משנה בבא מציעא ו ה
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נזיקין · מסכת בבא מציעא · פרק ו · משנה ה | >>
השוכר את החמור להביא עליה חטים והביא עליה שעורים, חייב.
תבואה והביא עליה תבן, חייב, מפני שהנפח קשה למשאוי.
להביא לתך חטים והביא לתך שעורים, פטור.
ואם הוסיף על משאו, חייב.
וכמה יוסיף על משאו ויהא חייב.
סומכוס אומר משום רבי מאיר, סאה לגמל, שלשה קבין לחמור.
משנה מנוקדת
הַשּׂוֹכֵר אֶת הַחֲמוֹר לְהָבִיא עָלֶיהָ חִטִּים,
- וְהֵבִיא עָלֶיהָ שְׂעוֹרִים,
- חַיָּב.
- תְּבוּאָה וְהֵבִיא עָלֶיהָ תֶּבֶן,
- חַיָּב;
- מִפְּנֵי שֶׁהַנֶּפַח קָשֶׁה לַמַּשּׂאוֹי.
- חַיָּב;
- לְהָבִיא לֶתֶךְ חִטִּים וְהֵבִיא לֶתֶךְ שְׂעוֹרִים,
- פָּטוּר;
- וְאִם הוֹסִיף עַל מַשָּׂאוֹ,
- חַיָּב.
- וְכַמָּה יוֹסִיף עַל מַשָּׂאוֹ וִיהֵא חַיָּב?
- סוּמַכוֹס אוֹמֵר מִשּׁוּם רַבִּי מֵאִיר:
- סְאָה לַגָּמָל,
- שְׁלֹשָׁה קַבִּין לַחֲמוֹר:
- סוּמַכוֹס אוֹמֵר מִשּׁוּם רַבִּי מֵאִיר:
נוסח הרמב"ם
השוכר את החמור -
- להביא חיטים - והביא שעורים,
- תבואה - והביא תבן,
- חייב - שהנפח קשה כמשאוי.
- להביא לתך חיטים, והביא לתך שעורים - פטור.
- ואם הוסיף על משאו - חייב.
- וכמה יוסיף על משאו, ויהא חייב?
- סומכוס אומר, משום רבי מאיר:
- סאה לגמל, ושלשת קבין לחמור.
- סומכוס אומר, משום רבי מאיר:
פירוש הרמב"ם
כשפסק עמו להביא חטים והביא עליו שעורים חייב, אפילו שהמשא של שעורים כמשא של חיטין, הנפח יותר. ואם הביא עליה פחות ממשקל השעורים ואף על פי שמידתו יותר ממידת החטים פטור לפי שלא יהיה הנפח יותר, אלא כשיהיה המשקל כמותו במשקל.
ושלשת קבין לחמור, וסאה לגמל - הוא חלק משלשים על מה שפסק עמו, חייב. ואם הוסיף פחות מזה אינו חייב כלום, אלא נותן השכר על הנוסף בלבד ואינו חייב לשלם, לפי שההלכה כסומכוס:
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
והביא עליה שעורים - שהן קלים מחיטין:
חייב - בקלקולה אם הוסיף שלשה קבין. ולא אמרינן הואיל והשעורים קלין יש לו להוסיף עד כדי כובד לתך חטין שהוא משא החמור:
מפני שהנפח קשה - לבהמה כמשאוי. אע"פ שאין משאו כבד במשא החטין, הרי נפחן כנפח החטין והנפח כמשאוי:
לתך - חצי כור. והכור שלשים סאין:
סומכוס אומר וכו' - והלכה כסומכוס. ואם הוסיף פחות משיעור זה, פטור אם הוזק החמור, ונותן שכר התוספת בלבד:
פירוש תוספות יום טוב
חייב. ל' הר"ב אם הוסיף וכו'. וכן ל' רש"י ואליבא דאביי בגמרא. ועיין לקמן. וכתבו התוספות דאליביה סיפא דקתני כמה יוסיף קאי לפרש רישא:
מפני שהנפח קשה למשאוי. ל' הר"ב כמשאוי. וכן לשון רש"י ואליביה דאביי פירשו כן. ומדרבא קאמר למשאוי תנן. וידוע דהלכה כרבא לגבי אביי. שמע מינה דגירסתם כמשאוי. דאל"כ ב) לא הוי מפרשי דלא כגרסא ודלא כהלכתא. וכן מצאתי בנמוקי יוסף שכתב שהגירסא היא במשנה כמשאוי ומשום הכי פירש"י כאביי. ע"כ. ואין ספק שאיזה תלמיד הגיה הספרים אליבא דרבא למשאוי:
שהנפח קשה למשאוי. בין לאביי בין לרבא יש לי מקום עיון במ"ו פ"ו דפיאה דחשבינן נפח סאתים שהוא כבד להגביה יותר מארבעים סאה. כמבואר ממה שכתבתי שם בס"ד. וזה צ"ע:
פירוש עיקר תוספות יום טוב
'.אין פירוש למשנה זו
מלאכת שלמה (שלמה עדני)
להביא עליה חטים והביא עליה שעורים חייב: תבואה והביא עליה תבן חייב. קשה קצת לע"ד דלערבינהו וליתנינהו ואפשר לומר שטעות הוא ושהן מעורבין יחד בבבא חדא הואיל ואשכחן הכי בירושלמי ושוב ג"כ מצאתי אחר שמחק הר"ר יהוסף מלת חייב הראשונה וגם כתב דמלות עליה אית דל"ג להו. ומ"מ קשה תרתי למה לי. ואפשר לומר דלא זו אף זו קתני ל"מ שעורים לגבי חטים דמשקלן קרוב זה לזה וכובד איכא ונפח איכא אלא אפילו תבן לגבי תבואה דרחוקים במשקלם זה מזה הרבה אפ"ה אמרי' לדעת אביי דפשטא דמתני' כותיה כמו שנכתוב בסמוך דגם בתבן לגבי תבואה ניפחא כי תיקלא ומיחייב בתוספת ולא אתפרש במתני' כמה יוסיף אם שכרה להביא לתך תבואה והביא לתך תבן ואפשר דהתוספת הנזכר במשנה הוי בין לשעורים בין לתבן ולרבא דס"ל דתקלא כי תיקלא והנפח הוי תוספת לע"ד צ"ל דזו ואין צ"ל זו קתני. ובטור ח"מ לא הביא בבא דתבואה והביא עליה תבן אבל הרמב"ם ז"ל הביאה בפ"ד דהלכות שכירות סימן ד':
מפני שהנפח קשה כמשאוי: גמ' אביי אמר כמשאוי תנן פי' שהנפח של לתך שעורים אע"פ שהן קלים מן החטים נפחם שוה וכיון שנפחם שוה לא איכפת לן אם אינם שוין בכובד המשקל דילך זה תחת זה פי' הנפח של לתך השעורים תחת נפח לתך החטים שהרי הנפח קשה כמשאוי דנפתא כי תקלא הואיל ונפחן שוה הרי הוא כמשקל שוה ואם הוסיף שלשה קבין דהוא שיעור תוספת לחמור לקלקלו דהיינו אחד משלשים ממשאו שהוא לתך חייב וכמה יוסיף דסיפא קאי לפרושי רישא. ורבא אמר למשאוי תנן אם השוה כובד השעורים לכובד החטים כגון שהוסיף סאה שלימה על הלתך הרי הרבה הנפח ורוב הנפח קשה למשאוי והוי נפח זה תוספת לקלקול החמור דבעי' תיקלא כי תיקלא ונפחא הוי תוספת פי' דאינו חייב עד שישוה כובד השעורים לכובד החטים דלהוי נפח זה תוספת אבל נפח שוה ומשקל חסר לא אמרי' נפח השוה הרי הוא כמשקל וליחייב בתוספת של שלשה קבין דקשה למשאוי תנן ולא קשוי כמשאוי והכי מיפרשא מתני' לרבא דהלכתא כותי'. ואם הוסיף על משאו פי' סאה חייב אבל שלשה קבין פטור ואם לא שינה אלא ששכר להביא חטים והביא חטים או שעורים והביא שעורים כמה יוסיף על משאו ויהא חייב סומכוס אומר משום ר' מאיר סאה לגמל ושלשת קבין לחמור דוכמה יוסיף לרבא לאו אלהביא חטים והביא שעורים קאי אלא אלהביא חטים והביא חטים כדאמרינן אבל שינה מחטים לשעורים בעינן תוספת סאה כדאמרי' וכן מוכח פשט הברייתא דתניא להביא לתך חטים והביא שש עשרה סאים שעורים חייב דמשמע הא שלשה קבין פטור ורש"י ז"ל בעבור שגרסת המשנה כמשאוי פירשה כאביי ורבינו עובדיה ז"ל ג"כ תפס פירושו אע"ג דאנן קיימא לן כותיה דרבא. וכן מצאתי אח"כ שכך כתב נמקי יוסף וז"ל ומשום דבמתני' תנן כמשאוי דמשמע כדעת אביי פירשנו מתני' הכי לעיל אבל מ"מ הלכה כרבא וכדפירשנו הכא ע"כ וע"ש עוד. וראיתי להעתיק הנה דברי הרי"ף ז"ל לתוספת ביאור המשנה וז"ל אתמר אביי אמר קשה כמשאוי תנן ניפחא כי תיקלא ואם הוסיף על משאו ג' קבין חייב כלומר אם שכר את החמור להביא עלי' לתך חטים והביא עליה לתך שעורים אע"פ שהשעורים קלים מן החטים כיון שהשעורים נפוחין יותר מן החטים הרי הן חשובין כמשקל החטים ואם הוסיף עליהן ג' קבין חייב ורבא אמר קשה למשאוי תנן תיקלא כי תיקלא ונפחא הוי תוספת כלומר אינו חייב עד שיעשה מן השעורים כמשקל החטים שכיון שהמשקל אחד הרי הנפח תוספת לחייב לאביי לחייב אם שכר את החמור להביא עליה לתך חטים והביא עליה לתך ושלשה קבין שעורים חייב. לרבא אינו חייב עד שיביא שש עשרה סאים שעורים שהן המשקל לתך חטים והנפח תוספת הוא. והא דתנן כמה יוסיף על משאו ויהא חייב סומכוס אומר משום ר"מ סאה לגמל ושלשת קבין לחמור אוקמה רבא בדלא שני אלא חטים והביא חטים שעורים והביא שעורים אם הוסיף שלשה קבין חייב והלכתא כרבא עכ"ל ז"ל:
והביא לתך שעורים פטור: אם מתה רש"י ז"ל. וכתוכ בנמקי יוסף ואם הוסיף על משאו ודוקא כשהוסיף זה על שיעור משאו דהיינו לתך לחמור אז הוא דחייב אם מתה אע"פ שלא ידענו מפני מה מתה אבל שכרו לתת עליו חצי לתך אע"פ שהוסיף עליו שלשה קבין ומתה אינו חייב אע"פ שאין לו לעשות כן דהא סתם משא חמור הוא לתך וכדאמרי' לעיל גבי שוכר חמור להוליכה בהר והוליכה בבקעה שאם מתה אינו חייב אע"פ ששינה בה אא"כ ידוע שמתה מחמת השנוי כגון שהכישה נחש וכהני גווני דלעיל וה"ה הכא שאם נתברר לנו שמחמת תוספתו מת שהי' חייב ודאי אפי' בפחות משיעור משאו כיון ששינה דאמרי' אותו שנוי גרמא וכדפירשנו ע"כ. ובטור ח"מ סי' ש"ח כדכתיבנא:
תפארת ישראל
יכין
השוכר את החמור להביא עליה חטים: במשקל ידוע:
והביא עליה שעורים: אפילו כמשקל החיטין:
חייב: במה שנפסד עי"ז, דאף דמשקלן שוה, עכ"פ נפוח השעורין רב משל חיטין, וזה קשה לבהמה, ועי"ז נתקלקלה:
חייב: נ"ל דקמ"ל דאפילו תבן דנפוחו רב אפ"ה דוקא במשקלן שוה חייב:
להביא לתך: הוא חצי כור, וכור ל' סאה:
פטור: דהרי זה הוא קל מלתך חיטין ונפוח מדתן שוה ואפילו הוסיף פחות משיעור דבסיפא, שיש נפח קצת, אפ"ה אינו מכביד כשיעור כבידת החיטין משעורין:
ואם הוסיף על משאו: בחיטין והביא חיטין מיירי, אבל בחיטין והביא שעורין, אפי' הוסיף על מדת החיטין פטור עד שיוסיף סאה ללתך, דאז משקל השעורין כמשקל החיטין שהתנה, אבל נפוחן הוא יותר:
שלשה קבין לחמור: ר"ל בהוסיף חלק ט"ו ממה שפסק לגמל. וחלק ל' לחמור, דבשכרו ללתך מיירי [ש"ח]:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת