משנה בבא מציעא ד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


בבא מציעא פרק ד: משנה תוספתא ירושלמי בבלי


<< · משנה · סדר נזיקין · מסכת בבא מציעא · פרק רביעי ("הזהב קונה") · >>

פרקי מסכת בבא מציעא: א ב ג ד ה ו ז ח ט י

משנה א · משנה ב · משנה ג · משנה ד · משנה ה ·משנה ו ·משנה ז ·משנה ח ·משנה ט ·משנה י ·משנה יא ·משנה יב ·

נוסח הרמב"ם · מנוקד · מפרשים
פרק זה במהדורה המבוארת | במהדורה המנוקדת

לצפייה בכתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית לחצו כאן


משנה א[עריכה]

הזהב קונה את הכסף, והכסף אינו קונה את הזהב.

הנחושת קונה את הכסף , והכסף אינו קונה את הנחושת.

מעות הרעות קונות את היפות, והיפות אינן קונות את הרעות.

אסימון קונה את המטבע, והמטבע אינו קונה את אסימון.

מטלטלין קונים את המטבע, והמטבע אינו קונה את המטלטלין .

זה הכלל , כל המטלטלין קונין זה את זה.

משנה ב[עריכה]

כיצד , משך הימנו פירות ולא נתן לו מעות, אינו יכול לחזור בו, נתן לו מעות ולא משך הימנו פירות, יכול לחזור בו.

אבל אמרו, מי שפרע מאנשי דור המבול ומדור הפלגה, הוא עתיד להיפרע ממי שאינו עומד בדיבורו.

רבי שמעון אומר, כל שהכסף בידו, ידו על העליונה.

משנה ג[עריכה]

האונאה ארבעה כסף מעשרים וארבעה כסף לסלע, שתות למקח.

עד מתי מותר להחזיר, עד כדי שיראה לתגר או לקרובו.

הורה רבי טרפון בלוד, האונאה שמונה כסף לסלע, שליש למקח, ושמחו תגרי לוד.

אמר להם, כל היום מותר להחזיר.

אמרו לו, יניח לנו רבי טרפון במקומנו, וחזרו לדברי חכמים.

משנה ד[עריכה]

אחד הלוקח ואחד המוכר יש להן אונאה.

כשם שאונאה להדיוט, כך אונאה לתגר.

רבי יהודה אומר, אין אונאה לתגר.

מי שהוטל עליו, ידו על העליונה, רצה, אומר תן לי מעותי, או תן לי מה שאוניתני.

משנה ה[עריכה]

כמה תהא הסלע חסרה ולא יהא בה אונאה.

רבי מאיר אומר, ארבעה איסרין, איסר לדינר.

רבי יהודה אומר, ארבעה פונדיונות, פונדיון לדינר.

רבי שמעון אומר, שמונה פונדיונות, שני פונדיונות לדינר.

משנה ו[עריכה]

עד מתי מותר להחזיר , בכרכים, עד כדי שיראה לשולחני, ובכפרים, עד ערבי שבתות.

אם היה מכירה, אפילו לאחר שנים עשר חדש מקבלה הימנו, ואין לו עליו אלא תרעומת.

ונותנה למעשר שני ואינו חושש, שאינו אלא נפש רעה.

משנה ז[עריכה]

האונאה ארבע כסף, והטענה שתי כסף, וההודאה שוה פרוטה.

חמש פרוטות הן.

ההודאה שוה פרוטה, והאשה מתקדשת בשוה פרוטה, והנהנה בשוה פרוטה מן ההקדש מעל, והמוצא שוה פרוטה חייב להכריז, והגוזל את חברו שוה פרוטה ונשבע לו, יוליכנו אחריו אפילו למדי.

משנה ח[עריכה]

חמשה חומשין הן .

האוכל תרומה, ותרומת מעשר, ותרומת מעשר של דמאי , והחלה, והביכורים, מוסיף חומש.

והפודה נטע רבעי ומעשר שני שלו, מוסיף חומש.

הפודה את הקדשו, מוסיף חומש.

הנהנה בשוה פרוטה מן ההקדש, מוסיף חומש.

והגוזל את חבירו שוה פרוטה ונשבע לו, מוסיף חומש.

משנה ט[עריכה]

אלו דברים שאין להם אונאה.

העבדים, והשטרות , והקרקעות , וההקדשות.

אין להן לא תשלומי כפל ולא תשלומי ארבעה וחמשה.

שומר חנם אינו נשבע ונושא שכר אינו משלם.

רבי שמעון אומר, קדשים שהוא חייב באחריותן, יש להן אונאה , ושאינו חייב באחריותן, אין להן אונאה.

רבי יהודה אומר, אף המוכר ספר תורה, בהמה ומרגלית, אין להם אונאה.

אמרו לו, לא אמרו אלא את אלו.

משנה י[עריכה]

כשם שאונאה במקח וממכר, כך אונאה בדברים.

לא יאמר לו בכמה חפץ זה, והוא אינו רוצה ליקח.

אם היה בעל תשובה, לא יאמר לו זכור מעשיך הראשונים.

אם הוא בן גרים, לא יאמר לו זכור מעשה אבותיך , שנאמר (שמות כב) וגר לא תונה ולא תלחצנו.

משנה יא[עריכה]

אין מערבין פירות בפירות, אפילו חדשים בחדשים, ואין צריך לומר חדשים בישנים.

באמת [אמרו] ביין התירו לערב קשה ברך, מפני שהוא משביחו.

אין מערבין שמרי יין ביין, אבל נותן לו את שמריו.

מי שנתערב מים ביינו, לא ימכרנו בחנות אלא אם כן הודיעו.

ולא לתגר אף על פי שהודיעו, שאינו אלא לרמות בו.

מקום שנהגו להטיל מים ביין, יטילו.

משנה יב[עריכה]

התגר נוטל מחמש גרנות ונותן לתוך מגורה אחת.

מחמש גתות, ונותן לתוך פטס אחד.

ובלבד שלא יהא מתכוין לערב.

רבי יהודה אומר, לא יחלק החנוני קליות ואגוזין לתינוקות, מפני שהוא מרגילן לבוא אצלו.

וחכמים מתירין .

ולא יפחות את השער.

וחכמים אומרים, זכור לטוב.

לא יבור את הגריסין, דברי אבא שאול.

וחכמים מתירין.

ומודים שלא יבור מעל פי מגורה, שאינו אלא כגונב את העין .

אין מפרכסין לא את האדם ולא את הבהמה ולא את הכלים.

משנה מנוקדת[עריכה]

משנה בבא מציעא ד ניקוד

נוסח הרמב"ם[עריכה]

(א) הזהב קונה את הכסף והכסף אינו קונה את הזהב הנחושת קונה את הכסף והכסף אינו קונה את הנחושת מעות הרעות קונות את היפות והיפות אינן קונות את הרעות אסימון קונה את המטבע והמטבע אינו קונה את אסימון המיטלטלין קונין את המטבע והמטבע אינו קונה את המיטלטלין זה הכלל כל המיטלטלין קונין זה את זה.

(ב) כיצד משך ממנו פירות ולא נתן לו מעות אינו יכל לחזור בו נתן לו מעות ולא משך ממנו פירות יכל לחזור בו אבל אמרו מי שפרע מאנשי דור המבול עתיד להיפרע ממי שאינו עומד בדבורו רבי שמעון אומר כל שהכסף בידו ידו על העליונה.

(ג) ההונאה ארבעה כסף מעשרים וארבעה כסף לסלע שתות למקח עד מתיי מותר להחזיר עד כדי שיראה לתגר או לקרובו הורה רבי טרפון בלוד ההונאה שמונת כסף לסלע שליש למקח ושמחו תגרי לוד אמר להם מותר להחזיר כל היום כלו ואמרו לו יניח לנו רבי טרפון מקומנו וחזרו לדברי חכמים.

(ד) אחד הלוקח ואחד המוכר יש להם הוניה כשם שהוניה להדיוט כך הוניה לתגר רבי יהודה אומר אין לתגר הוניה מי שהוטל עליו ידו על העליונה שהוא אומר לו תן לי את מעותיי או תן לי מה שהוניתני.

(ה) כמה תהא סלע חסרה ולא יהא בה אוניה רבי מאיר אומר ארבעה איסרות מאיסר לדינר רבי יהודה אומר ארבע פונדיונות מפונדיון לדינר רבי שמעון אומר שמונה פונדיונות משני פונדיונין לדינר.

(ו) עד מתיי מותר להחזיר בכרכים עד כדי שיראה לשולחני ובכפרים עד ערבי שבתות אם היה מכירה אפילו לאחר שנים עשר חודש מקבלה הימנו אין לו עליו אלא תרעומת ונותנה למעשר שני ואינו חושש שאינה אלא נפש רעה.

(ז) האונאה ארבעה כסף והטענה שתי כסף וההודיה שוה פרוטה חמש פרוטות הן ההודיה בשוה פרוטה והאישה מתקדשת בשוה פרוטה והנהנה בשוה פרוטה מן ההקדש מעל והמוצא שוה פרוטה חייב להכריז והגוזל את חברו שוה פרוטה ונשבע לו יוליכנו אחריו אפילו למדיי.

(ח) חמישה חומשין הן האוכל תרומה ותרומת מעשר ותרומת מעשר של דמאי והחלה והבכורים מוסיף חומש הפודה נטע רבעי ומעשר שני שלו מוסיף חומש הפודה את הקדשו מוסיף חומש והנהנה בשוה פרוטה מן ההקדש מוסיף חומש והגוזל את חברו שוה פרוטה ונשבע לו מוסיף חומש.

(ט) אלו דברים שאין להם אונאה העבדים והשטרות והקרקעות וההקדשות אין בהן לא תשלומי כפל ולא תשלומי ארבעה וחמישה שומר חינם אינו נשבע ונושא שכר אינו משלם רבי שמעון אומר קדשים שהוא חייב באחריותן יש להם הוניה ושאינו חייב באחריותן אין להם הוניה רבי יהודה אומר אף המוכר ספר תורה ובהמה ומרגלית אין להם אונאה אמרו לו לא אמרו אלא את אלו.

(י) כשם שהונאה במקח וממכר כך הונאה בדברים לא יאמר לו בכמה חפץ זה והוא אינו רוצה ליקח ואם היה בעל תשובה לא יאמר לו זכור מעשיך הראשונים ואם היה בן גרים לא יאמר לו זכור מעשה אבותיך שנאמר וגר לא תונה ולא תלחצנו כי גרים הייתם בארץ מצרים (שמות כב כ).

(יא) אין מערבין פירות בפירות אפילו חדשים בחדשים ואין צריך לומר חדשים בישנים באמת ביין התירו לערב קשה ברך מפני שהוא משביחו אין מערבין שמרי יין ביין אבל נותן לו את שמריו מי שנתערב מים ביינו לא ימכרנו בחנות אלא אם כן הודיע ולא לתגר אף על פי שהוא מודיעו שאינו אלא לרמות בו את אחרים מקום שנהגו להטיל מים ביין יטילו.

(יב) התגר נוטל מחמישה גרנות ונותן לתוך מגורה אחת מחמש גיתות ונותן לתוך פיטס אחד ובלבד שלא יתכוון לערב רבי יהודה אומר לא יחלק החנווני קליות ואגוזים לתינוקות מפני שהוא מרגילן לבוא אצלו וחכמים מתירין לא יפחות את השער וחכמים אומרין זכור לטוב ולא יבור את הגריסין כדברי אבא שאול וחכמים מתירין ומודים שלא יבור על פי המגורה שאינו אלא כגונב את העין אין מפרכסין לא את האדם ולא את הבהמה ולא את הכלים.

פירושים[עריכה]