משנה בבא מציעא ב ו
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נזיקין · מסכת בבא מציעא · פרק ב · משנה ו | >>
ועד מתי חייב להכריז.
עד כדי שידעו בו שכניו, דברי רבי מאיר.
רבי יהודה אומר, שלש רגלים, ואחר הרגל האחרון שבעה ימים, כדי שילך לביתו שלשה כו ויחזור שלשה ויכריז יום אחד.
וְעַד מָתַי חַיָּב לְהַכְרִיז?
- עַד כְּדֵי שֶׁיֵּדְעוּ בּוֹ שְׁכֵנָיו,
- דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.
- עַד כְּדֵי שֶׁיֵּדְעוּ בּוֹ שְׁכֵנָיו,
- רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:
- שָׁלֹשׁ רְגָלִים,
- וְאַחַר הָרֶגֶל הָאַחֲרוֹן שִׁבְעָה יָמִים,
- כְּדֵי שֶׁיֵּלֵךְ לְבֵיתוֹ שְׁלֹשָׁה,
- וְיַחֲזֹר שְׁלֹשָׁה,
- וְיַכְרִיז יוֹם אֶחָד:
עד מתי חייב להכריז?
- עד כדי שידעו בו שכנים - דברי רבי מאיר.
- רבי יהודה אומר: שלשה רגלים,
- ולאחר הרגל האחרון - שבעת ימים,
- כדי שילך לביתו שלשה, ויחזור שלשה, ויכריז יום אחד.
עד האחרון שמיני של חג.
יכריז אחריו שבעת ימים, כדי שילך האיש ההוא שאבד האבדה לביתו וידרוש חפציו ויראה איזה חפץ יחסר לו, וישוב וימצא שמכריז ויתן סימן מה שאבד לו.
והלכה כרבי יהודה.
וכל זה כשיהיה המלכות לישראל, אבל היום יכריז בבתי כנסיות ובבתי מדרשות. ואם המלכות חומס ומתירא שמא יקחו מה שמצא ויעלילו למלך, אינו חייב להודיע אלא לשכניו וחבריו בלבד:
שכניו - שכני מקום שנמצאת בו האבידה, שמא שלהן היא:
כדי שילך כל אחד לביתו בשלשה ימים - משישמע ההכרזה וידע אם אבד לו כלום, ואם יראה שאבד יחזור שלשה ויכריז יום אחד אני איבדתי ואלו סימניה. והלכה כרבי יהודה. ומשחרב בית המקדש התקינו שיהיו מכריזין בבתי כנסיות ובבתי מדרשות. ומשרבו האנסין דאמרי אבידתא למלכא, התקינו שיהא מודיע לשכניו ולמיודעיו ודיו:
כדי שילך לביתו שלשה. בגמרא רמינן אמשנה ג' פרק קמא דתענית. דתנן ט"ו יום לנהר פרת. ומשנינן לא הטריחו רבנן באבדה יותר מדאי שיהא שוהה יותר משבעה ימים:
(כו) (על המשנה) שלשה. בגמרא רמינן אמשנה ג' פרק קמא דתענית, דתנן ט"ו יום לנהר פרת. ומשנינן לא הטריחו רבנן באבידה יותר מדאי שיהא שוהה יותר מז' ימים:
שלשה רגלים: גרסינן לשון זכר הואיל וגרסי' בסיפא הרגל האחרון אע"ג דבקרא כתיב בפרשה משפטים שלש רגלים תחוג לי בשנה כן נלע"ד:
כדי שילך לביתו שלשה ויחזור שלשה ויכריז יום אחד: גמ' ורמינהי דתנן בפ"ק דמסכת תעניות ר"ג אומר בשבעה בו ט"ו יום אחר החג כדי שיגיע האחרון שבישראל לנהר פרת ולא ידביקוהו גשמים אלמא כולי האי בעינן ומתני' קתני שלשה ומסיק רבא לא הטריחו רבנן באבידה יותר מדאי ולא הטריחוהו לשהות יותר מז' ימים והקשה ה"ר אפרים אשכנזי חתנו של רש"ל ז"ל לענין מה צריך להמתין אחר הרגל האחרון ז' ימים וכי הוא שלו מיד אחר ז' ימים והרי אומר לקמן בסימן ח' לא יגע בהן עד שיבא אליהו ויש לתרץ שצריך לשהות שם ז' ימים מכאן ואילך ילך לביתו ולפי' הרמב"ם ז"ל הוא פשוט יותר ודוק עכ"ל ז"ל. ואיני יודע מה הוקשה לו ז"ל ואי קשיא פורתא הא קשיא מלשון הרמב"ם ז"ל בפי"ג מהלכות גזלה ואבידה שכתב הכריז או הודיע ולא באו הבעלים תהיה המציאה מונחת אצלו עד שיבא אליהו ע"כ. ולרב ז"ל עצמו קשה לע"ד מאין הוציא דין זה. ונראה דכל הני באבי דמצא ספרים וכו' מייתי בתר הכרזה כמו שהן סדורות אשמעי' תנא שאם מצא ספרים וכבר הכריז ולא באו הבעלים יהיו מונחים אצלו עד שיבא אליהו אלא שכדי שלא יתעפשו קורין בהן אחד לשלשים יום וכן הכל לפי מה שהוא אבל כלי זהב וכלי זכוכית כיון שהוא דבר שאינו מתעפש אם לא ישתמשו לא מיבעיא שיהא מונח כשאר כל המציאות אלא אפילו לא יגע בו עד שיבא אליהו וזהו שומר אבידה דפליגי בה רבה ורב יוסף כמו שאכתוב בסמוך בס"ד. עוד כתב הר"ר אפרים אשכנזי הנ"ל ז"ל על פי' רעז"ל ויכריז יום אחד אני אבדתי דכן פי' רש"י ז"ל וגם נ"י. אבל ז"ל הרמב"ם ז"ל בהלכות גזלה ואבידה פי"ג ואחר הרגל האחרון מכריז פעם רביעית כדי שילך השומע לביתו בשלשה ימים וימשש כליו ויחזור בשלשה ימים וימצא זה המכריז מכריז בשביעי ע"כ. אמר המלקט וכן פירשו ג"כ תוס' ז"ל שהמוצא הוא שחוזר להכריזו וביד כולה מתני' עד סוף סימן ח' שם פי"ג (פי"ג מהל' גזילה ואבידה). ובטור ח"מ סימן רס"ז:
יכין
עד כדי שידעו בו שכניו: שכיני המקום שנמצאת שם האבידה:
ואחר הרגל האחרון: ר"ל השלישי:
כדי שילך: השומע ההכרזה:
לביתו שלשה ויחזור שלשה: כשירגש שהוא אבדה. והא דאמרי' [תענית ד"י] דשיעור הילוך מירושלים לקצה א"י ט"ו יום. עכ"פ מדיש שהולך כן בג"י הוא יפרסם ההכרזה בביתו ובאבידה הקילו [ש"ע]:
ויכריז יום אחד: ר"ל כשיחזור ימצא עדיין להמוצא שמכריז יום א' יבוא זה ויתן סי' [ודברי הר"ב תמוהין ועי' תוס' כ"ב ב' ד"ה או]. ובזה"ז מכריזין בביה"כ אחר התפלה [רס"ז ג']:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת