משנה בבא מציעא י

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


בבא מציעא פרק י: משנה תוספתא ירושלמי בבלי


<< · משנה · סדר נזיקין · מסכת בבא מציעא · פרק עשירי ("הבית והעליה") · >>

פרקי מסכת בבא מציעא: א ב ג ד ה ו ז ח ט י

משנה א · משנה ב · משנה ג · משנה ד · משנה ה ·משנה ו ·

נוסח הרמב"ם · מנוקד · מפרשים
פרק זה במהדורה המבוארת | במהדורה המנוקדת

לצפייה בכתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית לחצו כאן


משנה א[עריכה]

הבית והעליה [ של שנים ] שנפלו, שניהם חולקים בעצים ובאבנים ובעפר, ורואים אילו אבנים הראויות להשתבר.

אם היה אחד מהן מכיר מקצת אבניו, נוטלן ועולות לו מן החשבון.

משנה ב[עריכה]

הבית והעליה של שנים, נפחתה העליה ואין בעל הבית רוצה לתקן, הרי בעל העליה יורד ודר למטה, עד שיתקן לו את העליה.

רבי יוסי אומר, התחתון נותן את התקרה, והעליון את המעזיבה.

משנה ג[עריכה]

הבית והעליה של שנים שנפלו, אמר בעל העליה לבעל הבית לבנות, והוא אינו רוצה לבנות, הרי בעל העליה בונה את הבית ודר בתוכו עד שיתן לו את יציאותיו.

רבי יהודה אומר, אף זה דר בתוך של חבירו צריך להעלות לו שכר, אלא בעל העליה בונה את הבית ואת העליה ומקרה את העליה, ויושב בבית עד שיתן לו את יציאותיו.

משנה ד[עריכה]

וכן בית הבד שהוא בנוי בסלע, וגנה אחת על גביו, ונפחת, הרי בעל הגנה יורד וזורע למטה עד שיעשה לבית בדו כיפין.

הכותל והאילן שנפלו לרשות הרבים והזיקו, פטור מלשלם.

נתנו לו זמן לקוץ את האילן ולסתור את הכותל, ונפלו בתוך הזמן, פטור, לאחר הזמן, חייב.

משנה ה[עריכה]

מי שהיה כותלו סמוך לגנת חברו ונפל, [ ואמר לו פנה אבניך ], ואמר לו הגיעוך, אין שומעין לו, משקבל עליו אמר לו הילך את יציאותיך ואני אטול את שלי, אין שומעין לו.

השוכר את הפועל לעשות עמו בתבן ובקש, ואמר לו תן לי שכרי, ואמר לו טול מה שעשית בשכרך, אין שומעין לו, משקבל עליו ואמר לו הילך שכרך ואני אטול את שלי, אין שומעין לו.

המוציא זבל לרשות הרבים, המוציא מוציא והמזבל מזבל.

אין שורין טיט ברשות הרבים, ואין לובנים לבינים.

אבל גובלין טיט ברשות הרבים, אבל לא לבינים.

הבונה ברשות הרבים, המביא אבנים מביא והבונה בונה.

ואם הזיק, משלם מה שהזיק.

רבן שמעון בן גמליאל אומר, אף מתקן הוא את מלאכתו לפני שלשים יום.

משנה ו[עריכה]

שתי גנות זו על גב זו והירק בינתים, רבי מאיר אומר, של עליון.

רבי יהודה אומר, של תחתון.

אמר רבי מאיר, אם ירצה העליון ליקח את עפרו אין כאן ירק.

אמר רבי יהודה, אם ירצה התחתון למלאות את גנתו אין כאן ירק.

אמר רבי מאיר, מאחר ששניהן יכולין למחות זה על זה, רואין מהיכן ירק זה חי.

אמר רבי שמעון, כל שהעליון יכול לפשוט את ידו וליטול, הרי הוא שלו, והשאר של תחתון.

משנה מנוקדת[עריכה]

משנה בבא מציעא י ניקוד

נוסח הרמב"ם[עריכה]

(א) הבית והעליה של שנים שנפלו שניהם חולקין בעצים ובאבנים ובעפר ורואין אילו אבנים ראויות להשתבר היה אחד מהן מכיר מקצת אבניו נוטלן ועולות לו מן החשבון.

(ב) הבית והעליה של שנים נפחתה העליה ואין בעל הבית רוצה לתקן הרי בעל העליה יורד ודר למטן עד שיתקן לו את העליה רבי יוסי אומר התחתון נותן את התקרה והעליון נותן את המעזיבה.

(ג) הבית ועליה של שנים שנפלו אמר בעל העליה לבעל הבית לבנותו והוא אינו רוצה הרי בעל העליה בונה את הבית ויושב בתוכו עד שיתן לו את כל יציאותיו רבי יהודה אומר אף זה דר בתוך של חברו צריך להעלות לו שכר אלא בעל העליה בונה את הבית ואת העליה ומקרה את העליה ויושב בבית עד שיתן לו יציאותיו.

(ד) וכן בית הבד שהוא בנוי בסלע וגינת אחר על גביו ונפחת הרי בעל הגינה יירד וזורע למטן עד שיעשה לבית בדו כיפין הכותל והאילן שנפלו לרשות הרבים והזיקו פטור מלשלם נתנו לו זמן לסתור את הכותל ולקוץ את האילן ונפלו לתוך הזמן פטור לאחר הזמן חייב.

(ה) מי שהיה כותלו סמוך לגינת חברו ונפל ואמר לו פנה את אבניך אמר לו הגיעוך אין שומעין לו אם משקיבל עליו אמר לו הא לך את יציאותיך ואני נוטל את שלי אין שומעין לו.

השוכר את הפועל לעשות עימו בתבן או בקש ואמר לו תן לי את שכרי אמר לו טול מה שעשית בשכרך אין שומעין לו אם משקיבל עליו אמר לו הא לך את שכרך ואני נוטל את שלי אין שומעין לו.

(ז) המוציא זבלו לרשות הרבים המוציא מוציא והמזבל מזבל אין שורין טיט ברשות הרבים ואין לובנים לבינים גובלין טיט ברשות הרבים אבל לא ללבינים הבונה ברשות הרבים המביא אבנים מביא והבונה בונה ואם הזיק משלם מה שהזיק רבן שמעון בן גמליאל אומר אף מתקין הוא את מלאכתו לפני שלשים יום.

(ו) שתי גינות זו על גבי זו והירק בינתיים רבי מאיר אומר של עליון ורבי יהודה אומר של תחתון אמר רבי מאיר מה אם ירצה העליון ליטול את עפרו אין כאן ירק אמר רבי יהודה מה אם ירצה התחתון למלאות גינתו עפר אין כאן ירק אמר רבי מאיר וכי מאחר ששניהם יכלין למחות זה על זה מנין ירק זה הייה רבי שמעון אומר כל שהעליון יכל לפשוט את ידו וליטול הרי הוא שלו והשאר של תחתון.

פירושים[עריכה]