מהרש"ל על הש"ס/בבא מציעא/פרק ט

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

פרקים:    א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח | ט | י
ראשונים על הפרק: תוספות | רי"ף | רבינו אשר | מאירי | הריטב"א | הרמב"ן | הרשב"א | שיטה מקובצת
אחרונים על הפרק: צל"ח | פני יהושע | מהרש"א | מהרש"ל | רש"ש

על ש"ס: מהרש"ל | ראשונים | אחרונים


דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

דף קג עמוד ב[עריכה]

מתני' בית השלחין זו או שדה בית האילן זו יבש כו' כצ"ל:


דף קד עמוד א[עריכה]

רש"י בד"ה שכך הוא כותב לו תשלומין דאית לך עלי כו' כצ"ל:

תוס' בד"ה היה דורש לשון הדיוט כו' נ"ב ומ"מ אינו דומה ממש לתקנתא דרבנן דנוהג לעולם אפי' במקום שאין כותבין לגמרי אבל הני לשונות דוקא באתרא דנהגו למיכתב אמרינן דהוי כתקנתא דרבנן ואפי' לא כתבו דינא הכי אבל במקומות שלא נהגו או שבטל המנהג פסקינן ג"כ הדין וכ"כ נמי מהרר"י קארו בטח"מ ע"ש (עיין במהרש"א):

בד"ה ה"ג כו' ודלא כרב א' שהורה כו' נ"ב כן הוא בתוס' מדוייקין ויש שהגיה כרב אחא והוא רב אחא גאון:

בד"ה לא ימשכננו יותר מחובו כו' נ"ב פי' דהתוס' סוברים דהכי פי' הא דריב"ק המלוה את חבירו לא ימשכננו יותר מחובו וכך ה"ה מוחלט לעולם אלא שר"י בר קרחה בא להוכיח דין הזה מלשון הדיוט שנהגו לכתוב תשלומין דאית לך כו' ואם היה רשות להשכין יותר מחובו לא היו יכולין לכתוב כך כמו שפרש"י נמצא שיגבה שלא כדין ועיקר תקנת הכתיבה שנהגו לכתוב הוא בעבור גרעון לפי המסקנא וא"כ שפיר הקשו התוס' דהא קודם הכתיבה לא היה משלם הגרעון ואע"פ כן היה אסור להשכין יותר מחובו אף שיפסיד המלוה בגרעון מ"מ דינא הכי שלא ישכין יותר מחובו ויקבל ההפסד אבל אחר שהתחילו לכתוב אפי' לא כתבו כאלו נכתב דמי ודו"ק (עי' במהרש"א):


דף קד עמוד ב[עריכה]

רש"י בד"ה שלח כו' ומקום שנהגו לכפול היה הבו לה כו' כצ"ל והד"א:

ד"ה האי עסקא כו' כפקדון תקון כו' הד"א:

בד"ה חד עסקא כו' שלישי ואי כתב כו' הד"א:

תוס' בד"ה בהני כתיבה כו' א"נ רבנן הוא דתקון כו' נ"ב אין הפשט דרבנן תקנו שהרי הוא לשון הדיוט אלא ר"ל שרבנן הניחו אותו לשון לכתוב ותקנו אף היכא שלא כתוב שיהיה כאלו כתבו וקרוי תקנת' דרבנן ודו"ק:


דף קה עמוד א[עריכה]

רש"י בד"ה מנסבת כו' אריס אחר אינו יורד לה והא כו' תליא כו' כצ"ל והס"ד:

בד"ה אלא אם יש בה כדי נפילה שיכול כו' שנה זו כצ"ל והס"ד ואח"כ מ"ה נפילת זרע כו':


דף קה עמוד ב[עריכה]

גמ' תנן התם המהלך בבית הפרס על אבנים שאינו יכול להסיטן על האדם ועל הבהמה שכחן יפה טהור על אבנים שיכול להסיטן על האדם ועל הבהמה שכחן רע טמא כצ"ל ונ"ב כך לשון המשנה לשם:

רש"י בד"ה עלו כו' רע הס"ד:

בד"ה ד' סאין זרע הס"ד:

בד"ה לכור לבית קרקע כור והוא אלף כו' ובין מרובע בין אורך כו' כצ"ל ונ"ב ושיעור המרובע פרש"י במתני' דהאומר בקדושין ע"ש:

בד"ה רשב"ג כו' כדי ניפול כו' נ"ב ונפילה זו אינו דומה לכדי נפילה דמתני' שלנו נ"ל:

בד"ה לכור זרע כו' לכור זרע למפולת כו' הד"א:

בא"ד וקא מיבעיא לן לשדה כו' נ"ב נ"ל לפ' דהבעיי' לא קאי על שיעור מדת השדה דלעולם מדת השדה של בית כור הוא לפי חשבון המשכן והיינו לפי החשבון שהיו זורעים במפולת יד וא"כ כשאמרינן לכור זרע היינו בית כור קרקע לפי מדותיה אלא דקא מבעיא ליה אי אמרינן שאותה הבית כור הוא זרוע במפולת יד או בשוורים ואם זרוע בשוורים יש בה תבואה הרבה לפי שנזרע היטב ומש"ה בעי ד' קבין לשיעור לקט אבל אם היה זרוע במפולת יד שמא לא בעי ד' קבין ומש"ה כתב הרמב"ם סתם בהלכות פאה ד' קבין לבית כור לחומרא ודו"ק (עיין במהרש"א):

תוס' בד"ה על אדם כו' מ"מ שלישי לא הוי כו' נ"ב פי' אפי' יטמא בגד שני בחבורים מדרבנן מ"מ בגד שלישי או האדם שהוא שלישי לו לא יטמא בחבורים טומאה חמורה אלא עושה אותו ראשון לטמא אוכלים ומשקים:

בד"ה ד' סאין לכור פי' במקום שראוי כו' נ"ב ולאפוקי מפרש"י:


דף קו עמוד א[עריכה]

גמ' זרע אחר מאי כו' נ"ב לפי לישנא דגמ' היה נראה לפ' דבעיא אחריתי היא ומתחלה בעי על קיטנית שהם זרע אחר לגמרי שאינה מין תבואה כמו שפרש"י לקמן אכן מפי' רש"י דהכא משמע דחד בעי' היא ואפשר ראייתו מדלא אמר חטה לגבי שעורים מאי משמע דחד בעיא היא וקמפרש לקמייתא והא דקאמר כזרע אחר דמי ה"פ כאילו זרע אחר ממש חשבינן כו' ודו"ק:

שם הוה משייר לי פורתא כו' נ"ב פירוש אלא מכת מדינה היא ועל זה משיב אם כן בדידה הוה ליה לאשתיורי דהא התם לא הוי מכת מדינה דלא אשתדפו שם רובא דבאגא:

שם היה מקיים ביך גם את הארי כו' כצ"ל וכן הוא בס"א:


דף קז עמוד א[עריכה]

גמ' שם שלא תמצא אשתך ספק נדה נ"ב לולא פה קדוש נראה לפ' דוקא ספק נדה ומשום שיצרו תקיף בבואו מן הדרך שלא ימצא היתר להקל וק"ל:

רש"י בד"ה הא לן כו' לקטנית ורבן שמעון כו' הד"א:

בד"ה אין בהן כו' דמיה ואם כו' הד"א:


דף קז עמוד ב[עריכה]

תוס' בד"ה צנים קור כדמוכח הכא פחים כו' נ"ב פי' מה שאמר הכל בידי שמים ודו"ק:

בא"ד דאילו במדות אמרי' בפ' כל היד כו' נ"ב פי' במדותיו של האדם אם לטובה אם לרעה:


דף קח עמוד א[עריכה]

גמ' אלא דלא נפקא באכלוזא אבל כו' כצ"ל וכן אח"כ ונ"ב אכלוזא הוא כמו אוכלסא ופירוש המון עם וכן הוא בערוך:

שם השתא דאמרת צריך למקני מיניה כו' נ"ב פי' דאי הוה אמרינן דלא בעי למיקני מיניה א"כ בע"כ צריכין לומר דלוקח אינו שליח של מצרן אלא לעצמו הוא דקנה בקנין גמור וחכמים הטילו על הלוקח שצריך לחזור ולמכור למצרן ומש"ה לא בעי קנין אלא במחילה בעלמא שמוחל המצרן ללוקח סגי שהרי אין לו עליו אלא חיובא בעלמא ויכול למחול ומש"ה כי אייקר וזול ברשות הלוקח הוא ודו"ק:

רש"י בד"ה תתאי כו' התחתונים אבל כו' הד"א:

בד"ה וחילופא במיא כו' חריץ במודר להוריד כו' כצ"ל ונ"ב כך ראיתי בפי' מדוייק בעודר לשון מודרן ומ"מ נ"ל כגירסת הספרים במורד כי לשון פסוק דמיכה כמים מוגרים במורד:


דף קח עמוד ב[עריכה]

גמרא מכר כל נכסיו לאחד כו' נ"ב וכתב הרא"ש אפי' גם המצרן רוצה לקנות כל הנכסים ע"ש:

רש"י בד"ה ואי לא כו' ולא יכלו לסלקני מן המחצה מן הנותר לכל רוח כו' כצ"ל נ"ב כן הוא בספרים מדויקים מן המחצה מן הנותר כו' ופירשו אפי' אם יבואו אח"כ בני המצרנים לקנות המותר מ"מ מן החצי לא יוכלו לסלקני וק"ל:

בד"ה לית בה משום דינא דבר מצרא שזה שכן כו' נ"ב בכאן פי' שבעל המצרן לא יוכל לסלקו ולעיל בפרק איזהו נשך משמע שאפי' הוא יכול לסלק את בעל המצרן אם קנאה כבר ע"ש:

בד"ה וכן לכרגא כו' למלך ולמזון אלמנה כו':

בד"ה לאשה כו' לא מסלקינן לה דלאו כו' כצ"ל:

תוס' בד"ה מזבנינן כו' כדי לפרוע א"נ כו' כצ"ל:


דף קט עמוד א[עריכה]

גמ' א"ל מאי פסדתיך כו' נ"ב לכאורה משמע דהכל הוא מדברי רב שישא בר רב אידי הוא ולא מדברי רב פפא דא"כ מאי קאמר אח"כ אנא כרכמא דרישקא קאמינא אבל מדברי התוס' יראה ששפיר רב פפא קאמר ליה שפירשו הא דקאמר ידא היינו ר"ל למה שיצמיחו האילנות קאמר אלא שהוא לא הבין והשיב לו שקול ידא דאספסתא כו' עד שהשיב ואנא כרכמא דרישקא קאמינא ודו"ק:

רש"י בד"ה א"ל כו' עקור אותן ולך כו' כצ"ל:

בד"ה אפסיד כו' שבחא ומיסתלקנא כו' הד"א:

בד"ה אומנא מוהל תינוקות נ"ב ולעיל פי' מקיז דם:

בד"ה כמותרין ועומדין דמי לסלוקינהו מקרי כו' הד"א:


דף קט עמוד ב[עריכה]

רש"י בד"ה ונימא ליה כו' והיינו ריבעא ממש כו' נ"ב פירוש מה שאתה נותן לאריס הוא ריבעא ממש של הכל והוא שליש משלך:

ד"ה מנתא דידי כו' הקונה ירד ויעשה ויאכל נ"ב פי' והוא אינו יצטרך לאריס כמו שאתה צריך בפרט בחלק מועט ולא ינכה לי מידי ואת"ל אף הוא ינכה משוויו מ"מ לא יטול שליש כמו אריס ודו"ק:

בא"ד שעד עתה היה אוכל כו' עד ס"ד נ"ב בס"א אינו:

בא"ד אוכל שני שלישים כו' ונ"ב ואע"פ שמשלם לזה דינר ומחצה אם קונה ממנו מ"מ אין זה חשוב הפסד שהרי חצי שלו נוטל ואם היה רוצה בחלק חבירו שקנה היה נותן עוד דינר ומחצה ודו"ק:

תוס' בד"ה מסלקינן להו כו' נסתפקו בין אלו איזה מהן הזכיר נ"ב למנ"מ כלומר איזה היה החשוב שבו היה תולה הדבר להפחידו ודו"ק:

בד"ה מה נקצץ כו' ואית דגרסי איפכא יבש בזמנו כו' נ"ב פי' מה יבש בזמנו אף נקצץ בזמנו וק"ל:


דף קי עמוד א[עריכה]

גמ' אוכליה קיימא והלכתא כו' אוכליה קיימא והא קי"ל כו' כצ"ל:

שם כוותיה דרב נחמן דאמר קרקע כו' נ"ב נ"ל דגרסי' ואמר וכן מוכח פרש"י למעיין בו:

רש"י בד"ה ההוא שטרא שטר משכנתא דסורא במישלם כו' הד"א:

תד"ה א"ל רבינא כו' חזקתה כו' כצ"ל:


דף קי עמוד ב[עריכה]

רש"י בד"ה בדמי' כו' של זה וכן בעל חוב כו' כצ"ל והד"א:

בד"ה הניחא למ"ד פלוגתא במסכת כתובות בהכותב נ"ב בפרק מי שהיה נשוי גבי ההוא גברא דמסקי ביה אלפא זוזי כו' וכן איתא בתוס':


דף קיא עמוד א[עריכה]

גמ' מידע ידעי דעל יומי דשוקי סמיכי כו' נ"ב פי' אפי' יש להם מעות כו' ברש"י וכן פי' בנ"י ובטח"מ ותדע דאי באין להם מעות בעין בלאו הכי אינם עוברים כדלקמן בהיפוך הדף ע"ש:

שם אמר לך רב תנאי היא נ"ב איני אומר אלא דשנויא קמא דמוקי רב למתני' לצדדין כדקיימא קיימא וכן דעת הרי"ף והרא"ש וביארתי כל הצורך בספרי:

שם עובר בה' שמות הללו ועשה משום כו' כצ"ל ונ"ב וברי"ף לא גריס ועשה אלא עובר בה' שמות הללו כמ"ש בנ"י בין עשה בין ל"ת ה' שמות הן ואע"ג דה' לאוין כתיבי מ"מ תרי לא תעשוק כתיבי ואינו מונה לאו כפול ע"ש באשר"י שאינו מונה כלל אלא חד לא תעשוק ובסמ"ג כתב להדיא ד' אזהרות ועשה ע"ש:

שם עדים שתבעו הרי נשבע כו' כצ"ל:

רש"י בד"ה משום לא כו' ואונאה נפקא ה' שמות כו' הד"א:

בד"ה ה"ג כו' וכופר ומקודם כחש קרוי גזל כצ"ל:

בד"ה או עשק ע"י הכחשה עשקו הס"ד:

תוס' בד"ה א"ל כו' ליתן להם ואפי' משום בל תשהא לא היה עובר כו' כצ"ל ונ"ב פי' אבל משום בל תלין היה עובר מ"מ אי הוה שוכרן בעצמו ואי לאו דטריד במלאכה אחרת אע"פ שאינו שוכרן דאינו עובר משום בל תלין מכל מקום היה עובר משום בל תשהא וק"ל:


דף קיא עמוד ב[עריכה]

תוס' בד"ה לבצור כו' אחד ואכלו כו' נ"ב פי' הפועל דשרי ליה כדלעיל דף צ"ב:


דף קיב עמוד א[עריכה]

גמ' ומסר את עצמו למיתה לא שתתן לו את שכרו כו' כן הוא לשון הרי"ף:

שם ת"ל אתך לדעתך כו' נ"ב הנך ג' דרשות מחד אתך נפקא:

שם בגררא דסרבלא כצ"ל וכן ברש"י:

רש"י בד"ה דאגר לביטשי נ"ב עיין בפרק הגוזל קמא דף צ"ט מה שהגהתי:

תוס' בד"ה חוזר עליו כו' דקאמר שקל כומתא ושדא ביה כו' נ"ב פי' כובע:

בא"ד ולהכי צריכא קנין נ"ב פי' אע"פ שקנין בטעות נמי חוזר אלא בע"כ צריכא למימר דאינו טעות ממש אלא דומה לטעות מ"ה מחילה בלא קנין סודר זוטר טפי ולא מהני וק"ל:


דף קיב עמוד ב[עריכה]

תוס' בד"ה קציצה כו' ועוד אומר ר"י דודאי כי איכא עדים כו' נ"ב פי' ר"י לא בעי לשנוי שנויא אחרינא דאף איהו צ"ל דגבי מודה מקצת לא שייך מיגו אלא דרצה לומר דבע"כ תרוויהו איירי בדליכא עדים ודו"ק (עיין מהרש"א):


דף קיג עמוד א[עריכה]

גמ' כל זמנו ולעולם א"ר חמא כו' כצ"ל:

תוס' בד"ה ואת המחרישה כו' וא"כ האיך נטל את המחרישה כו' נ"ב פי' שמקשה לו לפי מה שרוב העולם מפרשי המחרישה כפשוטו ומסתמא אף רש"י ס"ל כן דאל"כ ה"ל לפ' ודו"ק ומ"מ אי לאו דהוה מקשה ועוד כו' לא היה סותר פי' הקו' במה שפירש פרות החורשות כו' לפי מה דס"ל דמחרישה דהכא היינו מגררתא ודו"ק:


דף קיד עמוד א[עריכה]

גמ' ואידך האי הוא שיהא כו' כצ"ל:

תוס' בד"ה הקדש שאין כו' וי"ל דמה לערכין שהם קלים כו' נ"ב פי' האי פירכא ליתא אלא בערכין נגד הקדש שערכין קלים מהקדש אבל לא שייכא הך פירכא נגד בעל חוב ומש"ה פריך שפיר ויסדרו בעל חוב ק"ו מערכין כו' ומהשתא ג"כ לא קשה דאמאי לא פריך תלמודא מתחלתו אערכין דסליק מיניה ויחזרו בק"ו כו' ונילף ק"ו בערכין שמחזירים מב"ח שאין מסדרים כו' משום דפריך דהקדש עדיפי וחמירי מערכין וא"כ אי ילפי' הקדש דמחזירים ואף מסדרין ערכין דקילי הן בכלל לאפוקי איפכא ודו"ק וי"מ דמש"ה פריך אהקדש כדי שרוצה לומר הק"ו דלעיל מכל וכל ודו"ק:

בד"ה ואידך ההוא כו' אם יש בכל מקום שלא נוכל להעמיד ההיקש כו' כצ"ל:


דף קיד עמוד ב[עריכה]

גמ' שם פלגינהו לחתנוותיה נ"ב אפשר לומר שהיו לו בנים ולפי שלא רצה ליטול עולמו בחיים הרחיק ממנו שלא ליתן אפי' לבניו שהן בני ירושה:

תוס' בד"ה מהו שיסדרו כו' והיה לו להשיב כו' נ"ב בכאן הגיה המדפיס בלובלין וז"ל והיה לו להשיב מסדרים אלא ס"ל דאין מסדרים ע"כ וטעות הוא אלא כמ"ש בפנים וה"פ היה לו להשיב אין מסדרין כמו מסדרין אלא שלא ירד לדקדק אליבא דהלכתא וכן משמע באשר"י להדיא אבל האי דקדוק שלא היה לו להשיב טעמא אלא מסדרין זהו דיוק של ר"ת וכבר ויתרו תוס' על זה שאפי' גרסינן מהו כו' פי' ולא לדקדק ממה שלא השיבו מיד מסדרין אפ"ה אין להביא ראיה דמסדרין ודו"ק:


דף קטו עמוד א[עריכה]

תוס' בד"ה אלמנה בין כו' לכך עדיפא ליה למיפרך כו' נ"ב הכי פי' התוס' סוברים הא דמתיב רב יוסף לא יחבול ריחיים ורכב הא דברים אחרים יחבול וכן לא תחבול בגד אלמנה הא אחרים תחבול כולהו ברייתא נינהו וכה"ג נמי מסקינן לעיל ת"ר ואם איש עני הוא לא תשכב בעבוטו הא עשיר שכב ומש"ה פריך מברייתא דקתני להדיא הא דברים אחרים תחבול דמשמע דשרי לחבול ואפ"ה דחי ליה דה"ק ריחיים ורכב אית בהו תרי לאוין הא דברים אחרים יחבול כלומר ואינו עובר לאו יתירתא אבל הלאו דלא תבא עובר ודו"ק (עיין במהרש"א):


דף קטו עמוד ב[עריכה]

תוס' בד"ה אבל כי כו' אין לוקין אחי ומבושל בחמי טבריא כו' נ"ב והא דקאמר רבא דלקי בחמי טבריא משום כי אם צלי אש אליבא דרב חסדא הוא דקאמר ושם פירשתי: