מהרש"ל על הש"ס/בבא מציעא/פרק ה

על ש"ס: מהרש"ל | ראשונים | אחרונים

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.

דף סא עמוד א

תוס' בד"ה אלא לאו כו' דהא קרקע אינה נגזלת כו' נ"ב פירוש ועומד בתימה ובמקצת ספרים כתוב וי"ל וט"ס הוא אכן יש ליישב בדוחק שה"ק וי"ל מאחר דאין כאן מקום למעוטי קרקעות שהרי אינה נגזלת ולעולם לא תוכל למעט עבדים כי אם בתוך קרקעות וממילא היכא דלא נוכל למעוטי קרקעות ישארו עבדים בכלל שאר גזל כמו מטלטלין ואף שאינו גבי אונאה שאני התם שנתמעטו בכלל קרקעות ודו"ק:

דף סא עמוד ב

רש"י בד"ה אפילו כו' דאורייתא היא יכין כו' הד"א:

תוס' בד"ה שתולה קלא אילן כו' ואע"ג דעובר כו' נ"ב רבתה התימה בדיבור זה כי מה בכך שעובר על מצות ציצית וכי משום זה לא יזהיר הש"י שלא יעשו ערמה בדבר כי הוא היודע להבחין וכן לעיל גבי מלוה ברבית ותולה בעובד כוכבים אע"פ שהוא עובר על כמה לאוין של רבית ואפ"ה כתיב ביה אני ה' ויש מפרשים דלא כתבה התורה אני ה' אם לא שמשמיע לנו חדוש בדין וגבי רבית אולי משמיע לנו דע"י עובד כוכבים שרי ודו"ק ולא נהירא דמהיכי תיתי לאסור ע"י עובד כוכבים מדאורייתא וגם דוחק לומר דמשמיע לנו חדוש דלמא כפשוטו הוא מזהיר שלא יעשו ערמה כי הוא היודע ועד הלא במשקלות כבר נשמע ונראה בעיני דכל היכא דכתיב אני ה' היינו להזהיר שאל יעשו ערמה לרמאות הבריות וגבי ציצית מה ערמה יש בדבר הלא עובר על מצות ציצית וא"כ יבטל מצות ציצית מעקרו אלא בודאי איירי שמוכרו לאחרים וכן איתא באשר"י ומוכרו לשם תכלת וא"כ הוא גוזל את הבריות ותלוי בלאו דלא תונו במקח וממכר ואיך תלוי הענין במצות ציצית ע"כ הוא אומר דמ"ה תלה במצות ציצית להודיע לנו שמעת התלי' שתלה בבגדיו לשם ציצית הוא עובר אפי' עדיין לא מכרם ודו"ק (עי' במהרש"א):

דף סב עמוד א

רש"י בד"ה לעולם לאו כו' תנא קמא הס"ד:

דף סב עמוד ב

רש"י בד"ה רבית מוקדמת כו' קתני לה והא כו' הד"א:

דף סג עמוד ב

גמ' ואמר רב נחמן האי מאן דאוזיף כו' כצ"ל:

רש"י בד"ה מה לי כו' השער סתמא הס"ד:

בד"ה לקירא מוכר שעוה הס"ד:

דף סד עמוד א

רש"י בד"ה לאו מיני' כו' אחרינא אבל כו' הד"א:

דף סה עמוד ב

תוס' בד"ה והלכתא כו' דפפונאי כו' נ"ב פי' הא דרב פפא:

דף סו עמוד ב

רש"י בד"ה ואב"א כו' לך לשלש שנים כו' כצ"ל:

דף סז עמוד א

גמ' ואודיק חזיתן כו' נ"ב וישקף על פני סדום תרגום ירושלמי ואודיק וחבירו בפרק גיד הנשה אודיק בבזעא דדשא וק"ל:

רש"י בד"ה אכל כשיעור כו' נינהו מסלקינן כו' כצ"ל והד"א:

דף סח עמוד א

תוס' בד"ה ונותן לו כו' כיושב ובטל לגמרי כו' נ"ב פי' רואין אדם שבטל ואין לו שום מלאכה כמה היה רוצה ליקח להתעסק בזה העסק אפי' היה לו מלאכה מרובה כו' וכן איתא בטור וכן פי' הר"ן והשתא ל"ק הצריכתות דה"ק אבל סיפא דנפיש טירחא אימא לא שיימינן כפועל בטל שהוא מוזיל במלאכה אלא כסתם אדם שיש לו עסקים כמה הוא לוקח ועוסק במלאכה וק"ל ומהר"י קאר"ו לא ירד כאן לעומקו שהוא רצה לפ' כפועל בטל לגמרי שאומדין מלאכה הראשונה ואומדין כמה רוצה ליקח ולהבטל ממנו לגמרי וקשה דא"כ הכא נמי איכא למפרך והא לא קא בטיל מיניה כמו התם דהא על הלשון דפועל בטל פריך התם ודו"ק היטב:

