רמב"ם על בבא מציעא ו

<< · רמב"ם · על בבא מציעא · ו · >>

בבא מציעא פרק ו

• ראו גם: נוסח המשנה בבא מציעא ו רמבם

משנה א

שוכר עליהם או מטען - בשיעור שכרן, כגון ששכרם בזוז יטעה אותם ויאמר להם אתן לכם שני זוזין, או ישכור אחרים בשני זוזין ויטול מהם זוז, ואם הוסיף לא יוכל ליטול מהם יותר מכדי שכרם. וכל זה כשלא ימצא אומנים זולתם שיעשו מלאכתו באותו שכר בעצמו, וזהו מה שאמר אם אין שם אדם.

ומה שאמר הטעו זה את זה - כלומר שחזרו בו, או שחזר בהם:

משנה ב

כששכר אדם אומנין שיקצרו לו שדהו על דרך משל בשני דינרין ונתן להם דינר, חזרו בהם, הרשות בידם אם רצו יחזירו לו דינר, או יאמרו לו נעשה עמך כנגד מה שנתת לנו. ואם קצרו חצי אותה שדה ורוצים לחזור בהם, ישום להם מה ששווה אותו חצי שקצרו, ואם הוא יותר מדינר לא יתן להם כלום יותר על הדינר שכבר נתן להם, ויאמר להם כלו מעשיכם לקצור שאר השדה ואשלים לכם שכרכם, וזהו טעם מה שאמר חזרו בהם, ידם על התחתונה. ואם בעל הבית חזר בו, ידו על התחתונה, ויתן להם מה ששווה עמלם אם הם ראוים ליטול יותר מן הדינר.

ואמרו המשנה, ידו על התחתונה - והוא כמו שביארנו כשלקח קרקע ופרע קצת הדמים, אם המוכר הוא שחזר בו, הרשות ביד הלוקח אם רצה יקבל ממונו ואם רצה יקח מה שכנגד מעותיו מעידית שבאותה שדה שלקח, ואם הלוקח הוא שחזר בו מן המקח הדבר הוא בהפך, ובלבד שיאמר לו ערבוני יקנה ואז הוא קונה כנגד מעותיו, ואם יתבע המוכר ללוקח מה שנשאר לו מן הדמים והוא מעכב פירעונו, לא יתקיים המכר עד שישלים לו פירעונו:

משנה ג

אמנם יוכל המשכיר לומר לשוכר הרי שלך לפניך כשהשכיר לו לשאת משאוי וייחד לו הבהמה, אבל אם שכר ממנו לרכוב בה הוא עצמו או לשאת עליו משא, אלא שאמר לו חמור סתם ולא ייחד לו הבהמה, חייב להעמיד לו בהמה אחרת.

ומה שאמר חייב להעמיד לו חמור - יש בו דינין, וזה, כי אם ייחד לו בהמה ואמר לו חמור זה אני שוכר לך ומתה בדרך, אם אותה נבילה שווה דמים שיקנה בהם בהמה יקנה בדמיה בהמה או ישכור בהמה באותם דמים שיוליכהו למקום שפסק עמו, ואם המתה אינה שווה כדי שישכור לו בהמה אחרת יחשב לו מה שהלך מן הדרך ויתן לו מה שראוי לו, ואם שכר ממנו חמור סתם יעמיד לו בהמה על כל פנים, ואם לא העמידה לו לא יחשב לו שום דבר מן השכירות.

ומה שאמר הבריקה - הוא שאינה יכולה להלוך מחמת חולי מחליי הבהמות.

ונעשית אנגריא - רוצה לומר שתילקח לעבודת המלכות:

משנה ד [נוסח הרמבם]

מבואר הוא כי המכשולים בהר יותר מבבקעה, וכמו כן יתחמם גוף הבהמה בבקעה יותר מבהר, למיעוט נשיבת הרוחות במקומות:

משנה ד

קנקן - שם המחרישה.

ואמרו פטור - רצוני לומר שלא ישלם השוכר לבעל הפרה, אלא האומן שחרש והיה תופס המחרישה ושברה הוא ישלם לבעל הפרה:

משנה ה

כשפסק עמו להביא חטים והביא עליו שעורים חייב, אפילו שהמשא של שעורים כמשא של חיטין, הנפח יותר. ואם הביא עליה פחות ממשקל השעורים ואף על פי שמידתו יותר ממידת החטים פטור לפי שלא יהיה הנפח יותר, אלא כשיהיה המשקל כמותו במשקל.

ושלשת קבין לחמור, וסאה לגמל - הוא חלק משלשים על מה שפסק עמו, חייב. ואם הוסיף פחות מזה אינו חייב כלום, אלא נותן השכר על הנוסף בלבד ואינו חייב לשלם, לפי שההלכה כסומכוס:

משנה ו

אם אמר הבא מעות וטול את שלך, שומר שכר. וכשאמר הנח לפניך או הנח סתם, אינו חייב כלום ואפילו השבועה המחויבת לשומר חנם, לפי שלא קבל עליו לשמירה בשום פנים ואפילו שמירה בחנם.

ואמר שמור לי ואשמור לך בזמן אחד, זו היא שמירה בבעלים ואינו חייב לשלם, ועוד יתבאר לך. ואמנם יהיה שומר שכר, כשיאמר לו שמור לי היום ואשמור לך למחר:

משנה ז

אין הפרש בין שהלווהו ואחר כך מישכנו, או שמישכנו ואחר כך הלווהו.

ומה שאמר אבא שאול מותר אדם להשכיר משכונו של עני, הוא שיהיה אותו המשכון כשישכירו יהיה שכרו יותר ממה שמתקלקל בגופו, כגון כלי ברזל שחופרין בהן הקרקע וכיוצא בהן.

ואין הלכה כרבי יהודה.

והלכה כאבא שאול:

משנה ח

ישבע שבועת התורה שלא פשע בה, ויפטר.

ותמה רבי אליעזר בזה הדין ואמר, איך יתכן שישבע בכגון זה שומר חנם ושומר שכר, לפי שנאמר ששומר שכר ואפילו לא פשע, ושומר חנם גם כן, אם היה אותו המקום שצווה לו שיעביר לשם החבית מקום מדרון או יש לו עדים שלא פשע עליה, יתחייב גם כן שבועה.

ומה שאמר רבי אליעזר דין הוא, אבל אמרו שבועה זו תקנת חכמים היא, שאם אין אתה אומר כן אין לך אדם שמעביר חבית לחבירו ממקום למקום. ותקנת חכמים אינה אלא בשומר חנם על איזה עניין שיהיה, ושומר שכר הוא שיעביר חבית בשכר וישברנה במקום מפורסם, שאפשר שימצא לשם עדים ויתחייב לשלם, אלא אם כן הביא עדים שלא פשע בה בשעה שהעבירה:

משנה בבא מציעא, פרק ו':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב