מהרש"ל על הש"ס/בבא מציעא/פרק ו

על ש"ס: מהרש"ל | ראשונים | אחרונים

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.

דף עו עמוד א

רש"י בד"ה אל תמנע כו' פסוק הוא במשלי נ"ב י"מ דקשה ליה לרש"י מנא ליה שאסור למנע טוב מבעליו מ"ה פי' שפסוק הוא ואני אומר דקשה ליה מה הוא אל תמנע טוב מנעליו הכי הל"ל אל תמנע טוב מפועלים על כן אומר שפסוק הוא כו' וק"ל:

תוס' בד"ה דאי ס"ד כו' ולפי זה היינו גריעותא כו' נ"ב פי' מה שהיא אמרה שהוא גריעותא לבעל והיינו טעמא שאינו סומך לעולם על השליח כי אם על מה שהיא אומרת וק"ל:

דף עו עמוד ב

גמ' דאגר אגירי לריפקא כו' כצ"ל ונ"ב פירוש לחרוש חריצים ואתא מיטרא שאין יכולין לחרוש:

רש"י בד"ה הא דסיירה כו' או שירדו גשמים כו' כצ"ל ונ"ב ובספרים אחרים איתא להדיא או שמא ירדו גשמים וק"ל:

דף עז עמוד א

גמרא לא צריכא דזל עבידתא ואוזילו אינהו גבי' זוזא מעיקרא מ"ד כו' כצ"ל:

רש"י בד"ה מ"ד כו' טעמיה משום דתפיס כו' נ"ב פי' כל זה הוא בכלל הסלקא דעתא אמינא אבל לפי האמת טעמא דר' דוסא משום כל החוזר ואפי' בבעל הבית דתפיס נמי דינא הכי הוא מש"ה כתב רש"י טעמיה ולא כתב וטעמיה ודו"ק. (עיין במהרש"א) ואין להקשות היכי יכול הבעל הבית לחזור בהן מאחר שידו על התחתונה כבר תירצו התוס' דאין הכי נמי שידו על התחתונה ואפי' הכי בקש לחזור כו' עיין שם בריש פירקין בד"ה השוכר כו':

דף עז עמוד ב

גמ' רבי יוסי לטעמיה כו' נ"ב זהו מדברי סתם גמ' נ"ל:

רש"י בד"ה חש גבי כו' צ"ל ופש גבי כו':

דף עח עמוד א

גמ' להעמיד לו חמור כו' כצ"ל:

רש"י בד"ה לא קנו כו' מכר המוכר ויכול כצ"ל:

תוס' בד"ה הוחמה בהר כו' אהאי טעמא דקאמר בסוף דהבלא דאגמא כו' כצ"ל ונ"ב ואין להקשות א"כ לפי זה האי מ"ד דפטר תחילתו בפשיעה וסופו אונס אפי' כשהוא תלוי האונס בפשיעה מ"מ פטור א"כ איך אמר אביי אפי' למאן דאמר פטור הכא הבלא דאגמא קטלה וק"ל עיין בתוס' פרק המפקיד ודו"ק:

דף עח עמוד ב

גמ' רא"א כו' נ"ב ברייתא זו לקמן בפ' המקבל והיא בנוסחא אחרת דלא הוזכר בה כלל ר"א ובנוסח של שם הביאו פה הריף והרמב"ם ובנוסח שלנו אי אפשר ליישב בלתי הגה"ה וטעות סופר וק"ל:

שם מאי והבריקה הכי תרגומו נהוריתא כו' כצ"ל ונ"ב פי' על דרך סגי נהור וזהו והבריקה מלשון ברק וק"ל ולשון השני שאומר אבזקת ר"ל שבזק הוא מלשון ברק ואבזקתא שהן תולעים מלשון בזק ודו"ק:

תוס' בד"ה ר' יוסי כו' ומיהו דוחק הוא כו' נ"ב קאי אדלעיל והשתא כל האמוראים סוברים כרבא כו':

דף עט עמוד א

רש"י בד"ה הדרא כו' ושמא יפגע יובל כו' נ"ב לאו דוקא קאמר אלא כלומר לאפוקי שאם כלה היובל אחר שני המשכונתא לא הוי כילוי קרנא ללוה ולא ירד לדקדק כמו שדקדקו התוס' דאפ"ה קשה לרב ודו"ק (עיין במהרש"א):

תוס' בד"ה והא הכא כו' קשה ליה דמכ"מ כו' נ"ב ואין להקשות מאי פריך לרב דלמא גם הוא סבר מאחר דאכיל תרי או תלת שנין סגי בתיקון זו ולא מיקרי מכליה קרנא ומ"מ לעיל לא ישכור דאי כלה קרנא לגמרי אין לנו מה לתקן ונראה דלק"מ דבודאי רב סבר דדינא הוא דלא מכלינן קרנא ללוה כאלו הוא הלכה למשה מסיני דאי לאו הכי אמאי לא ישכור בדמיה כי מה לנו בזה שיכלה קרנו מאחר שחמור זה משועבד לו ואמאי יפסיד השוכר אי לאו דמוכרחים אנו לכך שלא נוכל לכלות קרנו א"כ מאחר שבהכרח שלא מכלינן קרנא ולאו משום תקון מלתא פריך שפיר מאחר שחוזרת ביובל סוף סוף מיכל קרנא והיה לנו לעשות שלא יגע בו בעל המשכונה כלל בשלמא הברייתא באה לתקן מלתא דאיתא לתרווייהו למלוה וללוה ודעדיף טפי עבדינן אבל לאו דדינא הוא שלא מכלינן קרנא ודו"ק:

דף עט עמוד ב

גמ' משום רפסתא כו' נ"ב ס"א רפסא וכן בערוך בלא תי"ו:

דף פא עמוד א

רש"י בד"ה פטור השואל מאונסין כו' כצ"ל:

דף פא עמוד ב

רש"י בד"ה טול דאינטר כו'. בתמיה כצ"ל הס"ד:

דף פב עמוד א

גמ' לימא בדלא שוי כו' נ"ב לפרש"י נראה לפרש דהכי פריך נימא בדלא שוי שיעור זוזי כו' ואמאי קאמרת מחוורתא דלא כרבי אליעזר ומשני דכ"ע לית להו דשמואל וע"כ בשוי פליגי וא"כ מתני' בע"כ דלא כרבי אליעזר:

תוס' בד"ה נימא בדלא כו' פי' אף בדלא שוי כו' נ"ב פי' והגירסא דשלהי שבועות הדינים ליתא וטעות הוא וק"ל:

דף פב עמוד ב

תוס' בד"ה (לעיל) אימור כו' היינו דוקא כשקבל עליו אחריות דאונסין כו' נ"ב והא דאמרינן כיון דאלו מיגניב ומיתביד מחייבתו כו' היינו פי' דמיגניב או מיתביד באונס. הג"ה:

בסה"ד הג"ה אבל שומר שכר בלא קבלת אונס לא מיחייב לבער וההיא דפ"ק דפסחים צריך לפרש באיגניב ומתביד באונס כדפריש לעיל בהלכות גדולות בהלכות פסחים כתב דחייב לבער אפי' לא קבל עליו אונסין ע"כ הג"ה ונ"ב ורמב"ם ורא"ש הוסיפו אפי' שומר חנם שחייב רק בפשיעה וכן בטור סי' ת"ם:

דף פג עמוד א

רש"י בד"ה דדרו כו' ונושא שני בדין בשני ראשין קודיר"ו בלעז ונושא בו משא כבד כצ"ל ונ"ב ונושא שני כו' בחושן המשפט ונותן שני בדין כו':