דף סח עמוד ב

רש"י בד"ה איכא ביצים כו' משלם הכא גרסינן כו' הד"א:

דף סט עמוד א

גמ' קא חזינא דכל בתר דידי כו' כצ"ל ונ"ב ס"א דידיה:

תוס' בד"ה אי משתתפא כו' בחציה של ר"א בחנם כו' נ"ב פי' ולא היה מקבל עליו באחריות בחצי חלקו של רבי אליעזר וק"ל:

דף סט עמוד ב

גמ' צריך לאודועי זוזי מי שקיל טבי ושביק חסרא חמרא כ"ע כו' כצ"ל והשאר נמחק ונ"ב במקצת ספרים לא גרסינן כל הנך אמר ליה:

רש"י בד"ה מותר ואין כו' מאתים זוז שני כורין חטין כצ"ל ונ"ב פי' כשהיא טובה מן הרעה בעד שני מאות ראוי להעלות שני כורין בשכרה:

תוס' בד"ה אוגר זוזי כו' אחריות אונסין כו' פי' דשוכר פטור באונסין והלוה חייב באונסין וא"כ מדקבל עליו אונסין אינו נראה כשכר מלוה וק"ל וכן בר"ן:

דף ע עמוד א

גמ' אימא לי איזו כו' נ"ב יש מפרשים אוהב:

שם ורחוק לשכר חסיד כו' נ"ב נראה בעיני לפרש מאחר דבצד אחד סגי או תילתא בריוח ומחצית בהפסד או תרי תילתי בהפסד ומחצית בריוח ומדעביד בתרוייהו היכרא מדת חסידות הוא וק"ל:

רש"י בד"ה תקיל ויהיב כו' דמי אגרא הס"ד:

בד"ה דהבא פריכא כו' דלא עביד איניש כו' נ"ב מדפרש"י דלא עביד כו' ש"מ דבספרו לא היה כתוב ונקטינן דהבא מיניה דא"כ אפי' עביד דמפקדי נמי בודאי לא מהימן אפילו אם יודה דלאו כל כמיניה וזהו פשוט ואינה צריכה לפנים ומשום הכי פרש"י נמי דעשיר הוא ודו"ק:

תוס' בד"ה דקא מקבלי כו' שמתקלקל העץ במים כו' נ"ב ותימה א"כ לעיל גבי פרה מאי איכא למימר ואין לומר שמקבל עליה כחישות דמחמת מלאכה שמא לא תכחש ומשום ה"ט לא סגי לה בקבלת יוקרא וזולא ואפשר סתם בהמה המושכרת למלאכה עומדת לכחישה ודו"ק:

בד"ה אתא מריה כו' דהוי מגו במקום עדים כו' נ"ב פירוש דאי לא שכיחי איתרמוי איתרמי הוי טענתו כמו שטוען נגד עדים ואפי' במגו לא מהני וק"ל:

דף ע עמוד ב

רש"י בד"ה למימר כו' ברשותא דמקבל קיימא ובאחריות כו' נ"ב לדעת רש"י צריך לפרש דדעת המקשה דצאן ברזל לא קיימא ברשות המקבל אע"פ שהוא באחריותו ומה שפרש"י באחריות לאו אדתמי' דלמימרא קאי כי התמיה של המקשה הכל על מה שקאי ברשות המקבל ולמיחשב כרבית ודו"ק:

בד"ה ולדות פטורין כו' דאי באחריות דמקבל כו' נ"ב לאו דוקא אלא כלומר באחריות וברשות וכדפרישית:

תוס' בד"ה תשיך לא סגי כו' והכל הוה כדי חיינו כו' נ"ב פי' וקיימא לן כלישנא קמא דסבירא ליה משום כדי חייו ולא כרבינא וק"ל:

דף עא עמוד א

גמ' לגר תושב משפחת גר כו' נ"ב פירוש תושב לחוד הוא דורש וגר לחוד דורש לגר צדק ואף שרש"י פירש בחומש גר שהוא תושב פשוטו דקרא הוא מפרש אבל הכא דרשי' יתורא דקרא דאם לא כן הל"ל לתושב לחוד גר ל"ל ועוד מדכתיב ברישא דקרא וכי תשיג יד גר ותושב משמע דתרי מילי נינהו וק"ל:

רש"י בד"ה טעמא מאי כו' דלמא אתי למסרך נ"ב מדברי רש"י יראה דתרי טעמי איכא דלטעם דשמא ילמוד ממעשיו אפי' כדי חייו לא התירו אלא לתלמיד חכם התירו הכל אפי' יותר מכדי חייו ולטעמא דשמא יסרוך פירושו ירגיל עצמו אף בישראל התירו כדי חייו ואפשר אף לתלמיד חכם לא התירו אלא כדי חייו משום דאתי למסרך אבל בדברי הפוסקים לא משמע הכי ע"ש:

תוס' בד"ה הא חזינן כו' אי נמי לר"ע כו' נ"ב יש מקשין א"כ לר"ע לא משכחת הא דמלוה בריבית שנכסיו מתמוטטין דאי מלוה ברבית לחוד ואינך לא קעביד הא עושה אחת מאלה לא ימוט ואי קעביד כולהו א"כ מאי קאמר המלוה ברבית כו' הא בעינן כולהו ונראה דלא קשה מידי דבודאי מלוה ברבית לחוד הוא אלא שאינך לא באו לידו שנוכל לומר שלא עשה ועבר בהן ודו"ק:

דף עא עמוד ב

גמרא בדותא היא כו' נ"ב או ברותא:

רש"י בד"ה אלא רישא כו' מותר כיון כו' הד"א:

תוס' בד"ה כגון שנשא כו' ויתן לפדות המשכנות לכותי או אפי' לישראל אך שיאמר למלוה אני פורע כו' כצ"ל ונ"ב ס"א ועיקר ויתן המעות לכותי או אפילו לישראל אך שיאמר המלוה אני מלוה לך בשביל הכותי כו':

דף עב עמוד א

תוס' בד"ה שטר כו' מלוה הבאה ברבית כו' כצ"ל:

בסוף ד"ה אמר אביי כו' בפירוש הברייתא כצ"ל:

דף עג עמוד ב

גמ' ובאחיכם בני ישראל יכול כו' כצ"ל:

רש"י בד"ה דחמרא חמרא חלא חלא קילקולו כו' הד"א:

בד"ה לבני אקרא כו' הנהר אקרא כו' נהר ויהיב כו' הד"א:

דף עד עמוד א

רש"י בד"ה על העביט כו' לאותבינהו לרב ושמואל כו' כצ"ל ונ"ב או על דרך התוס' דמכמר זתים וענבים מיקרי בידי שמים או כדפריך לקמן לשמואל למה לי משישקענו בכבשן כו' וה"ה גבי עביט ומעטן דאיכא למפרך הכי וק"ל:

תוס' בד"ה וכפר שיחין כו' כעין לקוטות כו' נ"ב אע"פ שגבי לקוטות מסקינן לעיל דאין פוסקין ממנו לשאר תבואה שאני התם דמן הלקוטות לא יבא שער תבואה אבל מן הבצים יעשו קדירות ומש"ה מן השאר של בצים חשבינן כאלו יש לו בצים ומן הבצים יכול לפסוק על קדירות ומה שאמר שהבצים לענין קדירות כעין לקוטות כו' לאו לענין היתר פסוק קאמרי אלא כלומר שהשער רחוק זה מזה ועיין שם ודו"ק:

דף עד עמוד ב

רש"י בד"ה ר"ש כו' אף כי לא לא נשתנה כו' נ"ב הלשון מגומגם בעיני התלמידים ואומר אני דאינו קאי על הדין שאף בזה לא יכול לחזור דהא כל שכן הוא אלא קאי על הלוקח שבקש לחזור על המקח אף בלא השתנות השער דלא מצי הדר ביה ודו"ק:

דף עה עמוד א

תוס' בד"ה בני חבורה כו' ור"ח גרס במסכת ביצה כו' נ"ב הוא ט"ס שהרי התוספות כתבו בפרק אין צדין להדיא שר"ח גריס סכום מנין במלתיה דת"ק כמו בהלכות גדולות אלא היא גירסת הרי"ף וכן הוא ברא"ש ואף לגירסת הרי"ף אסור סכום מנין דהא עדיף סכום מנין לרשב"א ודו"ק: