משנה בבא מציעא ו רמבם

נוסח הרמב"ם

(א) השוכר את האומנין - והטעו זה את זה,

אין להם זה על זה - אלא תרעומת.

שכר את החמר, ואת הקדר - להביא פריאפרין חלילין לכלה או למת,

פועלין - לעלות פשתנו מן המשרה,

וכל דבר שהוא אבד - וחזרו בהן,

מקום שאין אדם - שוכר עליהן, או מטען.

(ב) השוכר את האומנין,

וחזרו בהן - ידם לתחתונה.

ואם בעל הבית חזר - ידו לתחתונה.

וכל המשנה - ידו לתחתונה.

וכל החוזר בו - ידו לתחתונה.

(ג) השוכר את החמור -

להוליכה בהר - והוליכה בבקעה,

בבקעה - והוליכה בהר,

אפילו זו עשרת מילין - וזו עשרת מילין,

ומתה - חייב.

השוכר את החמור -

והבריקה, או שנישאת באנגוריא,

יאמר לו: הרי שלך לפניך.

מתה, או נשברה - חייב להעמיד לו חמור.

[ד] *הערה 1: השוכר את החמור -

להוליכה בהר - והוליכה בבקעה,

אם החליקה - פטור,

ואם הוחמה - חייב.

בבקעה - והוליכה בהר,

אם החליקה - חייב,

ואם הוחמה - פטור.

ואם מחמת המעלה - חייב.

(ד) [ה] השוכר את הפרה -

לחרוש בהר - וחרש בבקעה,

ונשבר הקנקן - פטור.

בבקעה - וחרש בהר,

ונשבר הקנקן - חייב.

לדוש בקטנית, ודש בתבואה - פטור.

בתבואה, ודש בקטנית - חייב, שהקטנית מחלקת.

(ה) [ו] השוכר את החמור -

להביא חיטים - והביא שעורים,

תבואה - והביא תבן,

חייב - שהנפח קשה כמשאוי.

להביא לתך חיטים, והביא לתך שעורים - פטור.

ואם הוסיף על משאו - חייב.

וכמה יוסיף על משאו, ויהא חייב?

סומכוס אומר, משום רבי מאיר:

סאה לגמל, ושלשת קבין לחמור.

(ו) [ז] כל האומנין - שומרי שכר.

וכולן שאמרו:

טול את שלך, והבא מעות - שומרי חינם.

שמור לי, ואשמור לך - שומר שכר.

שמור לי, ואמר לו הנח לפני - שומר חינם.

(ז) [ח] הלווהו על המשכון - שומר שכר.

רבי יהודה אומר:

הלווהו מעות - שומר חינם,

הלווהו פירות - שומר שכר.

אבא שאול אומר:

מותר אדם להשכיר משכונו של עני,

להיות פוסק והולך - מפני שהוא כמשיב אבידה.

(ח) [ט] המעביר חבית ממקום למקום - ושברה,

בין שומר חינם, ובין שומר שכר - ישבע.

אמר רבי אליעזר:

תמיה אני, אם יכולין זה וזה - להישבע.

הערות

• הערה 1: [] סימון חלוקת משניות בנוסח המשנה להרמב"ם

הדף הראשי של משנה בבא מציעא ו

משנה בבא מציעא, פרק ו':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב