משנה בבא מציעא ו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


בבא מציעא פרק ו: משנה תוספתא ירושלמי בבלי


<< · משנה · סדר נזיקין · מסכת בבא מציעא · פרק שישי ("השוכר את") · >>

פרקי מסכת בבא מציעא: א ב ג ד ה ו ז ח ט י

משנה א · משנה ב · משנה ג · משנה ד · משנה ה ·משנה ו ·משנה ז ·משנה ח ·

נוסח הרמב"ם · מנוקד · מפרשים
פרק זה במהדורה המבוארת | במהדורה המנוקדת

לצפייה בכתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית לחצו כאן


משנה א[עריכה]

השוכר את האומנין, והטעו זה את זה, אין להם זה על זה אלא תרעומת.

שכר את החמר ואת הקדר להביא פרייפרין וחלילים לכלה או למת, ופועלין להעלות פשתנו מן המשרה, וכל דבר שאבד, וחזרו בהן, מקום שאין שם אדם, שוכר עליהן או מטען.

משנה ב[עריכה]

השוכר את האומנין וחזרו בהן, ידן על התחתונה.

אם בעל הבית חוזר בו, ידו על התחתונה.

כל המשנה, ידו על התחתונה. וכל החוזר בו, ידו על התחתונה.

משנה ג[עריכה]

השוכר את החמור להוליכה בהר והוליכה בבקעה, בבקעה והוליכה בהר, אפילו זו עשר מילין וזו עשר מילין, ומתה, חייב.

[ השוכר את החמור והבריקה, או שנעשית אנגריא, אומר לו הרי שלך לפניך.

מתה או נשברה, חייב להעמיד לו חמור ].

השוכר את החמור להוליכה בהר והוליכה בבקעה, אם החליקה פטור, ואם הוחמה חייב.

להוליכה בבקעה והוליכה בהר, אם החליקה חייב, ואם הוחמה פטור.

אם מחמת המעלה, חייב.

משנה ד[עריכה]

השוכר את הפרה לחרוש בהר וחרש בבקעה, אם נשבר הקנקן, פטור.

בבקעה וחרש בהר, אם נשבר הקנקן, חייב.

לדוש בקטנית ודש בתבואה, פטור, לדוש בתבואה ודש בקטנית, חייב, מפני שהקטנית מחלקת.

משנה ה[עריכה]

השוכר את החמור להביא עליה חטים והביא עליה שעורים, חייב.

תבואה והביא עליה תבן, חייב, מפני שהנפח קשה למשאוי.

להביא לתך חטים והביא לתך שעורים, פטור.

ואם הוסיף על משאו, חייב.

וכמה יוסיף על משאו ויהא חייב.

סומכוס אומר משום רבי מאיר, סאה לגמל, שלשה קבין לחמור.

משנה ו[עריכה]

כל האומנין שומרי שכר הן.

וכולן שאמרו טול את שלך והבא מעות, שומר חנם.

שמור לי ואשמור לך, שומר שכר.

שמור לי, ואמר לו הנח לפני, שומר חנם.

משנה ז[עריכה]

הלוהו על המשכון, שומר שכר.

רבי יהודה אומר, הלוהו מעות, שומר חנם.

הלוהו פירות, שומר שכר.

אבא שאול אומר, מותר אדם להשכיר משכונו של עני להיות פוסק עליו והולך, מפני שהוא כמשיב אבדה.

משנה ח[עריכה]

המעביר חבית ממקום למקום ושברה, בין שומר חנם בין שומר שכר, ישבע.

רבי אליעזר אומר, זה וזה ישבע, ותמה אני אם יכולין זה וזה לישבע.

משנה מנוקדת[עריכה]

משנה בבא מציעא ו ניקוד

נוסח הרמב"ם[עריכה]

(א) השוכר את האומנין והטעו זה את זה אין להם זה על זה אלא תרעומת שכר את החמר ואת הקדר להביא פרייפרין חלילין לכלה או למת פועלין לעלות פשתנו מן המשרה וכל דבר שהוא אבד וחזרו בהן מקום שאין אדם שוכר עליהן או מטען.

(ב) השוכר את האומנין וחזרו בהן ידם לתחתונה ואם בעל הבית חזר ידו לתחתונה וכל המשנה ידו לתחתונה וכל החוזר בו ידו לתחתונה.

(ג) השוכר את החמור להוליכה בהר והוליכה בבקעה בבקעה והוליכה בהר אפילו זו עשרת מילין וזו עשרת מילין ומתה חייב השוכר את החמור והבריקה או שנישאת באנגוריא יאמר לו הרי שלך לפניך מתה או נשברה חייב להעמיד לו חמור.

השוכר את החמור להוליכה בהר והוליכה בבקעה אם החליקה פטור ואם הוחמה חייב בבקעה והוליכה בהר אם החליקה חייב ואם הוחמה פטור ואם מחמת המעלה חייב.

(ד) השוכר את הפרה לחרוש בהר וחרש בבקעה ונשבר הקנקן פטור בבקעה וחרש בהר ונשבר הקנקן חייב לדוש בקטנית ודש בתבואה פטור בתבואה ודש בקטנית חייב שהקטנית מחלקת.

(ה) השוכר את החמור להביא חיטים והביא שעורים תבואה והביא תבן חייב שהנפח קשה כמשאוי להביא לתך חיטים והביא לתך שעורים פטור ואם הוסיף על משאו חייב וכמה יוסיף על משאו ויהא חייב סומכוס אומר משום רבי מאיר סאה לגמל ושלשת קבין לחמור.

(ו) כל האומנין שומרי שכר וכלן שאמרו טול את שלך והבא מעות שומרי חינם שמור לי ואשמור לך שומר שכר שמור לי ואמר לו הנח לפניי שומר חינם.

(ז) הלווהו על המשכון שומר שכר רבי יהודה אומר הלווהו מעות שומר חינם הלווהו פירות שומר שכר אבא שאול אומר מותר אדם להשכיר משכונו של עני להיות פוסק והולך מפני שהוא כמשיב אבידה.

(ח) המעביר חבית ממקום למקום ושברה בין שומר חינם ובין שומר שכר יישבע אמר רבי אליעזר תמיה אני אם יכלין זה וזה להישבע.

פירושים[עריכה]