משנה בבא מציעא ו ב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נזיקין · מסכת בבא מציעא · פרק ו · משנה ב | >>

משנה זו במהדורה המבוארת

[עריכה]

השוכר את האומנין וחזרו בהן, ידן על התחתונה.

אם בעל הבית חוזר בו, ידו על התחתונה.

כל המשנה, ידו על התחתונה. וכל החוזר בו, ידו על התחתונה.

נוסח הרמב"ם

השוכר את האומנין וחזרו בהן ידם לתחתונה ואם בעל הבית חזר ידו לתחתונה וכל המשנה ידו לתחתונה וכל החוזר בו ידו לתחתונה.

פירוש הרמב"ם

השוכר את האומנין וחזרו בהן ידו על התחתונה כו': כששכר אדם אומנין שיקצרו לו שדהו על דרך משל בשני דינרין ונתן להם דינר חזרו בהם הרשות בידם אם רצו יחזרו לו דינר או יאמרו לו נעשה עמך כנגד מה שנתת לנו ואם קצרו חצי אותה שדה ורוצים לחזור בהם ישום להם מה ששוה אותו חצי שק רו ואם הוא יותר מדינר לא יתן להם כלום יותר על הדינר שכבר נתן להם ויאמר להם כלו מעשיכם לקצור שאר השדה ואשלים לכם שכרכם וזהו טעם מה שאמר שחזרו בהם ידם על התחתונה ואם בעה"ב חזר בו ידו על התחתונה ויתן להם מה ששוה עמלם אם הם ראוים ליטול יותר מן הדינר ואמרו המשנה ידו על התחתונה והוא כמו שביארנו כשלקח קרקע ופרע קצת הדמים אם המוכר הוא שחזר בו הרשות ביד הלוקח אם רצה יקבל ממונו ואם רצה יקח מה שכנגד מעותיו מעדית שבאותה שדה שלקח ואם הלוקח הוא שחזר בו מן המקח הדבר הוא בהפך ובלבד שיאמר לו ערבוני יקנה ואז הוא קונה כנגד מעותיו ואם יתבע המוכר ללוקח מה שנשאר לו מן הדמים והוא מעכב פרעונו לא יתקיים המכר עד שישלים לו פרעונו: אמנם יוכל המשכיר לומר לשוכר הרי שלך לפניך כשהשכיר לו לשאת משאוי וייחד לו הבהמה אבל אם שכר ממנו לרכוב בה הוא עצמו או לשאת עליו משא אלא שאמר לו חמור סתם ולא ייחד לו הבהמה חייב להעמיד לו בהמה אחרת. ומה שאמר חייב להעמיד לו חמור יש בו דינין וזה כי אם ייחד לו בהמה ואמר לו חמור זה אני שוכר לך ומתה בדרך אם אותה נבילה שוה דמים שיקנה בהם בהמה יקנה בדמיה בהמה או ישכור בהמה באותם דמים שיוליכהו למקום שפסק עמו ואם המתה אינה שוה כדי שישכור לו בהמה אחרת יחשוב לו מה שהלך מן הדרך ויתן לו מה שראוי לו ואם שכר ממנו חמור סתם יעמיד לו בהמה על כל פנים ואם לא העמידה לו לא יחשב לו שום דבר מן השכירות. ומה שאמר הבריקה הוא שאינה יכולה להלוך מחמת חולי מחליי הבהמות. ונעשית אנגריא רוצה לומר שתלקח לעבודת המלכות:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

השוכר את האומנין - בקבלנות, כך מלאכה בכך וכך מעות י:

וחזרו בהם - לאחר שעשו מקצתה:

ידז על התחתונה - אם הוקרו פועלים ואינו מוצא מי שיגמרנה בשכר שהיה מגיע לאלו על העתיד לעשות, מעכב משכרם ממה שעשו, כל מה שיצטרך להוציא עד שתגמר מלאכתו בשכר שפסק עם אלו. ואם הוזלו פועלים וימצא מי שיגמרנה בפחות, ישומו להם מה שעשו ויתן להם מה שפסק, עשו חציה יתן להם חצי שברן, ואין יכולים לומר לו הרי פועלים אחרים תחתנו לגמור מלאכתך ותן לנו בל שכרנו חוץ ממה שיטלו אלו:

ואם בעה"ב חוזר בו ידו על התחתונה - יתן להם לפי מה שעשו, ואם הוזלה מלאכת הפועלים יא על כרחו יתן להם כמו שפסק, חוץ ממה שצריך להוציא בהשלמתה:

כל המשנה ידו על התחתונה - כגון נתן צמר לצבע לצבעו אדום וצבעו שחור, אם השבח יותר על היציאה אין נותן לו שכרו שלם אלא דמי יציאת עצים וסממנים, ואם היציאה יתירה על השבח נותן לו את השבח יב:

וכל החוזר בו ידו על התחתונה - לאתויי המוכר שדה לחבירו באלף זוז ונתן לו מהם מאתים זוז וחזר בו המוכר, יד לוקח על העליונה, רצה אומר לו תן לי מעותיו רצה אומר לו תן לי קרקע בנגד מעותי. ואם לוקח חוזר בו, יד מובר על העליונה, רצה אומר לו הילך מעותיך, רצה אומר לו הילך קרקע כנגד מעותיך:

פירוש תוספות יום טוב

השוכר את האומנין. פירש הר"ב בקבלנות. דאילו פועל דהיינו שכיר יום. יכול לחזור בו אפילו בחצי היום דאמר רחמנא (ויקרא כ"ה) עבדי הם ולא עבדים לעבדים. והאי טעמא לא שייך אלא בשכירות. אבל בקבלנות אין זה עבד אלא לעצמו. אבל בדבר האבד אפילו פועל יש לו דין השנוי במתניתין דלעיל. גמרא:

אם בעל הבית חוזר בו ידו על התחתונה. פירש הר"ב אם הוזלה וכו'. רש"י. ולא רצה לפרש כשהוקרו פועלים ויתן להם סלע וחצי על חצי שעשו כמו ששוה עכשיו שאין זה סברא. כי למה יתן להם בעל הבית יותר ממה שהתנה עמהם כיון שאין מפסידין בחזרת בעל הבית ואדרבה יותר מרויחים שעתה ימצאו שיתנו להם סלע וחצי לקצור חצי קמה והוא לא היה נותן להם כי אם סלע. תוספות:

כל המשנה וכו'. [כתב הר"ב] כגון נתן צמר וכו' אין נותן לו אלא דמי יציאות וכו'. דסתם לן תנא כר' יהודה דפ"ט דב"ק משנה ד'. גמרא:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(י) (על הברטנורא) דאלו פועל דהיינו שכיר יום. יכול לחזור בו אפילו בחצי היום דאמר רחמנא עבדי הם ולא עבדים לעבדים, והאי טעמא לא שייך אלא בשכירות. אבל בקבלנות אין זה עבד אלא לעצמו. אבל בדבר האבוד אפילו פועל יש לו דין השנוי במתניתין דלעיל. גמרא:

(יא) (על הברטנורא) רש"י. ולא רצה לפרש כשהוקרו פועלים ויתן להם סלע וחצי על חצי שעשו כמו ששוה עכשיו. שאין זה סברא כי למה יתן להם בעה"ב יותר ממה שהתנה עמהם כיון שאין מפסידים בחזרת בעה"ב ואדרבה יותר מרויחים שעתה ימצאו שיתנו להם סלע וחצי לקצור חצי קמה והוא לא היה נותן להם כי אם סלע. תוספ':

(יב) (על הברטנורא) דסתם לן תנא כר"י דפרק ט' דבבא קמא משנה ד'. גמרא:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

וחזרו בהן ידן על התחתונה:    כדפי' רעז"ל והכי ס"ל לר' דוסא בברייתא ורבנן פליגי עלי' דאפילו אם חזרו בהן אחר שעשו חצי המלאכה אפילו שנתייקרה אין הולכין אחר מה שעתיד להעשות אלא שמין להם את מה שעשו לפי חשבון תנאו עמהם ונותן להם ואין יד החוזר על התחתונה דהפועל ידו על העליונה ואפילו הוא חוזר בו דהרי יכול לחזור בו כדכתי' כי עבדי הם ולא עבדים לעבדים ודוקא בקבלן הוא דקיימא לן ביה כר' דוסא דידו על התחתונה אבל פועל יכול לחזור בו אפילו בחצי היום מטעמא דכתיבנא וה"מ בדבר שאינו אבד אבל בדבר האבד ל"ש פועל ול"ש קבלן לא מצי למהדר בהו אלא היכא דאניסי כגון שמת לו מת או שאחזתו חמה אבל בדלא אניסי ואין שם פועלים לשכור שוכר עליהן או מטען:

כל המשנה וכו':    תוס' פ' החולץ (יבמות דף מ"ט.) ובגמ' פ' הגוזל קמא (בבא קמא דף ק"ב) ובפ' הבית והעליה דף קי"ז ובפ"ק דע"ז דף ז'. וסתמא כר' יהודה כדכתיבנא בפ' הגוזל עצים סימן ד'. ועיין במ"ש שם. ובטור ח"מ סימן של"ג:

וכל החוזר בו ידו על התחתונה:    לאתויי מוכר וכו' שאם מוכר חוזר בו יד לוקח על העליונה ואם רצה ליטול קרקע כנגד מעותיו נוטל מן הכחוש שבה ואם רצה ליטול מעותיו מגבה לו מן העדית ואם לוקח חוזר בו יד מוכר על העליונה ואם רצה לתת לו קרקע מגבהו מן הזבורית כך מפורש בנמקי יוסף. וראיתי שהגיה הר"ר יהוסף ז"ל בכולה מתני' ידן לתחתונה ומחק מלות על וכתב כן מצאתי וכן נ"ל עיקר דעל התחתונה לא אתי שפיר דאינו שייך לומר על התחתונה וכן מצאתי גם לעיל ידו לעליונה ול"ג על העליונה ע"כ. ועיין בחשן המשפט סימן ק"צ ואין כן דעת הרמב"ם ז"ל ברפ"ח דהלכות מכירה ע"ש. וז"ל בפי' המשנה ג"כ אם המוכר הוא שחזר בו הרשות ביד הלוקח אם רצה יקבל ממונו ואם רצה יקח מה שכנגד מעותיו מעדית שבאותו שדה שלקח ואם הלוקח הוא שחזר בו מן המקח הדבר הוא בהפך ע"כ:

תפארת ישראל

יכין

השוכר את האומנין:    קבלן, דאלו פועל חוזר בו אפילו בחצי היום כשאינו דבר האבוד [שם]:

וחזרו בהן:    בחצי המלאכה, ואינו דבר האבד:

ידן על התחתונה:    דכשהוקרו פועלין, ינכה מחצי שכרן, כפי מה שהוסיף להגומר המלאכה, ובהוזלו, ישלם להן רק שכר חצי המלאכה, וכפי שפסק מתחלה, ולא שינכה משכרן רק מה שצריך ליתך עכשיו לגמור המלאכה:

אם בעל הבית חוזר בו ידו על התחתונה:    בהוזלו פועלים, יתן להן שכר כל המלאכה, וינכה רק מה שיוציא בהשלמתה, ובהוקרו פועלים, יתן להן חצי שכרן כפי שפסק תחלה:

כל המשנה ידו על התחתונה:    דבנתן לקבלן צמר לצבוע אדום, וצבעו שחור, וכדומה, אז אם השבח יתר על היציאה, נותן להקבלן רק היציאה, וכשהיציאה יתירה על השבח, נותן רק השבח [ועי' ב"ק פ"ט מ"ד]:

וכל החוזר בו ידו על התחתונה:    לאתויי במכר שדהו באלף זוז, ונתן לו מהן ר', אז בחזר המוכר, יד הלוקח על העליונה, לתבוע או ר' שנתן או קרקע השוה ר', ובחזר לוקח, יד המוכר על העליונה, ליתן לו ר' או קרקע כנגד ר' שלו. ודוקא כשהמוכר עייל ונפיק אזוזי, דאז אנן סהדי, דאדעתא דהכי שיחזור בו הלוקח לא מכר, דאל"כ, או בנתן הר' בתורת פרעון המקח, והשאר זקף במלוה קנה כולה, ואין יכולין לחזור בהן [ק"צ י']:

בועז


הלכתא גבירתא

פירושים נוספים

בבלי עה ב  שולחן ערוך חושן משפט שלג ה