משנה בבא מציעא ה

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


בבא מציעא פרק ה: משנה תוספתא ירושלמי בבלי


<< · משנה · סדר נזיקין · מסכת בבא מציעא · פרק חמישי ("איזה הוא") · >>

פרקי מסכת בבא מציעא: א ב ג ד ה ו ז ח ט י

משנה א · משנה ב · משנה ג · משנה ד · משנה ה ·משנה ו ·משנה ז ·משנה ח ·משנה ט ·משנה י ·משנה יא ·משנה יב ·

נוסח הרמב"ם · מנוקד · מפרשים
פרק זה במהדורה המבוארת | במהדורה המנוקדת

לצפייה בכתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית לחצו כאן


משנה א[עריכה]

איזהו נשך ואיזהו תרבית.

איזהו נשך.

המלוה סלע בחמשה דינרין, סאתים חטין בשלש, מפני שהוא נושך.

ואיזהו תרבית.

המרבה בפירות.

כיצד.

לקח הימנו חטין בדינר זהב הכור, וכן השער, עמדו חיטין בשלשים דינרין, אמר לו תן לי חיטי, שאני רוצה למכרן וליקח בהן יין. אמר לו הרי חטיך עשויות עלי בשלשים, והרי לך אצלי בהן יין, ויין אין לו.

משנה ב[עריכה]

המלוה את חבירו, לא ידור בחצירו חנם, ולא ישכור ממנו בפחות, מפני שהוא רבית.

מרבין על השכר, ואין מרבין על המכר.

כיצד.

השכיר לו את חצירו, ואמר לו אם מעכשיו אתה נותן לי, הרי הוא לך בעשר סלעים לשנה, ואם של חדש בחדש, בסלע לחדש, מותר.

מכר לו את שדהו, ואמר לו אם מעכשיו אתה נותן לי, הרי היא שלך באלף זוז, אם לגורן, בשנים עשר מנה, אסור.

משנה ג[עריכה]

מכר לו את השדה, ונתן לו מקצת דמים, ואמר לו אימתי שתרצה הבא מעות וטול את שלך, אסור.

הלוהו על שדהו, ואמר לו אם אי אתה נותן לי מכאן ועד שלש שנים הרי היא שלי, הרי היא שלו.

וכך היה ביתוס בן זונין עושה על פי חכמים.

משנה ד[עריכה]

אין מושיבין חנוני למחצית שכר, ולא יתן מעות ליקח בהן פירות למחצית שכר, אלא אם כן נותן לו שכרו כפועל.

אין מושיבין תרנגולין למחצה, ואין שמין עגלין וסייחין למחצה, אלא אם כן נותן לו שכר עמלו ומזונו.

אבל מקבלין עגלין וסייחין למחצה, ומגדלין אותן עד שיהו משולשין.

וחמור, עד שתהא טוענת.

משנה ה[עריכה]

שמין פרה וחמור וכל דבר שהוא עושה ואוכל למחצה.

מקום שנהגו לחלוק את הולדות מיד, חולקין, מקום שנהגו לגדל, יגדלו.

רבן שמעון בן גמליאל אומר, שמין עגל עם אמו וסיח עם אמו.

ומפריז על שדהו, ואינו חושש משום רבית.

משנה ו[עריכה]

אין מקבלין צאן ברזל מישראל, מפני שהוא רבית.

אבל מקבלין צאן ברזל מן הנכרים, ולווין מהן ומלוין אותן ברבית, וכן בגר תושב.

מלוה ישראל מעותיו של נכרי מדעת הנכרי, אבל לא מדעת ישראל.

משנה ז[עריכה]

אין פוסקין על הפירות עד שיצא השער.

[ יצא השער, פוסקין, ואף על פי שאין לזה יש לזה ].

היה הוא תחילה לקוצרים, פוסק עמו על הגדיש, ועל העביט של ענבים, ועל המעטן של זיתים, ועל הביצים של יוצר, ועל הסיד מששקעו בכבשן.

ופוסק עמו על הזבל כל ימות השנה.

רבי יוסי אומר, אין פוסקין על הזבל אלא אם כן היתה לו זבל באשפה.

וחכמים מתירין.

ופוסק עמו כשער הגבוה.

רבי יהודה אומר, אף על פי שלא פסק עמו כשער הגבוה, יכול לומר תן לי כזה, או תן לי מעותי.

משנה ח[עריכה]

מלוה אדם את אריסיו חטים בחטין לזרע, אבל לא לאכול.

שהיה רבן גמליאל מלוה את אריסיו חטין בחטין לזרע. ביוקר והוזלו, או בזול והוקרו, נוטל מהן כשער הזול, ולא מפני שהלכה כן, אלא שרצה להחמיר על עצמו.

משנה ט[עריכה]

לא יאמר אדם לחבירו, הלויני כור חטין ואני אתן לך לגורן.

אבל אומר לו הלויני עד שיבוא בני, או עד שאמצא מפתח.

והלל אוסר.

וכן היה הלל אומר, לא תלוה אשה ככר לחברתה עד שתעשנו דמים, שמא יוקירו חטים, ונמצאו באות לידי רבית.

משנה י[עריכה]

אומר אדם לחברו, נכש עמי ואנכש עמך, עדור עמי ואעדור עמך, ולא יאמר לו נכש עמי ואעדור עמך, עדור עמי ואנכש עמך.

כל ימי גריד, אחד.

כל ימי רביעה, אחד.

לא יאמר לו חרוש עמי בגריד ואני אחרוש עמך ברביעה.

רבן גמליאל אומר, יש רבית מקדמת ויש רבית מאוחרת.

כיצד.

נתן עיניו ללוות הימנו, והיה משלח לו ואומר בשביל שתלוני, זו היא רבית מוקדמת.

לוה הימנו והחזיר לו את מעותיו, והיה משלח לו ואמר בשביל מעותיך שהיו בטלות אצלי, זו היא רבית מאוחרת.

רבי שמעון אומר, יש רבית דברים, לא יאמר לו, דע כי בא איש פלוני ממקום פלוני.

משנה יא[עריכה]

ואלו עוברין בלא תעשה.

המלוה, והלוה, והערב, והעדים.

וחכמים אומרים, אף הסופר.

עוברים משום לא תתן (ויקרא כה), ומשום בל תקח מאתו (שם), ומשום לא תהיה לו כנשה (שמות כב), ומשום לא תשימון עליו נשך (שם), ומשום ולפני עור לא תתן מכשול ויראת מאלהיך אני יי (ויקרא יט).

משנה מנוקדת[עריכה]

משנה בבא מציעא ה ניקוד

נוסח הרמב"ם[עריכה]

(א) איזה הוא נשך ואיזה הוא תרבית איזה הוא נשך המלווה סלע בחמישה דינרין סאתים חיטים בשלש מפני שהוא נושך ואיזה הוא תרבית המרבה בפירות כיצד לקח ממנו חיטים מדינר זהב לכור וכן השער עמדו חיטים בשלשים דינר אמר לו תן לי חיטיי שאני מוכרן ולוקח אני בהן יין אמר לו והרי חיטיך עשויות עליי בשלשים דינר הרי לך אצלי בהן יין ויין אין לו.

(ב) המלווה את חברו לא ידור בחצרו חינם ולא ישכור הימנו בפחות מפני שהיא ריבית מרבין על השכר ואין מרבין על המכר כיצד השכיר לו את החצר ואמר לו אם מעכשיו אתה נותן לי הרי היא לך בעשר סלעים לשנה ואם משל חודש בחודש מסלע בחודש מותר מכר לו את השדה ואמר לו אם מעכשיו אתה נותן לי הרי היא לך באלף זוז ואם לגורן בשנים עשר מנה אסור.

(ג) מכר לו את השדה ונתן לו מקצת דמיה ואמר לו אימתיי שתרצה הבא מעות וטול את שלך אסור הלווהו על שדהו ואמר לו אם אין אתה נותן לי מיכן ועד שלש שנים הרי היא שלי הרי היא שלו כך היה בייתוס בן זונין עושה על פי חכמים.

(ד) אין מושיבין את החנווני למחצית שכר לא ייתן לו מעות ליקח בהן פירות למחצית שכר אלא אם כן נתן שכרו כפועל אין מושיבין תרנגולין למחצה ואין שמין עגלים וסייחים למחצה אלא אם כן נתן לו שכר עמלו ומזונו אבל מקבלין עגלים וסייחים למחצה ומגדלין אותן עד שיהו שלשים וחמור עד שתהא טוענת.

(ה) שמין פרה וחמור וכל דבר שדרכו לעשות ולאכל מקום שנהגו לחלוק את הוולד מיד חולקים מקום שנהגו לגדל יגדלו רבן שמעון בן גמליאל אומר שמין עגל עם אימו וסיח עם אימו ומפרין על שדהו ואינו חושש משום ריבית.

(ו) אין מקבלין צאן ברזל מישראל מפני שהיא ריבית אבל מקבלין צאן ברזל מן הגוים ולווים מהן ומלווים אותם בריבית וכן בגר תושב מלווה ישראל מעותיו של נוכרי מדעת הנוכרי ולא מדעת ישראל.

(ז) אין פוסקין על הפירות עד שיצא השער היה הוא תחילה לקוצרים פוסקים עימו על הגדיש ועל העבט של ענבים ועל המעטן של זיתים ועל ביצים של יוצר ועל הסיד משישקע כבשנו פוסק עימו על הזבל כל ימות השנה רבי יוסי אומר אינו פוסק עימו על הזבל עד שיהא לו זבל באשפה וחכמים מתירין פוסק עימו כשער הגבוה רבי יהודה אומר אף על פי שלא פסק עימו יכל הוא לומר לו תן לי כזה או תן לי את מעותיי.

(ח) מלווה אדם את אריסיו חיטים בחיטים לזרע אבל לא לאכל שהיה רבן גמליאל מלווה את אריסיו חיטים ביוקר והוזלו או בזול והוקרו ונוטל מהן כשער הזול לא שהלכה כן אלא שרצה להחמיר על עצמו.

(ט) לא יאמר אדם לחברו הלוויני כור חיטים ואני נותן לך לגורן אלא אומר לו עד שיבוא בני או עד שאמצא את המפתח והלל אוסר וכן היה הלל אומר לא תלווה אישה כיכר לחברתה עד שתעשנו דמים שמא יוקרו חיטים ונמצאו באות לידי ריבית.

(י) אומר אדם לחברו נכש עימי ואנכש עימך עדור עימי ואעדור עימך אבל לא יאמר נכש עימי ואעדור עימך עדור עימי ואנכש עימך כל ימי גריד אחד כל ימי רביעה אחת לא יאמר לו חרוש עימי בגריד ואני עימך ברביעה.

(יא) רבן גמליאל אומר יש ריבית מוקדמת ויש ריבית מאוחרת כיצד נתן את עיניו ללוות ממנו היה משלח לו ואמר בשביל שילווני זו היא ריבית מוקדמת לווה הימנו והחזיר לו מעותיו היה משלח לו ואמר בשביל מעותיו שהיו בטלות אצלי זו היא ריבית מאוחרת רבי שמעון אומר יש ריבית דברים לא יאמר לו דע אם בא איש פלוני ממקום פלוני.

(יב) ואלו עוברין בלא תעשה המלווה והלווה והערב והעדים וחכמים אומרין אף הסופר עוברין על בל תיתן לו (ראה ויקרא כה לז) ועל בל תיקח ממנו (ראה ויקרא כה לו) ועל לא תהיה לו כנושה (שמות כב כד) ולא תשימון עליו נשך (שם) ולפני עיוור לא תיתן מכשול ויראת מאלוהיך (ויקרא יט יד).

פירושים[עריכה]