משנה בבא מציעא ב ו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נזיקין · מסכת בבא מציעא · פרק ב · משנה ו | >>

משנה זו במהדורה המבוארתדפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו

[עריכה]

ועד מתי חייב להכריז.

עד כדי שידעו בו שכניו, דברי רבי מאיר.

רבי יהודה אומר, שלש רגלים, ואחר הרגל האחרון שבעה ימים, כדי שילך לביתו שלשה כו ויחזור שלשה ויכריז יום אחד.

נוסח הרמב"ם

עד מתיי חייב להכריז עד כדי שיידעו בו שכנים דברי רבי מאיר רבי יהודה אומר שלשה רגלים ולאחר הרגל האחרון שבעת ימים כדי שילך לביתו שלשה ויחזור שלשה ויכריז יום אחד.

פירוש הרמב"ם

ועד מתי חייב להכריז עד כדי שידעו בו שכניו כו': עד האחרון שמיני של חג יכריז אחריו שבעת ימים כדי שילך האיש ההוא שאבד האבדה לביתו וידרוש חפציו ויראה איזה חפץ יחסר לו וישוב וימצא שמכריז ויתן סימן מה שאבד לו והלכה כרבי יהודה וכל זה כשהיה המלכות לישראל אבל היום יכריז בבתי כנסיות ובבתי מדרשות ואם הכותי אנס ומתירא שמא יקחו מה שמצא ויעלילו לשר אינו חייב להודיע אלא לשכניו וחבריו בלבד:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

שכניו - שכני מקום שנמצאת בו האבידה, שמא שלהן היא:

כדי שילך כל אחד לביתו בשלשה ימים - משישמע ההכרזה וידע אם אבד לו כלום, ואם יראה שאבד יחזור שלשה ויכריז יום אחד אני איבדתי ואלו סימניה. והלכה כרבי יהודה. ומשחרב בית המקדש התקינו שיהיו מכריזין בבתי כנסיות ובבתי מדרשות. ומשרבו האנסין דאמרי אבידתא למלכא, התקינו שיהא מודיע לשכניו ולמיודעיו ודיו:

פירוש תוספות יום טוב

כדי שילך לביתו שלשה. בגמרא רמינן אמשנה ג' פרק קמא דתענית. דתנן ט"ו יום לנהר פרת. ומשנינן לא הטריחו רבנן באבדה יותר מדאי שיהא שוהה יותר משבעה ימים:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(כו) (על המשנה) שלשה. בגמרא רמינן אמשנה ג' פרק קמא דתענית, דתנן ט"ו יום לנהר פרת. ומשנינן לא הטריחו רבנן באבידה יותר מדאי שיהא שוהה יותר מז' ימים:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

שלשה רגלים:    גרסינן לשון זכר הואיל וגרסי' בסיפא הרגל האחרון אע"ג דבקרא כתיב בפרשה משפטים שלש רגלים תחוג לי בשנה כן נלע"ד:

כדי שילך לביתו שלשה ויחזור שלשה ויכריז יום אחד:    גמ' ורמינהי דתנן בפ"ק דמסכת תעניות ר"ג אומר בשבעה בו ט"ו יום אחר החג כדי שיגיע האחרון שבישראל לנהר פרת ולא ידביקוהו גשמים אלמא כולי האי בעינן ומתני' קתני שלשה ומסיק רבא לא הטריחו רבנן באבידה יותר מדאי ולא הטריחוהו לשהות יותר מז' ימים והקשה ה"ר אפרים אשכנזי חתנו של רש"ל ז"ל לענין מה צריך להמתין אחר הרגל האחרון ז' ימים וכי הוא שלו מיד אחר ז' ימים והרי אומר לקמן בסימן ח' לא יגע בהן עד שיבא אליהו ויש לתרץ שצריך לשהות שם ז' ימים מכאן ואילך ילך לביתו ולפי' הרמב"ם ז"ל הוא פשוט יותר ודוק עכ"ל ז"ל. ואיני יודע מה הוקשה לו ז"ל ואי קשיא פורתא הא קשיא מלשון הרמב"ם ז"ל בפי"ג מהלכות גזלה ואבידה שכתב הכריז או הודיע ולא באו הבעלים תהיה המציאה מונחת אצלו עד שיבא אליהו ע"כ. ולרב ז"ל עצמו קשה לע"ד מאין הוציא דין זה. ונראה דכל הני באבי דמצא ספרים וכו' מייתי בתר הכרזה כמו שהן סדורות אשמעי' תנא שאם מצא ספרים וכבר הכריז ולא באו הבעלים יהיו מונחים אצלו עד שיבא אליהו אלא שכדי שלא יתעפשו קורין בהן אחד לשלשים יום וכן הכל לפי מה שהוא אבל כלי זהב וכלי זכוכית כיון שהוא דבר שאינו מתעפש אם לא ישתמשו לא מיבעיא שיהא מונח כשאר כל המציאות אלא אפילו לא יגע בו עד שיבא אליהו וזהו שומר אבידה דפליגי בה רבה ורב יוסף כמו שאכתוב בסמוך בס"ד. עוד כתב הר"ר אפרים אשכנזי הנ"ל ז"ל על פי' רעז"ל ויכריז יום אחד אני אבדתי דכן פי' רש"י ז"ל וגם נ"י. אבל ז"ל הרמב"ם ז"ל בהלכות גזלה ואבידה פי"ג ואחר הרגל האחרון מכריז פעם רביעית כדי שילך השומע לביתו בשלשה ימים וימשש כליו ויחזור בשלשה ימים וימצא זה המכריז מכריז בשביעי ע"כ. אמר המלקט וכן פירשו ג"כ תוס' ז"ל שהמוצא הוא שחוזר להכריזו וביד כולה מתני' עד סוף סימן ח' שם פי"ג (פ"יג מהל' גזילה ואבידה). ובטור ח"מ סימן רס"ז:

תפארת ישראל

יכין

עד כדי שידעו בו שכניו:    שכיני המקום שנמצאת שם האבידה:

ואחר הרגל האחרון:    ר"ל השלישי:

כדי שילך:    השומע ההכרזה:

לביתו שלשה ויחזור שלשה:    כשירגש שהוא אבדה. והא דאמרי' [תענית ד"י] דשיעור הילוך מירושלים לקצה א"י ט"ו יום. עכ"פ מדיש שהולך כן בג"י הוא יפרסם ההכרזה בביתו ובאבידה הקילו [ש"ע]:

ויכריז יום אחד:    ר"ל כשיחזור ימצא עדיין להמוצא שמכריז יום א' יבוא זה ויתן סי' [ודברי הר"ב תמוהין ועי' תוס' כ"ב ב' ד"ה או]. ובזה"ז מכריזין בביה"כ אחר התפלה [רס"ז ג']:

בועז


להלכתא גבירתא של תפארת ישראל לחץ כאן

פירושים נוספים

בבלי כח א  רמב"ם הלכות גזילה ואבידה ג ח