ירושלמי בבא מציעא ד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

בבא מציעא פרק ד: משנה תוספתא ירושלמי בבלי

<< ירושלמי, מסכת בבא מציעא, פרק ד >>




מתוך: ירושלמי בבא מציעא ד א (עריכה)

הלכה א משנה[עריכה]

הכסף קונה את הזהב והזהב אינו קונה את הכסף הנחושת קונה את הכסף והכסף אינו קונה את הנחושת מעות הרעות קונות את היפות והיפות אינן קונות את הרעות אסימון קונה את המטבע והמטבע אינו קונה את אסימון המטלטלין קונין את המטבע והמטבע אינו קונין את המיטלטלין זה הכלל כל המיטלטלין קונין זה את זה

הלכה א גמרא[עריכה]

זה כללו של דבר כל הירוד מחבירו קונה את חבירו א"ר חייה בר אשי מאן תניתה ר"ש ברבי א"ל אבוי חזור בך ותני כהדא הזהב קונה את הכסף א"ל לינא חזור בי דעד הוא חילך עליך אתניתני הכסף קונה את השהב מילתיה דרבי אמר זהב כפירות מתני אמרה כסף כפירות ברת ר חייה רובה אוזפת לרב דינרין אתת שאלת לאבוה אמר לה שקילי מיניה דינרין טבין ותקילין סברת ר חייה ילפין א"ר אידי אוף אבה אבוי דשמואל בעא קומי רבי מהו ללות דינרין בדינרין א"ל מותר א"ר יעקב בר אחא אוף ר יוחנן וריש לקיש תריהון מרין מותר ללות דינרין בדינרין קרט בקרט שרי לקן בלקן אסור תמן תנינן כל הנעשה דמים באחר כיון שזכה זה נתחייב בחליפיו א"ר יוחנן לא שנא אלא שור בפרה או חמור בשור הא ציבור בציבור לא קנה רב ירמיה בשם רב אפי ציבור בציבור קנה ר אבא בר מינה בשם רב המחליף אברוקלון באמבורוקלון קנה ר זירא רב יהודה בשם שמואל לזה פרה ולזה חמור והחליפו זה בזה ומשך בעל החמור את הפרה ובא בעל הפרה למשוך החמור ומצאה שבורה בעל החמור עליו להביא ראיה שהיה החמור שלם בשעה שמשך מאן דלא סבר הא מילתא לא סבר בנזקין כלום א"ר זירא לינה סבר הדא מילתא ולינה סבר בנזקין כלום תמן תנינן היו בה מומין ועודה בבית אביה כו רבי הונא ר פינחס ר חזקיה סלקון גבי ר יוסי לגדפה אמרין קומוי הדא ואמר לון אמור דבתרה נכנסה לרשות הבעל הבעל צריך להביא ראייה ולא האב שהוא צריך להביא ראייה ותימר הבעל צריך להביא ראייה אוף הכא הבעל צריך להביא ראייה וכי בא רב יהודה בשם שמואל לזה פרה ולזה חמור והחליפו משך בעל החמור את הפרה לא קנאה חמור מהו שתקנה רבי בא אמר קנה רבי יסא אמר לא קנה א"ר מנא אית הכא מילי דיודי בה רבי יוסי אדם שיאמר לחבירו פרתי אני מבקש למכור א"ל בכמה א"ל בשמונה דינרין אזל סמכיה גבי טרפוניטיה בצפרא עבד ואשכחיה תמן קאים אמר ליה מה את עביד הכא אמר ליה אנא בעי מיסב דינרין דאסמיכתני אמר ליה מה את בעי מיזבון לך בהון אמר ליה חמור אמר ליה חמורך אצלי משך זה לא קנה זה משך זה לא קנה זה אלא כל אחד ואחד נקנה בגופו


מתוך: ירושלמי בבא מציעא ד ב (עריכה)

הלכה ב משנה[עריכה]

כיצד משך ממנו פירות ולא נתן לו מעות אינו יכול לחזור נתן לו מעות ולא משך לו פירות יכול לחזור בו אבל אמרו מי שפרע מאנשי דור המבול עתיד להפרע ממי שאינו עומד בדבורו רבי שמעון אומר כל שהכסף בידו ידו על העליונה

הלכה ב גמרא[עריכה]

א"ר אחא כתיב כי מלאה הארץ חמס מפניהם ומה היה חמסן הוה בר נש נפיק טעין קופה מלאה תורמוסין והיו מתכוונין ונוטלין פחות משוה פרוטה דבר שאינו יוצא בדיינין אמר רבי חייה בר ווה רבה רבה כמעשי אילו כך מעשי אילו א"ר חנינה הלכה כר"ש ולא אמרין לה לכל אפין רב ירמיה בשם רב מעשה היה והורה ר כר"ש ר חייה בר יוסף יהב דינר למלחא חזר ביה ההוא אמר לא ידע דכבר יהבון מגלא גו שקיה דההוא גברא מי שפרע מאנשי דור המבול עתיד ליפרע ממי שאינו עומד בדיבורו חד בר נש יהב דינרין למטכסה חזר ביה אתא עובדא קומי רבי חייה בר יוסף ור יוחנן ר חייה בר יוסף אמר או יתן לו כדי עירבונו או ימסור אותו למי שפרע ורבי יוחנן אמר או יתן לו כל מקחו או ימסור אותו למי שפרע ר לא אמר עירבון היה ר זירא אמר מקצת דמים נתן לו מודה ר חייה בר יוסף לר יוחנן במקח שאין דרכו ליקנות חציין כגון פרה וטלית ר יעקב בר אידי ר אבהו בשם ר יוחנן טבעת אין בה משום עירבון כל הנושא ונותן בדברים אין מוסרין אותו למי שפרע ר יעקב בר זבדי בשם ר יוחנן אמר ליתן מתנה לחבירו וביקש לחזור בו חוזר אמר בשעה שאמר צריך לומר בדעת גמורה מבתר כן אין חזר ביה לא חזר ביה הדא דתימר בעני אבל בעשיר נעשה נדר רב מפקד לשמשיה אימת דנימר לך תתן מתנה לבר נש אין הוה מסכן הב ליה מיד ואין עתיד אימליך בי תניינות רבן יוחנן יהב דינרין לקריבוי על משח יקר משח אתא שאל לרבי ינאי א"ל מדבר תורה מעות קונין ולמה אמרו אין קונין שלא יאמר לו נשרפו חיטיך בעלייה רבי שמואל בר סוסרטאי בשם רבי אבהו אם אמר לו נשרפו חיטיך בעלייה נאמן רבי יצחק מקשי מה נן קיימין אם בשקנו לו מעותיו שלו נשרפו ואי לא קנו לו מעותיו של זה נשרפו ר סימון בשם ר יהושע בן לוי בר נש דיהב לחבירה עשרה דינרין א"ל אית לי גבך מאה דינרין מהדין ביתא שרי מהדין כרמא אסור מה בין כרם לבית בית אינו מצוי ליפול כרם מצוי ליפול א"ר יוסי את שמע מינה בר נש דיהב לחבריה עשרה דינרין א"ל במנת דתיקום לי בהון מאה גרבין מכיון ששלח ידו בהן צריך להעמיד לו מקחו רבי שמעון בן לקיש אמר או קנה מיד עמיתך מיד עמיתך את צריך משיכה אין את צריך משיכה מיד העכו"ם על דעתיה דר"ש בן לקיש לאיזה דבר מוסרין אותו למי שפרע אמר ר יוסי בי ר בון ותייא כהין הנאה דתני הנושא והנותן בדברים אין מוסרין אותו למי שפרע


מתוך: ירושלמי בבא מציעא ד ג (עריכה)

הלכה ג משנה[עריכה]

ההונאה ארבעה כסף מעשרים וארבעה כסף לסלע שתות למקח עד אימתי מותר להחזיר עד כדי שיראה לתגר או לקרובו הורה רבי טרפון בלוד ההונייה שמונת כסף לסלע שליש למקח ושמחו תגרי לוד אמר להן מותר להחזיר כל היום אמרו יניח לנו ר טרפון את מקומינו וחזרו לדברי חכמים אחד הלוקח ואחד המוכר יש להם הונייה כשם שהונייה להדיוט כך הונייה לתגר רבי יהודה אומר אין לתגר הונייה מי שהוטל עליו ידו העליונה שהוא אומר לו תן לי את מעותיי או תן לי מה שהוניתני

הלכה ג גמרא[עריכה]

רב אמר שיעור הוא רבי יוחנן אמר לית הוא שיעורא רב אמר כל הנושא ונותן במנת שאין לו אונאה יש לו אונאה תני רבי לוי האונאה פרוטה והאונאה פרוטה אלא הונאה עצמה מהו תני נקנה המקח חוזר לו הונייתו דברי ר יהודה הנשיא ר יוחנן אמר בטל מקחו כהנא בעא קומי רב בשעה שהמוכר מתאונה מתאונה עד חומש בשעה שהלוקח מתאונה מתאונה עד שתות א"ל היא הונייתו ומצטרפין עד שתות מכר לו שוה חמשה בששה יכיל מימר ליה חד דינר איגרבת סך דינרך א"ר זירא יכיל מימר ליה לית איקרי דיהון ברייתא אמרין פלוני איגחך ואית דבעי מימר יכיל מימר ליה לית הוא יקרי מלבוש בחמשה דינרין ר יוחנן ר אלעזר ור הושעיה אמרי מה טעמא דאהן תנייא ידע אנא דלא הוות מיקמתי תבא אלא חמשה דינרין על דהוות דחיק ליה יהבי אשתה דינרין סב דידך והב דידי מכר לו שוה חמשה בששה לא הספיק לישא וליתן עד שהוקיר משבע ר יעקב בר אידי רבי אבהו בשם ר יוחנן כשם שבטל מאצל זה כך בטל מזה תמן תנינן ארבע מידות במוכרין מכר לו חטין יפות ונמצאו רעות לוקח יכול לחזור בו רעות ונמצאו יפות מוכר יכול לחזור בו א"ר יוסי בי רבי בון ותייא כהן תנא הנושא והנותן בדברים אין מוסרין אותו למי שפרע


מתוך: ירושלמי בבא מציעא ד ד (עריכה)

הלכה ד משנה[עריכה]

וכמה תהא הסלע חסירה ולא יהא בה הונייה רבי מאיר אומר ארבעה איסורות מאיסר לדינר ר יהודה אומר ארבעה פונדיונות מפונדיון לדינר רבי שמעון אומר שמונה פונדיונות משני פונדיונין לדינר

הלכה ד גמרא[עריכה]

תני יותר מיכן מוציאה בשוה סלע עד שקל דינר עד רובע פחות מיכן אפילו הוא כאיסר אין יכול להוציאה היתה יוצא על אסימון בסלע ועל המטבע בשקל על אסימון בשקל ועל המטבע בסלע אין לו אלא צורת המטבע לא יתנה לא לחרם ולא להרג מפני שמרמין בה את אחרים אלא נוקבה ותולה בצואר בנו במה דברים אמורים בדינרין ובסלעין אבל בדינר זהב ובמטביעות כסף מוציאין בשוייהן כשם שמוציאין לחולין כך מוציאין למעשר שני ובלבד שלא יתכוין להוציאן


מתוך: ירושלמי בבא מציעא ד ה (עריכה)

הלכה ה משנה[עריכה]

עד אימתי מותר להחזיר בכרכין עד כדי שיראה לשולחני ובכפרין עד ערבי שבתות אם היה מכירה אפילו לאחר שנים עשר חדש מקבלה ממנו ואין לו עליו אלא תרעומת ונותנה למעשר שני ואינו חושש שאינה אלא נפש רעה ההונייה ארבעה כסף והטענה שתי כסף וההודייה שוה פרוטה חמש פרוטות הן ההודייה שוה פרוטה והאשה מתקדשת בשוה פרוטה הנהנה שוה פרוטה מן ההקדש מעל המוצא שוה פרוטה חייב להכריז הגוזל את חבירו שוה פרוטה ונשבע לו יוליכנו אחריו אפילו למדי חמשה חומשין הן האוכל תרומה ותרומת מעשר ותרומת מעשר של דמאי החלה וביכורין מוסיף חומש הפודה נטע רבעי ומעשר שני שלו מוסיף חומש הפודה הקדישו מוסיף חומש והנהנה בשוה פרוטה מן ההקדש מוסיף חומש והגוזל את חבירו שוה פרוטה ונשבע לו מוסיף חומש

הלכה ה גמרא[עריכה]

חזקיה אמר לצורפה בירושלם מצרפה ביפה בא לחללה בגבולין מחללה ברעה והתנינן בורר היפה שבהן ומחללן עליה ויבור הרעה ויעשה אותה אמר שנייא היא הכא שכבר הוכח בו מעשר שני נותנה למעשר שני ואינו חושש שאינה אלא נפש רעה יעקב בר זבדי ר יוחנן בשם ר סימון וכל מעשר שני שאין בקרנו שוה פרוטה אין מוסיף חומש ר יוחנן בשם ר ינאי כל מעשר שני שאין בחומשו שוה פרוטה אין מוסיף חומש אית מתני מסייעא לדין ואית מתני מסייעא לדין דתני ממעשרו פרט לפחות משוה פרוטה הדא אמרה עד שיהא בקרנו שוה פרוטה תניי חורן תני ממעשרו חמישיתיו פרט לפחות משוה פרוטה הדא אמרה עד שיהא בחומשו שוה פרוטה אמר רבין בר ממלא מתניתא לא כהדן ולא כהדן דתנינן חמשה פרוטות הן ולא תנינן עד שיהא בקרבנו שוה פרוטה ותנינן חמשה חומשין הן ולא תנינן עד שיהא בחומשו שוה פרוטה


מתוך: ירושלמי בבא מציעא ד ו (עריכה)

הלכה ו משנה[עריכה]

ואילו דברים שאין להם הונייה העבדים והשטרות והקרקעות וההקדישות אין בהן לא תשלומי כפל ולא תשלומי ארבעה וחמשה שומר חנם אינו נשבע ונושא שכר אינו משלם ר שמעון אומר קדשים שהוא חייב באחריותן יש להן הונייה ושאינו חייב באחריותן אין להן הונייה רבי יהודה אומר אף ספר תורה ובהמה ומרגלית אין להן הונייה אמרו לו לא אמרו אלא את אילו

הלכה ו גמרא[עריכה]

תני רבי יודה אומר אף ספר תורה בהמה ומרגלית אין להן אונאה ספר תורה אין קץ לדמיו בהמה ומרגלית צריכין לזווגם אמרו לו והלא הכל אדם רוצה לזווג תני ר יהודה בן בתירה אומר סייף וסוס ותריס במלחמה אין להן הונייה


מתוך: ירושלמי בבא מציעא ד ז (עריכה)

הלכה ז משנה[עריכה]

כשם שהונייה במקח ובממכר כך הונייה בדברים לאיאמר לו בכמה חפץ זה והוא אינו רוצה ליקח אם היה בעל תשובה לא יאמר לו זכור מעשיך הראשונים אם היה בן גרים לא יאמר לו זכור מה היו מעשי אבותיך שנאמר וגר לא תונה ולא תלחצנו כי גרים הייתם בארץ מצרים אין מערבין פירות בפירות אפילו חדשים בחדשים ואין צריך לומר חדשים בישנים באמת ביין התירו לערב קשה ברך מפני שהוא משביחו אין מערבין שמרי יין ביין אבל נותן לו את שמריו מי שנתערב מים ביינו לא ימכרנו בחנות אלא אם כן הודיעו ולא לתגר אע"פ שהוא מודיעו שאינו אלא לרמות בו מקום שנהגו להטיל מים ביין יטילו התגר נוטל מחמש גרנות ונותן לתוך מגורה אחת מחמשה גיתות ונותן לתוך פיטם אחד ובלבד שלא יתכוין לערב ר יהודה אומר לא יחלק החנווני קליות ואגוזים לתינוקות מפני שהוא מרגילן לבוא אצלו וחכמים מתירין ולא יפחות את השער וחכמים אומרים זכור לטוב לא יבור את הגריסין כדברי אבא שאול וחכמים מתירין ומודין שלא יבור על פי המגורה שאינו אלא כגונב את העין ואין מפרקסין לא את האדם ולא את הבהמה ולא את הכלים

הלכה ז גמרא[עריכה]

רבי אבדימא מלחא הוה מפתר סרדוותי א"ל יעקב בר אחא והתנינן אין מפרקסין מילתיה אמרה שיש פירקוס באוכלין ר זירא הוה עסק בהדא כיתנא אתא גבי רבי אבהו אמר ליה מה אנא משפרה עיבידתיה א"ל איזיל עביד מה דאת ידע רבי אבהו הוה עסיק באילין לסוטיא אתא שאל לרבי יוסי בן חנינה אמר ליה מנן באילין לסוטיא אמר ליה איזיל עביד מה דאת ידע רבה שקר טהר תנא רבי יעקב עמסונייא מהו אין מפרקסין דלא יימא ליה צור גרמך