משנה בבא מציעא ב ב

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נזיקין · מסכת בבא מציעא · פרק ב · משנה ב | >>

ואלו חייב להכריז, מצא פירות בכלי או כלי כמות שהוא, מעות בכיס או כיס כמות שהוא, ציבורי פרות, ציבורי מעות, שלשה מטבעות זה על גב זה, כריכות ברשות היחיד^יג, וככרות של בעל הבית, וגיזי צמר הלקוחות מבית האומן, כדי יין וכדי שמן, הרי אלו חייב להכריז^יד.

משנה מנוקדת

[עריכה]

וְאֵלּוּ חַיָּב לְהַכְרִיז:

מָצָא פֵּרוֹת בִּכְלִי,

אוֹ כְּלִי כְּמוֹת שֶׁהוּא,

מָעוֹת בַּכִּיס,

אוֹ כִּיס כְּמוֹת שֶׁהוּא,

צִבּוּרֵי פֵּרוֹת,

צִבּוּרֵי מָעוֹת,

שְׁלֹשָׁה מַטְבְּעוֹת זֶה עַל גַּב זֶה,

כְּרִיכוֹת בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד,

וְכִכָּרוֹת שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת,

וְגִזֵּי צֶמֶר הַלְּקוּחוֹת מִבֵּית הָאֻמָּן,

כַּדֵּי יַיִן וְכַדֵּי שֶׁמֶן,

הֲרֵי אֵלּוּ חַיָּב לְהַכְרִיז:

נוסח הרמב"ם

[עריכה]

אלו חייב להכריז?

מצא פירות בכלי, או כלי כמות שהוא,

מעות בכיס, או כיס כמות שהוא,

ציבורי פירות, ציבורי מעות,

שלשה מטבעות זה על גבי זה, כריכות ברשות היחיד,

וכיכרות של בעל הבית, וגיזי צמר הלקוחות מבית האומן,

כדי יין, וכדי שמן,

חייב להכריז.

פירוש הרמב"ם

[עריכה]

כלי כמות שהוא, וכיס מעות כמות שהוא - עד שימצא אותם לבדם מבלי שום דבר בהם, לפי שיוכלו הבעלים לתת בהם סימן.

ושלשה מטבעות זה על זה - או יותר מהם, מורה שהונחו שם ביד, ואפשר לבעליו שיתן בהם סימן ויאמר שהם מונחים זה על זה:

פירוש רבי עובדיה מברטנורא

[עריכה]

בכלי - וכלי יש בו סימן:

כמות שהוא - ריקן:

צבורי פירות - סימנא מנין או מקום:

שלשה מטבעות זה על גב זה - או יותר. והמכריז מכריז מטבעות מצאתי^יא, וזה בא ואומר כך וכך היו והיו מונחים זה על זה^יב:

פירוש תוספות יום טוב

[עריכה]

שלשה מטבעות זה ע"ג זה. כתב הר"ב והמכריז מכריז מטבעות מצאתי. גמרא. ופירש נ"י דכל מה שהמוצא יכול לקרב הדבר מקרב. ומש"ה מכריז טיבעי כדי שיבין האובד שרבים היו. ע"כ. ומ"ש הר"ב וזה בא ואומר כך וכך היו ומונחים זה על זה וכן לשון נ"י. וקשיא דהא מנין לחוד הוי סימן. כדפירש הר"ב בצבורי פירות וכמו שהקשיתי לשאול סוף פ"ק בתכריך של שטרות. והרא"ש פירש בכאן כמו שמפורש לעיל. דלא בעינן לסימן אלא שיאמר המנין והא דבעי שיהו עשוין כמגדלים משום דאל"ה אז תלינן דבדרך נפילה נפל ומתייאש האובד. כי לא יכול ליתן סימן במנינן כו'. וצ"ל דתרי אתרמי ונפלי דאל"כ תרי נמי יתן סימן מקום. והראב"ד תירץ בדברים קטנים כמו מטבע א"א לכוין המקום. ע"כ:

כריכות ברשות היחיד. כגון בשדה זרועה שאין רוב בני אדם דורכין בה. ויש מיעוט שהולכין בה. רש"י ד' כ"ב:

כדי יין וכדי שמן הרי אלו חייב להכריז. לכאורה קשה הא תני לה רישא מצא פירות בכלי אבל בגמרא ד' כ"ג דכדי יין וכדי שמן רגילות הוא דכולן שוים. וכן הם מלאים. דאז אין סימן לומר כמה יין יש בו כמ"ש התוספות שם. והא דחייב להכריז מיירי שרשומין הן ויש לכל בעל הבית רושם בפני עצמו וקודם שנפתחו האוצרות למכור הוא דתנן דחייב להכריז דלאחר שנפתחו האוצרות בעל הבית אחד מוכר להרבה חנונים וכולן רשומים בענין א' לא הוי רושם סימן] ואפילו היכא דנמצא בשפת הנהר דלא הוי מקום סימן. שדרך הספנים לפנות הספינות על שפת הנהר. ונושאין משם אחת אחת ופעמים ששוכח:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

[עריכה]

(יא) (על הברטנורא) דכל מה שהמוצא יכול לקרב הדבר מקרב. ומש"ה מכריז טיבעי כדי שיבין האובד שרבים היו. נ"י:

(יב) (על הברטנורא) וכ"כ הנ"י כך כו' ומונחים כו'. וקשיא דהא מנין לחוד הוי סימן כמ"ש הר"ב בצבורי פירות. והרא"ש כתב גם בכאן דלא בעינן לסימן אלא שיאמר המנין והא דבעינן כמגדל משום דאל"ה אז תלינן דבדרך נפילה נפל ומתיאש האובד, כי לא יכול ליתן סימן במנין כו' וצ"ל דתרי אתרמי ונפלי, דאל"כ תרי נמי יתן סימן מקום. ועתוי"ט:

(יג) (על המשנה) ברה"י. כגון בשדה זרועה שאין רוב בני אדם דורכין בה. ויש מעוט שהולכין בה. רש"י:

(יד) (על המשנה) חייב כו'. לכאורה קשה הא תני ליה רישא. אבל בגמרא כדי יין ושמן רגילות הוא דכולן שוין. וכן הם מלאים, דאז אין סימן לומר כמה יין יש בו. והא דחייב להכריז מיירי שרשומין הם ויש לכל בעה"ב רושם בפ"ע וקודם שנפתחו האוצרות למכור הוא דתנן חייב להכריז. דלאחר שנפתחו כו' בעה"ב אחד מוכר להרבה חנוונים וכולם רשומים בענין אחד לא הוי רושם סימן:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

[עריכה]

מצא פירות בכלי וכו': בגמ' דייקי' טעמא דמצא פירות בכלי ומעות בכיס הא כלי ולפניו פירות כיס ולפניו מעות הרי אלו שלו וכן נמי תניא בברייתא ורמינן עלה והתניא מצא דבר שאין בו סימן דהיינו מעות או פירות בצד דבר שיש בו סימן דהיינו כלי או כיס חייב להכריז על הכל וינתנו הפירות או המעות לבעל הכלי או הכיס ומשני אמר רב פפא לא קשיא הא דקתני חייב להכריז בדאישתיירו ביה מינייהו מידי דחיישינן דילמא הני דקמיה מיניה אישתפוך והא דקתני הרי אלו שלו בדלא אשתייר ביה מידי דאמרינן אם איתא דמיניה דמנא אישתפוך הוה משתייר ביה מינייהו מידי ומדלית במנא מידי שמעינן מינה דמאיניש אחרינא נפיל ואייאש ליה מינייהו דהא לית ליה סימנא בגווייהו ולפיכך הרי הן שלו. ואיבעית אימא הא והא דלא אשתייר ביה ולא קשיא הא דקתני חייב להכריז דהדרי אפיה דכלי לגבי פירי הא דלא מהדרי אפיה לגבי פירי ואב"א הא והא דמהדרי אפיה לגבי פירי ולא קשיא הא דאית ליה אוגנים לצנא אז ודאי לאו מיניה נפול דאי מיניה הוא נפיל הוה משתייר ביה מידי וכיון דלא אישתייר ביה מידי לאו מיניה נפיל והרי אלו שלו וההיא ברייתא מיירי דלית לה אוגנים לצנא דאיכא למימר מיניה נפיל והאי דלא אשתייר ביה מידי משום דלית ליה אוגנים דמעכבי וחייב להכריז:

צבורי פירות צבורי מעות: גמ' שמעת מינה מנין הוי סימן תני צבור פירות שמעת מינה מקום הוי סימן תני צבורי פירות וזיל הכא קא מדחי ליה וזיל הכא קא מדחי ליה ולא הא תיפשוט ולא הא תיפשוט:

שלשה מטבעות זה על גב זה: בגמ' מוקמינן לה דוקא שעשויין כמגדלין ששלשתן רחבין זה מזה ומניח מלמטה את הרחב ועליו את הבינוני ועליון הוא הקצר שבכולן כמגדל זה היסוד רחב ומקצר ועולה וכי מנחי הכי לאו דרך נפילה הוה אלא דרך הנוח והיה דעתו לחזור וליטלן ושכח הלכך נוטל ומכריז וזה בא ונותן סימן ואומר מגדלים היו עשויין. וכתוב בנ"י אמר המחבר ונראה דעשוין כמגדל דבעי לאו דוקא כמגדל שיהא הרחב מלמטה והקצר מלמעלה אלא שהוא זה ע"ג זה קרינן מגדל ומש"ה לא הוי סימן מובהק ובעינן מנין ולא ממעטינן אלא משלחפי שלחופי שמקצת מטבע זה על מקצת מטבע זה דמתרמיא שפיר דנפלי הכי אבל זה ע"ג זה מתרמי ולא מתרמי ולפיכך לא הוי סימן גמור. והיינו שהרי"ף ז"ל לא תפס מה שפירשו בגמרא דמגדל הוי רווחא תתאי ומציעא עילויה אלא סתם כדמשמע זה ע"ג זה כן נראה לי עכ"ל ז"ל. ועוד פי' נ"י דכל מה שהמוצא יכול לקרב הדבר מקרב ומש"ה מכריז מטבעות מצאתי כדי שיבין האובד שרבים היו ע"כ. ופירש הרא"ש ז"ל כמו שפירש סוף פירקין דלעיל דלא בעינן לסימן אלא שיאמר המנין והא דבעי שיהו עשויין כמגדלים משום דאי לאו הכי אז תלינן דבדרך נפילה נפל ומתייאש האובד כי לא יוכל ליתן סימן במניינן וצריך לומר דתרי אתרמי ונפלי דאל"כ תרי נמי יתן סימן מקום והראב"ד ז"ל תירץ בדברים קטנים כמו מטבע אי אפשר לכוין המקום ע"כ. עוד בגמרא לא שנו אלא של מלך כעין שלשה מלכים שצורת שלשתן שוה והן כעין שלשה מלכים שחלוקים ברחבן ודומין לשלשה מטבעות אבל של מלך אחד שלא כעין ג' מלכים שכולן שוין אינו חייב להכריז אע"ג דמנחי אהדדי דאימור אתרמויי אתרמו דבהדי הדדי נפול זה ע"ג זה ואין זה הנוח וסימן אין לו בהן ואפילו סימן מקום דלא ידע היכן נפול ור' יוחנן אמר אפילו של מלך אחד נמי מכריז הואיל ומטבעות הוו זו ע"ג זו יש כאן סימן דלא אתרמי דנפיל הכי:

כריכות ברה"י: וא"ת כריכות אי דרך נפילה היא א"כ אינו יודע היכן נפלו וברה"י אמאי צריך להכריז הא מתייאש שסבור בר"ה נפול וי"ל דאע"פ שאינו יודע לכוין המקום יודע הוא אם נפל בר"ה או ברה"י תוס' ז"ל:

כדי יין וכדי שמן חייב: אפשר לומר דהדר תנא הכא גבי כדים חייב להכריז לרמוז לנו החילוק שחלקו בגמ' דמתני' מיירי בשלא נפתחו האוצרות אבל אם נפתחו האוצרות של יין ושל שמן הרי אלו שלו ואע"פ שהן רשומין שכל הכדות כך הן רשומות ונמצאו אלו הכדין בככרות הנחתום שיש צורה אחת לכולן ומשקל אחד לכולן הרמב"ם ז"ל: