משנה בבא מציעא ב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


בבא מציעא פרק ב: משנה תוספתא ירושלמי בבלי



<< · משנה · סדר נזיקין · מסכת בבא מציעא · פרק שני ("אלו מציאות") · >>

פרקי מסכת בבא מציעא: א ב ג ד ה ו ז ח ט י

משנה א · משנה ב · משנה ג ·משנה ד ·משנה ה ·משנה ו ·משנה ז ·משנה ח ·משנה ט ·משנה י ·משנה יא ·
נוסח הרמב"ם · מנוקד · מפרשים

פרק זה במהדורה המבוארת | במהדורה המנוקדת

לצפייה בכתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית לחצו כאן


משנה א[עריכה]

אלו מציאות שלו, ואלו חייב להכריז.

אלו מציאות שלו, מצא פירות מפוזרין, מעות מפוזרות, כריכות ברשות הרבים, ועיגולי דבילה, ככרות של נחתום, מחרוזות של דגים, וחתיכות של בשר, וגיזי צמר הבאות ממדינתן, ואניצי פשתן, ולשונות של ארגמן, הרי אלו שלו, [דברי רבי מאיר].

רבי יהודה אומר: כל שיש בו שינוי, חייב להכריז.

כיצד?

מצא עיגול ובתוכו חרס, ככר ובתוכו מעות.

רבי שמעון בן אלעזר אומר: כל כלי אנפוריא אינו חייב להכריז.

משנה ב[עריכה]

ואלו חייב להכריז, מצא פירות בכלי או כלי כמות שהוא, מעות בכיס או כיס כמות שהוא, ציבורי פרות, ציבורי מעות, שלשה מטבעות זה על גב זה, כריכות ברשות היחיד, וככרות של בעל הבית, וגיזי צמר הלקוחות מבית האומן, כדי יין וכדי שמן, הרי אלו חייב להכריז.

משנה ג[עריכה]

מצא אחר הגפה או אחר הגדר גוזלות מקושרין, או בשבילין שבשדות, הרי זה לא יגע בהן.

מצא כלי באשפה, אם מכוסה, לא יגע בו, אם מגולה, נוטל ומכריז.

מצא בגל או בכותל ישן, הרי אלו שלו.

מצא בכותל חדש, מחציו ולחוץ, שלו, מחציו ולפנים, של בעל הבית.

אם היה משכירו לאחרים, אפילו בתוך הבית הרי אלו שלו.

משנה ד[עריכה]

מצא בחנות, הרי אלו שלו.

בין התיבה ולחנוני, של חנוני.

לפני שולחני, הרי אלו שלו.

בין הכסא ולשולחני, הרי אלו לשולחני.

הלוקח פירות מחבירו או ששלח לו חבירו פירות, ומצא בהן מעות, הרי אלו שלו.

אם היו צרורין, נוטל ומכריז.

משנה ה[עריכה]

אף השמלה היתה בכלל כל אלה.

למה יצאת.

להקיש אליה, לומר לך, מה שמלה מיוחדת שיש בה סימנים ויש לה תובעים, אף כל דבר שיש בו סימנים ויש לו תובעים חייב להכריז.

משנה ו[עריכה]

ועד מתי חייב להכריז.

עד כדי שידעו בו שכניו, דברי רבי מאיר.

רבי יהודה אומר, שלש רגלים, ואחר הרגל האחרון שבעה ימים, כדי שילך לביתו שלשה ויחזור שלשה ויכריז יום אחד.

משנה ז[עריכה]

אמר את האבידה ולא אמר סימניה, לא יתן לו.

והרמאי אף על פי שאמר סימניה, לא יתן לו, שנאמר (דברים, כב) עד דרש אחיך אותו, עד שתדרוש את אחיך אם רמאי הוא אם אינו רמאי.

כל דבר שעושה ואוכל, יעשה ויאכל.

ודבר שאין עושה ואוכל, ימכר, שנאמר (דברים, כב) והשבותו לו, ראה היאך תשיבנו לו.

מה יהא בדמים.

רבי טרפון אומר, ישתמש בהן, לפיכך אם אבדו חייב באחריותן.

רבי עקיבא אומר, לא ישתמש בהן, לפיכך אם אבדו אינו חייב באחריותן.

משנה ח[עריכה]

מצא ספרים, קורא בהן אחת לשלשים יום.

ואם אינו יודע לקרות, גוללן.

אבל לא ילמוד בהן בתחילה, ולא יקרא אחר עמו.

מצא כסות, מנערה אחת לשלשים יום.

ושוטחה לצרכה, אבל לא לכבודו.

כלי כסף וכלי נחשת, משתמש בהן לצרכן, אבל לא לשוחקן.

כלי זהב וכלי זכוכית, לא יגע בהן עד שיבא אליהו.

מצא שק או קופה, וכל דבר שאין דרכו ליטול, הרי זה לא יטול.

משנה ט[עריכה]

איזו היא אבידה.

מצא חמור או פרה רועין בדרך, אין זו אבידה.

חמור וכליו הפוכין, פרה רצה בין הכרמים, הרי זו אבידה.

החזירה וברחה, החזירה וברחה, אפילו ארבעה וחמשה פעמים, חייב להחזירה, שנאמר (דברים, כב) השב תשיבם.

היה בטל מסלע, לא יאמר לו תן לי סלע, אלא נותן לו שכרו כפועל בטל.

אם יש שם בית דין, מתנה בפני בית דין.

אם אין שם בית דין, בפני מי יתנה, שלו קודם.

משנה י[עריכה]

מצאה ברפת - אינו חייב בה, ברשות הרבים - חייב בה.

ואם היתה בבית הקברות לא יטמא לה.

אם אמר לו אביו 'היטמא', או שאמר לו 'אל תחזיר', לא ישמע לו.

פרק וטען, פרק וטען, אפילו ארבעה וחמשה פעמים, חייב, שנאמר (שמות כג ה): "עזוב תעזוב".

הלך וישב לו ואמר 'הואיל ועליך מצוה, אם רצונך לפרוק פרוק', פטור, שנאמר "עמו". אם היה זקן או חולה, חייב .

מצוה מן התורה לפרוק, אבל לא לטעון. רבי שמעון אומר אף לטעון.

רבי יוסי הגלילי אומר אם היה עליו יתר על משאו, אין זקוק לו, שנאמר, "תחת משאו", משאוי שיכול לעמוד בו.

משנה יא[עריכה]

אבידתו ואבידת אביו, אבידתו קודמת.

אבידתו ואבידת רבו, שלו קודמת.

אבידת אביו ואבידת רבו, של רבו קודמת, שאביו הביאו לעולם הזה, ורבו שלימדו חכמה מביאו לחיי העולם הבא.

ואם אביו חכם [שקול כנגד רבו], של אביו קודמת.

היה אביו ורבו נושאין משאוי, מניח את של רבו, ואחר כך מניח את של אביו.

היה אביו ורבו בבית השבי, פודה את רבו, ואחר כך פודה את אביו.

ואם היה אביו חכם, פודה את אביו, ואחר כך פודה את רבו.


משנה מנוקדת[עריכה]

משנה בבא מציעא ב ניקוד

נוסח הרמב"ם[עריכה]

(א) אלו מציאות שלו ואלו חייב להכריז אלו מציאות שלו מצא פירות מפוזרין מעות מפוזרות כריכות ברשות הרבים עיגולי דבלה כיכרות של נחתום מחרוזות של דגים וחתיכות של בשר וגיזי צמר הבאים ממדינתן ואניצי פשתן ולשונות של ארגמן הרי אלו שלו רבי יהודה אומר כל דבר שיש בו שינוי חייב להכריז כיצד מצא עיגול ובתוכו חרס כיכר ובתוכו מעות רבי שמעון בן אלעזר אומר כל כלי אנפוריה אינו חייב להכריז.

(ב) אלו חייב להכריז מצא פירות בכלי או כלי כמות שהוא מעות בכיס או כיס כמות שהוא ציבורי פירות ציבורי מעות שלשה מטבעות זה על גבי זה כריכות ברשות היחיד וכיכרות של בעל הבית וגיזי צמר הלקוחות מבית האומן כדי יין וכדי שמן חייב להכריז.

(ג) מצא לאחר הגפה או לאחר הגדר גוזלות מקושרין או בשבילין שבשדות הרי זה לא ייגע בהן מצא כלי באשפה אם מכוסה לא ייגע בו ואם מגולה נוטל ומכריז מצא בגל או בכותל ישן הרי אלו שלו מצא בכותל חדש מחצייו ולחוץ שלו מחצייו ולפנים של בעל הבית אם היה משכירו לאחרים אפילו מצא בתוך הבית הרי אלו שלו.

(ד) מצא בחנות הרי אלו שלו בין תיבה לחנווני הרי של חנווני לפני השולחני הרי אלו שלו בין כיסא לשולחני הרי אלו של שולחני לקח פירות מחברו או ששלח לו חברו פירות ומצא בתוכן מעות הרי אלו שלו אם היו צרורים נוטל ומכריז.

(ה) אף השמלה הייתה בכלל כל אלו ולמה יצאת להקיש אליה לומר לך מה השמלה מיוחדת שיש לה סימנין ויש לה תובעין אף כל דבר שיש לו סימנין ויש לו תובעין חייב להכריז.

(ו) עד מתיי חייב להכריז עד כדי שיידעו בו שכנים דברי רבי מאיר רבי יהודה אומר שלשה רגלים ולאחר הרגל האחרון שבעת ימים כדי שילך לביתו שלשה ויחזור שלשה ויכריז יום אחד.

(ז) אמר את האבידה ולא אמר סימניה הרי זה לא ייתן לו הרמאי אף על פי שאמר סימניה הרי זה לא ייתננה לו שנאמר עד דרוש אחיך אותו (דברים כב ב) עד שתדרוש את אחיך אם רמאי הוא אם אינו רמאי כל דבר שהוא עושה ואוכל יעשה ויאכל וכל דבר שאינו עושה ואוכל יימכר שנאמר והשבותו לו (שם) ראה היאך תשיבנו לו מה יהא בדמים רבי טרפון אומר ישתמש בהן לפיכך אם אבדו חייב באחריותן רבי עקיבה אומר לא ישתמש בהן לפיכך אם אבדו אינו חייב באחריותן.

(ח) מצא ספרים קורא בהן אחת לשלשים יום ואם אינו יודע לקרות גוללן אבל לא ילמוד בהן כתחילה ולא יקרא אחר עימו מצא כסות מנערה אחת לשלשים יום שוטחה לצורכה אבל לא לכבודו כלי כסף וכלי נחושת ישתמש בהן לצורכן אבל לא לשוחקן כלי זהב וכלי זכוכית לא ייגע בהן עד שיבוא אלייהו מצא שק או קופה אם אין דרכו ליטול הרי זה לא יטול.

(ט) איזו היא אבידה מצא חמור ופרה רועים בדרך אין זו אבידה חמור וכליו הפוכים ופרה רצה בין הכרמים הרי זו אבידה החזירה וברחה החזירה וברחה אפילו ארבעה וחמישה פעמים חייב להחזיר שנאמר השב תשיבנו לו (שמות כג ד) היה בטיל מן הסלע לא יאמר לו תן לי סלע אלא נותן לו שכרו כפועל אם יש שם בית דין מתנה עימו בפני בית דין ואם אין שם בפני מי יתנה שלו קודם.

(י) מצאה ברפת אינו חייב בה ברשות הרבים חייב בה הייתה בין הקברות הרי זה לא ייטמא לה ואם אמר לו אביו היטמא או שאמר לו אל תחזיר הרי זה לא ישמע פרק וטען פרק וטען אפילו ארבעה וחמישה פעמים חייב שנאמר עזוב תעזוב (שמות כג ה) הלך וישב לו ואמר לו הואיל ועליך מצוה אם רצית לפרוק פרוק פטור שנאמר עימו (שם) היה זקן או חולה חייב מצוה מן התורה לפרוק אבל לא לטעון רבי שמעון אומר אף לטעון רבי יוסי הגלילי אומר אם היה עליו יתר ממשאו אינו זקוק לו שנאמר תחת משאו (שם) משאוי שהוא יכל לעמוד בו.

(יא) אבידתו ואבידת אביו שלו קודמת אבידתו ואבידת רבו שלו קודמת אבידת אביו ואבידת רבו של רבו קודמת לשל אביו שאביו מביאו לחיי העולם הזה ורבו שלימדו חכמה מביאו לחיי העולם הבא אם היה אביו שקול כנגד רבו אבידת אביו קודמת היה אביו ורבו נושאים במשא מניח את של רבו ואחר כך מניח את של אביו אביו ורבו שבויים בשביה פודה את רבו ואחר כך פודה את אביו ואם היה אביו תלמיד חכמים פודה את אביו ואחר כך פודה את רבו.


פירושים[עריכה]