ"ב פי' הוא מביא ראיה להא דלעיל דמפרשי' מכריז מקום בתרתי מילי שהמוצא יכריז ואותו שאבד יתן סימן מקום ה"נ מפרשינן יכריז יום א' כלו' שהמוצא יכריז שהאובד יתן סימן כי יש לו עוד יום אחד לצפות. א"נ אינו מביא ראיה אלא הכי פי' המוצא מכריז שהאובד יתן סימן מקום אבל לא מסתבר לומר שהאובד יכריז באותו מקום אבדתי חפץ כי לא שייך הכרזה אלא במוצא ולא באובד כלל וכן לקמן ויכריז יום אחד אין פירושו שהאובד יכריז יום אחד אותו חפן אבדתי וכמו שפרש"י לשם אלא קאי על המוצא שהוא יכריז עוד יום אחד והאובד יתן סימן ולא שיכריז וכן פי' הרמב"ם:

בא"ד שילך ג' ויחזור ג' ומכריז כו' כצ"ל:


דף כג עמוד א[עריכה]

גמרא דאינש אינש הוא ולא שנא כו' כצ"ל:

רש"י בד"ה הוי סימן כו' לידרם ור' יהודה כו' הד"א:

תוס' בד"ה והא איכא כו' ניפול הנמצא אלא כל היכא כו' כצ"ל ונ"ב נ"ל:


דף כג עמוד ב[עריכה]

גמ' בעו מיניה מרב ששת מנין הוי סימן כו' כצ"ל ונ"ב נ"ל וכן איתא באשר"י:

רש"י בד"ה ופרכינן כו' שלא בפתוחה קתני כו' כנ"ל והד"א:

בד"ה דקדחו ביה חלפי' נ"ב פי' צמחו עשבים הנקראים חילפי והם קמשונים שצומחין בכרמים כלומר ישנים היה מזמן רב עכ"ל הערוך:

תוס' בד"ה אתלת קרנתא כו' בפרק אין מעמידין חבי"ת נ"ב ראשי תיבות חלב בשר יין תכלת:

בד"ה באושפיז' כו' בבוקר השכם כו' נ"ב פירוש שמשכים בבוקר לברכו אז בערב קללה תחשב לו לבעל הבית:


דף כד עמוד א[עריכה]

גמרא שנים שנים חייב להכריז כו' נ"ב פירוש ומכריז מחטין מצאתי או צינורות וקרדומין והוא אומר ב' בדין היו דעכשיו הוי שנים שפיר סימן אבל אחד לא הוי מנין סימן שכן דרך לעשות בדין ומחרוזות כולן במנין השוה וכן פי' באשר"י ע"ש:

שם אלא לעולם בצרורין והכא במאי עסקינן כו. כצ"ל ונ"ב בס"א צבורין וכן משמע לכאורה והוא היפך של פזורין אכן גירסא זו היא גירסא אמיתית וה"ק לעולם אפי' בצרורין ויש בהן סימנין כדלקמן במתני' דף כ"ז ע"א והרא"ש הביא ראיה מהכא דצרורין הוי סימן ע"ש דף קל"ד ע"א נ"ל:

רש"י ד"ה המוצא מעות קס"ד כצ"ל:


דף כד עמוד ב[עריכה]

רש"י בד"ה סכרו לי' כו' כמו עושה סכר אגמי נפש צ"ל עושה שכר בשי"ן ונ"ב הוא כמו סמ"ך ונ"ב עוד פי' האגמים שיצודו בהם הדגים. שרשים קמח"י:

בד"ה כמו כו' צ"ל כמות שהוא ריקן:


דף כה עמוד א[עריכה]

גמרא שם אבל של מלך אחד אינו חייב להכריז כל זה נמחק ונ"ב בספר ישן ראיתי מחוק וכן נראה יתור נ"ל:

שם מאי מכריז כו' נ"ב לפי' האלפס והרא"ש קאי על המשנה ע"ש נ"ל:

רש"י בד"ה הא דאית כו' נפל הוה משתייר ביה מידי כצ"ל:

בד"ה ופרכינן מאי מכריז הס"ד:

תוס' בד"ה הא בכובא כו' ורבינו חננאל פי' כו' נ"ב פי' ולפי פירושו יכול לסבור כסברת התוס' או כרש"י והשתא ל"ק הא פירי קתני משום דקאי על מקצתן כו' ונוכל לפרש דסיפא דברייתא מיירי בפשתן ודו"ק:

בא"ד דפריך אמאי דקאמר כו' נ"ב ואין להקשות אמאי לא פריך מרישא די"ל ברישא דברייתא אחריתי דקחני מצא דבר שאין בו סימן כו' דחייב להכריז והיינו כמו שמפרש בסיפא בא בעל בית כו' וחד בבא הוא ודו"ק:

בא"ד ולפי זה גרסי' בסמוך כו' נ"ב פי' וקאי על דברי רב פפא דאמר הא דאשתייר והא דלא אשתייר ודחה הקושיא ואומר דלא תקשי מאידך סיפא דבא בעל בית ונתן בו סימן דלא איירי באשתייר כדסלקא דעתא אלא איירי דוקא בלא אשתייר וחוזר התלמוד ואומר לעולם שניהם באשתייר וכדאקשי' כו' ודו"ק:


דף כה עמוד ב[עריכה]

רש"י בד"ה כאבני כו' היכא עבדי הס"ד:

בד"ה מחציו ולחוץ כו' דשתיך טפי כו' נ"ב א"כ לפ"ז לא יהא דומה לשתוך דגל וכותל ישן דהוא שתוך כל כך עד שנתלה באמוריים ושתוך דהכא אינו מימים רבים שהרי איירי בכותל חדש אלא כלומר מזמן רב עד שנתייאש ודו"ק. אבל הרא"ש כתב וז"ל בכותל חדש היינו בכותל שידוע שאבותיו של זה שהוא עתה שלו בנאוהו ולא יצא מרשותם מעולם אלא הוא ואבותיו היו דרים בו מעולם עד כאן. ולפי זה לא קשה מידי ודו"ק:

בד"ה ישראל לא מצנעי ומחציו ולפנים כו' כצ"ל ונ"ב פי' דמחציו ולחוץ לא עדיף מכותל חדש וק"ל:


דף כו עמוד א[עריכה]

גמרא פונדק לג' בני אדם כצ"ל ונ"ב כך נ"ל לגרוס בגמ' לפי' התוס' ודו"ק וכן מצאתי באלפסי:

רש"י בד"ה בתר קתא כו' נתנוהו שם אי קתא כו' הד"א:

תוס' בד"ה דשתיך כו' מצא בחנות ובשולחנות כו' נ"ב מזה יראה דלא ס"ל לבעלי התוס' דשייך למימר גבי חצר יאוש שלא מדעת ובאיסור אתא לידיה אלא גבי אדם אבל בחצר כל זמן שמתייאשים הבעלים קונה בעל החצר אף שבשעת נפילה לא היה יאוש ומש"ה מביאין ראיה מחנות וק"ל ולאפוקי מדעת נמוקי יוסף והרא"ש ומש"ה לא הזכיר הרא"ש חנות וכ"כ הרא"ש להדיא ע"ש:


דף כז עמוד א[עריכה]

רש"י בד"ה חמור דבור כו' בבור קשיא כו' הד"א:

בד"ה דקמיבעיא לן לקמן סימנין כו' הד"א:


דף כז עמוד ב[עריכה]

גמ' אוכף לא שאילי אינשי כו' כצ"ל:

תוס' בד"ה ת"ש כו' ברייתא היא נ"ב פי' דאי לאו ברייתא היאך בעי למפשט מרבא דמנ"ל לרבא גופיה לאוקמי בסימני אוכף לוקמיה בעדי אוכף וק"ל:

בד"ה מצאו גט כו' בסימני הכיס וא"ת ולוכח כו' כצ"ל והד"א:

בא"ד שאותו שאבדו מצאו כו' נ"ב ותלמודא דפריך הכא ניחוש לשאלה היינו לפי מה דמשני ליה השתא לעולם סימנים דאורייתא וכליו משום דחיישינן לשאלה והשתא מסתמא ברייתא דמצאו קשור בכיס כו' איירי כפשוטו במצאו אחר דהא סימנים דאורייתא ואם כן ניחוש כו':


דף כח עמוד א[עריכה]

מתני' ר' יהודה אומר שלש רגלים כו' נ"ב הטעם דבג' רגלים א"א שלא יעלה שהרי סתם אדם יש לו עליו נדרים ונדבות והמשהה ג' רגלים עובר עליהם בבל תאחר:

גמ' רגל שני רגל שלישי אומר כו' כצ"ל:

רש"י בד"ה את"ל סימנים דאורייתא כו' נ"ב מה שפרש"י דהאי את"ל קאי אמה שאמר סימנים ועדים כו' א"כ צ"ל דמה שהפסיק במה שאמר סימנים וסימנים יניח דה"ק אפי' את"ל סימנים דאורייתא וא"כ יהיו סימנין עדיף כמו עדים והל"ל סימנין ועדים כמו סימנים וסימנים יניח אפ"ה אמרי' ינתן לבעל העדים ולפרש"י משמע לכאורה דסימנים מובהקין ועדים יניח דאי אפי' גבי סימנים מובהקין ועדים ינתן לבעל העדים א"כ מאי את"ל דקאמר והרא"ש פי' דאפי' סימנים מובהקין ועדים ינתן לבעל העדים וצ"ל דה"ק את"ל דסימנין דאורייתא אפי' אינן מובהקין וא"כ בודאי סימנין מובהקין דעדיפי להוי כעדים ויניח כמו סימנין וסימנין אפ"ה אמרי' ינתן לבעל העדים והדין עמו דאי תימא גבי סימנין מובהקים ועדים יניח א"כ לא הו"ל למימר סימנין וסימנין ינית אלא הכי הול"ל את"ל סימנין דאורייתא וסימנין מובהקין ועדים יניח אפ"ה סימנין ועדים ינתן לבעל העדים אע"פ שסימנים דאורייתא כמו סימנים מובהקין והרי מקושר טפי ממה שאמר סימנין וסימנין יניח לפי מה שפי' לעיל אלא בודאי אסימנין מובהקין קאי אבל בסימנים שאינן מובהקין פשיטא ליה דעדים עדיפי ודו"ק:

בד"ה ויכריז יום אחד כו' נ"ב עיין בתוס' דלעיל דף כ"ג עמוד ימין בד"ה דאס"ד כו' החפץ ליתביה כו' הד"א:


דף כח עמוד ב[עריכה]

גמרא אמר רב ספרא לעולם גלימא מכריז אמר איהו גלימא כו' כצ"ל:

שם לא אמר סימנין מובהקין כו' נ"ב אלא סומקי וחיורי כך פירשו התוס' לעיל בהפוך הדף:


דף כט עמוד א[עריכה]

תוס' בד"ה והוי שואל כו' ואשמעינן קרא דהוי שומר חנם כו' נ"ב פי' והוי רק אסמכתא בעלמא ודו"ק ותמצא:

בא"ד ועוד י"ל דלקמן כו' נ"ב אין זה תירוץ אחר דהא עכ"פ צריכין לשנויא קמא דרבה גופיה לא מוקי ליה לגינתו שאינה משתמרת דאם לא כן מאי פריך דאי מינטרא פשיטא דהא אדרבה רבה גופא מהכא יליף דהוי שומר חנם וסגי בשמירה פחותה אלא ה"ק ועוד י"ל כלומר ועוד צ"ל דאף המקשן דפריך התם היכי דמי הכי פריך לתרוייהו כו' דאל"כ נהי דרבה גופא הדר ביה ומוקי לגינתו המשתמרת ודלא בעינן דעת בעלים אבל המקשן דלא ידע הך שנויא אמאי פריך אי לא מינטרא אמאי הא רבה ס"ל דכשומר חנם הוא ואפי' לא מינטרא נמי אלא בע"כ צ"ל דהכי פריך כו':

בא"ד או בדר' יצחק כו' כצ"ל:


דף כט עמוד ב[עריכה]

גמ' ביד רחבה הוה ליה הנהו זוזי דיתמי אתא לקמיה דרב יוסף כו' כצ"ל ונ"ב ס"א וכן באשר"י ונכתב עוד בצידו אמר המחבר האי זוזי דיתמי לא מצאתי פירושן בשום מקום דקשה לי היכי הוי אבידה כדי דנוכח מר' טרפון והא ידעי דמיתמי הוי ונ"ל שאחר שמצאן נודע שהיו של יתומין ונשארו בידו משום דליתומים קטנים לא הוי השבה מעליא דכמקום שאין משתמר דמי כך נ"ל עכ"ל נ"י:


דף ל עמוד א[עריכה]

גמ' ולא על גבי מגוד כו' נ"ב פי' דבר אחד שהוא מיוחד לשטוח עליו או לשון גודיא ממש פירוש ערוך ותוס' מפרשים בפ' כל שעה לשון נגודו לגלימא ע"ש:

תוס' בד"ה בתורי כו' ר"ח גר' בתוורי כו' נ"ב פי' עגלים גדולים שהן כו' נקראין שורים קטנים אין דרכן להעמיק החרישה וק"ל:


דף ל עמוד ב[עריכה]

גמ' כל שבשלו מחזיר בשל חבירו כו' נ"ב וקשה לי לפי האי כללא מה חילוק יש בזקן ואינו לפי כבודו לשאר בני אדם הלא אף הזקן אם היה מחזיר בשלו בודאי צריך להחזיר אף בשל אחרים וא"כ למאי נפקא מינה תלה התלמוד בזקן ואינו לפי כבודו וכן דרש בברייתא והתעלמת פעמים שאתה מתעלם כגון זקן ואינו לפי כבודו ומאי תלה בזקן הלא כללא בידך כל שבשלו מחזיר בשל חבירו נמי מחזיר ונראה בעיני לפרש דסתם אדם הוא בחזקת שראוי להחזיר אם לא שבידוע שבשלו אינו מחזיר וסתם זקן הוא בחזקת אינו מחזיר אם לא שבידוע שבשלו מחזיר ודו"ק:

שם שכרו כפועל בטל כו' נמחק בטל וכן ברש"י ונ"ב לא גרסינן וכן באשר"י וכן משמע מרש"י דפ' איזהו נשך ע"ש:

שם ובחשכתא כו' נ"ב פי' או בחשכתא וכן באשר"י:

רש"י בד"ה הכישה כו' להשיבה נתחייב כו' הד"א:

בד"ה לא יאמר כו' ממלאכתי שזה אמר כו' וכן הוא בס"א:


דף לא עמוד ב[עריכה]

גמרא חבול תחבול כו' נ"ב אסיום הפסוק עד בא השמש תשיבנו לו קא סמיך נ"ל. בפיסקא כפועל בטל נמחק בטל:

שם מאי כפועל בטל הא לא בטל מיניה אמר אביי כו' כצ"ל:

תוס' בד"ה אם יש כו' ואין משלם לו דמי חמורו כו' נ"ב פי' דהא לא שייך הכא לומר שכרו כפועל בטל דהא עוסק במלאכה כבידה כמו שהיה עוסק בשלו וק"ל:

בא"ד נתן צרור ונטל כו' נ"ב פירוש או נטל:


דף לב עמוד א[עריכה]

רש"י בד"ה גילוי מלתא שידוע שחלקתי בשוה כצ"ל:

בד"ה הוה אמינא כו' להתעלם אבידה כו' הד"א:

תוס' בד"ה בית דין כו' דגביה כיסתא דיתמי נ"ב פי' עצי אלמוגים שקורין קורי"ל:


דף לג עמוד א[עריכה]

גמ' אחד משבע ומחצה במיל כו' נ"ב פירוש תחלוק שבעה חלקים שיהיו כך במנין שאם תקח עוד המחצה עליהם מחלק השביעי יהיה בין הכל מיל וזהו רס"ו אמה והריס אחד מאותן ז' חלקים שחלקתם שאם תצטרף החצי' עליהם יהיה מיל אבל לא הוא חלק הז' ממיל ודו"ק נ"ל:

רש"י בד"ה אחד יורד כו' שחרית פשפוש שבזוית האולם עומד מבחוץ כו' ופותח ואחד כו' כצ"ל והד"א:


דף לג עמוד ב[עריכה]

גמ' מאי דכתיב שמעו כו' נ"ב כך הוא לשון המקרא שמעו דבר ה' וגו' אמרו אחיכם שונאיכם מנדיכם למען שמי יכבד ה' ונראה בשמחתכם והם יבושו ופירש רש"י שם שונאיכם ומנדיכם אלו פושעי ישראל הנזכרים למעלה האומרים קרב אליך אל תיגש בי או קאי אחיכם אבני עשו שהם שונאיכם ומנדיכם האומרים לכם סורו סורו טמא למען שמי יכבד ה' הקב"ה מתכבד בגדולתנו שאנו קרובים לו יותר מכם ונראה בשמחתכם כו' הנביא אומר אבל לא כן הוא כדבריהם כי בשמחתכם נראה והם יבושו ע"כ ולפי זה לא דייק לשון ונראה וק"ל אבל לפי מה שפי' התלמוד שאינו קאי אלא על בעלי משנה ועמי הארץ ולאותן יש תקוה לאחריתן ומשום הכי דורש לשון ונראה שכולנו נראה בשמחתם ומ"ש הם יבושו קאי על עובדי כוכבים ולפי זה גירסת התוס' מכוון ביותר דתו לא גרסי' וש"ת ישראל כו' ודוק: